"30% זה יעד סופר אגרסיבי בהשוואה בינלאומית" אומר הראל שליסל, רכז האנרגיה באגף התקציבים של משרד האוצר, "בהינתן שרוב ייצור האנרגיות המתחדשות יהיה מאנרגיה סולארית". וגם: נצטרך לנצל מעל 100 אלף דונם כדי לעמוד ביעד, אתגר שהוא לא טריוויאלי. שליסל: "האגירה נכנסה כבר לעולם של מכרזי חלוקה של PVּּ+אגירה ואנחנו חושבים גם על כיוונים להכניס את האגירה כ-stand alone". לדבריו, המצב בו מובטח ליזם אנרגיה מתחדשת תעריף ל-15-20 שנה הבאות נדרש להשתנות. "נושא האגירה הוא בהחלט העתיד וחשוב שיקודם באמצעות המגזר הפרטי, עלינו מוטלת החובה לפשט את ההליכים הרגולטוריים ליזמים ככל שניתן" – ראיון
באחד מימי הקיץ הבוערים נפגשתי עם רכז האנרגיה במשרד האוצר, הראל שליסל, במשרדו הצנוע בירושלים. מתוקף תפקידו, שליסל הוא גם חבר במליאת רשות החשמל, המונה את יו"ר רשות החשמל, מנכ"ל משרד האנרגיה, שליסל כנציג משרד האוצר ועוד שני נציגי הציבור. כמו כן, חבר שליסל במועצת הגז הטבעי.
אנחנו חיים בתקופה חשובה למשקי האנרגיה העולמיים, עידן של מעבר למשקי אנרגיה דלי פחמן, כיצד אתה רואה את השינוי העולמי הזה ומה קורה בישראל?
"משק האנרגיה העולמי בהחלט עובר מהפיכה – יש מעבר עולמי מפחם ודלקים פוסיליים לכיוון של אנרגיה מתחדשת. זו מהפיכה שבאה לידי ביטוי גם במחירים, אנחנו רואים את הירידה האדירה של מחירי הפאנלים ומחירי הסוללות, אבל במקביל אני חושב שזה נובע גם ממודעות סביבתית שהולכת וגדלה, אלו הם שני וקטורים שפועלים באותו כיוון. זאת בהחלט מהפיכה עולמית שחד משמעית מחלחלת גם פה בישראל.
"בישראל המהפכה החלה במדיניות של הפחתת השימוש בפחם ואת זאת יש לזקוף בראש ובראשונה לזכותו של שר האנרגיה, בסגירת התחנות הפחמיות 1 עד 4 בחדרה, במסגרת הרפורמה במשק החשמל, והסבה של יתר הפחמיות עליה הוחלט השנה, בכפוף להצלחת הפיילוט של היחידה הראשונה. כמובן שצריך להזכיר בהקשר הזה את גילויי הגז שאפשרו את המעבר מפחם לגז והפחיתו בעשרות אחוזים את הפליטות של המזהמים הקשים.
"מעבר לזה, יש את יעדי האנרגיה המתחדשת ל-2030, שעודכנו לאחרונה על ידי השר מ-17% ל-30% ואין ספק שזהו יעד משמעותי ומאתגר. פעם נהגו להגיד ש'אגף התקציבים מסתיר את השמש' – שאנחנו נגד אנרגיות מתחדשות, היום אני חושב שמשרד האוצר שותף משמעותי לנושא ודוחף לשימוש באנרגיה מתחדשת, מה השתנה? המחירים פשוט התרסקו. אם פעם היינו משלמים סדר גודל של 2 שקלים לקוט"ש סולארי, במכרז האחרון הגענו ל-19.9 אגורות לקוט"ש סולארי עם אגירה. אגב, באבו דאבי הסתיים לא מזמן מכרז בעלות של סנטים בודדים. יש לציין שמחיר הקרקע וכוח האדם לא נשחק והירידה היא בעיקר במחירי הפאנלים. אנחנו בהחלט רואים את המגמה הזאת ממשיכה לחדור לישראל, זו כאמור מגמה ירוקה אך כלכלית.
