יודע חקלאי פיקח

יודע חקלאי פיקח: אות הוקרה הוענק לעמירם בן דרור, ממושב שדמות דבורה, על תרומתו הרבה לענף הזית הישראלי. בן דרור הוא לא מדען – הוא חקלאי, אבל במשך עשרות שנים הוא מבצע מו"פ מעשי, שהביא לתוצאות מדהימות בביצועי שתילי הזית שהוא מייצר ואפילו להקדמת הכנסות נטו לנוטעים. אז איך הוא עושה את זה? * ראיון

יודע חקלאי פיקח: ב-17 ביולי האחרון העניקה מועצת הצמחים אותות הוקרה לחקלאים מצטיינים. בטקס חגיגי ומרגש בפני אולם מלא על גדותיו בקריה החקלאית בית דגן זכו חקלאים אלה ובני משפחותיהם לנוח מעט מעמל יומם ולקבל את פרסי ההוקרה מידיהם של צבי אלון, מנכ"ל מועצת הצמחים; אורי צוק-בר, יו"ר מועצת הצמחים; מאיר יפרח, מזכיר ארגון מגדלי הירקות ויו"ר ענף הירקות במועצת הצמחים; רני בר-נס, יו"ר ענף הפירות במועצת הצמחים; הלל גרוסר, יו"ר ענף ההדרים במועצת הצמחים; וג'מאל מדלג, יו"ר ענף הזית במועצת הצמחים.

בין החקלאים המצטיינים שזכו לקבלת אות הוקרה היה עמירם בן דרור (69) משדמות דבורה, דור שלישי לחקלאים מכפר יהושוע, שהקים משק במושב אוגדה, בפתחת רפיח ולאחר הפינוי עבר חזרה לצפון, שם הוא מנהל משתלה המתמחה בגידול עצי זית. עמירם נשוי לחיה ולבני הזוג שתי בנות ושני נכדים. שדמות דבורה הוא מושב ותיק ויפיפה וכאשר אנחנו מגיעים למשק של עמירם – משתלת "אגרוגולד", משתלה לריבוי עצי זית, שם אנחנו מוצאים את הפועלים התאילנדים עוסקים בהכנת ייחורים, דווקא לליצ'י, עוד ניסיון מעשרות הניסיונות של עמירם, שעוד נספר עליהם.

אנחנו נכנסים למשתלה של עמירם והמקום נראה מצוחצח ומסודר. "מה שאתה רואה פה זה המצב המוזנח, כי אנחנו בתקופה של שיווק. תבוא אלי עוד חודש וחצי והכל יעמוד בדום," אומר עמירם בחיוך.
אנחנו ממשיכים בסיור ועמירם מראה לנו את שלבי ייצור וגידול השתילים, מרמת הייחור הקטן, שנשתל להשרשה, משם מועבר השתיל לתהליך הקשיה, חיזוק וייצוב, עד לרמת השתילון שמוכן לשיווק, תהליך לא קצר שנמשך בין שמונה חודשים ל-16 חודשים – הרבה עבודה! בין עשרות אלפי שתילוני הזית המרובים במשתלה אנחנו מבחינים גם בעצים מעניינים. למשל עץ תות-שאמי מקסים שעמירם מגדל, שפירותיו בטעם פירות יער. "הברון הביא את העץ הזה למושבות מתורכיה, כשחשבו לפתח כאן תעשיית משי," הוא מספר. ועוד ועוד עצים שונים, כמו למשל עץ אשכוליות ועוד.

עמירם לוקח אותנו לבית רשת רחוק ומציג בפנינו שתילון זית נמוך, עתיר יבול. ברגע הראשון אני מתבלבל ושואל אותו אם זה לנוי.
עמירם: "אני לא מגדל לנוי, כאן אתה רואה עץ זית שמתאים למיכון. היום משתמשים בבוצרת בזנים לא ננסיים ויש עם זה המון בעיות ומגבלות. הזנים קורנייקי וארבקינה ואחרים. המבנה שלהם מתאים לבוצרת אבל בגלל כשהעץ גדל יותר מידי העצים מצלים זה על זה – ואיפה שיש צל הזית לא מניב פירות. מסיבה זו יש צורך לגזום את העצים גיזום מסיבי לעתים קרובות. כאשר מבצעים גיזום כזה אין פרי עד שהעץ מגדל את הענפים הצעירים (שהם הענפים המניבים). כיום אני מחפש זנים שהם גנטית הם עצים ננסיים. זה סוג של ארבקינה."

פריצת דרך

עמירם מראה לנו שני שתילונים מזנים ננסיים שונים, האחד הוציא פירות רבים והשני עדיין לא הגיע לפירות. "זה וזה באו מאותה סדרת ייצור אבל העץ הזה גנטית משהו אחר." כאמור עמירם בא ממשפחה של שתלנים ולפני כן עסק בריבוי עצי פרי, כתפוחים ואחרים. אבל יותר ממה שהוא שתלן הוא למעשה חוקר עצמאי, שכל הזמן שואף לטייב את השתילונים ולהביא פתרונות לבעיות שמציגים בפניו הנוטעים בשטח.

"אם אתה מחפש את הסיבות למה מישהו החליט שמגיע לי פרס, זה אחד הסיבות לכך," אומר עמירם, תוך שאנחנו נכנסים לאחת החממות, בתוכה של עומדים השתילונים בעציצים מוגבהים מהאדמה (מסיבות של כשרות) ואליהם מחוברים אלפי צינורות טפטוף, גידול שתילוני זית בעציצים מותאמים -עוד פיתוח של עמירם. "הובלתי את המהלך מבחינת השתלנות שיהיה אפשרי לייצר את השתילים האלה, כי קודם עבדו בשקיות של  4 ליטר. עכשיו נניח שאתה צריך לשתול 150 שתילונים בדונם, איך תשתול 150 שקיות 4 ליטר בדונם? היה צריך לאתר אופציה לשתילה יותר נוחה, שתיל יותר זול וכמובן לספק את הסחורה – כלומר שהעץ יגדל וייתן פרי ולא סתם פרי אלא פרי איכותי.

"עם הפיתוח הזה אני מתעסק כבר כ-15 שנה ואני הגעתי למוצר שמהווה היום כ-80% בזנים האלה. אני הראשון שפתר את הבעיה – איך לעשות את זה במחיר סביר ולעשות ייצור המוני של הפיתוח. פעם שתלו 36 שתילים לדונם, אז כל 10 דונם זה 360 שתילים. היום, עם המעבר לגידולים אינטנסיביים, שותלים 150 שתילים לדונם, כלומר כל 10 דונם זה 1,500 שתילים – זה משנה בראש את התפישה של הגידול.

"מצד אחד, זה גידול אינטנסיבי ומצד שני, בגלל שזה אינטנסיבי, מחיר היחידה צריך להיות יותר זול. השאלה היא: איך אתה עושה את זה? שמצד אחד אתה נותן שתיל יותר זול ומצד שני, שהשתיל יספק את הסחורה – יגדל וייתן פרי? אני זה שפתר את הבעיה." איך בדיוק לפרטי פרטים פתר עמירם את בעיית הייצור לא נגלה לנו, גם מערכת ההשקיה שהתקין אינה של חברה אחת אלא שילוב של צינורות השקיה מגד"ש ועוד כמה מוצרי השקיה וטפטוף מחברות שונות. בקיצור, סיפור לא פשוט, אבל עמירם פתר את הבעיה.

זני הזית שעמירם מגדל כיום מאופיינים בכניסה מוקדמת לפוריות וביבולי שיא, המעלים את הרווחיות ועם זאת והחשוב מכל – במחירים שיהיו משתלמים ורווחיים לנוטעים. "תראה," מוסיף עמירם, "אני כמובן לא פיתחתי את הטפטפת – המוצר הזה שאתה רואה כאן מארבע חברות שונות. לקחתי רכיב אחר שהתאים למה שאני צריך, התאמתי את כולם וכל שתיל מקבל את הטפטוף שלו. היו תקופות שכולם רצו שתילונים והיה יותר ביקוש מאשר ייצור – זה משהו שהיה צריך לפתור אותו באיזושהי צורה."
זה העלה את המחירים? עמירם: "תראה בענף הזה, כשאתה מייצר לנוטע 150 שתילים לדונם – אתה לא יכול להעלות לנוטע את המחיר יותר מידי, כי זה צריך להיות כלכלי גם מבחינתו וזו אחת הסיבות לפיתוח."

מיקוריזת הפלא – יודע חקלאי פיקח

כל השתילים במשתלה של עמירם גדלים עם מיקוריזה, פטריית קרקע, שבשיתוף פעולה עם מערכת השורשים מאפשרת לשתיל קליטת הזנה מוגברת ומיטבית. השפעת המיקוריזה נמשכת גם במטע ומתבטאת בכניסה מוקדמת לפוריות וביבולי שיא, המעלים את הרווחיות.

מה היא בעצם עושה המיקוריזה?

עמירם: "המיקוריזה חיה בשיתוף פעולה עם הצמח. זו פטריה שנמצאת ב-80% מהצמחים בעולם אבל לא בכל הצמחים היא עוזרת. יש צמחים שהיא חיה איתם, בחלקם היא עוזרת ויש צמחים שהם אדישים ואין לה כל השפעה עליהם. אבל בערך על 15%-20% מהצמחים בעולם למיקוריזה יש השפעה שהיא בעלת ערך כלכלי והזיתים הוא אחד מהם, כותנה למשל גם כן.

"המיקוריזה מתחברת למערכת השורשים ואז למעשה היא מקבלת מחד אספקה של מזון ממערכת השורשים ומצד שני, היא יודעת להוציא מהקרקע את הדשנים, את המים ואת כל החומרים הטובים לעץ, בהרבה יותר יעילות ממערכת השורשים של הצמח. כך היא הופכת להיות סייעת משמעותית למערכת השורשים. ברגע שהצמח לא משקיע בהבאת מזון, חומרי הזנה ומים הוא יכול להשקיע יותר בהגדלת יבול. נכתבו על כך בלי סוף מאמרים."

היום אתה מייצר מיקוריזה לשתילים שלך, אבל איך הגעת לזה? אתה לא מדען. אתה אגרונום?

עמירם: "לא, באוניברסיטה למדתי מתימטיקה וסטטיסטיקה. כשהשתחררתי מהצבא, אבא שלי אמר לי: 'שמע, אתה רוצה להיות חקלאי, זה בסדר, אבל לך תלמד משהו אחר, לא חקלאות, שתהיה לך לפחות בחירה בין שני דברים'. תמיד היה לי ראש לדברים של מתימטיקה אז הלכתי ללמוד מתימטיקה. בתקופה שאני למדתי, לא למדו לעשות קבלנות בתארים – לימדו אותנו ללמוד. את זה רכשתי וזה מה שחשוב. "למיקוריזה הגעתי בצורה די פשוטה. מידי פעם יש ימי עיון של מכון וולקני בנושאים מקצועיים ויש גם בזיתים. כשיוצא לי אני משתתף בימים האלה. יום אחד הביאו איזושהי הרצאה על ניסוי במיקוריזה. הניסוי עצמו לא מצא חן בעיני, אבל דבר אחד היה ברור באותה הרצאה – שהשתילים עם מיקוריזה היו במובהק יותר מפותחים מהשתילים בלי המיקוריזה.

"בסוף ההרצאה ניגשתי למרצה ואמרתי לו: 'יש לי 12 זנים במשתלה, בא תעשה אצלי ניסוי מסודר. עשו אצלי ניסוי מסודר וקיבלו תוצאות טובות מאוד! בעצם באותו רגע שקיבלו את התוצאות הללו, אמרתי לו: 'בסדר, עכשיו תביא לי כמות מסחרית' אז הוא ענה לי: 'זה משהו שאני לא יודע לעשות, אני חוקר במכון מחקר'. אז ביקשתי ממנו ללמד אותי לגדל, התחלתי להתעניין בנושא והצלחתי. גם בגידול המיקוריזה ויישומה עסקתי שנים במו"פ על מנת ליצור פרוטוקול גידול מייטבי. שמע, אני כבר 15 שנה מגדל מיקוריזה ומייצר שתילי זית למאכל ושמן זית שגדלים עם מיקוריזה. "אתן לך דוגמא, בלי מיקום ושמות, כי זה לא לעניין: משק שלקח שתילים למטע צפוף, שזה עציצים קטנים, שתילים שמתאימים לבוצרת. הוא לקח שתילים ללא מיקוריזה ממשתלה אחרת ואת היתרה הוא השלים ממני, שתילים עם מיקוריזה. אז כבר היה פרוטוקול למיקוריזה. בשנה השלישית ליבול, עם שתילים מאותו שנתון ייצור – מהשתילים שלי התקבל 310 ליטר לדונם ובחלקה עם השתילים ללא מיקוריזה, זה נמדד 95 ליטר לדונם. כך שבעצם השימוש במיקוריזה עוזר לחקלאים לשרוד מהבחינה הכלכלית. אם אתה בשנה השלישית מקבל יבול כזה, אז בעצם במקום להחזיר את ההשקעה בשנה השישית, שזה מקובל בתחשיבים של משרד החקלאות, אתה מחזיר בשנה השלישית! זאת אומרת, שנה רביעית, חמישית ושישית אתה מרוויח רווח נטו! זו המשמעות של משהו שכביכול קטן, אתה אומר, 'נו, אז מה, אז הוא לא שם את הפטריה' – אם מתנהגים אם זה נכון אז זאת המשמעות."

