יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 2006246078

הרומן שלי עם ריו 

3 דק' קריאה

שיתוף:

כשהבריחות מהגדר כבר לא היו דבר שכבשגרה, שלושתנו, ההולכים על שתיים, הבנו שמשהו פה משתנה לרעה. ניסינו כל מיני טיפולים וכל מיני כדורים. ניגשנו לווטרינר לא מעט פעמים. התנחמנו בזה שנתנו לכלב את החיים הכי טובים שיכול היה לקבל

אני זוכרת שהוא הגיע אלינו. יום שישי בצהריים. אני בדיוק חזרתי מהעבודה, עם הבטן הענקית שהיתה לי אז. נכנסתי בשער והוא קפץ עלי. 50 קילו של כלב לבן, צוהל ומחייך, שלא מתנצל על הגודל שלו.  

מיד דרש חיבוקים וליטופים, מלקק ומלא בחיבה ובתום. הבעלים שלו הם חברים של חברים והוא היה כלב עירוני ב-11 החודשים האחרונים והבעלים שלו מחפשים לו בית שיצליח להכיל את הגודל. הם לא התעללו בו, חס וחלילה, להפך, הם כנראה היו מאוד נחמדים אליו ומתוך הבנה שהם לא יכולים לתת לו את מה שהוא צריך, הם ניסו לחפש לו בית אחר. דירה בעיר לא מסוגלת להכיל כלב בסדר גודל כזה והוא זקוק להרבה מאוד שעשועים ותעלולים. הוא צריך להוציא המון אנרגיה ובעיר זה פשוט לא מספיק טוב.  

אני זוכרת שהתכנון היה שהם יבואו רק להתרשמות, רק לבדוק אם זה מתאים. הם לא תיכננו להשאיר אותו אצלנו עוד באותו הערב. אבל לנו זה היה ברור מהרגע הראשון: "הכלב הזה לא חוזר לחיים בעיר. הוא טעם עכשיו את חיי החופש. הוא יודע מה הוא מפסיד. לחזור לחיים בעיר יהיה לו קשה מדי." אז הם נסעו והשאירו אותו אצלנו ואנחנו לא הסתכלנו לאחור.  

ריו בשטח 

בהתחלה קראנו לו בשמות מצחיקים. איכשהו החזרנו לשם שאיתו הוא בא והשם הזה הוא שהתקבע. הוא נהג להגיב לשם הזה וזה חסך לנו הרבה עבודת אילוף. פחות משבועיים אחרי שהגיע, ילדתי, והחשש לקרב אותו לתינוק החדש נגוז מיד. הכלב נתן לתינוק בן יומו (ששקל כמו הארוחה היומית שלו) ליקוק כזה גדול ועדין. מאז הם הפכו לחברים הכי טובים. הענק הולך על הארבע ישן למרגלות העריסה ושמר על התוספת החדשה למשפחה מכל משמר.  

חודש אחרי שהגיע אלינו, לקחנו אותו לווטרינר לסירוס. להרים אותו לרכב אחרי הסירוס משהו בו נרגע, אם אפשר לקרוא לזה ככה, והוא הפך להיות הענק הידידותי הכי לבן ברחוב. הוא נהג לתקוע את האף שלו, תרתי משמע, בכל מיני מקומות, בהתאם לריחות המעניינים. השטח שלנו כל כך גדול, ויש המון פינות לחקור. ויותר מזה, מספיק שמכסחים את הדשא או מביאים דשן חדש, מיד כל הריחות בגינה משתנים וצריך להתחיל את כל תהליך החקר מחדש… 

הוא אהב לחקור את החצר ולא לתת לאף אחד מנוח. רודף, משתולל, חופר בורות ומגרש חתולים. שמענו את הנביחות שלו לאורך כל הרחוב. וזה לא היה מפתיע. לכלב ששוקל 50 קילוגרמים יש תיבת תהודה ענקית. זיהינו את הנביחות שלו למרחקים. וכמה שזה אולי היה מטרד לשכנים (וגם קצת לנו) ב-23:00 בלילה כי איזה חתול עבר מול הגדר, אני בטוחה שהן תחסרנה לנו בהמשך.  

כשהוא השתטח על הרצפה, הוא נראה כמו שטיח בעל ראש נמר שנמצא באחוזות וטירות של עשירים. היה טקס שבועי ביציאה לטיול בשדות. בימים שהוא זיהה שאנחנו קמים מאוחר (כי בשבת לא עובדים), הוא היה מגיע למיטה שלנו, מניח את הראש הענק שלו על המיטה שלנו ומתחיל להשמיע קולות. בשלב זה, לא עמדנו בזה יותר, התלבשנו ונעלנו נעליים, לקחנו את הרצועה של הכלב ואת התינוק במנשא על הכתפיים ויצאנו לשדות. זה טיול שיכול היה לקח שעה. והוא, ענק שכמותו, לא ויתר על אף פנייה ועל אף גבעה. הוא חיפש חולדים בתלוליות שלהם, רדף אחרי ציפורים ואחרי כלבים אחרים שהסתובבו. הוא קפץ והשתולל. הוציא את כל האנרגיות שהצטברו אצלו במהלך כל השבוע. נכון שהחצר שלנו גדולה ויש לו מקומות להשתולל, אבל זה לא אותו הדבר. יש משהו במרחבים שמציע הזדמנויות שהגינה המגודרת לא מאפשרת.  