"דווקא בהקשר הירוק חשוב לי להדגיש נקודה. המעבר מפחם לגז הביא להפחתה ניכרת בפליטת המזהמים עם זאת, כעת יש כל מיני קולות שבאים ואומרים: 'בואו נהרוג את הגז לגמרי ונעבור לאנרגיות מתחדשות בלבד'. כיום רוב המזהמים הכבדים, הפוגעים בבריאות הציבור, מגיעים ממשק התחבורה ולא ממשק האנרגיה. כמו כן, בתעשייה יש עדיין המון שימוש במזוט, פטקוק וסולר שמזיקים הרבה יותר מהגז הטבעי, שאמנם פולט פחמן דו חמצני אבל לא סוקסים ונוקסים שהם מזהמים מקומיים (NOx SOx)*. לכן בפארטו** הרבה יותר ירוק, להתמקד תחילה במיסוי הדלקים המזהמים הללו לפני שרצים להצהיר על חיסול הגז הטבעי."
הנושא "החם" עכשיו בשוק הוא נושא האגירה, שמקודם בכל רחבי העולם במקביל להתפתחות תעשיית הרכב החשמלי, שמוזילה את העלויות ומגבירה את היעילות. כיצד אתה רואה את שוק האגירה מתפתח בישראל?
"קודם כל כניסת האגירה היא מגמה עולמית, וככל שזו נעשית זולה יותר, היא הופכת אותה גם להרבה יותר מעניינת ברמה הכלכלית. מעבר לזה בנוגע אלינו, אם רוצים להגיע ל-30% מתחדשות ב-2030, כשבישראל זה יעד שבעיקר מוטה אנרגיה סולארית, אז האגירה היא תנאי הכרחי ואני אסביר מדוע. כשאתה נשען על אנרגיה סולארית אתה מייצר את החשמל שלך בשעות מאוד מאוד מוגדרות במהלך היום, סביב 10:00 -17:00. עם זאת, הביקוש לחשמל פרוס על פני שעות היום לא רק בשעות הספציפיות הללו, ולכן אם אין במשק אגירה שמאפשרת להסיט את החשמל משעות הייצור לשעות הצריכה, אנחנו בבעיה ולמעשה ייצרנו חשמל שאין לנו מה לעשות איתו… ככל שתכנס יותר אנרגיה סולארית למערכת הבעיה הזו תלך ותתעצם. מצב זה מכונה בעיית 'עקומת הברווז' – 'Duck Curve'. לכן, אגירה יעילה שתאפשר להסיט את החשמל משעות הייצור לשעות הצריכה תעשה הכרחית ככל שנייצר יותר חשמל מהשמש.
"מעבר לזה, האגירה תאפשר לנו גם לנצל בצורה יעילה יותר את הרשת. אנחנו יודעים שהרשת היא משאב במחסור ושיש פקק גדול בתנועת החשמל מהדרום למרכז, שמונע חיבור של מתקנים סולאריים בדרום הארץ. בעקבות הרפורמה, חברת החשמל תתמקד ברשת ואושרה תכנית פיתוח שמורה לחברה להכפיל את ההשקעות ברשת. ועם זאת יש עדיין המון מתקנים שטרם קיבלו סקר חיובי וחיבורם לרשת מתעכב. האגירה אמורה לסייע בעניין הזה, כיוון שזו תאפשר גמישות בהוצאת החשמל מהאתר ותאפשר קבלת תשובה חיובית למתקנים רבים יותר. רשות החשמל שואפת להיות חלוצה בנושא קידום האגירה והוציאה לאחרונה מכרז ראשון לאגירת חשמל. במסגרת המכרז יקימו יזמים פרטיים מתקני ייצור ואגירה בהספק של 168MV בתעריך של 19.9 אג' לקוט"ש. קיבלנו תגובות חיוביות מהשוק והכוונה היא להמשיך ולפרסם מכרזי סולארי-אגירה נוספים וייתכן שבעתיד גם מכרזי אגירה שעומדים בפני עצמם, ללא חובת ייצור. נושא האגירה הוא בהחלט העתיד, וחשוב שהוא יקודם באמצעות המגזר הפרטי, כאשר עלינו מוטלת החובה לפשט את ההליכים הרגולטוריים ליזמים ככל שניתן."
מדינת ישראל היא מדינת שמש. למרות זאת, ישנן מדינות בחו"ל, כגרמניה, שכבר הגיעה ל-40% אנרגיות מתחדשות. האם ישראל תוכל להדביק את העולם?
