את ריח מחסן הבגדים, על המציאות והחלומות שהוא צופן בחובו, החליפו מזמן חנויות הצעצועים והתחפושות הנוצצות והמבריקות שמגיעות מסין תפורות ומוכנות לכל מידה. לכן כשנכתב בהודעה שיש מתפרה בקיבוץ שבה תופרים תחפושות איכותיות ומקוריות לקטנטנים, יצאתי מיד לבדוק ולמשש
פורים בפתח ואיתו השאלה הגורלית שלא ניתן לחמוק ממנה: "למה תתחפש השנה?". בתחילה היו אלו האימהות בקיבוץ שהתמודדו בכישרון כזה או אחר עם היצירתיות והפנטזיות של ילדיהן, ואז לקחה את המשימה אחראית מחסן התחפושות שהייתה מצרפת גרביון (סברילקס קראו לזה) כחול עם תחתונים אדומים, מצרפת בגד גוף תכלת (ששימש לתחפושת דרדסית בשנה הקודמת) עליו יודבק בריסטול צהוב בצורת S, ואומרת בשמחה (שהרי כשנכנס אדר מרבין בשמחה): בדיוק מה שרצית – סופרמן! לילד שרצה להיות גיבור על והפך ל"מים" מחד גדיא.
מי?
"בד בבד" הוא הרבה יותר ממתפרה והתחפושות בו הם חלקיק קטן מכל מה שמיוצר בו על ידי פנסיונריות מקיבוץ מעגן מיכאל. זהו מרכז תעסוקה לגיל השלישי, מרכז חברתי של עשייה ויצירה שכולל בתוכו מתפרה ונגרייה, שמייצר מתנות איכותיות שנעשות אחת-אחת בעבודת יד בהקפדה, תשומת לב ואהבה. בכל בוקר מגיעות למקום חברות הקיבוץ הוותיקות מתוך רצון להמשיך ולעבוד ולתרום לקהילה שבה הן חיות. ואם אתם מנסים לדמיין את המקום בראש, חשבו על חנות תל אביבית שיקית, מגניבה ומעוצבת עם הטרנדים הכי חמים שיש.
למשל התחפושות. מי שמצפה לנצנצים, פלסטיקים ובדים זולים לשימוש חד פעמי, בבקשה לסובב את המכונית לכיוון המרכז המסחרי הקרוב. התחפושות הן בעצם חליפות, מכנסי שק וחולצת קפוצ'ון שעליה נתפרים פרטי החיה: קנגורו, תנין, דינוזאור ודרקון, נחש, שועל, כלב, פלמינגו, פרפר ואפילו תות. כמעט כל דמות שילד יכול לחלום עליה. אלו לא תחפושות חד פעמית לשימוש ליום אחד בשנה, אלא בגד שנוח, נעים ומתאים לכל העונה. כל חליפה כזו נתפרת במקום מבדים נעימים וקלים, בעיקר כותנה, שאריות של בדים שהוזמנו למעצבים. מעבר לנוחות הבגד ולבטיחות שמים דגש על איכות הסביבה. כל תחפושת היא "חד פעמית" ו-One of a kind, אבל כזו שמיועדת לשימוש רב פעמי וממחזרת שאריות בד. 300 תחפושות עבודת יד נמכרו כבר השנה, רובן דרך אתר מרמלדה, לאימהות אופנתיות מהמרכז.
יעל טייב לוי ונעמה דותן, שתיהן בנות הקיבוץ, מפעילות את המקום ויודעות לספר שמהקמתו הייתה לקיבוץ מתפרה. בדומה לקיבוצים רבים אחרים היו נתפרים בה בגדי הבוקר ובגדי הערב, בגדי החג והבגדים לילדים ולתינוקות. גם כשהתחילו חברי הקיבוץ לקנות בגדים מחוץ לקיבוץ תמיד נשארה מתפרה שהכינה וילונות, רשתות כביסה ותיקונים לפי דרישה. לפני כ-15 שנה יזמה לילך צייג בשיתוף עם מנהלת הגיל השלישי, הקמת מרכז תעסוקה עבור החברים המבוגרים, שבו נתפרו מוצרי טקסטיל, כריות ודברים פשוטים, שלא למטרת רווח כלכלי. עם השנים נכנסו רעיונות ומוצרים נוספים, ונוצר שיתוף פעולה עם פנסיונרים שעבדו בנגרית "בית".
מה?
כיום ניתן למצוא במקום דברים ייחודיים הנעשים בעבודת יד: נחשושים (כריות צרות וארוכות כמו נחש) עבור תינוקות ומוביילים מיוחדים עשויים שאריות. בגדי ילדים ונשים עם כיתובים שעושים כבוד וגם נותנים קריצה – חברת קיבוץ, שומרת לילה, רפתנית ועוד. קוביות עץ לילדים ואפילו תחתונים לילדים ממש בגזרה של פעם.
יש במקום מתנות ומוצרים לכל מועד בשנה: לפתיחת שנת הלימודים ניתן למצוא כאן קלמרים בעבודת יד, ולראש השנה טקסטיל לבית. חנוכייה מעץ ממוחזר לחנוכה, תחפושות לפורים, כובעים לקיץ וחלוקים לברכה, בתי קינון מעץ עבור ציפורים בעונת הקינון והכל מעוצב בקו מיוחד.
"אנחנו מחפשות עבורן דברים שקל, נוח וכיף לתפור" אומרת יעל על הפנסיונריות שיש ימים בהם הן "רבות על מכונות התפירה", "ויחד עם זה דברים שהם רלוונטיים ושאנשים מחפשים לקנות, כמו למשל חלוקי הטטרה לנשים שנחטפים מיד עם הכנתם. המקום הוא לא רק עבור 'תעסוקה', בבחינת להעסיק ולמלא את זמנן. הנשים כאן מייצרות פריטים מיוחדים, כל אחד יחיד במינו ויש לזה ביקוש. חלק מהנשים מאוד יצירתיות ויש להן רעיונות, חלק אוהבות את העבודה הטכנית וכולן מגיעות כדי להיות משמעויות, להמשיך ולהיות חלק ממעגל העבודה ובשביל החברה הנעימה. חלק מהמוצרים נולדו מהרצון לנצל שאריות לטובת שמירה על איכות הסביבה ויש מוצרים שלקוחות ביקשו מאיתנו שנכין, כמו שרפרפי העץ שנבנים בנגריה ונצבעים כאן והוכנו לבקשת נשים מניקות".
מוצר הדגל
אחת ממתנות הלידה הייחודיות למקום היא שרשרת דגלונים, על כל דגלון רקומה אות ויחד השרשרת יוצרת את שם התינוקת או התינוק. "המוצר התחיל מחברה שביקשה לרקום והתחילה רוקמת אותיות ומספרים על שאריות בד. זה מוצר מקסים וייחודי. החברה אמרה 'מי ידע שרקמת איקס תהיה כל כך מבוקשת?'. הדברים נעשים ביד מתוך אהבה ויש פה דברים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר".
שתיים מהחברות הוותיקות, מהמתמידות של המקום, יושבות איתנו להפסקת תה ושיחה, "זה מקום נהדר", אומרת אחת החברות (78) "בכל בוקר כשאני יודעת שאני מגיעה לפה – טוב לי בנשמה. טוב שיש מקום שאפשר לבוא אליו ולא להישאר בבית". חברתה (90) מסכימה, גם היא "באה לעבוד" ושמחה על התחושה "שיש להן ענף".
"בלעדיהן אין מקום" מסכמות יעל ונעמה.
