כנס לקראת זריעות כותנה ותירס 18 לפברואר 2026

עריכה ממצגות: ד"ר דרור הדר 

סקירת מצב השדות בדרום ובנגב – דצמבר 2025

עוזי נפתליהו – גד"ש נגב

חודש דצמבר 2025 מוצא את החקלאים בדרום הארץ ובנגב בעיצומה של פעילות אינטנסיבית, כאשר עונת גידולי החורף נמצאת בשלבים קריטיים של סיום זריעה, נביטה וטיפולי הגנת הצומח. להלן סקירה מפורטת של מצב הגידולים המרכזיים והמלצות מקצועיות להמשך העונה.

חיטה ושעורה: תמונת מצב והזנה

מגדלי החיטה והשעורה בנגב ובמשקי הדרום נמצאים כעת לקראת סיומה של עונת הזריעה .תנאי האקלים בנובמבר התאפיינו בטמפרטורות גבוהות מהרגיל, אולם זמינות המים והחנקן הצליחה לחפות על כך ולמנוע פגיעה משמעותית בהתפתחות הצמחים.

• נביטה והתפתחות: בשדות המושקים בנגב נצפתה נביטה נרחבת של עשרות אלפי דונמים, כאשר הצמחים נמצאים בשלב של 5–6 עלים לאחר הדברת עשבים. במשקי הדרום הנביטו שטחים מצומצמים יותר, הנמצאים כעת בשלב של 3–4 עלים.
• משקעים: בין ה-15 ל-25 בנובמבר נרשמו שני אירועי גשם משמעותיים שהניבו 30–60 מ"מ במרבית האזורים, למעט שני אזורי חריגים.
• המלצות דישון: מומלץ לשקול מתן "דישון ראש" בשדות מושקים שנזרעו על כרב עני בחנקן (כמו לאחר גידולי בוטנים, חמניות או חיטה), בדגש על קרקעות קלות באזורים שבהם ירדו למעלה מ-50 מ"מ גשם.

הגנת הצומח ומכרסמים

בשלב זה נעשה שימוש נרחב בקוטל העשבים 'אלבר מ' במינון של 100–120 סמ"ק לדונם .עם הגעת החיטה והשעורה לשלב של 6 עלים, מומלץ לעבור לשימוש ב'אמינובר' ודומיו עד לשלב ההשתבלות. בנוסף, יש לגלות ערנות למחלת הספטוריה במידה והגשמים יימשכו.

בתחום המכרסמים, יש לנטר את השדות ולפעול על פי ספי הטיפול הבאים:

• מריונים: סף טיפול של 3 חורים לדונם.
• נברנים: סף טיפול של 10 מחילות לדונם.

גידולי קטניות: תלתן וחימצה

עבור גידולי התלתן והחימצה, תקופה זו היא המועד האופטימלי לזריעה.

תלתן

הכנת השטח כוללת ריסוס בראונדאפ בשילוב "אור", וביצוע קילטור להשמדת עשבים ושיפור רטיבות הקרקע.  ניתן לזרוע גם בשיטת "אפס עיבוד".

• הנבטה והדברה: הזריעה מתבצעת בקרקע רטובה .הדברת עשבים תבוצע בשלב של 2–3 עלים אמיתיים באמצעות שילוב של 'קרב 150' ו'בזגראן 250'.

חימצה

זריעת חימצה בבעל מתבצעת כעת לעומק של 4–5 ס"מ בקרקע רטובה, בצפיפות של 15 זרעים למטר שורה. בשטחים מושקים, מומלץ לדחות את הזריעה לסוף חודש ינואר.

• דגשים:  יש לבצע הכנת שטח דומה (ראונדאפ + אור וקילטור) ולעקוב אחר סימני מחלת האסקוכיטה.

קינואה: הנחיות לזריעה

הזמן הנוכחי מתאים לזריעת קינואה מיד לאחר הגשמים. פרוטוקול הזריעה המומלץ כולל:

1. ריסוס בראונדאפ + אור להדברה ראשונית.
2. דישון ב-20 ק"ג/דונם של אוריאה.
3. קילטור להשמדת עשבים והצנעת הדשן.
4. זריעה לעומק רדוד של 1–2 ס"מ בקרקע רטובה, בצפיפות של 100 זרעים למ"ר.

לסיכום, העונה נפתחה בצורה מבטיחה למרות אתגרי מזג האוויר המוקדמים.  אנו תקווה להמשך גשמי ברכה שיבטיחו שנה חקלאית מוצלחת ופורייה לכלל חקלאי האזור.

סקר חלקות תירס ארצי 2025

ליאור גבר –גד"ש נגב, שה"מ, מגדלי הדרום

מבוא והיקף הסקר

הסקר של שנת 2025 הוא אחד המקיפים שנעשו, וכולל נתונים על 33,145 דונם (עלייה משמעותית מ-12,759 דונם בסקר הקודם). מטרת הסקר היא לייצר בסיס נתונים רחב המאפשר לחקלאים להשוות ביצועים, לבחור זנים מתאימים ולייעל את פרוטוקול הגידול (השקיה, זריעה ודישון).

התפלגות המזרע ושיטות הגידול

הסקר מחלק את ענף התירס לשני סגמנטים עיקריים:

• גידול ראשי (זריעה באביב):  כ-14,000 דונם.
• דו-גידול (זריעה בקיץ לאחר גידול חורף): כ-19,000 דונם (מהווה כ-60% מהשטח הנסקר).