כשהתינוק שלנו כבר לא היה תינוק יותר, אלא זאטוט שמחפש מאחזים להליכה, הוא היה נאחז בכלב והם היו צועדים יחד במעגלים. הכלב מתאים את הקצב שלו לילדון הקטן. הילד סומך על הכלב שלא יעשה לו כלום, הכלב סומך על הזאטוט שלא יכאיב לו שבאצבעותיו הקטנטנות הוא אוחז בפרווה או בזנב. אם התיישבנו לשולחן ולזאטוט הגשנו אוכל שלא לרוחו, הוא היה מפיל את הכל לרצפה – והכלב קיבל את הרמז ומיד בא לנקות את הרצפה וליהנות מההפקר. זה לא היה מחזה נדיר למצוא את שניהם שוכבים פרקדן על הרצפה. הזאטוט מכורבל, נשען על גופו של הכלב הגדול, ושניהם ישנים עמוק.  

החצר אמנם מגודרת, אבל זה היה הספורט היומי, לראות האם הכלב בורח מהחצר או לא. אם לא ברח, אנחנו הצלחנו להגיע לעבודה בזמן והוא התחרדן בשמש, תחת התפוז, עד שחזרנו. אם הצליח לברוח, הבוקר שלנו היה מתחיל בלרדוף אחריו ברחבי המושב, בקריאות ובשידולים לחזור הביתה. אחרי הרדיפות האלה, ארבעתנו, עם הילד והכלב, נשכבנו תחת התפוז. סחוטים ויום העבודה נשכח.  

לאט לאט, ככל שהשנים חלפו, ראינו שלכלב קצת יותר קשה. מפרק הרגל כאב או שהוא איבד קצת את תיאבון ומשקל. האנרגיה כבר חסרה ואת הטיולים בשדות נאלצנו לקצר כדי שלא יפגר מאחור. הוא לא היה זקן, פשוט היה גדול מדיי. הילדון שלנו כבר לא כל כך ילדון והקשר שלו עם הכלב הלך והתעצם ומילא את כל כולו. כשהבריחות מהגדר כבר לא היו דבר שכבשגרה, שלושתנו, ההולכים על שתיים, הבנו שמשהו פה משתנה לרעה. ניסינו כל מיני טיפולים וכל מיני כדורים. ניגשנו לווטרינר לא מעט פעמים. התנחמנו בזה שנתנו לכלב את החיים הכי טובים שיכול היה לקבל. 

הבוקר, 6.5 שנים אחרי שהגיע אלינו נדם ליבו של הכלב הענק והידידותי הכי לבן ברחוב. הוא נשכב בסלון, בפינה האהובה עליו ובתנוחת השטיח המפורסמת, נשם את נשימותיו האחרונות, התבונן אלינו בעיניים עצובות אבל על פרצופו היה מרוח חיוך גדול. הוא ידע, וכך גם אנחנו, שזכינו בחבר נהדר. ידענו שהוא מודה לנו, בדיוק כפי שאנחנו מודים לו, על חיים מלאים שלא היינו מקבלים בשום דרך אחרת.  

לזכר הכלב ריו – 1.2016-7.2023 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השותפות מהווה מיזם משותף פורץ דרך בתחום הסמיוכימיקלים והפרומונים – חומרים כימיים המשמשים לתקשורת בין חרקים – פתרון ארוך טווח, ללא שאריות כימיות וללא פגיעה בסביבה  *תמונה ראשית: ד"ר גורנטלה, יו"ר ומנכ"ל ATGC (שני מימין) ומושיק פיש, מנכ"ל לוכסמבורג תעשיות (חמישי מימין) עם בכירי ממשל, בטקס החתימה בהודו ב-5.12.2025 
< 1 דק' קריאה
 נוער מושב נחלה יזם מרוץ לפיד לזכר אוריה יעקב ז״ל  *תמונה ראשית: מנהל מרכז קהילתי יואב בני אקלום, מברך בטקס לזכר של אוריה יעקב ז"ל  ביום שלישי 16.12.25 התקיים במושב נחלה אשר במועצה האזורית יואב מרוץ הלפיד לזכרו של אוריה יעקב ז״ל, שנפל במלחמה
2 דק' קריאה
אמר מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות החקלאים עמית יפרח, בכנס הכלכלי השנתי של ברית פיקוח  *תמונה ראשית: עו״ד ד״ר מיכל בוסל מרצה בכנס של ברית פיקוח  מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח אמר בכינוס הכלכלי השנתי של ברית פיקוח: "שר האוצר מקדם רפורמות שפוגעות בענף החלב ובכך גם בענפי החקלאות השונים. הוא פועל באפקט הקוברה בהיותו מנסה לטפל בבעיה של יוקר המחיה אבל הופך אותה לבעיה יותר חמורה, הורס את היצור המקומי ונשען על יבואנים ומדינות זרות.   "אסור לנו שכלכלת ישראל תישען על יבואנים ועל מדינות זרות. אנחנו בונים כיום לאחר המלחמה את העוגנים החקלאיים והכלכליים לשיקום המושבים בצפון ובדרום. זו התקומה שלנו."  עו"ד ד"ר מיכל בוסל, יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים, השתתפה השבוע בכינוס הכלכלי לסיכום שנת 2025 של ברית פיקוח.  במהלך הכנס, ד"ר בוסל סקרה את עסקאות התעסוקה במושבים, החל מהתפתחותן לאורך השנים ועד לשלבים החשובים בביצוע העסוקה והבדיקות הנדרשות טרם הביצוע. בהרצאתה התמקדה גם בדגשים ובהיבטים המשפטיים שחשוב להכיר.   ד״ר בוסל סיכמה: "כשהתחלתי את הדוקטורט שלי על מושבי עובדים בעידן של שינויים, ידעתי שנושא עסקאות התעסוקה הוא מהמורכבים והמרתקים במגזר הכפרי, וחקרתי אותו כמקרה מבחן לפעילות לא חקלאית. בכנס השנתי של ברית פיקוח הייתה לי הזדמנות לחלוק את התובנות הללו בהרצאה שהעברתי, המשלבות בין מחקר תיאורטי לפרקטיקה." 
< 1 דק' קריאה
אמרה רשמת האגודות השיתופיות, טלי ארפי בכנס לחברי ועדים ממונים, שהרשמת וצוותה המקצועי ערכו השבוע  *תמונה ראשית: עמית יפרח בכנס ועדים ממונים שערכה רשמת האגודות השיתופיות  רשמת האגודות השיתופיות, טלי ארפי וצוותה המקצועי קיימו השבוע כנס לחברי הוועדים הממונים.  רשמת האגודות השיתופיות, טלי ארפי פתחה את דבריה ואמרה: "מדובר בכנס מקצועי ומשמעותי לחברי הוועדים הממונים שהם חלק מליבת העשייה של משרד הרשמת.   "הוועדים הממונים נושאים באחריות כבדה ובשליחות ציבורית חשובה, והכנס הוא הזדמנות לעצור, ללמוד, לשתף ולהעמיק יחד באתגרים ובדרכי הפעולה שמחזקים ניהול תקין, יציבות ואמון באגודות השיתופיות.  "שמחתי מאוד על ההשתתפות הרחבה ועל השיח הפתוח והמעמיק, בהשתתפות ראשי מועצות אזוריות, מזכ״ל תנועת המושבים, עמית יפרח, נציגי התנועות וגורמי מקצוע ושותפים לדרך."  מזכ״ל תנועת המושבים ויו״ר התאחדות חקלאי ישראל, עמית יפרח אמר: "החשיפה והממשק מייצרים קשרים טובים יותר עם הוועדים הממונים ועם המתרחש במרחב הכפרי. יש כיום 13 מושבים עם ועד ממונה מתוך 420 מושבים, מדובר בכאחוז וחצי מכלל המושבים. אנחנו רואים בוועד הממונה ברירת מחדל. אנחנו רוצים שהוועדים יהיו נבחרים וניהול עצמי של האגודות הוא הדבר הנכון. ההגעה לוועד ממונה חייבת להיות כזו שמצדיקה את המצב הקשה אליו נקלעה האגודה.  "למושב יש משימות תכנוניות וקהילתיות שההנהלה צריכה לבצע וניתן לעשות טוב יותר באמצעות שיתוף פעולה עם תנועת המושבים ועם אגפי התנועה. אנחנו מזמינים את הוועד הממונה להזמין אותנו אליו לחיזוק שיתוף הפעולה והסיוע עבור המושב. תנועת המושבים היא מקור הידע המקצועי והניסיון והכשרות עבור המושבים. אני מודה לטלי ארפי, רשמת האגודות וצוותה על כנס מקצועי ומרשים מאוד." 
< 1 דק' קריאה
הוא נשתל בתחילה בין שורות הבננות, "בן חורג" לגאוות העמק, נקלע למשבר בשנות ה-70 והפך להיסטוריה ולהיסטריה כשזן בלתי ידוע התגלה במקרה בקליפורניה והוטס לארץ בצידנית. סודות הזהב הירוק נחשפים  *תמונה ראשית: לא רק
3 דק' קריאה
בקיבוץ מחניים מתרחש פלא אמיתי שעשוי להיות מודל לחברה ישראלית בריאה, מכילה ואמפתית. "בית יחד" מספק מגורים ותעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים בגילאי 62-21. ״החברים כאן יודעים להוקיר תודה מהמקום הכי אמיתי, אין בהם רוע, אין
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן