השתנות שוק העבודה בישראל: תהליכי השינוי אשר עברו על מרבית הקיבוצים: ההשכלה המקצועית אקדמאית בה מצטיידים מרבית חברי הקיבוצים, הרצון האישי להתפתח מעבר למוצע בחצר הקיבוץ ומטלת החובה האישית/משפחתית להתפרנס ולפרנס את בני המשפחה הקטינים , הפכו מציאות בה ענפי הקיבוץ היוו בעבר מקור תעסוקה עקרי לחברי הקיבוץ, למציאות בה מצטמצם הקשר בין אחזקות כלכליות/משקיות של הקיבוץ, לבין מקורות התעסוקה והפרנסה של חברי הקיבוץ. יותר ויותר חברי קיבוצים מחפשים ובוחרים את מקום עבודתם בשוק העבודה החוץ-קיבוצי תוך מיצוי השכלתם, הידע המקצועי והמיומנויות שרכשו, והיכולת להגדיל את הכנסתם המשפחתית. תהליך זה חושף את חברי הקיבוצים לתמורות ולתהפוכות המתרחשות בשוק העבודה בארץ ובעולם.
ממצאים אשר פרסם פרופ' משה ורדי מאוניברסיטת רייס שבטקסס, מציפים את הבעייתיות בהתפתחות התעסוקתית בתעשייה בארה"ב: בשנת 2014 ירד מספר המועסקים ל-61.5% מן המועסקים בשנת 1979. מאידך באותו פרק זמן עלתה התפוקה הריאלית בתעשיית ארה"ב ב-133% (פי 2.33 במיליארדי דולרים במחירי 2014). במקביל עלה נתח ההכנסות (לפני מס) של המאיון העליון מכ-11% מכלל ההכנסות בשנת 1979 לכ-21% ב-2016 ובו בזמן ירד נתח ההכנסה של 50% מהאזרחים התחתונים בהתפלגות ההכנסות מכ-20% לכ-12.3% . ממצאים אלו מהווים סימפטומים למאוץ המדעי, טכנולוגי, מחשובי הצפוי להתפתח בקצב מעריכי, תוך שהוא מייתר יותר ויותר מקומות עבודה, ומקטין משמעותית ביקוש לעובדים (ולו משכילים ומיומנים), הן בתעשייה והן בשירותים. השיפור המשמעותי בפוטנציאל צמיחת התוצר לנפש במשטר קפיטליסטי בלתי מרוסן, הופך איפה לבומרנג של סכנת אבטלה התרוששות וגידול פערי ההכנסה במעמד הבינוני עד כדי משבר נוסח משבר שנות ה-30 בארה"ב – משבר שהסתיים רק לאחר מלה"ע השנייה.
מדיניות של אי התערבות ממשלתית תוך הימנעות מהעברת הכנסה מן האלפיון/מאיון/עשירון העליון אל שאר האזרחים, טומנת בחובה משבר כלכלי חריף שביטויו בצניחת הביקוש המצרפי , בתסיסה אזרחית שעלולה לגבול במרי, ובסכנת התדרדרות המשטר הדמוקרטי למשטר פשיסטי. מדיניות הרווחה האוניברסלית השוויונית המתקיימת במדינות צפון מערב אירופה, מהווה כיוון לתיקון המחזיר את האיזון הסוציו-כלכלי וזאת תוך מיסוי פרוגרסיבי עמוק בצמרת העושר, על מנת לממן רווחה אוניברסלית שוויונית לכלל האוכלוסייה, ולספק לכל בתי האב כוח קניה המאפשר ומעודד ביקוש למוצרים ושירותים.
התארגנות קואופרטיבית ופרו-קואופרטיבית של משפחות אזרחים להיות שותפים בכלי היצור המתחדשים ומשתנים וליהנות מפירותיהם, עשויה לייצר תודעה נרחבת באשר לזכותו של כל אדם ליהנות מפרי החדשנות. מהלך כזה ראוי שיסתייע בעידוד הרשויות, והאיגודים המקצועיים.
