עונת המנגו החולפת הסתיימה ביבולים כבדים מאוד, בעיקר בזנים 'קיט' ו'שלי'. מגדלי המנגו מבינים שהעונה החולפת תהווה 'אבן דרך' לשינויים עתידיים.
בשנים האחרונות היינו עדים לנטיעות רבות בכל הארץ, כאשר שני אזורים חדשים: הערבה והנגב המערבי – בלטו בהתרחבותם. חלון היצוא מצטמצם כל העת, והמשמעויות לכך רבות וחשובות. יש לנצל את פרק הזמן הנוכחי לחשיבה ולקבלת החלטות לגבי המשך הדרך, ונראה כי גם לכך כיוונו חז"ל כשהכריזו על 'שנת השמיטה'.
גם בנושא הוצאות הגידול, חווים המגדלים טלטלות; כך לדוגמה, מחיר ה'גלייפוסט' (חומר להדברת עשבייה) שמחירו זינק פי שלושה תוך שנה, ויש עוד דוגמאות רבות. לאחרונה עודכן תחשיב הגידול, ונמצא בו כי חלה עלייה בהוצאות הגידול לסכום של 7500 שקל לדונם של זן הנקטף בשלושה קטיפים, ועד 10000 שקל להחזקת דונם מהזן 'מיה'.
דבר אחד ברור לכל בר דעת: עלינו להשתפר בכל הקשור באיכות הפרי. רק פרי איכותי, במכפלת כמות טובה, יביא לתוצאה כלכלית רווחית לדונם, גם כאשר התנאים נעשים קשים יותר.
מדריכי הגידול: מיקי נוי, שי צעידי, דפנה זיו אגף הפירות, שירות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות ופיתוח הכפר
דישון
בשנים עברו נערכו עבודות מחקר בנושא דישון מנגו, אך לא הופק פרוטוקול מסודר לניהול הדישון. מירב הידע מתבסס על ניסיון העבר ועל הצרכים שהגיעו מבתי האריזה ומהמשווקים, כשהללו שמו את הדגש דווקא על היבטים של איכות הפרי מבחינת צבע, מוצקות וטיב פנימי. בבחינת סוגיית הדישון בשטחים השונים, יש לשים לב לכך שהם מתאפיינים במגוון סוגי קרקע ובמקורות מים אחרים, הגורמים להבדל ניכר בין החלקות, על כלל מאפייני הדישון שבהן. לפיכך, חשוב מאוד לדעת מה מקור המים שבהם משתמשים להשקיית המנגו, והאפשרויות לכך הן כלהלן:
מים שפירים: מי כנרת, מי מאגרים או מי נחלים, הנבדלים ביניהם בעיקר ברמת המלחים. בעבר היינו עדים לרמת כלורידים גבוהה במי הכנרת, שהגיעה לכ-340 מ"ג לליטר כלורידים.
מים מושבים: יש לברר מה מקור המים המושבים, כיוון שבכל מאגר ערך דישוני אחר ומלחים ברמה שונה. תופעה נוספת, שנתקלנו בה בעבר ודורשת מעקב ובירור לשם דישון יעיל, היא רמת ה- pH.
כמו כן, חשוב מאוד לדעת באיזו קרקע נטועה החלקה: קרקע גירית, קרקע ממוצא בזלתי, קרקע מאווררת, קרקע כבדה ולא מחלחלת, ומה היבול הממוצע.
בדיקות נדרשות
כדי לגבש החלטה בדבר מתכונת הדישון לקראת השנה הבאה, יש לבצע בדיקות קרקע לקבלת מידע על ערכי הזרחן והאשלגן שבה. חשוב לקיים בדיקות תקופתיות מדי שנה בסתיו. תוצאות המדגם נשמרות במעבדה ומאפשרות לעקוב אחר מגמות ההשתנות של רמות היסודות בקרקע. בבדיקה זו נבקש לקבל גם את נתוני המוליכות החשמלית, כדי לדעת מהי רמת המליחות בקרקע ואם נדרשת השקיה להדחת מלחים במקביל לתחילת גשמי החורף.
בגידול המנגו לא קיים פרוטוקול לבדיקות עלים, כיוון שנושא זה קשה לדיגום, בעיקר בשל הקושי בקביעת גיל העלה הנדגם.
מחסור בדישון
חוסר דישון, בעיקר בחנקן, לאורך פרקי זמן ארוכים של שנים, עשוי לגרום לעצירת הצימוח, לפגיעה בחלקי העץ האמורים לשאת יבול, ובעקבות זאת – לירידה ביבולים.
עודף דישון
עודף דישון, בעיקר בחנקן, תורם לצימוח חזק ובריא, אך גם לפרי ירוק יותר, ויש חשש להתפתחות בעיות של איכות פנימית, כמו השחרה בסמוך לגרעין.
לעומת זאת, דישון בכמות הנדרשת משפר את איכות הפרי, המתבטאת גם במדדי צבע, במדדי איכות פנימית ובמוצקות.
המטרה: לדאוג לכך שחלקי העץ הנושאים את הפרי לא ייפגעו מחוסר דישון, אך גם שהפרי יהיה ברמת האיכות הגבוהה ביותר. ברור לכול כי פרי איכותי מבחינת מדדי הצבע, הקשיות והאיכות הפנימית הוא הפרי הנדרש והרווחי ביותר.