שיטות השקיה והנבטה:

• טפטוף : השיטה הדומיננטית (כ-88% מהשטח).
• המטרה : כ-12% מהשטח.
• בתוך שיטת הטפטוף, קיימת מגמה ברורה של מעבר לטפטוף בהסטה (שימוש בצינורות טפטוף קיימים מגידולי חורף), המהווה כ-29% משטחי הדו-גידול.

ניתוח יבולים: מה משפיע על הטונאז'?

הנתון המרכזי בסקר הוא היבול הממוצע לק"ג גרעינים לדונם (מתוקנן ל-12% לחות):

• יבול ממוצע ארצי (גידול ראשי): כ-1,720 ק"ג/דונם.
• יבול ממוצע ארצי (דו-גידול): כ-1,860 ק"ג/דונם.

ממצאים בולטים מהניתוח:

1. שיטת ההנבטה בדו-גידול: נמצא יתרון משמעותי ליבולים בשיטת "זריעה ברטוב / גשם" (כ-2,060 ק"ג/דונם) לעומת הנבטה בטפטוף (סביב 1,800 ק"ג/דונם).
2. מועד הזריעה: בגידול הראשי, זריעות חודש מרץ הניבו יבולים גבוהים משמעותית מזריעות אפריל (פער של כ-200 ק"ג לדונם), מה שמדגיש את חשיבות הזריעה המוקדמת לפני גלי החום של הקיץ.
3. השפעת ה"כרב" (הגידול הקודם): בתירס דו-גידול, שטחים שנזרעו לאחר חמניות הראו את היבולים הגבוהים ביותר (מעל 2,000 ק"ג/דונם), בעוד שדות לאחר חיטה היו קרובים לממוצע.

זנים מובילים

הסקר בחן עשרות זנים, אך מספר מצומצם של זנים שולט בשוק:

• זנים דומיננטיים: '  סינג'נטה 7000, 'P1574'  (פיוניר), ו-'DKC6728'- דקאלב.
• ביצועים: זני 'פיוניר' ו'דקאלב' המשיכו להוביל בטבלאות היבולים ברוב האזורים, עם יציבות מרשימה גם בתנאי חום.

ממשק השקיה ודישון

• צריכת מים: הממוצע הארצי עומד על כ-520 מ"ק לדונם בגידול ראשי וכ-480 מ"ק בדו-גידול.
• דישון: נמצא קשר חיובי בין רמות החנקן (N) ליבול, אך מעבר ל-30 יחידות צרוף לדונם, התועלת השולית פוחתת משמעותית. רוב המגדלים נמצאים בטווח של 25-32 יחידות חנקן.

המלצות ותובנות לעונת 2026

1. הקדמת זריעה: בגידול ראשי, כדאי לכוון לחלון הזריעה המוקדם ביותר האפשרי (מרץ) כדי למקסם פוטנציאל יבול.
2. שיפור הנבטה בדו-גידול:   במידת האפשר, להעדיף זריעה על רטיבות קיימת (לאחר השקיה כבדה או גשם) מאשר הנבטה בטפטוף, הנתונים מראים שזה משתלם בכיס.
3. בחירת זנים מושכלת: לא להסתמך רק על "שם הזן", אלא לבחון את התאמתו לשיטת ההשקיה (טפטוף מול המטרה) ולסוג הכרב בשטח.
4. שימוש בנתונים: להמשיך ולשתף נתונים. הסקר הוא הכלי הכי חזק שלנו ללמוד אחד מהשני ולשפר את הרווחיות של כולנו.

שורה תחתונה:   ענף התירס בישראל מציג מקצועיות גבוהה מאוד, כאשר הדו-גידול הופך לעוגן המרכזי. המפתח לרווחיות ב-2026 טמון בדיוק במועדי הזריעה ובממשק הנבטה נכון.

מבחן זני תירס ארציים 2025 גליל מערבי – קבוץ אפק ומשקי דרום – קב' יבנה

יואב גולן, מומחה גידולי מספוא ומזונות גסים, שה"מ, נעם עמיר (ועדת מגדלים משקי דרום), דודי שמש ופואד ח'יר, שה"מ

הרקע: חשיבות המספוא הקייצי וביטחון המזון

קיימת תלות מוחלטת של משק החי הישראלי בייצור מקומי של מזונות גסים. בניגוד לגרעינים, אין ייבוא של תחמיץ ושחתות לישראל.

• האתגר האקלימי: שנות בצורת פוגעות בייצור החיטה לחורף, מה שמגדיל את חשיבות המספוא הקייצי (תירס) כעוגן המרכזי למרכזי המזון.
• וודאות כלכלית: המספוא הקייצי מאפשר למרכזי המזון ודאות גבוהה יותר לגבי מחיר ואספקה בהשוואה לשוק העולמי התנודתי.

מטרת מבחני הזנים

המבחן הארצי נועד לבחון קווים חדשים לפני שהם נכנסים למזרע המסחרי, להשוות בין ביצועי הזנים בתנאי סביבה משתנים (דרום מול צפון) ולבדוק לעומק את איכות ההזנה (לא רק כמות הטונות, אלא הערך התזונתי לפרה).

 פירוט הניסויים: אתרי אפק ויבנה

הניסוי נערך בשני אתרים מייצגים:

• קיבוץ אפק (גליל מערבי): זריעה ב-20.03.2025, קציר ביוני.
• קבוצת יבנה (משקי דרום): זריעה ב-26.03.2025, קציר ב-01.07.2025.