ביטויו של המאוץ הטכנולוגי בשוק העבודה בישראל
על פי דו"ח מצב המדינה (2018 ) של מרכז טאוב, שיעור המועסקים במקצעות ההיי-טק בישראל עומד על 8.2% – השיעור הגבוה ביותר בין ארצות ה-OECD (יפן כ-7.5% , דנמרק 6.3% , אר"ה"ב 4.8% ), העבודה בהיי-טק מתגמלת בשכר גבוה ביותר, אך פער המיומנויות בין מועסקי ההי-טק לעובדים בשאר ענפי המשק, מעמיד את ישראל בתחתית מדינות ה-OECD הרחק מתחת ליפן פינלנד והולנד העומדות בראש. קיומו של פער זה מהווה אחד ההסברים לשיעור המשתכרים שכר מינימום ומטה, העומד בישראל על כ-37% . השפעת שיעור המועסקים בהיי-טק בישראל אינה ניכרת בפריון הממוצע לעובד בישראל העומד על כ-70 $ (לפי שווי כוח הקניה) לעומת אירלנד 145 $ , נורבגיה 120$, ממוצע OECD 90 $. (נתוני מרכז טאוב). היותה של מדינת ישראל מדינה קפיטליסטית חסרת כיוון סוציו-כלכלי , מותיר ויותיר "דור מדבר" גדול ביותר של משפחות שאינן נהנות כיום ובעתיד מן הצמיחה הנוצרת כתוצאת המאוץ המדעי טכנולוגי מחשובי, אלא אם תשתנה המדיניות הלאומית לתכנית ממשלתית פעילה להפיכת ישראל למדינת רווחה אוניברסלית.
השתנות שוק העבודה בישראל
מעבר מרבית הקיבוצים לאורח חיים של קיבוץ מתחדש, לווה בהפרטה של מרבית השירותים, ומאידך על החבר/המשפחה מוטלת החובה ליצר הכנסה למחייתם ולצבירת פנסיה. מבחן יכולת החבר/המשפחה לעמוד במאזן המקורות והביקושים של המשפחה, הפך למבחן קבלת חברים לקיבוץ. המנגנון של מימון רשת ביטחון לתמיכה בחברים/משפחות הנופלים להכנסה נמוכה, התבסס בראשיתו על מיסוי פרוגרסיבי דיפרנציאלי ונמצא בתהליך שחיקה כתוצאה מסירוב משפחות בעלות הכנסה גבוהה להצטרף לקיבוץ, באם על הכנסותיהם יוטל מיסוי פרוגרסיבי . תחת זאת התבקש ומתבקש לייצר "קרן איזון" לרשת ביטחון מעודפי המשק. בקיבוצים לא מעטים נוצר לחץ למכור נכסים מניבים משותפים, ולחלק את הפדיון לחברים. מהלך כזה מצמצם את הנכסים המניבים המשותפים וחושפים את החברים לנזק שנגרם ושעלול להיגרם כתוצאת קיטון הביקוש לעובדים בשוק עבודה העובר מאוץ מדעי, טכנולוגי, מחשובי. התובנה כי גם אחר מעבר לאורח חיים של קיבוץ מתחדש, מחויב הקיבוץ לקיים משק קואופרטיבי מניב יציב וחזק לביטחון חבריו, אינה מושרשת מספיק בתודעת חברי הקיבוצים.
מתקבל הרושם כי מרבית חברי הקיבוצים מתייחסים בשוויון נפש למאבק הרעיוני פוליטי להפיכת ישראל למדינת רווחה אוניברסלית לפי הדגם הצפון מערב אירופי (סקנדינביה, בנלוקס). ציבור חברי הקיבוצים אינו ער מספיק לנזקי האבטלה הצפויים לחבריו בעטיו של המאוץ המייתר עבודת אדם. הקיבוץ והתנועה הקיבוצית לא יוכלו לעמוד בחובת ביטוח נזקי אבטלה לחבריהם בהתפתחויות משמעותיות בשוק העבודה. המאבק הרעיוני פוליטי לשינוי פני ישראל למדינת רווחה אוניברסלית מהווה מרכיב חיוני ביותר גם לקיום אורח החיים הקיבוצי.