תחנת הרכבת צמח או סמח سمخ
לנוסעים בצומת צמח מזומן ביקור במכללה האקדמית כנרת, שבתחומי המכללה נמצא מתחם התחנה והמבנים ההיסטוריים של תחנת צמח, שהונשמו וקמו לתחייה כשהם משמשים את המרכז ללימודי ארץ ישראל, של מכללת כנרת.
זיו אופיר, סמנכ"ל המכללה, הוליך אותנו בין המבנים וסיפר על הפרויקט שיחזור ומה עתיד עוד להתווסף לאתר המיוחד שמחייה את תחנת הקצה של רכבת העמק, לפני העלייה דרך אל חמה לדמשק או לחיג'אז בחצי האי ערב.
רכבת העמק נסללה בשנים 1902-1905 והייתה למסילת הברזל השנייה שנבנתה בפלסטינה-א"י אחרי מסילת הרכבת יפו–ירושלים. הרכבת המשיכה לפעול גם במהלך תקופת המנדט הבריטי והיתה נדבך חשוב להתפתחות יישובי עמק יזרעאל. המסילה נפגעה קשות בליל הגשרים ובמלחמת השחרור ובשנת 1951 הושבתה סופית.
תחנת הרכבת בצמח אשר נבנתה ע"י העות’מאנים, היא תחנת קצה ואחת התחנות הראשיות של שלוחת הרכבת החיג’אזית מחיפה לדרעא שנקראה לימים "רכבת העמק". מבני התחנה נבנו בהדרגה החל מיוני 1905 ופעילותו הסדירה של קו הרכבת החל בשנת 1906.
תחנת הרכבת של צמח נכבשה ב- 25.9.1918 ע"י חטיבת הפרשים האוסטרלי, של צבא אנז"ק (אותם חיילים שכבשו את באר שבע ומונצחים גם שם). בתחילת מלחמת השחרור 18.5.1948, התנהל בשטח התחנה (שכבר לא היתה פעילה עקב פיצוץ המסילה בגשר – על כך בהמשך) קרב קשה מול הצבא הסורי.
עדות לכך אפשר לראות בחור פעור מתחת לחלון המזרחי של בנין התחנה הראשי, שנוצר מפגיעת פגז טנק (מספרים שזה אותו טנק שבהמשך נבלם בדגניה).
המבנים הייחודיים לתחנת צמח: מגדל מים כפול | מוסך קטרים | חוגת רכבות (מסובב קטרים) TurnTable | מתקני קרנטינה ומבני מכס | בתקופת המנדט הבריטי, התווספו מיכל מזוט תת-קרקעי ומגדל שמן עילי.
במרכז המבקרים ניתן לסייר בין מבני התחנה ההיסטוריים ולאורך טיילת עם ציון תחנות היסטוריות של רכבת העמק – 87 ק"מ של רכבת שפעלה לפני קום המדינה.
מיכל המים הכפול הוא אולם עם סרט שמספר את ההיסטוריה של המקום וגם תערוכה של מוצגים ותמונות מהחיים בתחנה.
בספטמבר 2019, לציון 101 שנים לציון הקרב של אנז"ק בצמח, נחנך פסל הלוחם האבוריג'יני וסוסו בתחנת צמח, לזכר אבוריג'ינים האוסטרלים שלחמו בקרב.
ראוי לציין שמתחנת צמח יצאה רכבת המשך שהתחברה דרך תחנת אל חמא – היא חמת גדר, לרכבת החיג'זית. ניתן לבקר בתחנה ההיסטורית שממוקמת סמוך לשפת הכנרת, כ-1.5 ק”מ מזרחית לצומת צמח על כביש 92.
בתחנה מקיימים סיורים מודרכים על ידי סטודנטים ללימודי ארץ ישראל, בתיאום מראש בלבד. עלות כניסה 20 שקלים למבקר. הזמנות בטל': 04-6653786 / 050-5656291
הידעת? תחנת צמח שימשה כתחנת הרכבת של טבריה כאשר עד שנת 1921 הנוסעים מטבריה הגיעו בשיט למזח שהיה קרוב לתחנה ומשם ברגל לתחנת הרכבת שנסעה לחיפה או דמשק. עם סיום סלילת כביש בין טבריה לצמח, התייתר הצורך לשוט בדרך לתחנת הרכבת בצמח.
נהריים – אשדות יעקב
תחנתנו הבאה היא נהריים. בעקבות החזרת אי השלום והשטחים סביבו, לריבונות ירדנית וסגירת מעבר הגבול לאי השלום, עצוב לראות את האתר שהיה שוקק מטיילים וחיים כפי שביקרנו בו וכתבנו בעבר, סגור. פארק נהריים, דרומית לכניסה לאשדות יעקב איחוד הוא שריד לתחנת החשמל שהונעה מכוח מי הירמוך, שהקים פנחס רוטנברג. ניתן לראות דרך גדר המערכת את אי השלום והגשר הירדן שתמיד נמצא זקיף מצבא ירדן השומר על השער.
חדי העין יוכלו להבחין למרחוק במבנה תחנת נהריים שהוקמה בסמוך לתחנת הכוח בנהריים שהקים רוטנברג בסגנון באוהאוס ושכונה הבית הלבן – זה היה משכנו הפרטי של הזקן מנהריים – פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל.
מספרים על הבית הלבן ששימש לקבלות פנים רשמיות ולאירוח אח"מים מהארץ ומהעולם, שהאמיר עבדאללה נהג לנפוש בו מדי שנה עם משפחתו. הפגישה ההיסטורית של גולדה מאיר עם עבדאללה התקיימה בבית זה, כמו גם פגישות מדיניות חשאיות אחרות.
לאחר הסכמי שביתת הנשק עוד בשנת 1949 הועבר אזור נהריים לירדן וכיום שרידי התחנה נמצאים באי השלום בגבולות ירדן. תצפית מיכל שבפארק נהריים אשדות יעקב מזמנת לכם הזדמנות יוצאת דופן לצפות מקרוב במפעל החשמל המרשים שהוקם סמוך לאשדות יעקב ולקרוא על ההיסטוריה של המקום – על מי הירמוך, חשמל, מורשת והתיישבות בלב נוף עוצר נשימה.
התצפית נמצאת בשטח ישראל ומספקת מבט מרשים במיוחד על תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית הנמצאת בצד מעבר לנהר ירדן, כיום בשטח ירדן. ממערב רואים את מצודת כוכב הירדן, רמות סירין, רכס הפוריות ובראות טובה רואים את פסגת החרמון בצפון.
נסענו לאורך כביש המערכת הסלול שבחלקו הראשון צמוד לנתיב בו הייתה מסילת העמק לצמח, ואפילו נותרו על המסילה כמה קרונות בני 80 שנים לפחות. בשבוע הבא נביא את חלקו השני של הטיול – בין קיבוץ גשר שעל נהר הירדן לבין כוכב הרוחות.
דני בר טיולים וסגנון חיים מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר www.danybar.co.il
טיול בין תחנות רכבת | צילום תמונה ראשית: עמוס דה וינטר
