בשבוע שעבר (17.11) הובאה למנוחות מלכה האס, חברת קיבוץ שדה אליהו והיא בת 101. האס חקרה את הילדות המוקדמת וחשיבתה המקורית השפיעה על דורות של גננות וילדים בקיבוצים ומחוץ להם
האס נולדה בברלין ב-1920 בשם הילדה שטייניץ למשפחה בורגנית וחצי מתבוללת, רחוקה מהזהות היהודית.
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 15 עלתה לארץ בהמלצת מדריך תנועת הנוער "בני עקיבא", בה הייתה חברה. היא למדה בבית ספר לבנות מזרחי בירושלים ועם סיום הלימודים הצטרפה לקבוצת צעירים שביקשו להקים התיישבות.
ב-1939 הם הקימו בעמק בית שאן את קיבוץ שדה אליהו, שמשתייך לזרם הקיבוץ הדתי.
האס למדה חצי שנה בסמינר הקיבוצים, ולמעשה זוהי השכלתה הפורמלית. כשנולדו ראשוני הילדים בקיבוץ טיפלה בהם והקימה את גן הילדים הראשון.
"הייתה לה תפיסה חינוכית משלה, עצמאות מחשבה ואומץ לעשות לפי מה שהיא חושבת. היא גיבשה תפיסה הוליסטית של הילד שכוללת את הטבע, הקהילה, התורה, החינוך לאומנות", סיפר בנה אלישע האס. ב-1942 הצליחה האס להעביר החלטה דמוקרטית שלא תהיה לינה משותפת בבתי הילדים, אלא לינה משפחתית, בניגוד לתפיסה הרווחת בקיבוצים באותם ימים.
"תפיסת העולם העצמאית היא דבר שמאוד אפיין אותה ואת כל חברי גרעין המייסדים, היה להם חופש מחשבה והם הביאו עמם תרבות של למידה לשם הלמידה ושחרור ממסורות חברתיות.
הם גיבשו לעצמם מה נכון מבחינה אידאולוגית, דתית וציונית". כל אלו הובילו גם את האס בבניית גן ילדים בסביבה שהיא שומרת מצוות, חלוצית ומבוססת על משפחות.
לאורך השנים שלחה לה אמה, שהגיעה לניו יורק במהלך מלחמת העולם השנייה, ספרי אמנות וספרים העוסקים בתיאוריות של החינוך. כך, גם באוהל, בחום המעיק של עמק בית שאן, עסקה האס בקריאה ובלמידה, בהתבוננות בספרי ציור ואמנות ובמחקרים על התפתחות הילד.
עבודתה, החקר והעניין שגילתה בתחום הילדות המוקדמת, הרצון להיות מורה בשילוב האהבה לאמנות, הביאו אותה לפתח גישה חינוכית עצמאית.
"אמא, תראי זה אמיתי"
ב-1960 החלה ללמד באורנים, מכללה אקדמאית לחינוך והוראה. היא פיתחה קורס ייחודי אותו למדו דורות של גננות ומורים, בו שילבה פרקטיקה מחיי היומיום בגן יחד עם לימודי התיאוריה.
קשרי עבודה נוצרו עם אנשי חינוך ברחבי העולם ומבקרים רבים הגיעו לשדה אליהו ללמוד על עבודתה. כשיצאה לפנסיה נפתחו סדנאות בבית המדרש בשדה אליהו, קורסים אותם העבירה יחד עם צילה גביש.
שני תחומים בהן השפעתה מוכרת בחינוך הקיבוצי, וגם מעבר לו, הם חצר הגרוטאות ותחום התפתחות הציור בילדות. ב-2008 הוציאה האס ביחד עם צילה גביש (תלמידתה, ובעצמה מרצה לחינוך) ספר על חצר הגרוטאות "אמא, תראי זה אמיתי". תחום נוסף בו השפיעה האס הוא החינוך לאמנות, כאמצעי לילדים להתבטא באופן חופשי.
היא הקימה בשדה אליהו את "ביתן הציור", ספרה "אמא תראי איך אני מציירת" (בשיתוף צילה גביש) ראה אור ב-2014 כשהייתה בת 94.
במהלך השנים פרסמה חוברות הדרכה שליוו מחנכות רבות בתנועה הקיבוצית וכן ספרים בנושאי התפתחות הילד בשנים המוקדמות, טיול, חצר גרוטאות והגשת חומרים.
ב-2010 קיבלה האס פרס מפעל חיים של התנועה הקיבוצית על תרומתה לחינוך הילדות המוקדמת, וכן זכתה ל"אות יקירת המכללה" ממכללת עמק יזרעאל.
האס השפיעה על דורות רבים של מחנכות, גננות, מטפלות וילדים. יהי זכרה ברוך.