איתור זנים

כשנכנס עמירם למעורבות בענף הזית, הייתה דרישה לשתילים מהזן הסורי. כפי שהיה נהוג בענף הנשירים, עמירם בירר היכן ניתן למצוא חומר צמחי מוגדר ובדוק, כדי לקחת ממנו חומר ריבוי. מכל רחבי הארץ הגיעו אליו שמועות וסיפורים על עצים מצטיינים, עד שהגיע למדריך הארצי דאז, אברהם זינגר, שלקח אותו לבוסתן עתיק ליד מושב עמקה, שם הצביע על מספר עצים עתיקים ובריאים, שנבדקו וזוהתה בהם נכונות זן המקור ונמדדו בהם אחוזי שמן גבוהים בפרי. הזן הסורי הוא קשה השרשה ובמשך מספר שנים עסק עמירם בפתרון הקושי, בעזרת חוקרי מרכז וולקני והפקולטה לחקלאות. תהליך קליטת הזן סורי עמקה נמשך כ-10 שנים, וכיום זהו הקו התקני המבוקש והנפוץ ביותר בקרב נוטעי הזן הסורי! בהמשך איתר עמירם, בעזרת עודד בוכבינדר, מכפר תבור ובעזרת מדריך הזיתים הארצי, משה טל, שני קווים מצטיינים נוספים של הזן הסורי.
בעשר השנים האחרונות פיתח עמירם שתיל המתאים לדרישה זו, והוא ממשיך גם כיום בפיתוח שיטות, טכנולוגיות ואמצעים לייצור שתילים איכותיים המותאמים לצורכי הנוטעים. בזכות המקצוענות, היצירתיות והחתירה להתייעלות ולחדשנות, תוך שיתוף פעולה פורה ומתמיד עם אנשי המחקר וההדרכה ועם הנוטעים, נבחר עמירם בן דרור למצטיין בענף הזית לשנת 2019.

למה אתה לא מתרחב לעצי פרי אחרים?

עמירם: "תראה, למעשה, אני מוכר ידע. ייחור טוב ואיכותי זה ידע. כמו שאתה מבין, אין לי בעיה עם עבודה קשה, הצטבר אצלי כל כך הרבה ידע ייחודי מאוד, כך שעכשיו אני יותר ויותר נוטה לתת ידע ולעשות ייחורים זה מקצוע בפני עצמו. "כל השנים האלה שאני עוסק בשתלנות, תמיד הייתה לי פינה שבה התעסקתי במחקר מעשי, וכך הלכתי והתקדמתי עם העניינים של הזיתים. פעמים רבות זה נתן לי יתרון לעומת שתלנים אחרים. גם עכשיו אני בודק ומנסה לחדש. למשל עם המיקוריזה, אני הראשון שהשתמש במיקוריזה מבחינה מסחרית בגידול. "דבר שני, אני לא עובד עם קבלני מישנה. למשל, אני לא מבקש ממישהו: 'תעשה לי את הייחורים אני אעשה את השאר'. אצלי המערכת היא המערכת המקורית והיא מערכת עצמאית וכך אני יכול לוודא שזה יהיה כמו שצריך."