שיטת העבודה: המבחן בוצע במבנה של בלוקים באקראי עם 4 חזרות לכל זן. נבחנו 7 זנים מובילים: לאורקה, אלטאה, אולימפיון, הטאי, אנטילה, קולוסוס ובלונדי. הזן 'אוולין' נכלל במבחן אך הציץ באופן לקוי באתר באפק, ולכן הנתונים לגביו חסרים חלקית.

תוצאות מרכזיות: יבולי חומר יבש (ח"י)

היבול נמדד בק"ג חומר יבש לדונם, המדד המדויק ביותר לאיכות הגידול:

• באתר אפק (צפון): הממוצע עמד על כ-1,811 ק"ג ח"י לדונם. הזנים 'לאורקה' ו'אלטאה' הובילו את הטבלה עם מעל 1,900 ק"ג/דונם.
• באתר יבנה (דרום): היבולים היו גבוהים יותר משמעותית, עם ממוצע של 2,031 ק"ג ח"י לדונם. הזן 'לאורקה' שוב הפגין ביצועים מרשימים (2,178 ק"ג/דונם), ואחריו 'אלטאה' ו'אולימפיון'.

ניתוח איכות ההזנה

יבול הוא רק חצי מהמשוואה. המבחן בדק פרמטרים תזונתיים קריטיים:

• אחוז חומר יבש בקציר: היעד הוא 33-35%. רוב הזנים עמדו ביעד זה, מה שמעיד על רמת אפילות דומה בין הזנים שנבחנו.
• נעצמות הסיב (NDFD): זהו המדד ליכולת של הפרה לנצל את המזון. נמצאו הבדלים מסוימים בין הזנים, כאשר זנים מסוימים מראים יתרון בנעצמות למרות יבול מעט נמוך יותר.

מסקנות והמלצות לעונה הקרובה

1. יציבות הזן 'לאורקה': הזן הוכיח יציבות גבוהה מאוד ופוטנציאל יבול מוביל גם בצפון וגם בדרום.
2. התמודדות עם הצצה: הלקח מהזן 'אוולין' הוא חשיבות הניטור לאחר הזריעה והקפדה על איכות הזרע ותנאי ההנבטה.
3. בחירה מותאמת אתר: למרות המגמות הכלליות, יש הבדלים בביצועי הזנים בין הצפון לדרום. חקלאי הדרום צריכים להעדיף זנים שהצטיינו ביבנה, שם רמות היבול היו גבוהות יותר (מעל 2 טון ח"י לדונם).
4. חשיבות התזמון: כל הזנים הראו רמת אפילות דומה, מה שמאפשר גמישות מסוימת בניהול התור לקציר, אך מחייב מעקב צמוד אחרי "קו החלב" בגרעין.

השורה התחתונה: מבחן 2025 מאשש כי ניתן להגיע ליבולים של מעל 2 טון חומר יבש לדונם בדרום עם בחירת זנים נכונה (כמו לאורקה ואלטאה) וממשק השקיה מדויק. המידע מהמבחנים הארציים הוא הכלי הטוב ביותר של הרפתן והחקלאי להבטחת איכות התחמיץ בבור.

לקראת זריעת תירס – 2026

אריה בוסק

התירס נחשב למצטיין מבין צמחי המספוא הקיציים בפוטנציאל צבירת החומר היבש שלו. כדי לממש פוטנציאל זה בעונת 2026, על המגדלים להקפיד על מספר עקרונות יסוד אגרונומיים, החל משלב בחירת מועד הזריעה ועד לניהול ההשקיה.

חלון הזריעה האופטימלי

תזמון הזריעה הוא הגורם המשפיע ביותר על היבול הסופי ועל היכולת להתחמק ממזיקי הקיץ.

• טווח זריעה: ניתן לזרוע תירס מאושבל החל מאמצע מרץ ועד אוגוסט (תירס צפוף ניתן לזרוע עד סוף ספטמבר).
• המועד המומלץ: הזמן האופטימלי להשגת יבול מרבי הוא ממרץ-אפריל ועד אמצע מאי.
• השפעה על היבול:   נתוני ניסויים מראים כי זריעה מוקדמת (אפריל) מניבה יבול גבוה משמעותית בהשוואה לזריעות מאוחרות ביוני.

טמפרטורת קרקע והצצה

טמפרטורת הקרקע היא המדד המכריע לקצב ההצצה ובריאות הנבט:

• מתחת ל-10 מ"צ: קיים סיכון ממשי לפגיעה בזרעים.
• קצב הצצה: בטמפרטורה של 12.5 מ"צ ההצצה אורכת כ-14 ימים, בעוד שבטמפרטורה של 20 מ"צ ומעלה ההצצה מהירה מאוד ואורכת כ-5.5 ימים בלבד.
• משמעות אופרטיבית: יש להמתין להתחממות הקרקע לפני הזריעה כדי להבטיח עומד צמחים אחיד וחזק.

השפעת מועד הזריעה על מבנה הצמח

איחור במועד הזריעה משפיע לא רק על היבול אלא גם על ההתפתחות הפיזיולוגית של הצמח:

• גובה הצמח: זריעות אפריל מגיעות לגובה ממוצע של כ-300-350 ס"מ, בעוד שזריעות יוני נותרות נמוכות יותר (כ-270 ס"מ).
• שליפת תפרחת: ככל שהזריעה מאוחרת יותר, מספר הימים לשליפת התפרחת הזכרית מתקצר משמעותית (מ-82 ימים באפריל לכ-53 ימים ביוני), מה שמעיד על עקת חום וקיצור מחזור החיים.

אגרוטכניקה לשיפור התפוקה

במצגת הוצגו נתונים המצביעים על יתרון בשימוש בשיטות זריעה מתקדמות:

• מבנה הערוגה: מעבר מ-2 שורות ל-4 שורות בערוגה הראה פוטנציאל לתוספת יבול משמעותית.
• ניהול השקיה: יש להקפיד על עיתוי השקיה מדויק; עקת מים בשלבים קריטיים עלולה להוביל לירידה דרסטית ביבול הגרעינים.

השורה התחתונה לעונת 2026

• כוונו לאפריל: זריעה בחודש אפריל מבטיחה את השילוב הטוב ביותר בין טמפרטורת קרקע נוחה לפוטנציאל יבול מקסימלי.
• מעקב טמפרטורה: אל תזרעו אם טמפרטורת הקרקע נמוכה מ-10 מ"צ.
• דיוק בהשקיה:   ודאו שמערכות ההשקיה תקינות (מפות יבול מראות כי תקלות בטקטים הצפוניים גורמות לאובדן יבול ניכר).

בחינה רחבת היקף להתמודדות עם רימת הזרע בתירס מספוא

שני אישגור גרינברג (שה"מ), ליאור גבר ועוזי נפתליהו (גד"ש נגב).

בשנת 2025 נערכה בחינה רחבת היקף בנגב כדי להבין טוב יותר את הדינמיקה של רימת הזרע  (Delia platura) –  זבוב המטיל את ביציו בקרקע לחה, אשר הרימות הבוקעות מהן חודרות לזרע או לנבט הצעיר וגורמות לנזקים כבדים.

זיהוי הסימפטומים בשטח

הנזק של רימת הזרע אינו תמיד גלוי מיד, אך ניתן לזהות אותו באמצעות מספר סימנים מחשידים:

• בעלווה: עלים נבולים, קצוות עלים חומים או יבשים, ועיכובי צימוח משמעותיים.
• פגיעה מכנית: נבירות עדינות בעלים או עלים שאינם משתחררים מהנדן ("זנב חזיר").
• בקרקע: רימות לבנות קטנות בתוך הזרע או בבסיס הנבט.

סקירת עבודות 2025: ממצאים מרכזיים

במהלך העונה בוצעו ניטורים, סקר חלקות ותצפיות יישומיות. להלן עיקרי התוצאות:

• סקר רחב בנגב:  נמצא כי זריעות מוקדמות (סוף מרץ) סובלות משיעורי נגיעות גבוהים יותר בהשוואה לזריעות מאוחרות. בחלק מהחלקות שנבדקו בסוף מרץ 2025, אחוז הנבטים הפגועים הגיע ל 8.9% עד 12.5%.
• השפעה על היבול: למרות הפגיעה במראה הנבטים, הנתונים הראו כי בתירס מספוא, הצמח מסוגל לעיתים לפיצוי מסוים. בתצפיות בעין השלושה ובמשמר הנגב, לא נמצאו הבדלים מובהקים ביבול הסופי בין חלקות נגועות לחלקות שטופלו. עם זאת, נזק כבד בשלב ההצצה עלול להוביל לחוסר אחידות בקציר.

בחינת יעילות הקונפידור (קונפידור/קוהינור)

אחד הטיפולים שנבחנו הוא יישום 'קונפידור' בפס הזריעה. התוצאות הראו ירידה משמעותית בכמות הנבטים הפגועים:

• בביקורת (ללא טיפול): נמצאו בממוצע כ-11-12 נבטים פגועים לכל 10 מטר שורה.
• בטיפול קונפידור: מספר הנבטים הפגועים ירד ל-1.3 עד 1.6 בלבד.
• מסקנה: הטיפול יעיל מאוד בצמצום הנזק הפיזי לנבט, אך השפעתו על היבול הסופי (במשקלים) בתירס תחמיץ דורשת המשך בחינה.

גורמי סיכון והמלצות אגרונומיות

הרימה נמשכת במיוחד לקרקע עם ריקבון של חומר אורגני. גורמי הסיכון המרכזיים הם:

1. זבל אורגני טרי: יישום זבל או קומפוסט בסמוך לזריעה מגדיל משמעותית את המשיכה של הזבוב להטלה.
2. כרב ירוק: הצנעת עשבייה או גידולי כיס זמן קצר לפני הזריעה.
3. לחות קרקע: זריעה בקרקע לחה מאוד או הצנעה בגשם/השקיה מיד לאחר הזריעה.

קוטלי עשבים בתירס קדם זריעה ועל הנוף – 2025

סתיו רום (מגדלי הדרום), איתי יוגב (לוכסמבורג), איתי לקס (אדמה אגן), גיא עצמון (גדות אגרו), ישראל שי ואיה כהן (גד"ש דגנים).

הרקע: האתגר בכרב שחור

בגידול תירס על "כרב שחור" (קרקע מעובדת לאחר גידול קודם), הדברת העשבייה בשלבי הטרום-זריעה היא קריטית. הפרקטיקה המקובלת היא שימוש בקוטלי עשבים המיושמים לפני הזריעה ומוצנעים בקרקע באמצעות מי גשם. הניסוי הנוכחי נולד מהצורך לבחון חלופות לתכשירים הוותיקים, הן מבחינת יעילות והן מבחינת עלויות ורישוי.

מטרות הניסוי ושיטות

הניסוי נערך בשיטת "בלוקים באקראי" עם 9 טיפולים ו-4 חזרות.

• המטרה: השוואת יעילות של תכשירים ותיקים מול חדשים במניעת הצצת עשבים ובדיקת בטיחות התכשירים לנבטי התירס.
• מיקום ומועדים: הריסוס בוצע ב-11 בפברואר 2025 בגד"ש דגנים, וההצנעה נעשתה באמצעות גשם שירד ב-13 בפברואר (כ-18 מ"מ).

3. התכשירים שנבחנו:

בניסוי נבחנו מספר שילובים:

• הסטנדרט המוכר: שילוב של 'אטרנקס' (אטרזין) ו'דוshort' (אס-מטולכלור).
• הבשורה החדשה: תכשיר ה'גרדו' (Garddo) של חברת אדמה-אגן. זהו תכשיר מוכן (Ready-Mix) המכיל שילוב של טרבוטילזין ואס-מטולכלור.
• שילובי גדות אגרו: שילובים של 'טרבוזין' ו'מטולכלור' במינונים שונים.

4. ממצאים מרכזיים: יעילות ובטיחות

• בטיחות הגידול: כל הטיפולים שנבחנו נמצאו בטוחים לחלוטין לנביטת התירס. לא נצפתה פגיעה בעמידה או בצימוח הראשוני של הגידול.
• יעילות בהדברת רחבי עלים: כל התכשירים הציגו הדברה מצוינת של רחבי עלים (כמו אמברסיה וחלמית) בהשוואה לחלקת הביקורת הלא מטופלת.
• הדברת דגניים: כאן נמצא ההבדל העיקרי. תכשיר ה'גרדו' במינון של 400 סמ"ק לדונם הציג את התוצאות הטובות ביותר, עם הדברה כמעט מלאה של דגניים חד-שנתיים.
• מהירות תגובה: התכשירים החדשים הראו מהירות פעולה גבוהה יותר בשטח.

5. יתרונות וחסרונות של התכשירים החדשים

יתרונות:

• פשטות: שימוש בתכשיר מוכן (כמו הגרדו) חוסך טעויות במיהול ובערבוב במכל.
• עלויות: חלק מהשילובים החדשים מציעים הוזלה בעלויות הריסוס לדונם.
• גמישות: אפשרות לשילוב עם קוטלי מזיקים בשלבים מאוחרים יותר (כמו רימון).

חסרונות:

• הדברה לא מושלמת: השילובים יעילים מאוד אך עדיין לא נותנים מענה מלא לכל סוגי העשבים (למשל סולנום זיתני ורגלת הגינה).
• שאריתיות: יש לשים לב לשאריתיות של חומרים כמו ה'קלריס' (Claris) בקרקע לקראת הגידולים הבאים במחזור.

6. המלצות לעונת 2026

1. אימוץ תכשירים חדשים: התכשירים החדשים (ובעיקר הגרדו) הם בשורה טובה למגדלים ומהווים חלופה ראויה וכלכלית לסטנדרט הקיים.
2. למידה והתנסות: למרות התוצאות המבטיחות, דרוש לימוד נוסף של שילובים ספציפיים בהתאם לסוג העשבייה הדומיננטי בכל משק.
3. ריסוס דו-שלבי: במשקים עם עומס עשבייה חריג, כדאי לשקול אסטרטגיה של ריסוס דו-שלבי למיקסום ההדברה.
4. מבט לעתיד: טכנולוגיית הרחפנים נכנסת לתמונה ועשויה להציע פתרונות לריסוס נקודתי ומדויק יותר בעתיד הקרוב.

השורה התחתונה: ניסוי 2025 מוכיח שיש למגדלי התירס כלים חדשים ויעילים בארגז הכלים. ה'גרדו' מסתמן כפתרון מוביל להדברת קדם-זריעה, המשלב נוחות עבודה עם יעילות גבוהה נגד דגניים ורחבי עלים כאחד.

ניסויים להדברת עשבים בתירס מספוא

עוזי נפתליהו (גד"ש נגב), ליאור גבר (גד"ש נגב), אלעד חיות, אור ברושי (אדמה), חיים קפלן (לוכסמבורג), צביקה אברהמי (לידור), יוחאי בן גל (גד"ש עין השלושה).

מבוא: הצורך בתכשירים חדשים

השנה האחרונה סימנה כניסה של מספר תכשירים חדשים לשוק הישראלי (קאלריס, סוקססור וגרדו). מטרת סדרת הניסויים הייתה לבחון את יעילותם ובטיחותם לגידול התירס מול הסטנדרטים הוותיקים (אקיפ ולאודיס), תוך התמקדות בשתי בעיות בוערות: ירבוז שרוע בגידול הראשי וספיח חיטה בדו-גידול.

הדברת ירבוז שרוע (גד"ש עין השלושה)

הניסוי נערך בחלקת תירס למספוא (זן "אלטאה") שנזרעה ב-20 במרץ 2025. הריסוס בוצע כחודש לאחר מכן על ירבוזים בגדלים שונים.

ממצאים מרכזיים:

• בטיחות: כל התכשירים שנבחנו (כולל המינונים הגבוהים) נמצאו בטוחים לחלוטין לתירס. לא נצפתה פגיעה וגטטיבית או עיכוב בצימוח.
• יעילות הדברה:   השילוב של 'לאודיס' (11.5 סמ"ק) עם 'טומהוק' (50 סמ"ק) הציג את התוצאות המרשימות ביותר (ציון 98.5 בהדברה).
• גם התכשירים החדשים, 'קאלריס' (150-200 סמ"ק) ו'גרדו' (400 סמ"ק), הראו יעילות גבוהה מאוד בהדברת הירבוז, מה שפותח אפשרויות חדשות למגדלים.

