יונתן טל מרמת דוד, בן למייסדי גורדוניה וגם נצר לרבי מלובביץ', מתלבט האם להשתקע במדינת יהודה או לסבול את רעש ההמראות והנחיתות משדה התעופה הנוסף שיוקם לא רחוק מחלונו בישראל
על אף היותי בן מזל מאזניים בעל כושר נבואי לחזות את העתיד, גם עלי נפלה טראומת 7 באוקטובר במפתיע. כמו רבים וטובים לפני, גם אני מצאתי עצמי מלקק את פצעי מהלומת ההפתעה של אירוע הזעם. בעקבות מה שהתחולל בהמשך החלתי מהרהר לאיזו מדינה אשתייך בעתיד הלא רחוק באם יתגשמו איחולי ההסתה של מכונת הרעל המאיימת לפלג ולחלק את המדינה לשתי ארצות: האם מעצם מהות חינוכי כבן למייסדי גורדוניה, טבעי שאבחר לחיות במדינת ישראל, מדינה ליבראלית ושוחרת שלום; או שמא, מתוך חרדה לעתידי, אשתקע במדינת יהודה, מדינת הלכה דתית המקדשת את שלמות הארץ בכוח גיוסה של החרב החילונית?
לפי המפות הסכמתיות הזעירות שהופיעו מדי פעם בהיסוס בעיתונות, יחצה הגבול החדש את אזורנו כאשר הוא מתפתל כקו שחור בעובי של בין שבעה לעשרה קילומטר, מה שמעלה אפשרות שיעבור בין כפר גדעון הי"ד לשדה יעקב שליטא, או ממגדל העמק הדתית דרך צומת נהלל לרכסים החרדית, דבר שעלול להכתיב עבורי עקירה והתנחלות מחודשת באזור זרזיר – מזאריב ועדיין אהיה בקשר עין עם מה שהיה פעם גבעת רמת דוד.
כתבי קוידש או תורתו של דן בן אמוץ
ספקותיי החזירו אותי לימי הבראשית, לפני כמאה שנה. הורי שאיבדו את משפחתם בשואה דאגו לטפטף לנו, בניהם, את הצורך להתרחק מאמונה באל כל יכול, שימהר לברוח מכל מחויבות לנוכח צילה של סכנה. אנו בניהם, מטבע הדברים, ראינו בתנ"ך סוג של חטאת והסתופפנו בצילם של כתבי א.ד. גורדון מייסד דת העבודה, שהיה ממקימי תנועת הקיבוצים. אותו איש מזוקן שיצר מיהודי אירופה הגלותיים אנשי עמל, המתרפקים על רגבי אדמתם במקום על המזוזה.
בעוד סבי בקיבוץ דיבר רק אידיש ובילה בבית הכנסת בגבת, אנו הבנים תהינו כל ימינו האם מן הראוי יהיה לתת גט כריתות לכל הווליום האדיר שנוצר באלפי שנה של כיתבי קיידש, בעבור תורתו הברורה כל כך של דן בן אמוץ? (בן עירו, הנערץ על כולנו, של אבי).
משפחת הגביר
לא מזמן חוותה משפחתי אירוע, שלימד אותנו כי בעוד אנו נטשנו את האל, הלה עדיין אוחז בשולי גלימתנו. ומדי פעם דואג להופיע כדי להזכיר לנו את קיומו בכותל המזרח של אומתנו. ע"מ לא לבלבל את הקורא שהרחיק עד הנה, אתאר את החוויה רק בראשי פרקים עד בוא הזץ הסופי.
