יבול שיא
הרפת והחלב
הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות

"הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות"

3 דק' קריאה

שיתוף:

"הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות": מפעלי "גרנות" זה לא רק חקלאות ועסקים  בחלל הכניסה של משרדי  מפעלי גרנות  פועלת זה ארבע שנים "הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות". האוצר – צביקה אלטמן מהיישוב קציר

בשנת 1935 הוחלט במזכירות הקבוץ הארצי להוציא לאור ביטאון בשם "הדים" לשאלות החברה הקיבוצית. הביטאון הופיע מדי חודש (הודפס בטכניקת הסטנסיל הצנועה והחסכונית) ובתוכו "נשתלו" כמה הדפסי לינולאום בצבע שחור, פרי יצירות של אמנים מהקיבוצים.

המעוניינים היו יכולים לתלוש את הציור המתאים להם מהחוברת הצנועה  ולתלותו על כותלי האוהל או הצריף. ביטאון זה סיפק למעשה חלל תצוגה אלטרנטיבי לחברי הקיבוץ הצעירים ואפשר להם ליצור קשר עם ציבור החברים על בסיס אמנותי. בדבר המערכת בפתח חוברת "הדים" הראשונה נרשם:  "לעורר הד אצל החברים הנחבאים אל הכלים, המושכים בעט או במכחול ללא אפשרות של ביטוי רחב וכמסקנה מזה ללא אפשרות להתפתח בעבודתם" (הדים דצמבר 1935).

היום הייתי מגדיר זאת כגלריה ניידת, שהותאמה למציאות החיים המינימליסטית של שנות השלושים במרחב הקיבוצי, מבלי להתפשר על איכות היצירות. בין אלה שהדפסיהם שולבו בחוברות הדים, אנחנו מוצאים את יוחנן סימון (גן שמואל), יצחק בן מנחם (משמר העמק), שלמה מאיר (דליה), אברהם (טושק) אמרנט (מזרע),  ז'ניה ולדברג (בית זרע)  ועוד. אפשר להגדיר מפעל זה לפני שמונים וחמש שנה כאמנות המיועדת לפועלים, לחקלאים, לחברי הקיבוץ הפשוטים, אלה שחפצה נפשם לא רק בניחוחות של חציר אלא גם בניחוח אמנותי.

הגלריה לאומנות פלסטית – גרנות

מזה ארבע שנים פועלת בחלל הכניסה של משרדי  מפעלי גרנות  "הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות". אין זה חלל מקצועי, כזה המיועד מראש לתערוכות. זה חלל כניסה (לובי) רגיל, שהנהלת גרות החליטה להתאימו לתצוגות מתחלפות של יצירות אמנות עבור אמני יישובי גרנות.

כמו חוברות הדים בשעתו שביקשו ליצור מפגש בין רוח לחומר, להגיש לחברים "קולטורה", כך הנהלת גרנות מבקשת לתת לעובדי המפעלים את האפשרות לראות אמנות בתוככי המפעלים פנימה. לא צריך לנסוע במיוחד לעיר הגדולה, אפשר לחזות ביצירה אמנותית בדרך לחדר האוכל או לסידורים בקומה ג' בבית ההנהלה.  דווקא צניעותה של הגלריה, פשטותה, האפשרות להסתובב בין היצירות מבלי חשש שאיזה חיישן יצפצף ויזהיר מקרבת יתר לאמנות, דווקא חוסר הרשמיות, היא הנותנת. מה שנוצר בגרנות זה חלל אמנות אלטרנטיבי, המאפשר ללא תקציבים מנופחים להראות אמנות גם לכאלה שלא מורגלים בכך.

העממיות שהגלריה משדרת לא פוגעת באיכות המוצגים. אין זו גלריית חובבים אקלקטית. הנהלת גרנות השכילה להציב אוצר מקצועי שאמון על בחירת האמנים וארגון התערוכה, כך שהיא תעמוד בסטנדרטים של איכות ומקצועיות. האוצר של הגלריה הוא האמן צביקה אלטמן מהיישוב קציר והוא מספר: "יוזם הגלריה הוא אורי בז'רנו (מי עמי), מנהל מפעלי גרנות. אורי רצה ליצור חלל תצוגה לאמנים חברי אזור "גרנות" ועובדי התשלובת ולחשוף את קהל הבאים לבניין ההנהלה לאמנות. ליצור עניין והתרחשות אמנותית בכניסה ממנה צועדים אחר כך אל המשרדים, אל העסקים.

"אורי פנה אלי שאאצור את הגלריה בתדירות של 6 תערוכות בשנה. הוצא קול קורא לרכזי התרבות ביישובי גרנות והתחלתי לרכז שמות וטלפונים כדי להגיע אל האמנים ולראות את מעשה ידיהם.  במפגשים שלי נחשפתי להפתעתי לאמנים מצוינים שהיו עלומים, ללא חשיפה פומבית. הגלריה היוותה בשבילם חלל תצוגה ראשון".

האמנות המופשטת והדור הצעיר

ביקשתי מצביקה אלטמן דוגמא לאמן שכזה,  והוא שלף את שמו של הפסל רולן ברנס מקיבוץ רגבים, שהציג לראשונה בגיל 81. פסליו מתקשרים מאוד לפיסול של "אופקים חדשים" המתכתב עם האמנות המופשטת. הגלריה הצנועה הזו של גרנות היוותה פלטפורמה לאמן איכותי, צנוע, נחבא בינות לפסליו.  צביקה: "כך גם הציירת יפה שמר מקיבוץ מעגן מיכאל, שאחרי 30 שנה של אריגת שטחי קיר התחילה לצייר ואנחנו הצגנו את ציוריה. כמובן שאנחנו מציגים גם את אמני הדור הצעיר, שהציגו כבר תערוכות ובחרו להציג גם בגלריית 'גרנות'. זו התכלית של הגלריה, להביא בפני הציבור אמנות טובה נשכחת, בצד מפגש אינטימי עם אמני אזור מוכרים יותר".

