אומר אסף רומנו, מהר חלוץ, בן אדם הבוחר לחיות את חייו בתחושה ובחוויה וביצירה של משמעות, במובן העמוק ביותר * רומנו הוא אמן, סופר, פילוסוף ואחד ממובילי המחאה נגד מדיניות הממשלה בגליל העליון
"היצירה בעבורי היא אותנטיות עצמית פנימית," אומר האמן אסף רומנו. "היצירה, היצירתיות, הינה דרך בעבורי להוכיח לעצמי את הקיום שלי. היצירה שלי נובעת מיצר החיים שלי. חשוב לי לעשות וליצור יצירות שהן משמעותיות. יש בי ידיעות פנימיות שכשהן ברורות ונוכחות, או אז אני יודע שכשאני משוכנע אז העולם משתכנע."
אסף רומנו הוא אמן במלוא מובן המילה ויחד עם זאת הוא איש עשייה והובלה. אסף בחר לבנות את ביתו בהר חלוץ. הר חלוץ נמצא צפונית לכרמיאל. נוסעים צפונה, צפונה, הווייז מדבר בערבית אבל המפה מדויקת.
הנסיעה והעליה להר חלוץ נותנת תחושה שעולים במעלה ההר לכפר מרוחק בשווייץ. תחושה של ניתוק ואז נכנסים לישוב יפהפה, ישוב קהילתי שהמאפיין שלו הוא אופי הקהילה שלו.
הר חלוץ נוסד בשנת 1985 ומתגוררים בו כיום כמאה וחמישים משפחות. הישוב בגליל העליון נוסד על ידי גרעין עולים מארצות הברית. חיים שרת, בנו של משה שרת הוא שהוביל את הקמתו של הישוב. הישוב נועד להיות בעלת תפיסת עולם פלורליסטית.
כשנסעתי להר חלוץ, שאלתי עצמי מה מניע אנשים לגור בישוב מרוחק זה עם תחושת ניתוק בבואך לישוב. שאלתי את עצמי האם זו הציונות, הרצון ליישב את הארץ?
כרמיאל ז"ל והמשפחה
שאלתי את אסף רומנו, מדוע בחרת להקים את משפחתך כאן?
"הכרתי את כרמיאל. נסענו לצימר בגליל, היינו בחרשים הנמצא כשני קילומטר מהר חלוץ. היינו אז זוג בתחילת דרכנו. אמרתי לכרמיאל: "כאן נבנה את ביתנו. התאהבתי בטבע, בצורת החיים הזו, הריחוק מהכל, המיקום."
אסף מספר על כרמיאל. כרמיאל נפטרה לפני מספר שנים: "הכרתי את כרמיאל כשלמדתי בבצלאל. כרמיאל למדה אדריכלות, הייתה אישה מחוננת. הייתה בה תשוקת לימוד עוצמתית. כרמיאל נפטרה מסרטן, וממש עד ימי חייה האחרונים הייתה עם תשוקת חיים מופלאה."
כרמיאל נפטרה בשנת 2017 כשהייתה בת חמישים. כרמיאל ואסף בנו את ביתם בהר חלוץ, שם גדלו שני ילדיהם, אייל ועטליה. כרמיאל נפטרה כשהילדים היו מאד צעירים. מותה של כרמיאל הינו חוויה קשה של פרידה.
אסף: "כרמיאל נפטרה בבית כשאני, הילדים וחברים קרובים ליווינו אותה."
אסף גידל את ילדיו, היו שנים לא פשוטות. עטליה, הבת הצעירה, בת 20, החלה ללמוד בקולג' בארצות הברית. עטליה נסעה ללמוד באלבמה יחד עם בן הזוג שלה, כוכב נבחרת ישראל בפוטבול. עטליה ובן זוגה נסעו ממש לפני ימים ספורים.
אייל הבכור, בן 25, היה תקופה ארוכה במילואים ועקב כך דחה את לימודיו האוניברסיטאיים לשנה הבאה.
אסף: "כשקרה ה-7.10 נוכחתי שאנחנו לא מוגנים. היה בי חשש גדול שמא יקרה לנו מה שקרה בעוטף עזה. הייתי לא שקט, אנחנו ישוב מבודד מאד קרוב לגבול הצפון, לא היה לי נשק. השגתי נשק והקמנו כאן כיתת כוננות בה אני נמצא.
"אנחנו חיים כאן בישוב בערבות הדדית, אכפתיות במובן העמוק של המילה וישנה מעורבות גדולה. יש אצלנו יחסיי שכנות מצוינים ויש כאן גישה האומרת 'חייה ותן לחיות'.
"יש כאן חברויות אמיצות ויחסיי קרבה אמיצים בין אנשים. ילדי הישוב ובתי הספר בהם הם לומדים, זו דוגמא מצוינת לאופי והאווירה של הישוב. הילדים לומדים בבתי הספר על פי רצון ההורים. יש כמה בתי ספר באזור והילדים לומדים במסלולים וצורות חינוך שונות. האווירה פתוחה ואין כפיה מצד מערכות החינוך או הישוב."
איש אשכולות
אסף רומנו היום בתחילת שנות הששים שלו, גבר שבחר להיות אומן, צייר שמפרסם את הציורים שלו בכל רחבי העולם ומציג את עבודותיו במוזיאון ישראל ועוד.
אסף רומנו הוא צייר, הוא צלם, הוא פילוסוף, סופר (פירסם שני ספרים), לימד אומנות בבצלאל, באורנים ובתל חי.
לו היו שואלים את אסף כשהיה ילד, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? אז עד גיל 18 היה לו ברור שיהיה וטרינר. הוא התגייס לצבא, היה בקורס טיס ועזב את הקורס כשלמפקדים שלו לא היה ברור למה ומדוע. אחרי קורס הטיס עבר ל-שלדג, והיה ללוחם ביחידה מובחרת זו. בעודו חייל הבין שהאמנות קוראת לו.
אסף: "אין לי דרך להסביר איך קרה שנוצר קשר זה ביני לאומנות. פנטזתי על חיים בפריז ולחיות כאמן. השתחררתי מהצבא, נרשמתי לבצלאל, נרשמתי למספר מגמות, הכנתי תיק עבודות והגשתי אותן. התקבלתי לבצלאל, כשמספר המועמדים היה למעלה ממאה וחמישים. התקבלו עשרים אנשים ואני ביניהם.
"שאלתי את עצמי 'מה אני עושה כאן?' ועם זה הרגשתי שהמקום מרתק אותי. מאותו יום בו התקבלתי לבצלאל אני מרותק לעולם האומנות. זהו העולם שלי, זהו עולמי הפנימי. האמנות בעבורי הוא עולם של תשוקה עצומה."
הציורים של אסף הם עם עומק ותחושה של כניסה לשכבות פנימה עם רבדים רבים. אסף היה בטיפול פסיכולוגי במשך חמש עשרה שנים: "זה היה טיפול פסיכולוגי עמוק," הוא מספר. "למדתי את עצמי. אני מצייר פורטרטים באותה כוונה עם אותו עומק. כל אדם אותו אני מצייר את פניו, אנו נפגשים והוא יושב מולי כ-20-30 פעמים. כל פעם כשלוש ארבע שעות. זהו מפגש מעמיק גם כשאיננו מדברים. כתבתי שני ספרים. אני מדבר בפודקאסט עם דפנה לוי על החיים ועל המוות."
אחד מספריו של אסף נקרא "פעימה וקו". זהו דיאלוג מקורי ומרתק בין אסף רומנו ופרופ' פיטר גילבי. ספר זה נכתב בעקבות שיחות ביניהם. אסף ופיטר חברים קרובים עוד מימי התיכון. בשנה באחרונה של התיכון הם היו יחד בשנת שרות במגדל העמק, כחלק ממחשבה שהייתה אז על אינטגרציה.
שיחות אלו על רפואה, על אמנות ועל האינטגרציה ביניהם, מביאות גישות חדשות, ראיית עולם של שני אנשים הבאים מעולמות כל כך שונים. במוקד כל שיחה ביניהם ניצבת יצירת אומנות הקשורה לעולם הרפואה. שתי נקודות המבט ביו הפרופסור לרפואה לבין האמן מובילות לאותו מרכז של הומניזם ואנושיות, כפי שבא לידי ביטוי במפגש בין אדם לאדם במרפאת הרופא, כמו גם במפגש האינטימי שלנו עם יצירת אומנות.
על קירות ביתו של אסף תלויים עשרות ציורים. הבית אינו בית סטנדרטי, בית צבעוני מיוחד בתכנון שלו (כרמיאל היא זו שתכננה אותו). כל ציור מספר סיפור על אסף, על חייו.
באחד הציורים מצוירת תינוקת השוכבת על צידה מכורבלת. זוהי עטליה כשהייתה תינוקת. אסף עבר תאונת דרכים קשה, היה בבית חולים כחודשיים, זה קרה כשעטליה היתה תינוקת.
אסף: "נפצעתי ממש סמוך ללידתה של בתי, הפסדתי את השבועות הראשונים שלה והיה בי צורך לצייר אותה כך."
זהו ציור יפהפה, כל כך חי. עטליה כבר גדולה, אבל החיות שבילדה מונצחת. בסגנון שונה לחלוטין, בציור עם פרטי פרטים רואים ילד עם שתי גומות חן, מתוק להפליא, עומד כשלצידו אישה הלבושה באלגנטיות. חשבתי לרגע שזהו ציור עצמי, אותו צייר אסף את עצמו בילדותו עם אימו. אסף סיפר שאכן לילד קוראים אסף, אך זהו ילד ממשפחת אימו ורק בהיותו כבר כבן ארבעים נודע לו שגם לילד זה קראו אסף, אבל הייתה שם טרגדיה מזעזעת. כל ציור, כל צילום הוא אותנטי, עם המסר שלו והיופי שבו.
המחאה
אנחנו מדברים על הימים האלו, מאז הקמת הממשלה הנוכחית. מסתבר שהשורשים המשפחתיים של אסף רומנו הם האצ"ל. סבו היה סגן מפקד אלטלנה. משפחת אולמרט היתה מחבריהם של סבו וסבתו.
אסף: "בחרתי לחיות חיים עם משמעות פנימית, זה הקו המנחה אותי. כשקמה הממשלה הנוכחית, החלטתי לקחת אחריות ולהיות בין המובילים את המחאה. ההתחלה הייתה כשהוקמה קבוצת שלדג והייתי בין המובילים. בהמשך חברתי לקבוצת ה-555 ואחר כך הובלתי את המחאה בכרמיאל. נפגשתי עם בוגי יעלון ממש עם תחילת המחאה. בוגי הסביר על מצבנו, שהוא הרבה יותר קשה ממלחמת יום כיפור. החלטתי לקחת את זה צעד קדימה והובלתי יחד עם קבוצה של אנשים את המחאה של הגליל.
"מצאתי עצמי מגויס למטרה שבעה ימים בשבוע. הייתי מאד אינטנסיבי. מה שמעניין הוא שמעולם לא רציתי להוביל אנשים, מעולם לא הייתי אמביציוזי לגביי עצמי. הייתי מכוון להובלה בשל התחושה והידיעה הפנימית שיש כאן, עם הקמת ממשלה זו, מחלה ממש.
"הייתי בתחושה שאני חייב להגן על חיי וחיי ילדי וחייב להילחם על הדמוקרטיה במדינת ישראל. ברמה האישית, ממש הפתעתי את עצמי. עבדתי מאד קשה, הייתי מגויס כולי למטרה. היה יום שחשבתי לעצמי שיום אחד אסתכל אחורה ולא אאמין.
"נוצרה רשת של מאות אנשים בכל הארץ שהובילו. נוכחתי שיש בי את היכולות להניע אנשים. גיליתי והבנתי שאני חייב להילחם למען מדינה מתוקנת. למדתי ונוכחתי שיש בי כוחות על מנת להילחם. כמה שזה פרדוכסלי, להילחם עם החלטה שלא תהיה כל אלימות. כן, יש מלחמות ללא אלימות.
"אני מבין פוליטיקאים שהמניע שלהם הוא הכוח של העשייה. עבורי היה זה נכון לתקופה, עבורי הכוח המניע היה לא כוח כמטרה, אלא כוח כהנעה עם משמעות עמוקה אותנטית שלי. הנאום הכי מרשים ששמעתי היה של ברוורמן, אדם חכם וחם. הוא אמר: 'עבדתי בבנק העולמי, התבוננתי על מדינות שקרסו. מדינה היא מנגנון עצום. כשמדינה קורסת במהירות – זו מפולת'.
"אני רואה שזה מה שקורה לנו. ראיתי זאת והבנתי שעומדים להרוס לנו את הדמוקרטיה. עבורי היציאה, לקיחת האחריות, זו מלחמה על הבית. כל הגבולות נפרצו, אין אמת אישית.
"מיד לאחר ה-7.10 יצאתי להפגנות בקיסריה. עמדה לידי אמא שאיבדה את בתה במסיבת הנובה. צעקו לה ביביסטים: 'טוב שהרגו את הבת שלך'. כעבור כמה רגעים אותה אמא התעלפה.
"הצטרפתי לכוח המוביל בקיסריה, השקעתי בכך המון אנרגיה. לאחר מכן חזרנו להפגין בכרמיאל. הבנתי שיש חשיבות בכך שההפגנות יהיו בכל הארץ. יש הרבה אנשים שרוצים לצאת להפגין ואין ביכולתם להגיע להפגנות המרכזיות.
אסף: "אין ספק, סינואר זיהה שהחברה הישראלית נמצאת במשבר עמוק, מי שאשם בכך באופן מובהק זו הממשלה הנוכחית שבאה לשנות את השלטון מבלי שיש לה את הסמכות לכך."
אסף רומנו הצייר, האמן, הלוחם, איש הגליל העליון, חי את האמת הפנימית שלו ומממש את "האדם מחפש וחי משמעות", או כפי שהוא אומר: "אני בוחר לחיות את משמעות עצמי בכל הרבדים."