"בוא נעשה סדר. ראשית, כשמדברים על 30% אנרגיות מתחדשות בישראל זה דה פאקטו יעד של בערך 30% סולארי. למה? כי אין לנו חשמל שמיוצר מרוח או ממים. גרמניה, נורבגיה, ושוויץ הן מדינות שבהן אתה רואה המון אנרגיה מתחדשת, אבל אם תעשה פילוח תראה שחלק ניכר מהאנרגיה המתחדשת מגיעה מהידרו ורוח, מה שלישראל לצערי אין. עם הרוח יש לנו בעיה קשה עם הירוקים, שבהחלט ראוי לפתור אותה. בכל העולם המערבי יש המון אנרגיית רוח, אך בישראל הירוקים חוסמים בגופם את קידום הנושא. אם נוציא את הרוח וההידרו מהמשוואה ונשווה ספציפית את הייצור הסולארי בישראל לשאר המדינות המפותחות, נגלה שישראל היא בין 3-4 המדינות המובילות בשימוש בסולארי כבר כיום ומדינות כמו גרמניה, נמצאות הרחק מאחור.
"למה זה חשוב להבין את זה? ראשית כדי לקבל פרופורציות על מצבנו מול שאר העולם ולהרגיע את כל מי שחושב שאנחנו לא מציבים יעדים מאתגרים מספיק. מעבר לזה, העובדה ש-30% מהחשמל מגיע בשעות מאוד מסוימות, מייצרת אתגר אנרגטי אדיר למשק החשמל. כפי שהזכרנו קודם, ככל שנכניס יותר אנרגיה סולארית נדרש לשלב יותר אגירה בהשוואה למשקים אחרים, בהן האנרגיות המתחדשות מתבססות על מים ורוח, שמאפשרות ייצור חשמל באופן פרוס על פני היממה. אז נכון, אנחנו מדינת שטופת שמש, אבל יצרנו פה אתגר אנרגטי שאינו טריוויאלי, עוד לא התמודדו בעולם עם אתגר כזה, בטח לא בהיקפים כאלה. בשורה התחתונה, בהינתן שאנחנו מסתמכים כמעט אך ורק על אנרגיה סולארית, 30% מתחדשות הופך ליעד סופר אגרסיבי בהשוואה בינלאומית.
"אנחנו חיים כיום בעולם שכל יזם שמקים מתקן לייצור חשמל סולארי זוכה לתעריף מובטח ל-20 שנה הקרובות. זה מצב שהיה נכון בעיני לעולם בו האנרגיה המתחדשת היוותה נתח יחסית קטן לסך ייצור החשמל. בעולם בו אנחנו שואפים ש- 30% מייצור החשמל יהיה מתחדש אזי התעריפים חייבים להיקבע בזמן אמת באופן גמיש יותר, בהתאם להיצע וביקוש. לא סביר שנתחייב לתעריף קבוע במשך 15-20 שנה על 30% מהחשמל, כשלא בטוח שנצטרך אותו באותן שעות. אפשר לחשוב על מנגנון שמבטיח תשלום מינימלי, על מכירה בילטרלית או על פתרונות אחרים, אבל המצב הקיים חייב יהיה להשתנות"
"אתגר נוסף נוגע להיבט הקרקע. בישראל יש המון שמש אבל היצע הקרקע מוגבל. ניקח לדוגמא מגרש של 60 -80 דונם. על מגרש כזה ניתן להקים תחנת כוח קונבנציונלית בהספק מותקן של 700MV-900MV. לעומת זאת, על אותם 60-80 דונם אפשר להקים מתקנים סולאריים בהספק מותקן של 6MV-8MV בלבד, וגם הם מייצרים חשמל רק בחלק משעות היום, בהשוואה לתחנה קונבנציונלית שיכולה לייצר חשמל על פני כל שעות היממה. כשרשות החשמל בחנה את הנושא לעומק, התגלה שכדי לעמוד ביעד של 30% אנו נדרש להקצאה של מעל 100 אלף דונם רבוע. זה המון שטח ולא ברור לי שנדע להתמודד עם האתגר הזה.
