הכתבה הוכנה עם הגורמים המקצועיים במשרד החקלאות וביטחון המזון
יבוא בעלי-חיים ובשר הוא כנראה אחד הנושאים השנויים במחלוקת בענפי החי. בגדול, מעוניינים לשמר חקלאות מקומית רווחית, אך קיים גם רצון להבטיח אספקת בשר שוטפת לכלל הציבור. בקטן, נושא היבוא טומן בחובו מגוון סוגיות מורכבות, כגון שמירה על רווחת בעלי-חיים בהובלה, פערי מחיר, שמירה על פרנסתם של החקלאים הישראלים, שמירה על שוק פתוח, ניסיון להפחית את יוקר המחיה וכיוב'.
בשנתון מועצת החלב לשנת 2023 נכתב שצריכת הבשר בישראל עמדה על כ-53 אלף טונות.
מקורות הבשר בארץ הינם- 21% עגלים ועגלות מרפת החלב, 9% פרות מרפת החלב, 9% ראשי בקר מעדרי הבקר במרעה ו-61% מיבוא. נתונים אלו מעידים שרק כ-40% מאספקת הבשר הינה מקומית ולכן הפסקת היבוא כליל אינה רלוונטית. עם זאת, עלינו להבטיח תנאי יבוא נאותים לכל בעל-חיים וכן שמירה על פרנסתם את החקלאים המקומיים.
נתונים שפורסמו באתר השירותים הווטרינריים מראים ירידה ניכרת בכמויות היבוא בשנת 2024 ביחס לשנת 2023, ירידה זו נובעת בעיקרה מהפחתת היבוא מפורטוגל ואוסטרליה. עקב כך, במהלך שנת 2023 מחירי הבשר עלו באופן ניכר ונותרו גבוהים עד היום.
ברצוני להודות לגורמים המקצועיים במשרד החקלאות וביטחון המזון, על הסיוע בהכנת הכתבה והתייחסותם למספר שאלות בנושא .
עושים סדר- קצת על הרגולציה הקיימת כיום בנוגע ליבוא בע"ח (כמויות, פטור ממכס, חיי מדף) וכן בנוגע לפעילות בתי המטבחיים הקיימים והקמת בתי מטבחיים חדשים.
משרד החקלאות וביטחון המזון פועל, בשגרה ובחירום, לחתור למדפים מלאים בכל נקודות המכירה, כך היה גם במהלך מלחמת "חרבות ברזל". בתוך כך, משרד החקלאות מוביל בשיתוף משרדים נוספים, את גיבוש התכנית הלאומית לביטחון מזון של מדינת ישראל עד לשנת 2050, שמטרתה להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומית ואספקת מזון סדירה של מזון בריא ובר-השגה לאוכלוסייה. התכנית שמה דגש על חיזוק החקלאות המקומית בדגש על ענפים עם יתרון יחסי בגידול במדינת ישראל.
מחויבות המשרד היא לחזק את החקלאות המקומית, לייצר יציבות לחקלאים ולצמצם את התלות ביבוא, במטרה להבטיח ביטחון מזון ולהוזיל מחירים לציבור. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי שוק המזון בישראל מתנהל כשוק חופשי המושפע מתנאי השוק, מזג האוויר והשלכות המצב הביטחוני.
לאחרונה הסיר המשרד את ההגבלות הגיאוגרפיות על פתיחת בתי מטבחיים בישראל במטרה להקל על פתיחת בתי מטבחיים חדשים. מטרת ההחלטה היא להקל את הבירוקרטיה בתחום ולעודד הקמה של מתקנים חדשים על פי ביקוש, לצורך הגברה התחרות ולהפחתת יוקר המחייה לצד דאגה לביטחון המזון של האוכלוסייה.
לעניין חיי מדף של בשר, מצורף קישור לנוהל: https://www.gov.il/he/pages/nohal-hay-madaf-2023
עמדת משרד החקלאות בנוגע למשלוחים החיים מאוסטרליה
מספר הובלות המקנה מאוסטרליה הצטמצמו מאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" עקב חסימת מיצרי באב אל מנדב על ידי החות'ים לתנועת אוניות המגיעות לנמל אילת. עקב כך, נדרש מסע ימי ארוך של 33 עד 35 ימים דרך מיצרי גיברלטר ומסביב לאפריקה. המסע הימי מקטין את כדאיות היבוא וגרם להפחתת מספר האוניות שהגיעו משם לישראל. חשוב לומר שלמרות אורך המסע, לא מדובר במסעות חסרי תקדים מבחינה בינלאומית וגם במסעות שהיו עד כה, לא נצפו מקרי תחלואה או תמותה חריגים המעידים על תנאי הובלה לא הולמים.
משרד החקלאות וביטחון המזון רואה חשיבות רבה בשמירה על רווחתם של בעלי החיים, ושמירה על בריאות המקנה הישראלי, ולכן מגדיר את התנאים הראויים לייבוא בעלי חיים. כל יבוא של בעלי חיים מלווה בתעודת בריאות המעידה על בדיקות וטיפולים נדרשים בהתאם לניהול הסיכונים הישראלי. מסע ימי העולה באורכו על 10 ימים מחויב בליווי רופא וטרינר על סיפון האונייה. כאשר מגיעה אוניית יבוא מקנה לישראל, השירותים הווטרינריים במשרד בודקים את מצב בעלי החיים עליה, הן מבחינה בריאותית והן מבחינת רווחת בעלי חיים, טרם הפריקה, זאת בהתאם לסטנדרט הבינלאומי הנהוג, ולעיתים אף בצורה מחמירה יותר. ראוי לציין כי משרד החקלאות וביטחון המזון אחראי על הגדרת ואכיפת תנאי יבוא המקנה, אך אין באפשרותו לעצור יבוא בינלאומי, גם כיוון שאין בישראל את היכולת הפיזית (משאבי קרקע ומים לגידול עדרי מקנה) לספק את הביקוש המקומי לבשר טרי, וכן עקב העובדה שסחר בינלאומי בבעלי חיים הנו פרקטיקה מוכרת ומותרת.
מצ"ב דוחות יבוא: https://www.gov.il/he/pages/madrichmikna
כיצד עולה בקנה אחד הרצון לשמר את החקלאות המקומית והמהלכים לעיגון יבוא פטור ממכס?
יבוא מקנה מסוג בקר פטור כיום ממכס, וההחלטות האם להאריך את הוראת השעה או להפוך אותה לקבועה או לבטל אותה מצויה בידי שר האוצר. המשרד המליץ להאריך את הוראת השעה הקיימת עד 2029 ולא להפוך אותה לקבועה בשלב זה. המשרד דרש כי הפטור ממכס ליבוא יינתן כנגד תמיכות לגידול המקומי. כמו כן, משרד החקלאות וביטחון המזון רואה בגידול בעלי חיים במרעה – בקר וצאן – נדבך אסטרטגי הן להבטחת ביטחון המזון הלאומי (בנוסף להשלמה הנדרשת מיבוא) והן כתורם לפיתוח החקלאות המקומית, לשמירת הקרקעות ומניעת שריפות. לפיכך המשרד משקיע בענף זה משאבים רבים הן בתמיכות והן בתשתיות.
האם מגמת התמיכה הישירה בחקלאים המקומיים תימשך לצד אי-הגבלות ביבוא?
הרצון לשמר את החקלאות המקומית בהיבט גידול מקנה בארץ מתבטא בהסכם המעניק תמיכות למגדלי הבקר, במסגרתו בוטל המכס בהוראת שעה. ככל שענף חקלאי מקבל תמיכה מתאימה לצרכיו, הדבר מהווה הגנה ראויה על היצור המקומי, אף ללא הגנה מכסית. זו גם הפרקטיקה העדיפה מבחינה כלכלית, תואמת את עמדת ארגון ה-OECD, ולא מעמיסה על הצרכן, שלא לצורך. יש לציין כי ההסכם עם המגדלים מעניק להם תמיכות עד לשנת 2029. לפי ההסכם, לאחר סיומו, ידונו על הסכם מעודכן לענף. הכללים למתן תמיכות מבוססים על הדין הישראלי, הדין הבינלאומי ושיקולים כלכליים מורכבים. חשוב להדגיש בהקשר זה שנלקחות בחשבון גם המלצות ה-OECD כאשר רלוונטי, מסקנות ולקחים ממדינות אחרות.
כיצד ניתן להוביל להתייעלות בענפי החי כאשר החקלאים מקבלים תמיכה ממשלתית ללא קשר לביצועיהם המקצועיים והכלכליים?
המשרד משקיע משאבים בתמיכות במיכון מתקדם וחדשני וכן במחקר ופיתוח לטובת קידום ענפי החקלאות השונים, ביניהם גם בענפי החי.
