"הפכתי את זה לשליחות אישית שלי. כולנו חדורי מטרה להחזיק את העסק לזכר יונת". צליל דיבקר (32) מבארי, מנהלת התפעול בגלריה "עיונה – סיפור פשוט בעץ" אותה הקימה יונת אור (51) שנרצחה בשבת השחורה ב-7 באוקטובר מבטיחה להמשיך את דרכה של יונת
*תמונה ראשית: ביתה של יונת עם הרהיטים פרי עיצובה. צילום: מאיה חבקין
"יונת עסקה בחומר וביצירה" מספרת צליל. "אביה עבד בנגרייה וכל ילדותה היא הסתובבה שם וספגה ממנו את האהבה לחומר.
שנים רבות קיננה ביונת התשוקה לעץ, למרות שעבדה בהנהלת החשבונות של הקיבוץ. התשוקה הפכה לתחביב מהצד, כשיונת מחדשת ומעצבת רהיטים ישנים. "התחביב התקדם ויונת קיבלה אזור קטן בנגרייה לעבוד בחידוש הרהיטים, ועם הזמן העסק הלך וגדל עד שכל מתחם הנגרייה היה שלה. "עיונה" הוא סטודיו לעיצוב וייצור רהיטים, כשיונת הייתה מלווה את הלקוח מתחילת ההזמנה ועד המוצר המוגמר. יש גם דגמים קיימים אבל לקוח שרצה התאמה אישית עבד מול יונת, היא זו ששרטטה ועיצבה בהתאם לרצון ולצורכי הלקוח.
פחד מוות
בשבת השחורה נרצחה יונת. במשך שבועיים לא נודע מה עלה בגורלה ובגורל משפחתה ורק לאחר שבועיים זוהתה גופתה. בעלה של יונת ושני ילדיה נעם (בן 16) ועלמה (בת 13) נחטפו לעזה. יהלי (בן 18) בנם הבכור, מתנדב בשנת שירות בצפון הארץ ולא היה באותה השבת בבארי. נעם ועלמה חזרו במסגרת העסקה להחזרת החטופים, דרור נותר בשבי חמאס.
גם צליל שהתה בממ"ד שבביתה באותה שבת שחורה "יש לי ילד בן שלוש שהיה אצל אביו בשדרות כך שהייתי לבד בממ"ד. זה פחד מוות, סיטואציה מפחידה, קשה להסביר. רק בדיעבד התגלה גודל האסון. אני חולצתי לאחר 14 שעות בממ"ד ולקח לכולנו זמן להבין את מי איבדנו, מי נרצח ומי נחטף. ניצלתי בנס ואני מרגישה שיש לי שליחות להקים את הנגרייה שהייתה מפעל החיים של יונת. היא עבדה קשה להקים את העסק ולתחזק אותו. אני והנגרים שעובדים בגלריה יודעים שלא הייתה רוצה שהמקום ייסגר. כולנו התגייסנו ואנחנו עובדים קשה כדי להרים חזרה את העסק".
הנגרייה ממוקמת בבארי, שלושה נגרים מאופקים, נתיבות ומיישוב ליד באר שבע מגיעים בכל בוקר באישור הצבא כדי לספק ללקוחות את ההזמנות. "הנגרים ומנהלת התפעול במקום, כולם מהיישובים בסביבה. הם לא התפנו ורצו לחזור לעבוד. לא תמיד העבודה היא בימים מלאים, עוד לא חזרנו לקצב עשייה מלא, אבל כולנו משתדלים לקדם את העבודה במטרה לספק את ההזמנות שנעשו לפני ה-7 באוקטובר".
צליל עצמה שוהה במלון בים המלח אליו פונתה מרבית קהילת בארי ומשם היא מקדמת את עבודת הסטודיו. "הדברים עוד לא לגמרי ברורים. לנו חשוב לשמור על הקו העיצובי של יונת, על הרהיטים שחלמה ועיצבה. יש מגוון גדול ורחב של עיצובים. כרגע אנחנו עוד לא פנויים ללקוחות חדשים והעבודה מתרכזת בלספק את ההזמנות למי שהזמין לפני האסון. בהמשך אנחנו מתכוונים לאפשר הזמנות חדשות. אנחנו רוצים לשמור על העיצובים שלה, על התכנונים שלה ועל החלומות שלה ולא לסטות מהקו שלה. לשמור על הנגרייה כאילו היא בחיים. הפכתי את זה לשליחות אישית שלי. כולנו חדורי מטרה להחזיק את העסק לזכרה של יונת".
"שלא נוותר, שנחלום ונגשים"
בפוסט שפרסמה יונת לפני ראש השנה היא כתבה: ״אני שבניתי את העסק בעשר אצבעות עם הרצון החזק שלי והנחישות להצליח. אני שמפיחה בעצמי את הביטחון שמה שאני עושה הוא הדבר הנכון עבור הלקוחות שלי ועבורי. שמדייקת ומשפרת ומכוונת מחדש, שמתמודדת עם אי הוודאות והחששות. ובתוך כל זה שומרת על עשייה – אותה עשייה שמוכיחה לי מה עובד נכון עבורי.
וזה לא תמיד פשוט ודורש אנרגייה גבוהה, מוטיבציה וחיבור חזק לערכים שלי, למטרות שלי ולמה שחשוב לי בחיים. מאחלת לכולנו שלא נוותר, שנחלום ונגשים״.
