וודקה תמרים כבר טעמתם? "הפעלת המיזם נותנת לנו עוד משמעות חיובית וציונית לחיינו כאן בישראל," מתגאים אירה וולדימיר מורזייב, ממושב ארגמן * בשנת 2017 זכו בני הזוג במקום השני במדליית כסף בתחרות הבינלאומית "TERRAVINO", בזכות הוודקה המובחרת שלהם * מה יותר ציוני ומשמעותי להמציא, לייצר ולהפיק משהו חדש, המתאפיין בטעם מקומי של תמרי הבקעה?
וודקה תמרים כבר טעמתם? אירה וולדמיר מורזייב, ממושב ארגמן, הם היחידים בארץ ובעולם, המייצרים וודקה מתמרים – מיזם מקורי שנולד וצמח מתוך שפע התמרים האיכותיים שגדלים בבקעת הירדן. לכן ראוי להוסיף עוד מוצר מיוחד לחגיגת מוצרי התמרים המקומיים, שזוכים בשנים האחרונות להצלחה בארץ ובעולם.
"הפעלת המיזם נותנת לנו עוד משמעות חיובית וציונית לחיינו כאן בישראל," מתגאים בני הזוג מורזייב, אשר בשנת 1991 עלו ארצה עם משפחתם הצעירה מברית המועצות. בשנת 2017 זכו במקום השני במדליית כסף בתחרות היין והכהלים הבינלאומית "TERRAVINO".
מעל מיליון וחצי עולים חדשים מברית המועצות הגיעו לארץ מאז שנות השבעים והילך. רובם מתגוררים במרחב העירוני, ומעטים מאד מתוכם מתגוררים במרחב הכפרי מושבי וקיבוצי.
אירה וולדמיר מורזייב, חברי מושב ארגמן משנת 1992, מהווים דוגמא נפלאה לסיפור הצלחה של עולים חדשים שנקלטו במושב. בני הזוג יצרו מותג ייחודי ומקומי, "וודקה מובחרת מתמרים" ועל התווית מצוין שמיוצר במושב ארגמן.
בכניסה למושב מתגלה לעיני מבנה קטן ששימש בעבר כמחסן טכני של היישוב. כיום מושכר המבנה לבני הזוג מורזייב ומשמש כבית בוטיק המייצר את המשקה הייחודי בארץ ובעולם – וודקה כשרה מתמרים.
"מה יותר ציוני ומשמעותי להמציא, לייצר ולהפיק משהו חדש, המתאפיין בטעם מקומי של תמרי הבקעה," כך דוגלים ומאמינים בני הזוג, שהגיעו למושב כזוג צעיר עם שני תינוקות. "המיזוג בין משקה הוודקה והתוספת המקומית – התמרים, רק מאשר ומנכיח את הישראליות שלנו," הם מוסיפים.
על שלט הכניסה נכתב: "בוטיק לייצור וודקה עלית מתמרים". הזוג מורזייב מעורים בחיי המושב וממלאים תפקידים שונים בהתנדבות בחיים הציבוריים והקהילתיים של ארגמן. אירה חברה בוועדת תרבות, וולדמיר בוועד הכפר.
מה גרם לכם כעולים חדשים בזמנו להגיע למושב ארגמן?
אירה מורזייב (58), מורה למתמטיקה: "בשנת 1991 עלינו לישראל מקזכסטן שבצפון ברית המועצות, באזור סיביר, עם חלומות לחיים חדשים וציפיות גדולות. יש לציין שעלינו ללא משפחה בארץ, לא היו לנו בארץ קרובי משפחה ומכרים שאפשר להיעזר בהם. בעלי היה בגיל 34 ואני הייתי אם צעירה בת 30 עם שני ילדים קטנים: ליאנה (9) ובוריס (3). כאשר שאלו אותנו לאן אנו רוצים להגיע? ביקשנו כמובן את ירושלים עיר הקודש.
"הגענו למלון 'דיפלומט' ששימש כמרכז קליטה במשך שנים רבות. אחרי שבעה חודשים הבנו שאנו לא מעוניינים להישאר במקום מסיבות שונות. באותו הזמן למדנו את המילה החשובה 'יישוב' ומשמעותיה ופתאום שאיפתנו קיבלה כיוון חדש – רצינו לגור ביישוב סמוך לירושלים. חיפשנו מקום בו המחירים למחייה לא יהיו גבוהים מדיי בשבילנו.
"אני זוכרת את שנת 1991, כי באותה שנה היה השלג הגדול בארץ. כולם התרגשו מהאירוע הנדיר, למרות שבשבילנו לחזות בשלג לא היתה אטרקציה יוצאת דופן. יום אחד, בעלי ולדמיר חזר מאד נלהב מסיור שערך בסביבה והציע שנעבור למושב ארגמן, שבאותו הזמן היה מושב צעיר יחסית בבקעה, אך מושב שעמד כבר על רגליו."
אירה מספרת שבעלה לא הפסיק לשבח את ארגמן – הוא ציין שהמושב יפה, ירוק ופורח, שהמושבניקים שם בערך בגילנו, מגדלים משפחות עם ילדים וזה נראה מקום עם עתיד."
אלו היו נתוני פתיחה מסייעים ותומכים, שהביאו להחלטה שהמקום עשוי בהחלט להתאים למשפחת מורזייב. בני הזוג עברו את מבחני הקבלה המקובלים במושבים ועוד מספר ראיונות, עד שהתבשרו שהתקבלו. וועדת הקליטה ליוותה אותם בשלבים הראשונים. ואף סייעה בקליטתם מבחינה חברתית וחקלאית.
באותה העת הגיע זוג נוסף של עולים חדשים מברית המועצות למושב. אך הם לא החזיקו מעמד ועזבו לאחר זמן קצר.
"עם הזמן הבנתי שיש פוטנציאל רב בפרי הנפל והבחנתי שרק חלק ממנו מנוצל למוצרים נלווים מתמרים: כסילאן, ממרחים, משקאות תמרים קלים ואחרים. החלטתי שאנסה להכין משהו מיוחד שעד כה לא הפיקו מתמרים. כך נולד הרעיון להכין וודקה מהתמרים"
להתחיל מחדש
"בהתחלה חיינו במושב בשכר דירה. עד שהתפנה משק," אומר ולדמיר מורזייב (62), כלכלן במקצועו העובד כיום בגשר אלנבי במעבר הגבול למטענים: "היינו בארגמן המשפחה היחידה יוצאי ברית המועצות, ואולי בשל כך למדנו את שפת העברית יחסית מהר. רכשנו משק ממשפחה שעזבה. במשק לא היה שום גידול, והיינו צריכים להתחיל הכול מחדש. באותה תקופה גידלו במושב ורדים בחממות, וגם אנחנו שתלנו וגידלנו ורדים. זאת הייתה העבודה החקלאית הראשונה שלנו, כאן בארץ ובמושב. בשבילנו זאת הייתה חלוציות אמיתית. מבלי לדעת לאן החיים מובילים אותנו".
אירה: "באותה התקופה הייתי צריכה ללמוד ולעבור מבחנים, בכדי לקבל תעודת הוראה ישראלית. זה לא היה קל, במיוחד שתוך כדי הלימודים הריתי ונולד ילדינו השלישי איתן – 'הצבר' שלנו! גם היום הוא שונה באופיו מאחיו הבוגרים – הוא בהחלט קיבל את האופי הישראלי ה'צברי'.
"כעבור כמה שנים פרשנו מגידול וורדים, לאחר שהפסדנו כספים כמו רבים אחרים במושב ויתרה מכך, נכנסנו לחובות – זה בהחלט לא היה נעים. בעלי נאלץ לעשות הסבה מקצועית מכלכלן ללימודי מחשבים ואבטחת מידע. אך לחיים יש דינמיקה משלהם ואנו זורמים. היום אנחנו מרגישים מחוברים למושב ולאזור. כמורה בביה"ס התיכון האזורי 'מעלה אפרים' תלמידים רבים ובני משפחותיהם מוכרים לי וגם בעלי מוכר כעובד מועצה וכמתנדב. כל העשייה שלנו במושב היא בעצם הגשמת הציונות שבתוכנו הלכה למעשה. בינתיים המשפחה התרחבה ואנחנו כבר סבא וסבתא לשלושה נכדים חמודים."