צביקה הוא  דמות ציורית עטורת זקן, על צווארו צעיף לבן גדול, אמן-פסל בזכות עצמו. למד במכון "אבני" ו"במדרשה" ברמת השרון. לשאלה כיצד הגיע  לאוצרות, הוא משיב: "במשך 15 שנה שמשתי כעוזר לאוצרת אקו"ם (הקמת תערוכות של אמנים עם מוגבלויות).  כמו כן עזרתי במעשה האוצרות של 'גלריית השלום', בגבעת חביבה". בימים אלה ממש הוא עובד על תערוכת יחיד שתתקיים במאי ב"גלריית השלום". הוא מתעתד להציג  בה שלל טכניקות וחומרים שונים בפיסול, רישום ווידיאו ארט. אהבתו של צביקה להוראת האמנות בעיקר בפני נוער, משתלבת עם תשוקתו לעסוק בעצמו ביצירה. שילוב  הגורם לו לסיפוק ולמיצוי מאושר של חייו.

מה החזון שלך כאוצר הגלריה "הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות"? 

"אני שואף לצאת עם היצירות גם מחוץ לגלריה ולהקים במסגרת גרנות 'גן פסלים',  של יצירות שיתכתבו עם השטח.  אני תקווה שאמני גרנות יראו בגלריה בית ותושבי אזור גרנות יבואו לראות בה אמנות".   אני אישית חסיד גדול של גלריות אזוריות, יישוביות, אלטרנטיביות למוזיאונים הגדולים של המטרופולין.  גלריה כמו זו בגרנות היא עוד מרחב יצירתי ואמנותי מאתגר שיש לטפח אותו . מצער לשמוע, שחללי תצוגה מוזיאליים שהוקמו לפני שנים באזורי תעשייה, נסגרים לאחרונה (אזור התעשייה תפן, והגליל העליון – תל חי).

בעיני רוחי הגלריה מתרחבת לחללי תצוגה  גדולים יותר בתשלובת מפעלי "גרנות".  בהשקעה לא גדולה אפשר וראוי להקים מרחב תצוגה עצמאי המיועד לשם כך וליצור באמצעותו  שיח אמנותי-תרבותי אזורי משובח. שנים היו מפעלי גרנות אתגר כלכלי ודוגמא לחוסן חקלאי , כעת הגיע גם זמן הרוח, והיצירה. אמני גרנות הם הוכחה שמתוך תלמי השדות ועצי המטעים, מתוך הרפתות וברכות הדגים, אפשר גם להניב פירות של יצירה אמנותית השואבת השראתה מהשטח.

"הגלריה לאמנות פלסטית – גרנות"- חלל הכניסה משרדי מפעלי גרנות

 להתחיל לצייר בצבע בגיל 75 איננה משימה פשוטה, למי שמעולם לא נגע במכחול. התוצאה, אצל יוסי עמיר ממזרע בן ה-82,  מפתיעה ברעננותה, ביכולת הטכנית, ובאיכות המצטברת – לעשות לנפשך בצבעים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דקלה אריה בדלר, ממושב אשתאול שבהרי יהודה, היא בן אדם מעורר השתאות וסקרנות, בעלת תפישה חינוכית ייחודית לגיל הרך * ביום יום עורכת דקלה סדנאות ליווי התפתחותי לתינוקות ופעוטות, שמיועדות לתינוקות מגיל 3 חודשים
6 דק' קריאה
הם עזבו הכל, את העסק הפרטי שכל כך קשה עבדו עליו ויצאו להילחם ולשרת במילואים למען המדינה * רבים מהם שירתו שלושה חודשים ואף נקראו לסבב שני ובינתיים מצב העסק שהושאר מאחור הידרדר *
10 דק' קריאה
אסף ולדן הותיר אחרי לכתו שני ספרים – את ספר הפרוזה: "אורות הפנסים האחרונים" ואת ספר השירה: "לב אבוד בין מילים", שני יהלומי ספרות שפוערים צוהר קטן לנפשו המרתקת של ולדן. ספר "אורות הפנסים האחרונים"
5 דק' קריאה
בדי אוהלים המסמלים את הנדודים והטלטלות של אלו שפונו מביתם שמשו השראה למערכת לבוש שיצרה שיר כץ מצבעון. הפריפריה מגיעה לאופנה *תמונה ראשית: שיר כץ, מרגישה תלושה. "קהילת צבעון מפוזרת בכל המדינה. המשפחה שלי
5 דק' קריאה
13 דירות בבית ההולך ונבנה בנהריה, רכשו חברי קיבוץ רות. כשתסתיים הבנייה בעוד כשנתיים, יעברו אליו חברי הקיבוץ וילדיהם. "אנחנו בנהריה כדי להישאר, כי העיר והצפון חשובים לנו"  הקיבוץ העירוני "רות" של בוגרי השומר
6 דק' קריאה
בית המשפט מלמד הורים פרודים מהי אחריות הורית ״בית המשפט לא אמור להמשיך ללוות הורים עד שילדיהם יגיעו לבגרות, הדבר אינו מתיישב עם טובת הקטינים", אמרה השופטת הילה גורביץ עובדיה, מבית משפט לענייני משפחה
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן