בית המשפט המחוזי דחה ערעור של חבר שדה בוקר, שביקש לפסול את החלטת הקיבוץ לקיים מודל שיזורי – חברות שיתופית ישנה לצד חברות חדשה שאיננה שיתופית
הדין הקיים אינו מונע תיקון תקנון קיבוץ שתכליתו לעגן "מודל שיזורי" בקיבוץ, כל עוד נשמרות הדרישות החוקיות לגבי "קיבוץ מתחדש", שנועדו לדאוג לשוויון ולערבות הדדית.
כך פסקה השופטת דנה כהן-לקח מבית המשפט (המחוזי) המנהלי בירושלים, ודחתה את ערעורו של חבר הקיבוץ, שביקש באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינרד, להתנגד לשינוי התקנון.
אסיפת החברים בשדה בוקר החליטה על שני מסלולי קליטה בקיבוץ, שיפעלו זה לצד זה: האחד, מסלול הקליטה המסורתי לַחֲבֵרוּת שיתופית (ערבות הדדית מלאה). והשני, יצירת קליטה לַחֲבֵרוּת חדשה (ערבות הדדית שלא תפחת מהקבוע בדין לגבי הקיבוץ המתחדש). זהו מודל "הקיבוץ השיזורי", המאפשר שני סוגי "חֲבֵרוּיוֹת" עם רמות שונות של ערבות הדדית.
האסיפה גם החליטה, ברוב משמעותי (145 מתוך 172 חברים), לתקן את תקנון הקיבוץ, כדי לאפשר את המסלול לקליטת חברים חדשים. תיקון התקנון לגבי "החבר החדש" – אושר בידי רשם האגודות השיתופיות, והוא שינה את סיווג הקיבוץ ל"מתחדש".
ברקע הדברים, תיארה השופטת, משבר שהתגלע בקיבוץ. החבר אמר שמדובר במשבר חברתי שנוצר כתוצאה מנתק בין בני הקיבוץ לבין מזכירות הקיבוץ שדחפה לשינויים גם "במחיר" גירעונות תקציביים. לא כך, אמרה פרקליטת הקיבוץ עו"ד אסתר קויפמן. המשבר נעוץ במאזן הדמוגרפי שמזדקן בקיבוץ, ובצורך בקליטת חברים חדשים. אך בעוד שהחברים הוותיקים בקיבוץ ביקשו להמשיך ב"חברות שיתופית", הצעירים שביקשו להצטרף לקיבוץ תמכו ביצירת מסלול קליטה חדש, המבוסס על מאפייני "קיבוץ מתחדש".
אכן, אמרה השופטת, אין בתקנות – "סוגי אגודות" התייחסות מפורשת ל"מודל שיזורי" בו מתקיימים במסגרת "הקיבוץ המתחדש" שני מסלולי חברות. אך נראה כי "המודל השיזורי" שאומץ בקיבוץ שדה בוקר (כמו גם במספר קיבוצים נוספים), מהווה ניסיון לאזן בין המגמות השונות.
החבר טען כי המודל המוצע לגבי "החבר החדש" מוביל לשינוי מהותי באורחות החיים ולכן כדי לאשר תיקון זה בתקנון הקיבוץ נדרשת הסכמה פה אחד של כלל חברי הקיבוץ.
השופטת דחתה טענה זו והסבירה כי "תקנות האגודות השיתופיות – יסוד" קובעות הסדר מיוחד לתיקון תקנון הדורש רוב מיוחד של שלושה רבעים מהמצביעים כאשר באסיפה הכללית נוכחים לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה, ללא דרישה להסכמה פה אחד.
גם פסיקת בתי המשפט, קבעה ש"אין הכרח בהסכמה פה אחד לתיקון תקנון שתכליתו הסבה למודל של "קיבוץ מתחדש". או בשינוי אורחות החיים בקיבוץ. די ברוב המיוחד שנדרש לשם תיקון התקנון, ציינה השופטת, רוב שהתקיים בנסיבות מקרה זה, בהתאם לתקנון שדה בוקר.
דרישה להסכמה של כלל החברים לשינוי מהותי באורחות חיי הקיבוץ אינה מציאותית ואינה מעשית, המשיכה השופטת, ועלולה להוביל למצב של "עושק הרוב" על-ידי מיעוט חברים.
בתקנות "הערבות ההדדית" נקבע כי רשם האגודות השיתופיות יתנה אישור של שינוי תקנון לצורך הסבה ל"קיבוץ מתחדש", בכך שיוכנסו לתקנון עקרונות של ערבות הדדית שלא יפחתו מרמת מינימום שנקבעה בדין כדרישה מנדטורית, הסבירה השופטת. רשם האגודות אכן בחן את הדברים ואישר אותם.
השופטת מצאה שאין במודל השיזורי משום "פגיעה קניינית מהותית בחברים הוותיקים (החברים השיתופיים), שיכולים ליהנות מהמשך ערבות הדדית מלאה ומתשלומים בלתי דיפרנציאליים בהתאם למודל השיתופי המסורתי שהתקיים בקיבוץ, ואף ניתנה להם הגנה מפני אפשרות לשינויים עתידיים שעלולים לפגוע בזכויותיהם.
השופטת דחתה גם את טענת החבר, שהסכמת החברים לתיקון התקנון, הושגה "תוך הטעיה". היא מצאה כי משמעות התיקון הוסברה לחברי הקיבוץ במספר הזדמנויות, וניתן להם גם הסבר בכתב טרם ההצבעה.
משכך, פסקה השופטת, שאין מקום להתערב בהחלטת רשם האגודות שאישר את שינוי התקנון, וחייבה את החבר בהוצאות המשפט של הקיבוץ בסך 12,000 שקלים.