איזה תהליך הביא אתכם להכנת וודקה מתמרים?
ולדמיר: "אחרי ההסבה המקצועית עבדתי מספר שנים במועצה, אבל היו לי מחשבות קדימה בכיוונים שונים. כתושבי הבקעה אנחנו מוקפים במשך שנים בתמרים מובחרים מסוגים שונים, אנחנו שומעים וקוראים על ההצלחות והמחמאות המורעפות על תוצרת תמרי הבקעה, שהם התמרים המצטיינים והמבוקשים ביותר בכל העולם. ברור שיש גם פרי נפל, פרי שמראהו פחות טוב ומנופה מהשיווק בתהליך המיון המוקפד. זאת למרות שהפרי עצמו טוב ואיכותי, אך לעיתים גודלו קטן מדי, או שצורתו החיצונית לא בדרישות הרצויות וכו'. "עם הזמן הבנתי שיש פוטנציאל רב בפרי הנפל והבחנתי שרק חלק ממנו מנוצל למוצרים נלווים מתמרים: כסילאן, ממרחים, משקאות תמרים קלים ואחרים. החלטתי שאנסה להכין משהו מיוחד שעד כה לא הפיקו מתמרים. כך נולד הרעיון להכין מהתמרים משקה אלכהולי כוודקה."
ניסוי וטעיה – וודקה תמרים כבר טעמתם
בתחילה ניסו בני הזוג מורזייב להכין כמה בקבוקים במטבח הבית, תהליך ארוך של ניסוי וטעיה, הכל בכדי לקבל את הטעם שחשבו שהוא הטעים והמוצלח ביותר.
התהליך היה כרוך בבחינת שאלות חשובות, כמו: איזה סוג של חומר להוסיף מהתמרים? מה הכי מתאים וטעים? האם טוב שהמשקה יהיה לגמרי נוזלי או מוצק יותר כממרח התמרים?
את התוצרים הראשונים נתנו בני הזוג מורזייב לחברים, כדי שיטעמו ואז שמעו את דעתם. עם הזמן צץ בראשו של ולדמיר רעיון לנסות ולהוסיף לכהל מיץ לימון ודבש, שיכולים לשפר את הטעם.
ולדימיר: "זה היה כבר די טעים אבל עדיין היה חסר משהו נוסף בטעם. החלטתי לנסות להקפיץ את הטעם בג'ינגר חי. חתכתי טבעות של שורש הג'ינגר החי והכנסתי בהרכב, יחד עם שאר המרכיבים. בשלב זה המשקה עובר תהליך תסיסה, התוצאה היא יצירת משקה משופר המדגיש טעמים. היינו מרוצים גם מהצבע וגם ממראה הנוזל הצלול, אך במיוחד מהטעם המשובח. שיפור נוסף – במקום להכניס את המשקה לחבית עץ אלון, כמקובל לתסיסה, אני מכניס למכלי הנירוסטה שבבי עץ אלון – פעולה המשפרת את תהליך התסיסה והטעם הנדרש.
"בכדי שהוודקה תהיה 'כשרה' היינו צריכים לעמוד בכמה פרטים, כמו למשל, שלא לעבוד בשבת – והרב של המועצה נתן את חתימת הכשרות. הוצאנו מדבקות המודבקות על כל בקבוק. קראנו לוודקה בשם מסחרי 'סאן דל' (Sun Del) – וודקה עילית מתמרים בתוספת ג'ינג'ר, לימון ודבש.