הדברת ספיח חיטה בתירס דו-גידול

ניסוי זה נערך בשיטת "סטריפ טיל" (עיבוד פסים) בתאריך ה-6 במאי 2025. האתגר המרכזי בשיטה זו הוא ספיח החיטה שנובט בעוצמה ומתחרה עם נבטי התירס הצעירים.

תוצאות ההדברה (נמדדו 23 ימים לאחר הריסוס):

1. קאלריס (200 סמ"ק) + משטח: דורג במקום הראשון עם הדברה כמעט מלאה של ספיח החיטה (97.5%).
2. קאלריס (150 סמ"ק) + משטח: יעילות גבוהה מאוד .(93.3%)  
3. שילוב קאלריס (100) ואקיפ :(100) הציג תוצאה טובה מאוד .(94%)  
4. אקיפ (במינון 200 סמ"ק): הציג יעילות בינונית בלבד (82%) בהשוואה לתכשירים החדשים.

תובנות ומסקנות מהניסויים

• יתרון לקאלריס (Calaris): התכשיר מסתמן כפתרון עוצמתי במיוחד להדברת ספיח חיטה בדו-גידול, ועולה בביצועיו על האקיפ הסטנדרטי במינונים שנבחנו.
• גמישות בשילובים: שילוב של קוטלי עשבים מקבוצות שונות (כמו לאודיס וטומהוק) נותן מענה רחב ומונע התפתחות עמידות.
• חשיבות המשטח: בשימוש בתכשירים כמו קאלריס, הוספת משטח היא קריטית להשגת תוצאות הדברה מיטביות.

המלצות למגדלים לעונת 2026

1. בדו-גידול לאחר חיטה: שקלו לשלב את הקאלריס כחלק מפרוטוקול ההדברה לטיפול בספיח, במיוחד בחלקות עם עומס גבוה.
2. הדברת ירבוזים: ה'לאודיס' בשילוב 'טומהוק' נותר פתרון ה"ברזל" להדברה נקייה, אך יש כעת חלופות רשומות ויעילות נוספות.
3. דיוק בתזמון: מומלץ לרסס כאשר העשבייה צעירה (4-5 עלים בתירס) כדי להבטיח קטילה מלאה ומניעת תחרות על משאבים בשלבים הקריטיים.

השורה התחתונה: המעבר לתכשירים מהדור החדש בתירס מספק למגדלים הגנה טובה יותר, במיוחד מול ספיח החיטה המהווה מטרד משמעותי בדרום. הניסויים מוכיחים כי ניתן להגיע להדברה כמעט מושלמת ללא פגיעה בגידול עצמו.

לקראת זריעת כותנה – 2026

נועם עמיר (משקי דרום)

עונת הכותנה של שנת 2026 נפתחת על רקע חורף יוצא דופן, המחייב את המגדלים לערנות גבוהה ולגמישות תפעולית. בהרצאתו בכנס, סקר נועם עמיר את תמונת המצב המטאורולוגית ואת הדגשים המקצועיים לזריעה מוצלחת.

תמונת מצב מטאורולוגית: חורף של ניגודים

הנתונים שנאספו עד אמצע פברואר 2026 מצביעים על מגמות מעורבות:

• משקעים: צפון הנגב נהנה מכמויות יפות של 300-400 מ"מ, בעוד שבאזור משקי דרום נמדדו כ-400-500 מ"מ. מדובר בכמויות משמעותיות שמילאו את פרופיל הקרקע.
• חודש פברואר: בניגוד לתחילת החורף, פברואר התאפיין עד כה כמזג אוויר חם ויבש, מה שמשפיע על קצב התייבשות הקרקע והכנת המצע לזריעה.
• תחזית המשך: הסטטיסטיקה הרב-שנתית מלמדת כי בין פברואר לאפריל צפויים לרדת עוד כ-100 מ"מ בממוצע, נתון שיש לקחת בחשבון בתזמון עיבודי הקרקע.

זמני זריעה: חלון ההזדמנויות

נועם הדגיש כי תזמון הזריעה הוא קריטי להבטחת עומד צמחים אחיד:

• המועד המוקדם: החל מה-20 במרץ (מותנה בטמפרטורת קרקע מתאימה).
• המועד המומלץ: חלון הזמן האופטימלי נפרס לאורך המחצית הראשונה של חודש אפריל (עד ה-15 לחודש).

3. בחירת זנים לעונת 2026

השנה יתמקד המזרע במספר זני עוגן, לצד בחינת קווים חדשים:

• זני פימה (Pima): הזנים הדומיננטיים יהיו גוליית-6 ו-V-70.
• זני אקלפי (Acalpi): הזן המרכזי הוא 1432.
• חדשנות: השנה יזרעו זנים חדשים של "זרעי ישראל" בחלקות נבחרות לצורך מבחני זנים ותצפיות, במטרה לאתר את דור העתיד של הכותנה הישראלית.