"כמובן שזה לגיטימי להציב יעדים מאתגרים, אבל בהינתן האתגרים שהזכרנו, אני חושב שצריך להיערך גם למצב בו לא נצליח לעמוד ביעדים, ולכן ראוי להיזהר מאמירות כמו: 'לא צריך בכלל תחנות בגז'. רשות החשמל סבורה שלמרות שהצבנו יעד של 30% עדיין נצטרך להקים מחז"מים חדשים (תחנות כח רגילות מונעות בגז). בנוסף להספק זה, נדרש לייצר מלאי תכנוני שיאפשר גמישות למקבלי ההחלטות, כך שככל שלא נצליח לעמוד ביעדים ונדרש להספק קונבנציונלי נוסף יהיה ניתן להקים זאת במהירות.
"היבט נוסף שמחייב תכנון בהיקף רחב יותר נוגע לסוגיה התחרותית. אם נחליט למשל שנדרש למשק להקים תחנת כוח בהספק של 1000MV, אזי כדי לקיים הליך תחרותי בין מספר שחקנים אנחנו נזדקק בהכרח לתכניות סטטוטוריות מאושרות בהיקף גבוה יותר, של לפחות 2000-3000MV. ככל שלא יהיו לנו שחקנים מתחרים עם תכניות מאושרות שונות, נאלץ להקים תחנה בפטור ממכרז והציבור ישלם זאת באמצעות תעריף חשמל גבוה יותר. במשק החשמל היינו בעבר בעולם דומה, שבו התעריף נקבע מראש על ידי הרגולטור, והתחרות בין היזמים הייתה מי יספיק להתקדם מהר יותר בהליכים. מבחינתנו זו נחלת העבר. בעולם העתידי אנחנו עוברים למכרזים על תעריף החשמל, ככה עשינו באנרגיות מתחדשות וכך נרצה לעשות גם בייצור קונבנציונלי, ואת זה ניתן לעשות באמצעות קידום מכרז בין מספר אתרים המתחרים ביניהם על התעריף הזול ביותר לצרכן. זו מגמה מבורכת שהוביל יו"ר רשות החשמל הקודם וזו לשיטתנו הדרך שתביא להפחתת תעריף החשמל לציבור בישראל.
"במקביל, חשוב לחדד ולייצר פה אמירה ברורה – לא נקים סתם תחנות כוח, אין כל כוונה כזאת. יחד עם זאת הכרחי לייצר מלאי תכנוני, שהינו מעבר להיקף שכרגע נראה שנדרש. מלאי זה יעניק לנו רזרבה למקרה שתכנית כזו או אחרת לא תבשיל ויאפשר גם קיום תחרות במשק החשמל, שתביא להפחתת תעריף החשמל, שזו כמובן מטרה חשובה לא פחות מהרצון שלנו לייצר חשמל נקי יותר."
בתעשייה חולמים על משק חשמל משוכלל, כזה שבו סחר בחשמל ושבמקום מכרזים השוק יתפתח מאליו. מתי אנו צפויים לראות שינוי שכזה אם בכלל גם בישראל?
"משקי חשמל בעולם נעים על סקאלה שבין משק מתוכנן לשוק תחרותי. באג'נדה האוצרית תמיד ניטה יותר למנגנון שוק חופשי. יחד עם זאת צריך להודות: גם בשווקי החשמל הכי תחרותיים והכי משוכללים עדיין יש אלמנטים של תכנון, אבל האג'נדה שלנו היא כאמור לקחת את המשק לכיוון השוק התחרותי ופחות למשק מנוהל. כדי להמחיש את הצורך בפחות תכנון ויותר שוק תחרותי ניתן כדוגמה את מנגנון תעריפי התעו"ז. למי שלא מכיר מדובר במערכת תעריפים שונים לשיא ושפל שמשתנה בהתאם לעונות השנה, ומטרתה לתמחר את צריכת החשמל בשעות שונות. במסגרת התעו"ז הקיים, תעריף הפסגה, (התעריף המקסימלי לצרכן), חל בקיץ בשעות הצהריים. דיברנו קודם על העובדה שככל שנכנס יותר ייצור סולארי למשק, שיא הביקוש משתנה, וזאת מכיוון שיש עודף של חשמל שמיוצר בשעות הצהריים. עם זאת, חרף הכניסה של מתקנים סולאריים, התעו"ז טרם עודכן ובשעה 