"חשוב היה לנו שבתווית הבקבוק יהיה סמל של עץ תמר וכיתוב: 'מיוצר ומבוקבק במושב ארגמן. כוהל בנפח 40 אחוז'. הסמל המוטבע על התווית מסמל ומציין את המקום הטבעי בו גדלו התמרים של הבקעה. הפעלת המיזם נותנת לנו עוד משמעות חיובית וציונית לחיינו כאן בישראל, ואנו גאים על כך. ובמיוחד שאת הכול בנינו במו ידינו ובהשקעה עצמית בלבד."
אירה מורזייב "לימים נודע לנו שמתקיימת תחרות בינלאומית בארץ למשקאות אלכוהוליים מיוחדים הנקראת 'טרה וינו'. אמרנו לעצמנו 'מה יש להפסיד? ננסה לשלוח ונראה מה תהיה תגובתם של השופטים?'."
"זאת הייתה תחרות בינלאומית חשובה בה הוצגו יינות מכל העולם והארץ – זה היה כבוד גדול בשבילנו, והערכה עצומה שאכן יש משהו ייחודי ומקורי בוודקה תמרים שאנחנו מייצרים – מקוריות לצד מקצועיות וחומרים טבעיים"
מדליית כסף
בני הזוג קיבלו אומץ להתמודד. אחרים אולי יאמרו שהם עלו על הגל של "החוצפה הישראלית" המוכיחה עצמה במקרים רבים בארץ ובעולם. וכך נשלח בקבוק הוודקה תמרים לתחרות שהתקיימה בשנת 2017 והלא יאומן קרה – בני הזוג זכו במקום שני, כלומר במדליית הכסף.
"זאת הייתה תחרות בינלאומית חשובה בה הוצגו יינות מכל העולם והארץ – זה היה כבוד גדול בשבילנו, והערכה עצומה שאכן יש משהו ייחודי ומקורי בוודקה תמרים שאנחנו מייצרים – מקוריות לצד מקצועיות וחומרים טבעיים," אומרים השניים בחיוך ובסיפוק.
אירה: "מהזכייה בתחרות קיבלנו לגיטימציה להמשיך ולייצר. תהליך הייצור כולו, מהתסיסה ועד לזיקוק הוודקה, מנוהל ומפוקח תוך הקפדה ודיוק מרביים ואורך כשש שעות. הוודקה שלנו כשרה ומכילה רכיבים טבעיים בלבד, ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים. אנחנו נחשבים לבוטיק ולא מייצרים בקבוקים רבים, כדי לשמור על ייחודיות המשקה שלנו. אנחנו מאמינים שבכל בקבוק מושקעת אהבה ומקצועיות – חשוב לנו שאיכות החומרים תשמר גם בתהליך הייצור."
ולדמיר: "מאחר והמשק שלו בנוי כך שבחלקה א' שלנו, סמוך לבית המגורים, אין מקום להקמת מקום לייצור ומרכז מבקרים – נאלצנו לשכור מבנה מהמושב. הבעיה שהמבנה יחסית קטן ולא קיבלנו אישור להרחיבו. צריך להבין שבמבנה הזה אנחנו מייצרים ומבקבקים את הבקבוקים, מאחסנים ואף מארחים קבוצות קטנות להסבר, הדגמה, טעימות ומכירה. כשמגיע אוטובוס מלא של מבקרים, אנו חולקים באירוח עם עוד מיזם של מחלבת כבשים במושב.
"כאשר הבנו שוודקה התמרים שלנו מבוקשת ויש כבר לקוחות, רובם הגיעו מפה לאוזן – התחלנו להתייחס לעתיד, מתוך נקודת ראיה שהעסק הזה ישמש לנו כתעסוקה בגיל הפנסיה. בינתיים אנו עדיין עובדים בעבודות מחוץ למושב לפרנסתנו ובכל שנה משקיעים עוד ועוד בעסק."
וודקה התמרים "סאן דל" (Sun Del) מוצגת בירידי ושוקיי איכרים הנערכים באזור ומחוצה לו, באירועים שונים ובהזדמנויות אחרות. "לשמחתנו," מוסיף ולדימיר, "גם נציגות של המועצה רוכשת מאיתנו מספר בקבוקים מפעם לפעם, כמתנות מיוחדות מתוצרת הבקעה לאורחים ומבקרים מכובדים, מהארץ ומחו"ל."