פרוטוקול הזריעה: עומד ועומק

כדי להגיע ליבול מרבי, יש להקפיד על עמידה בסטנדרטים הבאים:

• עומד אופטימלי: היעד הוא 8-10 צמחים למטר שורה.
• שיעור זריעה: בתנאים טובים: 12 זרעים למטר.
  • בתנאים מאתגרים (טמפרטורות נמוכות, מליחות או מצע לקוי): יש להעלות את המינון ל-14 זרעים למטר.
• עומק זריעה:
  • זריעה ברטוב: הזרע צריך להיות מכוסה בכ-2 ס"מ של קרקע רטובה. במקרים של רטיבות גבולית, מומלץ להיעזר בזילוף (כ-100 ליטר לדונם) על פס הזריעה.
  • זריעה ביבש: עומק זריעה של כ-3 ס"מ
  • הדברת עשבייה והכנת השטח

ההרצאה דנה גם בחשיבות הממשק הנקי:

• ניקוי שוליים: מומלץ לבצע ריסוס בשולי השדות ובדרכים (באמצעות תכשירים כמו 'ראונדאפ' או 'גול') למניעת חדירת מזיקים ועשבים.
• עיבודי קדם-זריעה: הקפדה על קרקע "מפוררת" המאפשרת מגע טוב של הזרע עם הלחות.

השורה התחתונה: שנת 2026 מזמנת תנאי פתיחה טובים מבחינת רטיבות הקרקע, אך דורשת דיוק בפרטים הטכניים של הזריעה. בחירה נכונה של זן והתאמת שיעור הזריעה לתנאי השטח במועד, הם המפתח לעונה מוצלחת.

פגיעה בהלקטי כותנה ירוקים לאחר הקטיף, כדי להקטין את גיחת הזחל הוורוד בעונה הבאה – 2024-25

אריה בוסק, נועם עמיר, יואב גולדשמיט – מגדלי הדרום

עמוס לילנפלד – ארגון עובדי הפלחה

מיכל אקסלרוד, מתניה צונץ – מועצת הכותנה

נועם פישביין, ינון שחם – קבוצת יבנה     

מבוא

הזחל הוורוד (Pectinophora gossypiella) הוא מזיק "חד-פונדקאי", כלומר הוא ניזון אך ורק מאברי הפרי של הכותנה. מחזור החיים שלו הופך אותו למאתגר במיוחד: לקראת סוף העונה, הזחלים נכנסים לתרדמת חורף בתוך הזרעים שנותרים בשטח. עם בוא האביב, הם מתגלמים והבוגרים (עשים) מגיחים כדי לחפש צמחי כותנה צעירים להטלת ביצים והקמת הדור הבא.  ככל שיותר זחלים ישרדו את החורף בתוך ההלקטים שלא נפתחו, כך תגדל האוכלוסייה שתתקוף את השדות בעונה הבאה.

מטרת הניסוי

הניסוי נועד לבחון דרכים לצמצם את מעבר המזיק לעונה הבאה באמצעות פגיעה מכנית בהלקטים הירוקים שנותרו בשדה לאחר הקטיף. החוקרים ביקשו לבדוק שני משתנים מרכזיים:

• איכות הכיסוח:  השוואה בין סוגי מכונות שונים ומידת ריסוק שאריות הצמח.
• הצנעה בקרקע : האם כיסוי שאריות הצמח בשכבת אדמה מונע את גיחת הבוגרים באביב.

מהלך הניסוי בקבוצת יבנה

בנובמבר 2024, בחלקה שבה גדלה כותנת פימה (זן 70) וסבלה מנגיעות קשה, הושוו שלושה כלים מכניים לטיפול בשלף:

1. מכסחת רגילה (סרגל יחיד).
2. מכסחת משופרת (שני סרגלים).
3. קומביין ירק ותחמיץ (לקיצוץ דק במיוחד).

ממצאי הקיצוץ: נמצא כי קומביין הירק סיפק את התוצאות הטובות ביותר בקיצוץ דק של שאריות הצמח, מה שמעלה את הסיכוי לפגיעה פיזית בזחלים הנמצאים בתוך ההלקטים .באופן מפתיע, המכסחת בעלת שני הסרגלים הציגה את התוצאות הפחות טובות בבחינה זו.

בהמשך, נערך ניסוי משלים שבו מולאו 36 ארגזים בחומר הצמחי שנקצר במחצית מהארגזים החומר נשאר על פני השטח, ובמחצית השנייה הוא הוצנע תחת 10 ס"מ של קרקע.

תוצאות ומסקנות: "הכתובת על הקיר"

למרות הציפיות, מספר הלכידות של העשים באביב 2025 בארגזי הניסוי היה נמוך מאוד (בודדים בלבד), ולכן לא ניתן היה להגיע למסקנה מדעית חד-משמעית לגבי יעילות ההצנעה .עם זאת, במבחן המציאות בשדות במהלך עונת 2025, המגדלים נוכחו בפגיעות קשות ביותר של הזחל הוורוד ביבולים.  עובדה זו מחייבת חשיבה מחדש על אסטרטגיית ההדברה.

דגשים מקצועיים והמלצות לעונת 2026

• הדברה מוקדמת ("גיחות התאבדות") בהשראת הניסיון שנצבר באריזונה, מומלץ לשקול 2-3 ריסוסים אגרסיביים (כגון זרחנים אורגניים) בשלב מוקדם מאוד, עוד לפני שהצמח מפתח אברי פרי (כפתורים) המאפשרים למזיק להתבסס .היתרון הוא פגיעה באוכלוסייה כשהקמה עוד לא סגורה והתרסיס חודר בקלות.
• תזמון הריסוסים – לילה בלבד:  העשים הם "נוקטורנליים" (פעילי לילה)  .שיא הפעילות שלהם הוא בין השעות 22:00 ל-02:00 .כדי להשיג מגע ישיר עם המזיק, הריסוסים חייבים להתבצע בשעות אלו.
• איכות הכיסוי:  מאחר שמדובר בעש קטן וזריז, מומלץ לעבוד בנפחי תרסיס של 20-30 ליטר לדונם כדי להבטיח כיסוי מושלם של נוף הצמח.