14:00 עדיין הכי יקר לצרוך חשמל, וזאת למרות שמנקודת מבט משקית היה דווקא "עדיף" לצרוך חשמל ב-14:00, כשיש עודף חשמל, בהשוואה לשעות הערב כשהמתקנים הסולארים כבר לא מייצרים. חשוב להבין, זה לא עניין של מה בכך, יש לא מעט מפעלים, למשל מתקני התפלה, שמשנים את שעות הייצור שלהם בהתאם לתעריף התעו"ז במטרה להפחית עלויות. ככל שלא נעדכן את התעו"ז בהקדם, המפעלים ימשיכו לייצר בשעות הערב, שכאמור אינן יעילות מנקודת מבטו של משק החשמל. למה אני מזכיר את זה? כי בשונה ממנגנוני מחירים שנקבעים על ידי השוק באופן אוטומטי ומיידי התעו"ז לא מתעדכן אוטומטית, אלא נקבע על ידי מליאת רשות החשמל. לכן עדכון התעו"ז זה דבר שלוקח זמן. ייאמר לזכותה של רשות חשמל שהם מכירים את הבעיה ומנסים למצוא פתרון בהקדם. לדעתי כל עוד כלל התעריפים נקבעים על ידי רגולטור ולא על ידי מנגנון שוק, נראה יותר ויותר תופעות אי יעילות שכאלה.
"דבר נוסף שנדרש להשתנות הוא תעריפי האנרגיה סולארית. אנחנו חיים כיום בעולם שכל יזם שמקים מתקן לייצור חשמל סולארי זוכה לתעריף מובטח ל-20 שנה הקרובות. זה מצב שהיה נכון בעיני לעולם בו האנרגיה המתחדשת היוותה נתח יחסית קטן לסך ייצור החשמל. בעולם בו אנחנו שואפים ש- 30% מייצור החשמל יהיה מתחדש אזי התעריפים חייבים להיקבע בזמן אמת באופן גמיש יותר, בהתאם להיצע וביקוש. לא סביר שנתחייב לתעריף קבוע במשך 15-20 שנה על 30% מהחשמל, כשלא בטוח שנצטרך אותו באותן שעות. אפשר לחשוב על מנגנון שמבטיח תשלום מינימלי, על מכירה בילטרלית או על פתרונות אחרים, אבל המצב הקיים חייב יהיה להשתנות."
רמ"י נשלחה להשיג ככל שניתן יותר הכנסות על שימוש בקרקעות המדינה, כיצד זה מתיישב עם קידום אנרגיה מתחדשת? שם הרצון הוא להוזיל עלויות ולא להעמיס ולנפח את עלויות השימוש בקרקע.
"חשוב להדגיש, אנחנו באגף התקציבים לא מחפשים שמחיר הקרקע יסבסד את האנרגיה המתחדשת, אין לנו מטרה שהקרקע תינתן בחינם ליזמים. עם זאת חשוב לנו מאוד לייצר פשטות וודאות רגולטורית. בטרם ניגש יזם חשמל למכרז, הוא חייב לדעת מה מחיר הקרקע עליה יקום המתקן, אחרת המכרז נפגע. במצב הדברים הקיים, פעמים רבות יזם מגיש הצעה במכרז כאשר מחיר הקרקע עודנו בסימן שאלה, ואז רק אחרי שהוא זכה, הוא רץ לקבל שומה מרמ"י, זה לא הגיוני, זה לא יעיל, וזה בסוף פוגע בצרכן כיוון שתעריף החשמל הוא שמשלם את התעריף העודף לאותו יזם.
"לצערי זה פוגש אותנו במכרזים של האנרגיה הסולארית, אבל גם במכרזים לאתרי חברת חשמל שנמכרים למגזר הפרטי, השומה נקבעת בפועל אחרי המכרז וזה בהחלט פוגם בהליך המכרזי. בנוסף לוודאות חשוב מאוד לייצר חיכוך מינימלי עם היזמים, מבחינתנו אחרי שיזם שילם על הקרקע נדרש שיהיו לו את כל התמריצים למקסם את הקרקע ולהוציא ממנה את מרבית האנרגיה. על אתגר מגבלת הקרקע כבר דיברנו, ולכן חשוב לייצר תמריצים לנצל את הקרקע בצורה מקסימלית. כרגע יש אי הסכמה מול רמ"י בנושא ונדרש לפתור את הסוגיה במהרה לטובת פיתוח משק החשמל."