מה אתה חושב על מצב החקלאות היום?

עמירם: "זה שאלה מאוד מורכבת."

יש חקלאים שמאמינים שהממשלה מתנכלת להם. מה אתה חושב?

עמירם: "זה נכון. תראה, יש פה שני דברים. קודם כל הממשלה לא רק שהיא לא מנהלת את החקלאות – היא לא מנהלת את המדינה. המדינה נוסעת באופן מיקרי ובמסגרת זו היא גם לא מנהלת את החקלאות והחקלאים, אבל יש איזה עליהום על החקלאים בתור שודדי אדמות – שכביכול הם מחזיקים באדמות שהן רכוש המדינה ובתוך זה עושים כבשלהם, בה בשעה, אם אתה זוכר את ההיסטוריה, אילו החקלאים לא היו יושבים על האדמות האלה – אז גבולות המדינה היו נראים אחרת. אני לא רוצה להתבטא בהתבטאות בומבסטית שהממשלה רוצה לחסל את החקלאות, אבל בטח היא לא תצטער אם לא תהיה פה חקלאות. "עכשיו, אני מסתכל ואומר דבר כזה – אלה הם נתוני המשחק – אתה יכול להגיד שאתה רוצה להשתתף במשחק ואתה יכול להגיד, כמו שחלק גדול מהחקלאים אומרים, 'אנחנו במשחק הזה לא רוצים להשתתף'. הלכו וחיפשו להם מקורות פרנסה אחרים – לגיטימי לחלוטין, אין לי עם זה שום בעיה. "אבל מי שרוצה להשתתף במשחק הוא צריך לדעת, שאלה הם הכללים וכל מי שחושב שניתן לשנות את מדיניות הממשלה בעניין הזה, לצערי הוא טועה. אין לנו כוח, לא פוליטי ולא אלקטוראלי, אנחנו גם לא מספיק מאוחדים ומאוגדים. לכן, האפשרות היחידה שתישאר פה חקלאות, זה שאותם חקלאים ששורדים ימשיכו להיות באמת מוכשרים ושורדים וידעו שזה המשחק שמשחקים בו.

"כל פיתרון שהחקלאי מוצא שיוכל לתת לו פרנסה הגונה, זה בסדר גמור, אבל הגישה שאומרת: 'אנחנו נעשה מאבק מספיק אפקטיבי והממשלה תתמוך בנו' זה עורבא ופרח, חבל להשקיע בזה אנרגיה, זה לא יהיה. אבל אני כן הייתי משקיע אנרגיה במו"פ. אני עושה כל החיים שלי מו"פ עצמי, כלומר לוקח מההכנסה שלי אחרי ההוצאות ואני משקיע אותה בחזרה במשק. עכשיו, אני מבטיח לך שכל המשקים ששורדים, הגדולים, הבינוניים ואפילו הקטנים – כל אחד בתחומו עושה מו"פ קטן, עושה בדיקה, עושה תצפית, עושה ניסיון, אחרת לא שורדים. אני טוען שאת תקציב המחקר והפיתוח, את החלה הרזה הזאת שהממשלה מעניקה, לא צריך להשקיע אך ורק במכון וולקני ובמו"פים האזוריים. אני אומר: תחלקו את העוגה נכון יותר, משום שכל מי שהוא חקלאי מצליח, בצורה זו או אחרת, הוא עושה מחקר ופיתוח.

"אני אומר, כמו שחוקרים מגישים בקשה למימון מחקר יאפשרו לחקלאים לעשות מו"פ, שישפטו אותי כשאני מגיש הצעה באותן תנאים ויחליט המדען הראשי איזה מחקר יותר טוב לחקלאי ולמדינת ישראל. לא דרך מכון וולקני ולא דרך חוקר מלווה – אני מגיש את ההצעה ושישפטו  אותה כמו כל הצעה שמגיש חוקר מוסדי אחר. היום אין אפשרות כזאת, היום אתה חייב להגיש בקשה דרך מכון אקדמי או מכון מחקר כזה או אחר. אני אומר, למה לא יתנו לי הזדמנות שווה? זה מה שאני מבקש – יודע חקלאי פיקח".

כתבות נוספות:

חיה רק-יהלום – מנהלת מו"פ צפון