• ניטור מבוסס פרומון:  בשל הפיזור הלא אחיד של המזיק בשדה, מלכודות פרומון (המושכות עשים מרדיוס רחב) עשויות להיות יעילות יותר מאשר בדיקת ביצים נקודתית לאיתור מוקדם של הנגיעות.
• שימוש בראונד-אפ:  הוזכר ניסוי עבר המראה כי ריסוס ראונד-אפ בסוף העונה (ספטמבר) צמצם משמעותית את כמות ההלקטים הירוקים ובעקבות זאת את אוכלוסיית הזחלים הנכנסת לחורף.

שורה תחתונה לחקלאי: עונת 2025 הוכיחה שהזחל הוורוד חזר להיות איום מרכז .ההתמודדות ב-2026 תדרוש שילוב של טיפולים מכניים (קיצוץ דק ככל האפשר של השלף), ניטור קפדני וריסוסי לילה מדויקים כבר בשלבים המוקדמים של הגידול.

קלריס פרו במחזור הזרעים: ניהול סיכונים וגידולים עוקבים

אביב זינגר (אדמה מכתשים)

הכניסה של התכשיר קלריס פרו (Calaris Pro) לשדות התירס בישראל מביאה עמה בשורה משמעותית בהדברת עשבים רחבי עלים ודגניים. עם זאת, עוצמתו של התכשיר והרכבו הכימי מחייבים את המגדלים להכיר לעומק את מגבלות הגידולים העוקבים, כדי למנוע נזקי שאריתיות בקרקע בעונות הבאות.

הכרת התכשיר: שילוב עוצמתי

הקלריס פרו מבוסס על שילוב של שני חומרים פעילים משתי קבוצות שונות:

•   :(326 g/L)  Terbuthylazine שייך לקבוצה 5 (מעכבי פוטוסינתזה PSII .( זהו המרכיב האחראי על הפעילות השאריתית ומניעת ההצצה.
• Mesotrione   (50 g/L): שייך לקבוצה 27 (מעכבי (HPPD חומר סיסטמי החודר דרך העלווה והשורשים ומביא לקטילה מהירה של עשבים קיימים.

ממשק היישום האופטימלי

כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר תוך שמירה על בטיחות הגידול:

• חלון יישום: בשלב 2 עד 8 עלים פרוסים של התירס.
• תזמון: מומלץ לרסס על עשבים קטנים (עד עלה רביעי בתירס לתחמיץ) למיקסום היעילות.
• מינון סטנדרטי 150: סמ"ק לדונם בתוספת משטח (שטח 90 במינון 0.1%).
• בונוס אגרונומי: בניגוד לתכשירים אחרים, קלריס פרו אינו מחייב השקיה לצורך הפעלה, שכן הוא פועל גם דרך המגע עם העלווה.

סוגיית השאריתיות: מתי מותר לזרוע מה?

מכיוון שהטרבוטילזין נשאר בקרקע לאורך זמן, יש להקפיד על "זמן המתנה" (Plant Back Interval) ועל כמות משקעים מינימלית לפני הזריעה הבאה:

• דגניים (חיטה, שעורה, שיבולת שועל): נדרשת המתנה של 6 חודשים לפחות וצבירת משקעים/השקיה של 100 מ"מ.
• קטניות (סויה, מאש): במינונים המקובלים באוסטרליה (הדומים לאלו בישראל), נדרשת המתנה של 3 עד 4 חודשים וצבירת כ-105-140 מ"מ גשם.
• גידולים רגישים: יש לנקוט משנה זהירות לפני זריעת גידולים רחבי עלים רגישים (כמו חמנייה או ירקות) באותה חלקה, ולוודא שהקרקע עברה שטיפה מספקת.

השוואה בינלאומית: ישראל מול אוסטרליה

זינגר הציג נתונים מהתוויות האוסטרליות (הנחשבות למחמירות) כדי להמחיש את טווחי הביטחון:

• באוסטרליה, יישום של טרבוטילזין במינונים גבוהים (עד 105 גרם חומר פעיל לדונם) מחייב המתנה של 5 חודשים לדגניים.
• בישראל, היישום המומלץ עומד על כ-49 גרם חומר פעיל לדונם (במינון של 150 סמ"ק קלריס פרו), מה שמאפשר מרווח ביטחון טוב יותר למגדל הישראלי, אך עדיין מחייב הצמדות להנחיות של 6 חודשי המתנה לחיטה.

המלצות מעשיות לעונת 2026

1. תכנון מוקדם: לפני השימוש בקלריס פרו, יש לבחון מהו הגידול הבא המתוכנן בחלקה בחורף הקרוב.
2. תיעוד: רישום מדויק של תאריך הריסוס וכמות המים (גשם+השקיה) שעברה החלקה מאז היישום.
3. דיוק במינון: אין לחרוג מ-150 סמ"ק לדונם אם מתכננים זריעת דגנים בחורף עוקב.
4. בדיקת רגישות: במקרה של ספק לגבי שאריתיות, מומלץ לבצע "מבחן הנבטה" קצר בכלי עם אדמה מהחלקה לפני הזריעה הגדולה.

השורה התחתונה: הקלריס פרו הוא כלי עוצמתי וחשוב להדברת עשבים בתירס, אך השימוש בו מחייב אחריות אגרונומית. הקפדה על חצי שנה של הפסקה בין הריסוס לזריעת החורף, יחד עם צבירת 100 מ"מ מים, תבטיח שהגידול העוקב יתפתח בצורה תקינה ללא פגיעה שאריתית.