במקורנו, מצד אמי אנו משתייכים למשפחת בש. משפחה ירושלמית ענפה שעשתה את הונה בעסקי מסחר ובניה. מאז ילדותנו נהגנו לעלות לבירה ולבקר את הגביר המשפחתי העשיר ולסעוד על שולחנו. עם תום מלחמת העצמאות ביליתי שבועיים בביתו. יחד עם בנו התרוצצנו בין הריסות העיר החרבה, אך מהכל נחקק בי דווקא הרגע, בו מארחי נפגע קשות כאשר בבוא השבת רצה לקחת אותי לנקודה "ממנה ניתן לראות את קצה קצהו של הכותל", ואילו אני, אולי בן תשע, סירבתי ועלבתי בו ובדתו ושלל אמונותיה. עד יום מותו הוא דאג להזכיר לי את המחדל, במקום שיבוא בטענות להורי – מחנכי.
עם חלוף העיתים עברה מרבית המשפחה לארה"ב, הונם גדל ושגשג והקשר עימם התרופף, להוציא רגעי חסד בהם ביקרה בארץ בתם ישראלה, גרושה צייקנית וקמצנית, שלמרות הונה מצאה בנו בני הקיבוץ הדלים שותפים מלאים לשיחה אודות פרוטות, אגורות, מילים וגרושים ושימוש חוזר בכרטיסי נסיעה באוטובוסים.
באמצעות הרב למכון וייצמן
יובל שלם עבר ומכל המשפחה המפוארת נשארה בניו יורק רק הבת החסכנית, אליה נוקז מרבית ההון המשפחתי. גם אצלנו חלו שינויים כאשר מכל 13 בני משפחתי בקיבוץ נותרתי אני לבדי ובמקביל החלו הדיונים אודות השיוך הקרב. בסתר לב שמנו מבטחנו בקרובינו העשירים בניכר העשויים לחלצנו מכל צרה.
ואז יום אחד חלה תפנית, האפוס המשפחתי עלה דרגה. מארה"ב נתקבלה הודעה קצרה: "הבת ישראלה הלכה לעולמה, עליכם לקבור אותה בהר המנוחות". ההמשך היה קשה אף יותר: כל הונה הרב של משפחת בש המפוארת, עליו בנינו את עתידנו כרשת בטחון בגבור גזרות ההפרטה של עו"ד שלמה כהן, הועבר באמצעות רב חב"דניק ל…מכון וייצמן.
כיידועי צרות מטבע בריאתנו מילאנו את הבקשה. הארון הגיע לנתב"ג, קראנו קדיש, טמנו את הגופה ולכאורה כאן תם הפרק העירוני של משפחתי ועמו שלל התקוות. עד אותו ערב ליל סדר כעבור כשנה, כאשר על דלתה של אחותי התדפק הרב משה צבי הלפרין יבדל"א. הוא העניק לה כנציגת המשפחה לוח שנה מפואר, מצות שמורות בכריכת כרומו מהודרת ואילן יוחסין בן כמה ג'יגה, שבישר, כי אנו, זוכי המצות, משתייכים לאחת המשפחות המפוארות ביהדות כולה. בזכות חתונות עבר מוצלחות, שנחגגו בירושלים ע"י קרובינו משפ' בש, הפכנו גם אנו נצר לקדושה. דור שלישי לרבי מלובביץ', ותשיעי לקודמו הארי הגאון שניאור זלמן מלאדי – מייסד חסידות חב"ד, בעל "שולחן ערוך" וה"תניא". בין לבין הצטרפו לאילן המון סלבס תל אביבים. לשאלתי את הרב כיצד נבנה אילן היוחסין רב הפארות טרם המצאת ה-DNA, הוא ענה לי ספוג ביטחון עצמי רב: "סיפורי חכמים".
ביקורו המפתיע של "משיח" זה וחלקלקות דבריו, עוררו בנו תחילה חששות ולאחריהן פליאה. לו ידעו הורי הגורדוניסטים, שהאמינו ודגלו בדת העבודה, כי יום אחד מעגל הדת ממנה ברחו חייב להיסגר…?!
ועדיין נשארה אצלי שאלה פתוחה: אם "נתב"ג 2" המתוכנן יהפוך לעובדה רועשת כ- 700 מ' מחדר המיטות שלי, האם כדאי לנצל את אילן היוחסין שאך התגלה ולעבור למדינת יהודה?