בשנים האחרונות הופחתו באופן חד רמות החנקן המיושמות במטעי המנגו, כדי לייצר פרי איכותי ובכמות נדרשת.
ההמלצה לדישון
מטע ממוצע אמור לקבל דשן ביחס של 1 חנקן ל- 1.5 אשלגן, כאשר הזרחן ניתן ביחס של כשישית מהחנקן (למשל 6:1:9). בסך הכול מדובר ב-12-7 יחידות חנקן צרוף לדונם, וביחס ישר נגזרים היסודות האחרים, כאמור לעיל. רמת החנקן נקבעת על פי האזור, סוג הקרקע וכמות היבול הממוצעת במטע.
כאשר הקרקע מתאפיינת ברמת גיר גבוהה – יש לדשן בדשן הכולל חנקן על בסיס גופרת אמון, כמו לדוגמה, משפחת הדשנים 'נחשון' בדשן נוזלי או 'גופרת אמון' או 'מירב' בדשן מוצק (כאמור, המצוין להלן הוא דוגמה בלבד, ודשן מסוג זה קיים בכל חברות הדשנים).
כאשר רמת הגיר בקרקע נמוכה – יש לדשן בדשן, הכולל חנקן על בסיס אמון חנקתי, כמו לדוגמה, משפחת הדשנים של 'עידית' (שוב, מדובר בדוגמה בלבד, ודשן מסוג זה קיים בכל חברות הדשנים).
מועד היישום
בזנים הצבעוניים מומלץ ליישם את הדשן החנקני והנלווים אליו רק לאחר הקטיף.
בזן 'קיט' מומלץ ליישם שליש מהדשן החנקני והנלווים אליו לפני הקטיף, ושני שלישים ממנו – לאחר הקטיף.
מגדל המעוניין בסיוע בהמרת יחידות חנקן צרוף לכמות הדשן ולריכוזו, מוזמן להתקשר למדריכים.
יסודות הזנה נוספים
כילאט ברזל
היסוד ברזל חיוני מאוד לעץ המנגו, כשהמנה המינימלית המומלצת לכל דונם אחד של מנגו היא כ-5 ק"ג כילאט ברזל לשנה. כילאט הברזל יוזרק לעצים במהלך ההשקיה כולה ובמשך כל העונה. מגדלים רבים רואים צורך בהזרקת ברזל נפרדת מהזרקת יסודות המקרו (חנקן ואשלגן) -בשתי נקודות הזרקה הרחוקות במטר אחד זו מזו (שימו לב, מדובר במנה המינימלית של הברזל).
אבץ
ייושם בריסוס עלוותי על הנוף, רק כשהעלווה צעירה, כלומר רק על הלבלוב הפורץ לאחר הקטיף בעקבות הגיזום. אין לרסס על חנטים ועל פרי מחשש לנזק. דוגמה לדישון באבץ הוא אבצאון בריכוז 0.3%.
יסודות מיקרו
ייושמו בריסוס עלוותי על הנוף, רק כשהעלווה צעירה, כלומר רק על הלבלוב שפורץ לאחר הקטיף בעקבות הגיזום. אין לרסס על חנטים ועל פרי מחשש לנזק. דוגמה ליסודות מיקרו הם חומרים כמו 'מיקרו מיקס' 0.2% או 'סופר קורטין' בריכוז 0.15%.
השחרה בקטיריאלית
מחלת ההשחרה הבקטריאלית עלולה לפגוע קשות בעצי מנגו צעירים, בעוצמה המותאמת לגיל החלקה ולמיקומה.
רוחות הסתיו החזקות פוצעות את הרקמה הרכה של הצימוח, ובעקבות פציעה זו המחלה חודרת לעץ ומייבשת את הצימוח הצעיר. המחלה מתפרצת בתנאי לחות וקור.
הטיפול במחלה ייעשה באמצעות ריסוס בתכשירי נחושת, כשהתכשיר היעיל ביותר הוא 'מרק בורדו', אך קיים קושי בעבודה עמו (שחיקת משאבות המרסס), ולכן ניתן להשתמש בחומרים אחרים, המהווים אף הם תחליפים טובים ומניבים תוצאות יעילות.
שימו לב שהנכם משתמשים בחומר המאושר על ידי המשווק, שעמו אתם עובדים!
המשך נטיעות
מגדלים אשר מתעתדים להמשיך לנטוע, חייבים להיות מודעים לכך שיש אפשרות לייצר שתילי 'שלי' מחומר ריבוי הנקי ממחלת עיוות התפרחות. במסגרת שולחן המגדלים, נעשתה עבודה מוקפדת למציאת חלקה, שאינה נגועה במחלה ויכולה לשמש לחומר ריבוי נקי. כל השתלנים מודעים לנושא ומכירים את "חלקת בית הערבה" שמשמשת לכך. לפיכך, עליכם לדרושמהשתלן שייצר עבורכם שתילים ממקור חומר הריבוי הנקי, ורק לחץ ודרישה שלכם, יקדמו את המהלך.