מנהל התכנון מוביל קו שמתנגד יותר ויותר לשימושים קרקעיים לאנרגיה מתחדשת, בדגש על אנרגיה סולארית. בסופו של יום, וועדות התכנון הן שקובעות אם פרויקט יקום אם לאו. איך ניתן להשיג יעדים שאפתניים של אנרגיה מתחדשת כשוועדות התכנון אינן שותפות למהלך הלאומי?
"ברור שאם רוצים להגיע ל-30% אנרגיות מתחדשות כלל משרדי הממשלה צריכים לראות את זה כיעד לאומי, זאת צריכה להיות מחויבות קולקטיבית של רמ"י, מנהל התכנון, הגנת סביבה, אוצר, אנרגיה וכד'. לפי ניתוח שביצעה רשות החשמל, כדי לעמוד ביעד צריך להקים מתקנים גם בשטחים פתוחים, אבל צריך להשכיל לנצל לצורך לייצור חשמל גם שטחים בייעודים אחרים – מה שאנחנו מכנים ייצור חשמל בדו שימושיות (שטחים דואליים). ברור שיש כאן קצת טרייד-אוף, ככל שנשכיל לנצל את השטחים בדו שימושיות, נצטרך להפר פחות שטחים פתוחים ולהפך. כשאני אומר ניצול שטחים בדו-שימוש זה יכול להיות פאנלים צפים על גבי מאגרי מים, מטמנות פסולת, שטחים כלואים במחלפים, על גבי קירות אקוסטיים ועוד. בכל אלה ניתן להקים פאנלים סולאריים מבלי להפריע לשימושי הקרקע קיימים וכך לחסוך הפרת שטח חדש, שבד"כ דורש גם הקמת רשת ייחודית לאותו אתר.
"ניתן דוגמה לדו שימושיות מעולם התחבורה. בין הזרועות השונות של מחלף קסם יש המון שטח פנוי לא מנוצל, שלא קורה בו כלום וכנראה גם לא יקרה – נתיבי ישראל לא תסכים ובצדק, לשימוש קרקע שיוביל לכך שאנשים יטיילו בין זרועות המחלף. מצד שני, תתקין שם פאנלים סולאריים באירוע ממוקד, ומכאן והלאה כמעט ולא צריך לגשת לשם, התפעול והתחזוקה נמוכים, שלא לדבר על רשת חשמל שככל הנראה כבר קיימת בחלקה, לצורך תאורת הכביש, והרי לך שימוש יעיל לאותה קרקע שקשה למצוא לה שימוש אחר. ממיפוי ראשוני שביצעה חברת נתיבי ישראל עולה, כי גם מבלי לכלול שטחים במחלפים רגישים, ניתן לייעד אלפי דונמים לייצור חשמל סולארי באופן זה.
"כדי ליישם זאת, לפני כשנה קידמנו במשותף עם מנהל התכנון, משרד האנרגיה והמשרד להגנת הסביבה, תיקון לתמ"א 10 באופן שמייתר את הצורך בתכנית נוספת לצורך ייצור חשמל על גביי שימושים קיימים. לאחר שהתיקון יאושר, הליך הקמת מתקני אנרגיה מתחדשת בשטחים הדואלים יתקצר משמעותית וניתן יהיה לייצר חשמל על גביי מאגרים, בשטחים כלואים במחלפים, על מטמנות פסולת וכד'. בהקשר זה חשוב להמשיך ולפשט את הרגולציה ולהקל גם על מנגנון הוצאת ההיתר. ככל שלא נקל על המתקנים הדואליים נזדקק ליותר שטחים פתוחים. אגב בהקשר של שטחים פתוחים, אני לא בטוח שיותר סביבתי להקים תחנה סולארית בשטח פתוח בנגב, שתדרוש גם הקמת קו מתח להוצאת החשמל מהאתר, מאשר לייצר חשמל בגז באמצעות הרחבת תחנת כוח קונבנציונלית קיימת."
הראל שליסל רכז האנרגיה אופק ירוק – אנרגיות מתחדשות וקיימות