האם שני אחים יכולים לרכוש במשותף משק?

למרות נהלי רשות מקרקעי ישראל, לפיהם לא ניתן לרשום משק על שם שני אחים ורישום המשק יהא על שם אח אחד בלבד, נפסק כי המשק נרכש על ידי שני האחים במשותף

בשנת 2007 נרכש משק ונרשם על שם אח אחד, שהתגורר בבית שבמשק ("האח הרשום") ובמקביל, השטח החקלאי שבמשק שימש את האח השני לצורך גידולים חקלאיים בחממות ("האח החקלאי" או "המערער"). התשלום הראשון עבור המשק (כמחצית מסכום הרכישה) שולם באמצעות הלוואה שלקח האח הרשום ונפדתה בפועל על ידי האח החקלאי ויתרת הסכום שולמה על ידי האח הרשום באמצעות הלוואה נוספת. האחים נקלעו לסכסוך והגישו האחד כנגד משנהו תביעות שונות לבית המשפט לענייני משפחה.- לרכוש במשותף משק חקלאי

האח החקלאי טען כי הוא רכש את המשק במשותף יחד עם אחיו, כאשר הוסכם כי הבית במשק ישמש את אחיו למגורים – והשטח החקלאי שבמשק ישמש אותו. מנגד, האח הרשום טען כי רכש את המשק לבדו, באמצעות הלוואות וכי אחיו שילם לו עבור שכירת החממות בלבד, כנגד החזר ההלוואה שלקחו עבור התשלום הראשון.  בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הזכויות במשק שייכות לאח הרשום בלבד ואסר על האח החקלאי לעשות שימוש בחממות הנמצאות במשק. האח החקלאי ערער לבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים בערעור

לטענת המערער, במועד רכישת המשק הוסכם בינו לבין אחיו כי ירכשו את המשק במשותף, אך מחמת מגבלות שבנוהלי רשות מקרעי ישראל, שהגבילו רישום משקים על שם בעלים אחד בלבד (אלא אם כן מדובר בבני זוג), הוסכם כי המשק ירשם ע"ש אחיו בלבד. לטענתו, הוסכם כי האח הרשום ייטול הלוואה לצורך רכישת המשק, וכי האח החקלאי יממן את חלקו ברכישה באמצעות פירעון ההלוואה. לטענת המערער, כעבור זמן התנער אחיו משהוסכם, סירב לחתום על הסכם בכתב המעגן את ההסכמות הנזכרות, וטען כי אין למערער כל זכות לעבד את החממות במשק וניסה לסלקו מהן בכוח. האח הרשום חזר על טענותיו שלא היתה הסכמה לרכישת המשק כמשותף וסבר כי לא נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

פסק הדין

ככלל, ערכאת הערעור לא מתערבת בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה הראשונה, אולם במקרה הנדון, בית המשפט המחוזי שוכנע כי מכלול הראיות העובדתיות מצדיק את קבלת הערעור.

בית המשפט המחוזי פסק כי רכישת המשק נעשתה ע"י לקיחת שתי הלוואות, כדי שכל אחד מהצדדים יפרע אחת מהן. אחת ההלוואות ניטלה בידי האח הרשום ונפרעה במלואה מחשבון הבנק של חברה בבעלות האח החקלאי, בתשלומים חודשיים על פי לוח הסילוקין של הבנק, ושימשה כתשלום של יותר ממחצית מחירו של המשק. האח הרשום טען, כי התשלומים היוו תשלום של המערער בגין השימוש בחממות שבמשק, אך בית המשפט פסק כי לא סביר שדמי שכירות חודשיים ישולמו לפי לוח סילוקין משתנה של הלוואה. יתר על כן, לו אכן התשלום הנזכר היה חלק מדמי שכירות עבור החממות, הדעת נותנת כי החברה של האח החקלאי ששילמה אותו הייתה רושמת את התשלום כהוצאה, ואילו האח הרשום היה מוציא כנגד התשלום חשבוניות וקבלות.

לחיזוק טענות המערער, העיד חברם של שני הצדדים על כך שמידיעתו האישית, ומשיחותיו עם האח הרשום עצמו באותה עת, ידע כי הצדדים מתכוונים לרכוש את המשק יחדיו. גם מי ששימש כרו"ח של שני הצדדים בתקופה האמורה, העיד באופן ברור כי שמע מהשניים שברצונם לרכוש את המשק במשותף.

נפסק כי יש לקבל את הערעור: הוכח כי המערער היה שותף כספית ברכישת המשק, וכי הצדדים התכוונו לרכשו במשותף, אלא שבשל נוהלי מנהל מקרקעי ישראל לא ניתן היה לרשום את המשק על שם שני הצדדים ולכן נרשם המשק על שם אחד מהם, כאשר הצדדים הסכימו ביניהם כי כשותפים ישמש המשק למגורי האח הרשום ולצרכי עבודתו החקלאית של המערער. נקבע כי הצדדים שותפים במשק בחלקים שווים כאשר השימוש שיעשה על ידי כל אחד מהם במשק הוא כשימוש הנעשה כעת – לאח הרשום זכות מגורים ואילו לאח החקלאי זכות עיבוד באותם שטחים חקלאים בהם הוא עושה שימוש כיום (22 דונם).   בכל הקשור לסעד של פירוק השיתוף ואופן ביצועו, נפסק כי על הצד החפץ בכך להגיש תביעה נפרדת לעניין זה.

לרכוש במשותף משק חקלאי: הכותבת הינה מנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים – עו"ד מיכל בוסל