בזמן שמלחמת איראן מטלטלת את שוקי האנרגיה ויוצרת מחסור בגז בישול, בהודו יותר ויותר משפחות כפריות עוברות להשתמש בביוגז המופק מגללי פרות. לצד החיסכון הכלכלי, החקלאים מדווחים גם על יתרון משמעותי נוסף – דשן אורגני איכותי המשפר את פוריות הקרקע
*תמונה ראשית: פרות בהודו. מניעות מחדש את משק האנרגיה. צילום: Simon from Pixabay
משבר האנרגיה שפוקד את הודו בעקבות השפעות המלחמה במזרח התיכון מוביל לעלייה חדה בביקוש לפתרונות אנרגיה חלופיים במגזר הכפרי. אחד הפתרונות הבולטים הוא שימוש בביוגז המופק מגללי בקר, טכנולוגיה ותיקה שהופכת מחדש לאטרקטיבית עבור מיליוני חקלאים במדינה.
בהודו, הצורכת יותר מ-30 מיליון טון גז בישול בשנה ומייבאת יותר ממחצית מהצריכה שלה, נרשמו בתקופה האחרונה עיכובים באספקת בלוני גז, רכישות בהלה ואף פעילות של שוק שחור. במקביל, משפחות בכפרים שבהם מותקנים מתקני ביוגז ממשיכות בשגרת החיים כמעט ללא הפרעה.
אחת מהן היא משפחתה של גאורי דווי, תושבת מדינת אוטר פראדש, המשתמשת בגז המופק מגללי הפרות לבישול יומיומי. המערכת הביתית פועלת באמצעות ערבוב גללים ומים בתוך מכל תת-קרקעי, המייצר מתאן המשמש כדלק לבישול. לדבריה, הגז מספיק להכנת כל סוגי המזון, והמשפחה משתמשת בבלוני גז רגילים רק במקרי חירום או באירועים גדולים.
לא רק אנרגיה – גם דשן איכותי
לצד ייצור האנרגיה, תוצר הלוואי של תהליך הביוגז הופך למשאב חקלאי מבוקש במיוחד. השיירים האורגניים, המכונים "סלארי", משמשים כדשן עשיר בחנקן הזמין לצמחים בצורה יעילה יותר בהשוואה לגללים גולמיים.
חקלאים במדינה מדווחים כי בתקופה שבה שיבושי הסחר העולמי פוגעים גם באספקת הדשנים הכימיים, השימוש בדשן האורגני הפך לבעל ערך כלכלי משמעותי. אחד ממנהיגי החקלאים המקומיים אף הגדיר את הסלארי כ"זהב שחור".
לפי הנתונים, יותר מ-45% מאוכלוסיית הודו מתפרנסת מחקלאות, ולמדינה אחד מעדרי הבקר הגדולים בעולם. הממשלה ההודית מקדמת בשנים האחרונות הרחבה משמעותית של ייצור הביוגז כחלק מיעדי הפחתת הפליטות והשאיפה להגיע לניטרליות פחמנית עד שנת 2070.
הממשלה מסבסדת, החקלאים מצטרפים
מאז שנות ה-80 סבסדה הודו יותר מחמישה מיליון מתקני ביוגז כפריים. כיום עלות מערכת ביתית נעה סביב 25-30 אלף רופי, כאשר חלק משמעותי מהעלות ממומן על ידי המדינה. בנוסף, הממשלה קבעה יעד שלפיו ביוגז יהווה לפחות 1% משוק הגז הביתי והתחבורתי כבר בשנים הקרובות, עם עלייה הדרגתית ל-5% עד 2028.
לדברי נציגי איגוד הביוגז ההודי, למרות היתרונות הברורים, עדיין קיימים חסמים להרחבת השימוש, בהם עלויות התקנה, צורך בתחזוקה שוטפת ומחסור בשטח מתאים בקרב משפחות עניות. עם זאת, העלייה במחירי האנרגיה והמחסור בגז גורמים כעת ליותר ויותר חקלאים להתעניין בטכנולוגיה.
בכפרים רבים מדווחים כי משפחות שבעבר לא גילו עניין במערכות ביוגז, מבקשות כיום להצטרף לאחר שראו את החיסכון בהוצאות האנרגיה ואת השיפור בתפוקת השדות החקלאיים.