מה דעתך על מצב החקלאות, ולאן זה מוביל?
ולדמיר: "מצב החקלאות בכי רע. שלא נדבר על החקלאות בבקעה. לא פעם אנו מרגישים ששכחו אותנו ואת קיומנו. במיוחד מהעובדה החשובה שאחיזתנו כאן באדמות היישובים, משמעותו שאנו גם משמשים שומרים על קו הגבול – אך נראה שאת בכירי המדינה זה לא מרגש ולא מעניין במיוחד. בנוסף, בבקעה יש בעיה חמורה עם המים. כל אלו, לא נותנים במיוחד אופק חיובי.
"לא מזמן חזרתי מסיור בכמה ארצות באירופה ובמיוחד בצרפת, שם נפגשתי עם חקלאים ובעלי יקבים. איזה תענוג הם מרגישים ומשתפים. שם המדינה שומרת על חקלאיה, מסבסדת אותם ותומכת בהם. לחשוב על כך שהדור הצעיר שלנו, יבחר להמשיך את מפעלי החיים של דור הוריהם, זה כמעט ולא מציאותי. משקים רבים נסגרים, דור המייסדים כבר הגיעו לגיל הפנסיה ובכל הכרוך בכך. אנשים מחפשים מקורות פרנסה תחליפיים. יש לזכור גם את התנאים האקלימיים הקשים שאנו חיים בהם. טמפרטורות החום הקיצונית שאנו חווים בבקעה גם היא נתון לא פשוט.
"למרות כל הקשיים שחווינו כאן היו בעבר שנים יפות, פורחות ומניבות ודווקא תנאי האקלים והקרקע גרמו לכך שרבים מהיבולים המקומיים, היו הראשונים שנמכרו בשווקים בארץ ואף בחלק משווקי העולם. את הלבלוב הזה אנחנו מעוניינים להחיות. לדוגמא מילדיי: בתינו הבכורה, ליאנה (36) מתגוררת בישוב הקהילתי סלעית. בננו, בוריס (31) מתגורר בשומרון והבן הצעיר איתן (26), מתעניין במושב ובודק מה יש למקום להציע. אנחנו זקוקים לכוחות הצעירים שיחזרו למושבים כבנים חוזרים, שיצעירו את ממוצע הגילאים במושב. אנחנו חייבים להיות אופטימיים ולקוות לטוב."
התחרות – וודקה תמרים כבר טעמתם
"איש הענבים" מפיקה את תחרות היין והכוהליים היוקרתית TERRAVINO החשובה והמוערכת בישראל ובעולם. התחרות כוללת גם הצגת בקבוקי בירות, כהלים ושמני זית. כל התחרויות המתקיימות ב'טרה וינו' נשפטות על ידי מומחים מובהקים בתחומם, על מנת לנסות לקבוע, מי הם המובילים בכל ענף לאותה השנה. לתחרות נשלחים מאות יינות וכוהליים, מלמעלה מ-40 מדינות מרחבי העולם, בהן מעצמות יין מובהקות, כמו: צרפת, איטליה, ספרד, גרמניה, ארה"ב, ארגנטינה ודרום אפריקה, לצד יינות מהתעשייה המקומית.
מעל 30 שופטים, טועמי יין מקצועיים, דמויות מפתח בתעשיית היין המקומית והבינלאומית וייננים מובילים שפטו בתחרות. התחרות היא חלון הראווה של תעשיית היין המקומית לעולם. התחרות תורמת לתדמיתה של ישראל בכלל ולתעשיית היין הישראלית בפרט. לצד היוקרה בהשתתפות בתחרות הבינלאומית, זו הזדמנות מיוחדת במינה למפגש בלתי-אמצעי בין היינות הישראליים והאנשים שמאחוריהם, ובין צמרת ענף היין העולמית. "חג היין" ועוד מיזמים רבים ומעניינים בתחומים אלו. – אז וודקה תמרים כבר טעמתם?
