יבול שיא
הרפת והחלב
shutterstock 2030279045

זלזול ביום הקדוש 

< 1 דק' קריאה

שיתוף:

"השתגעת? סימפוזיון ביום הקדוש ביותר?" ג' טרק בפניי את הטלפון. 

בקיבוץ מגן, ואולי גם בקיבוצים אחרים, יום הכיפורים היה במשך שנים רבות יום עבודה רגיל. השינוי החל לחלחל אחרי 73', אחרי המלחמה שהפתיעה ואת כולנו והותירה בנו צלקת. ואז עלה הרעיון לייחד את היום לתיקון, לחשבון נפש. 

ומה מתאים לכך יותר מהסכסוך הישראלי–פלסטיני? 

כך חשבתי, ואשר על כן פניתי למספר מומחים בתחום. רבים ענו בשלילה, אך לא הביעו זעזוע ושאט נפש כמו שהביע ג'. 

לבסוף סיכמתי עם ארבעה דוברים: ההיסטוריון פרופסור אשר ססר, מומחה למזרח התיכון; העיתונאי והסופר ד"ר דני רובינשטיין, שבמלחמת ששת הימים היה ביחידת הסיור שחצתה ראשונה את הקו הירוק לתוך שטח הגדה המערבית; רפיק חלבּי, עיתונאי דרוזי והכתב לענייני שטחים של מבט לחדשות; חנא סניורה, ערבי נוצרי מירושלים המזרחית ומנהל העיתון אל־פג'ר. 

להנחיה בחרתי בד"ר יוסי אמיתי, מזרחן מקיבוץ גבולות. 

יום לפני ערב יום הכיפורים הודיע חלבּי שהוא חולה. חנא סניורה הודיע שאינו יכול להגיע כי הוטל סגר על המקום שבו הוא מתגורר. האחרים הגיעו והיה סימפוזיון מוצלח. 

למוחרת יום הכיפורים הופיע מכתבו של ג' בידיעות אחרונות: "איזו חוצפה! לערוך סימפוזיון בערב יום כיפור! איזה זלזול מצידךְ ביום הקדוש ביותר!" 

בימים הבאים הופיע המכתב גם בעיתונים אחרים. 

שבוע לאחר מכן קיבלתי מכתב אישי מהרב שמואל אבידור־הכהן: "שמחתי לשמוע על היוזמה שלך לציין את ערב יום הכיפורים באופן שיתאים לקיבוצך. בהצלחה". 

תגובה אחת

  1. כמו שהוא התנהג [לדברייך] כ'רב', כך את נראית 'יהודיה'.

    מי שלא מעריך את הקדוש לעמו, ובשבילו הרפת היא העיקר, אז זו צורתו ומהותו

    ואולי הפלסטינאי מהסימפוזיון , כן, זה מעזה, השוחט , הוא הדמות בשבילך שאת רוצה להתדמות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מרב ביין הגיעה לחולית בתחילת שנות ה-80 לשנת שירות ועבדה בשלחין, אחרי השבעה באוקטובר הגיעה להתנדב בקיבוץ שזכרה לטובה וגילתה מקום עם אנרגיות מיוחדות שהרגיש לה כמו בית, מאז היא לא עזבה אחרי השבעה
5 דק' קריאה
בדרום הארץ, בתוך קיבוץ קטן בשם אורים, פועלת אחת הרפתות הייחודיות בארץ – לא רק בזכות ההישגים המקצועיים המרשימים שלה, אלא בעיקר בזכות האנשים שמרכיבים אותה. כאן, בין הרפתות, השדות והמרחבים, נרקמה קהילה של
התחרות המסורתית של קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, עמדה השנה  בסימן הצדעה לחקלאיות הישראליות, כחלק משנת החקלאיות הבינלאומית עליה הכריז האו"ם *תמונה ראשית: מפרי כפיה נטעה כרם. צילום: נילי ענברי קאופמן התמונה "מפרי
2 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן