כנס מגדלי זיתים

מכון וולקני, 23.06.2026 (עריכה ממצגות: ד"ר דרור הדר)

דברי פתיחה: ענף הזית הישראלי – ממִשְבָר לצמיחה ומהפכה טכנולוגית

את הכנס פתח משה ברוקנטל, מנהל ענף הפירות במועצת הצמחים, אשר סקר את התהפוכות הדרמטיות שעבר הענף בשנתיים האחרונות. ברוקנטל ציין כי הענף, שחווה משבר עמוק וסכנת גסיסה ממשית עקב מחסור חמור בידיים עובדות לימי המסיק, נמצא כעת בעיצומו של מהפך בזכות המעבר המתרחב לניעור מכני.

לדבריו, השוק נע לעבר רמות מחירים טובות ויציבות, אך כדי לענות על הביקוש המקומי לשמן זית איכותי, חסרים בארץ כ-8,000 דונמים של מטעי זיתים. הגדלת רווחיות המגדלים היא המפתח המרכזי שיניע נטיעות חדשות ויביא לפיתוח הענף כולו. כחלק מתמיכה זו, תקציב המחקר והפיתוח (מו"פ) קפץ ל-200,000 ש"ח בשנה, כאשר היעד המדעי והחקלאי המרכזי כעת הוא מציאת פתרונות לתופעת הסירוגיות כדי לייצר יציבות תנובתית לאורך השנים. ברוקנטל הדגיש את חשיבות קיום הקשר הרציף עם מפעלי הייצור וסיכם כי הענף נמצא בדרך הנכונה, אך הגשמת החזון דורשת בראש ובראשונה אמונה של המגדלים.

אחריו עלה לדבר ד"ר עדי נעלי, מנהל ענף הזית במועצת הצמחים, שהדגיש את שיתוף הפעולה ההדוק והחיוני שמתקיים בין גופי המחקר לבין מערך ההדרכה בשטח. שיתוף פעולה זה, הנתמך בהפניית משאבים משמעותיים למחקר, כבר נושא פירות וניכר בכניסתו של דור צעיר וחדש לענף הזית.

ד"ר נעלי התייחס להתמודדות עם רמות המחירים הנמוכות מולן ניצבו המגדלים, והדגיש כי התשובה לכך טמונה בקידום מסיבי של שמן הזית הישראלי ובהעלאת המודעות לאיכותו הבלתי מתפשרת, אשר הולכת ומשתפרת ללא הרף. לצד ההיערכות המערכתית למחסור בכוח אדם, המטרה האסטרטגית היא להעלות את קרנו של המוצר המקומי בשוק, לבדל אותו ולמצב את שמן הזית הישראלי האיכותי בראש סדר העדיפויות של הצרכן.

סיכום עונת הזית בשנת 2025

מוג'ירה יונס, שה"מ משרד החקלאות

ענף שמן הזית המקומי והעולמי עובר בשנים האחרונות רכבת הרים חסרת תקדים. משנים של בצורת קשה באגן הים התיכון שהקפיצו את המחירים לשיאים היסטוריים, ועד למהפכות רגולטוריות מקומיות ששינו לחלוטין את מאזן הכוחות בין השמן הישראלי לשמן המיובא. ניתוח נתוני השוק מציג תמונת מצב מורכבת: מחד, איומים משמעותיים על נתח השוק של המגדל המקומי; מאידך, הזדמנויות יוצאות דופן הטמונות במיכון, חדשנות טכנולוגית, מיצוב פרימיום וגיוון הכנסות.

שוק שמן הזית המקומי – קריסת נתח השוק ורכבת ההרים של המחירים

כדי להבין את עוצמת הטלטלה שעובר המגדל הישראלי, יש לבחון את השינוי הדרמטי שחל במפת הצריכה הביתית בישראל בעשור האחרון.

צניחת נתח השמן הישראלי

בשנת 2015, שמן הזית הישראלי (על מותגיו השונים) שלט ביד רמה בשוק המקומי והיווה מעל ל-80% מסך הצריכה בישראל. שנת 2024, שהוגדרה כ"שנת שיא יצור" עולמית, כבר הציגה ירידה משמעותית של המותגים המקומיים לנתח שוק של 67%.

השבר הגדול התרחש בשנת 2025 ("שנת השפל"): נתח השוק של שמן הזית הישראלי צנח באופן חסר תקדים ל-34% בלבד מסך השוק. מנגד, השמן המיובא ומותגי הפרטיים זינקו ותפסו נתח שוק של 66%. מותגים ותיקים כמו "יד מרדכי" (שטראוס) חוו ירידה דרמטית מנתח שוק של כ-17% ל-11% בלבד, בעוד המותגים הפרטיים של רשתות השיווק (כגון רמי לוי ושופרסל) רשמו עלייה מטאורית מ-17% ל-29%. מותג הפרטי של רמי לוי אף עקף בשנת 2025 את יד מרדכי בכמות המכירות.

דינמיקת המחירים לצרכן בישראל

מחירי שמן הזית לצרכן בישראל נעו בקורלציה ישירה למתרחש בעולם וביחס למדיניות המכס:

• ינואר 2022: המחיר הממוצע עמד על כ-33 ש"ח לליטר.
• ספטמבר 2023: בעקבות הפחתת המכסים (ורגע לפני הזינוק הגלובלי), חלה התמתנות זמנית ל-41 ש"ח לליטר.
• אמצע 2024: השוק הגיע לשיא עולמי ומקומי חסר תקדים – המחיר הממוצע זינק ל-57 ש"ח לליטר.
• פברואר 2026: עם התאוששות הייצור העולמי, נרשמה ירידה חדה והמחיר הממוצע התייצב על כ-37 ש"ח לליטר, כאשר טווח המחירים הנוכחי בשוק נע בין כ-26 ש"ח לליטר (מותג פרטי מיובא) ועד ל-54 ש"ח לליטר (מותגים מובילים כגון יד מרדכי).

הזירה הגלובלית – ייצור שיא וצניחת מחירי ה-EVOO

השפעת השוק הגלובלי על המתרחש בישראל היא ישירה ומיידית, ומקורה בשינויים חדים בהיקפי הייצור של המדינות המובילות באגן הים התיכון.

ייצור עולמי: משפל לשיא היסטורי

בעונת החקלאית 2020/21 עמד הייצור העולמי על 3.01 מיליון טון. בשנים שלאחר מכן, פגעו גלי חום חריגים ובצורות קשות במטעים באירופה: בעונת 2022/23 הייצור ירד ל-2.76 מיליון טון, ובעונת 2023/24 הגיע הענף לשפל עולמי של שניה ברציפות עם 2.59 מיליון טון בלבד.

אולם, עונת 2024/25 הביאה עמה תפנית חדה בזכות התאוששות מלאה של המטעים. הייצור העולמי זינק לשיא היסטורי של 3.57 מיליון טון. חלוקת הייצור העולמי לעונה זו מציגה את הדומיננטיות המוחלטת של ספרד:

• ספרד: כ-1.5 מיליון טון (כ-42% מהשוק העולמי).
• איטליה: כ-350 אלף טון.
• טורקיה: כ-350 אלף טון.
• תוניסיה: כ-340 אלף טון.
• יוון: כ-300 אלף טון.

קריסת מחירי שמן הזית הכתית המעולה (EVOO) בעולם

הצפת השוק בשמן חדש ועודפי הייצור באירופה תורגמו מיד לקריסת מחירים חדה בבורסות שמן הזית הבינלאומיות (לפי נתוני Mintec, Oleista, IOC):

• ינואר 2024 (שיא היסטורי): מחיר ה-EVOO העולמי עמד על 9.20 יורו לק"ג (בשל הבצורת בספרד).
• יוני 2025: עם התבהרות נתוני הייצור ועונות המסיק המבטיחות, המחיר צנח בכ-50% ועמד על ~4.65 יורו לק"ג.
• יוני 2026: המגמה נמשכה והמחיר העולמי התייצב על 4.02 יורו לק"ג.

ירידת מחירי הייבוא הזו היא הגורם המרכזי המפעיל לחץ כבד על המחירים ועל כושר התחרות של המגדלים המקומיים בישראל.

המדיניות הממשלתית – רפורמת המכס והתמיכה הישירה

החוסן הכלכלי של הענף בישראל הושפע עמוקות מהחלטות רגולטוריות ששינו את כללי המשחק.

הפחתת המכס ורשת הביטחון

בספטמבר 2023 חתם שר האוצר על ביטול והפחתת מכסים משמעותית על ייבוא שמן זית, במטרה להוריד את יוקר המחיה ולהתמודד עם המחסור העולמי והמקומי באותה העת. במקביל, כמהלך מאזן, הוחלט על מעבר לתמיכה ממשלתית ישירה בחקלאים בהיקף של 30 מיליון ש"ח.

ד"ר עדי נעלי ממועצת הצמחים התייחס למהלך זה וציין: "התמיכה הייתה חבל הצלה, אך אינה מאזנת את העלייה בעלויות".

בפועל, כתוצאה מהמנגנון, מגדלים קיבלו בין 100,000 ש"ח (למשקים קטנים) ועד למיליוני ש"ח (לחברות ומגדלים גדולים), מה שאפשר למשקים רבים לשרוד את השנים הקשות, אך לא סיפק פתרון שורש מבני לעלויות הייצור המאמירות.

 5 האתגרים המרכזיים של המגדל הישראלי

בפני חקלאי ענף הזית בישראל ניצבים כיום חמישה אתגרים קיומיים הדורשים מענה אסטרטגי

1. תחרות קשוחה מצד הייבוא: שמן ספרדי נמכר במחיר של כ-26 ש"ח לליטר לצרכן – מחיר שהמגדל המקומי, תחת מבנה העלויות הנוכחי, מתקשה מאוד להתחרות בו.
2. שינויי אקלים: החורפים החמים והיבשים של עונות 2023 ו-2025 פגעו קשות ביבול ובאיכות הפרי (תופעת חוסר מנות קור להתעוררות עיניים).
3. עלויות ועננת כוח האדם: היעלמותם הכמעט מוחלטת של העובדים הפלסטינים אילצה את המשקים להישען על עובדים זרים יקרים, דבר שהקפיץ את עלויות העבודה לרמות חסרות תקדים.
4. תנודתיות קיצונית ביבולים: הענף סובל ממעברים חדים בין שנות שפע (כגון מעבר ל-20.5K טון) לשנות שפל קיצוניות (צניחה ל-11K טון בלבד).
5. שחיקה מתמדת בנתח השוק: המגמה המדאיגה של ירידה מ-+80% ל-34% בנתח השוק הכללי בתוך עשור בלבד מאיימת על עצם קיומו של מותג "שמן זית ישראלי" על מדפי הרשתות הגדולות.

 מפת הדרכים לעתיד – הזדמנויות ופתרונות אסטרטגיים

על אף תמונת המצב המאתגרת, הנתונים משרטטים מסלול ברור לצמיחה עבור מגדלים שישכילו להתאים את עצמם לשוק החדש. המפתח טמון במעבר מניהול מסורתי לניהול טכנולוגי, מבוסס יעילות וערך מוסף.

1. מיכון מלא של המסיק

הפתרון הבלעדי למשבר היעדרות העובדים ועלויות השכר הגבוהות הוא מעבר למיכון מלא ואינטנסיבי. מעבר למטעים קורדוניים ומסיק מכני מבוסס בוצרות או מנערות מתקדמות מאפשר חיסכון עצום בעלויות עבודה, מייעל את התהליך ומקצר את הזמן מהעץ לבית הבד.

2. מיצוב פרימיום ושוק הבוטיק

כאשר השמן הזול מציף את המדפים, התשובה הישראלית חייבת להיות איכות בלתי מתפשרת. שמן זית ישראלי הממוצב בשוק הפרימיום יכול להימכר במחירים של כ-15.3 דולר לק"ג (~54 ש"ח ומעלה לליטר). קיים ביקוש קשיח מצד צרכנים מקומיים ובינלאומיים המוכנים לשלם על איכות, טריות, בריאות וסיפור מקומי (Storytelling).

3. הגדלת הצריכה המקומית

פוטנציאל הצריכה של שמן זית בישראל רחוק ממיצוי. בעוד שבמדינות אירופה הצריכה לאדם גבוהה משמעותית, בישראל קיים פוטנציאל להכפלת הצריכה מ-3 ק"ג לנפש בשנה לכ-5 ק"ג לנפש בשנה, באמצעות חינוך שוק, הדגשת היתרונות הבריאותיים של שמן זית כתית מעולה טרי, וחיבור הקהל לחקלאות כחול-לבן.

4. אנרגיה סולארית (אגרי-וולטאי)

אחד ממנועי הצמיחה הכלכליים המבטיחים ביותר עבור המגדלים הוא שילוב אנרגיה סולארית במטעים (מערכות אגרי-וולטאיות). הצבת פנלים סולאריים מעל מטע הזיתים מייצרת פוטנציאל להכנסה משלימה קבועה ויציבה, המגדרת את סיכוני תנודתיות יבולי הזיתים, ובמקביל עשויה להעניק הצללה מתונה המגנה על הפרי מפני קרינת שמש קיצונית בשנים חמות.

5. טכנולוגיות השקיה מתקדמות

התמודדות עם שינויי האקלים והמחסור במים מחייבת אימוץ טכנולוגיות השקיה מדייקת (Precision Irrigation). שימוש בטפטוף מבוקר, חיישני לחות קרקע, רשתות הצללה והזנה מותאמת אישית, יאפשרו למקסם את חנטת הפרי ולשמור על יציבות היבולים גם תחת תנאי עקת אקלים.

6. מאבק להמשך התמיכה הממשלתית

על הענף לפעול במשותף מול משרדי הממשלה להבטחת המשך והרחבת מנגנון התמיכה הישירה. תקציב מבוקש של כ-30 מיליון ש"ח שכבר אושר בעבר, נדרש להמשך ישיר על מנת להעניק אוויר לנשימה למשקים במהלך תקופת המעבר וההתאמה המבנית של המטעים למיכון וטכנולוגיה.

סיכום ותחזית: הענף עובר מהפך

החורף האחרון (2025/26) שהיה קר וגשום יותר, מעורר אופטימיות זהירה ומציג צפי לעונת מסיק טובה ואיכותית יותר בהשוואה לשנים הקודמות. עם זאת, המציאות הכלכלית ברורה: מחירי הייבוא הנמוכים ימשיכו להפעיל לחץ כבד על מחיר השמן המקומי. הצרכן הישראלי, למרות זיקתו לחקלאות מקומית, מעדיף במקרים רבים את המחיר הזול, אך שוק הפרימיום והאיכות הולך וצומח במקביל.

מפתחות ההצלחה של המגדל הישראלי לשנים הבאות ברורים: איכות ללא פשרות, מיתוג חזק ומבדל, מעבר מואץ למיכון מלא, וגיוון הכנסות (אנרגיה סולארית וטכנולוגיות השקיה).

ענף הזית הישראלי נמצא בעיצומו של מהפך כואב אך הכרחי. התחזית מראה בבירור: שוק תחרותי יותר מעניק יתרון מובהק למגדלים שישקיעו באיכות ובמיכון. חקלאים שישכילו להתאים את עצמם, לשנות את מבנה העלויות שלהם ולפתוח את עצמם למנועי צמיחה חדשים – לא רק ישרדו את הטלטלה, אלא יפתחו לשוק משגשג, רווחי ובר-קיימא.

אפיון הטרוגניות הנוף במערכת מסורתית של זית בעל בעידן של אי ודאות אקלימית: מיזוג של חיישנים מוטסים ומדידות קרקעות

(הרצאה של עופר רוזנשטיין)

עלי אופשטיין, עופר רוזנשטיין, יפית כהן, ניצן מלאכי, יוליה סובוטין, טלאל הוואשלה, יוני רון, אוהליאב קיסר, גיא לידור וארנון דג (מכון וולקני); ניזאר עבד אל אהדי (שה"מ); ומאזן עלי (ענף הזית, מועצת הצמחים)

שינויי האקלים העולמיים כבר אינם תחזית רחוקה, אלא מציאות יומיומית המציבה אתגרים חסרי תקדים בפני החקלאות המקומית. ענף הזית, ובמיוחד מטעי הזיתים המסורתיים המגודלים בבעל (ללא השקיה מלאכותית), מוצא את עצמו בקו החזית אל מול אי-ודאות אקלימית גוברת, גלי חום קיצוניים ותקופות בצורת ממושכות.

כיצד ניתן לנהל מטע בעידן של חוסר יציבות כה קיצוני? המפתח טמון בשילוב של חיישנים מוטסים ומדידות קרקעיות, אשר יחד מייצרים תמונת מצב מדויקת ברמת העץ הבודד – ומנפצים על הדרך מיתוס חקלאי עתיק יומין.

מורשת בסכנה: זיתי הבעל בישראל אל מול איומי האקלים

גידול הזיתים בבעל הוא חלק בלתי נפרד מהמורשת החקלאית בארץ ישראל, עם היסטוריה מפוארת המשתרעת על פני כ-6,500 שנה. המטעים נשענים על מי גשמים בלבד, כאשר הזן השולט בנוף המקומי הוא ה'סורי' המסורתי. כיום, היקף הגידול של זיתים ללא השקיה בישראל עומד על כ-260,000 דונם.

אולם, המורשת ארוכת השנים הזו נמצאת כיום תחת איום ממשי בשל שינויי האקלים:

• האיום האקלימי: חורפים חמים פוגעים במנות הקור הנחוצות לעץ, ומשבשים את תהליכי הפריחה והחנטה, לצד עונות יובש שחונות והתארכות תקופות הצמא.
• נקודת הקיצון בדיר חנא: חורף 2024/25 באזור דיר חנא המחיש את חומרת המצב, כאשר כמות המשקעים צנחה לכ-250 מ"מ גשם בלבד – נתון המהווה כמחצית בלבד מהממוצע הרב-שנתי באזור זה.

כאוס מול אחידות: האתגר הניהולי במטע המסורתי

כדי להבין את הקושי בניהול מטע בעל מסורתי, יש להשוות אותו לחקלאות המודרנית המוכרת לנו ממטעי השלחין המערביים. חקלאות מודרנית מתאפיינת באחידות מרבית – שורות ישרות, מרווחי נטיעה קבועים וצפיפות מדויקת של כ-160 עצים לדונם.

לעומת זאת, החלקה בדיר חנא מייצגת "כאוס" מוחלט במובן הניהולי, הנובע מהטרוגניות עצומה בשטח:

• צפיפות משתנה: החל מחלקות דלילות של עצים בודדים ועד לצפיפות גבוהה של 30 עצים לדונם.
• נפח חופה משתנה: שונות אדירה בממדי העצים, החל מעצים צעירים בנפח חופה זעיר של 2 מ"ק ועד לעצי ענק בעלי נפח חופה של 80 מ"ק.
• טופוגרפיה הררית: רוב העצים נטועים בשיפועים משתנים ועל גבי טרסות, בטווח שיפועים של עד .

התוצאה הישירה של המבנה הזה היא מנעד רחב ובלתי צפוי של מצבי עקת מים באותה החלקה בדיוק. כלי ניהול אחידים פשוט אינם רלוונטיים כאן.

גישה רב-ממדית: רחפנים באוויר וחיישנים באדמה

כדי לפצח את השונות הזו, הקימו החוקרים מערך ניסוי מתקדם המבוסס על גישה רב-ממדית מהאוויר ומהקרקע.

באוויר, רחפן ייעודי סרק את המטע כשהוא נושא עליו שלושה חיישנים שונים במקביל:

1. RGB (אופטי): לצילום ויזואלי ומיפוי פוטומטרי של השטח.
2. FLIR (תרמי): למדידת טמפרטורת העלווה וחישוב מדד ה- CWSI
3. LiDAR: למיפוי תלת-ממדי מדויק של המבנה המרחבי ונפח החופות של כל עץ ועץ.

במקביל, על הקרקע, בוצע אימות מדעי רציף כדי לתקף את נתוני המדידה מרחוק: באמצעות מד מוליכות פיוניות  להערכת פתיחת הפיוניות בעלה, ובעיקר באמצעות תא לחץ למדידת פוטנציאל המים בגזע (Stem Water Potential) – הכלי המדויק ביותר להערכת צמא בעצים.

ממצאי 2023: שונות תרמית חסרת תקדים במטע

כאשר החוקרים יצאו לשטח לבחון את מדד ה-  CWSIבפועל במטעי הבעל בדיר חנא, הם נתקלו בנתונים מפתיעים המציגים שונות תרמית עצומה בתוך אותה החלקה ממש. המדידות שנערכו על פני למעלה מ-1,150 עצים הראו:

• טווח עקה קיצוני: ערכי ה- CWSI נעו בטווח רחב במיוחד – החל מ-0.2 (המעיד על מצב מים שפיר לחלוטין) ועד ל-1.15 (המעיד על עקת מים חמורה ביותר).
• אימות בשטח: אימותי השטח הישירים של פוטנציאל המים בגזע אישרו את תמונת המצב הקיצונית. התוצאות הראו כי בעצים מסוימים פוטנציאל המים צנח עד לערכים של 50 בר (ערך המהווה סף פגיעה קשה ביותר וחוסר יכולת להניב יבול), בעוד בעצים סמוכים הוא עמד על כ- 20 בר בלבד.
• פרספקטיבה עולמית: כדי להבין את עוצמת השונות, במטעי שלחין מנוהלים בספרד, טווח העקה בתוך החלקה הוא צר בהרבה ונע לרוב בין 0.2 ל-0.7 בלבד.

פרדוקס הגודל: ה"מיתוס" מול המציאות בשטח

הממצא המרתק ביותר במחקר נוגע לקשר הישיר שבין נפח חופת העץ לבין רמת העקה שלו, ממצא שמנפץ תפיסה חקלאית ארוכת שנים.

• ההשערה המסורתית (המיתוס): במשך דורות ההנחה הרווחת הייתה כי ככל שהעץ גדול יותר, כך שטח העלים שלו נרחב יותר, אובדן המים באמצעות דיות (טרנספירציה) גבוה יותר – ולכן הוא יהיה הרגיש ביותר, והראשון לסבול מעקת מים חמורה בתנאי יובש.
• המציאות המדעית: הנתונים המרחביים והגרפים שנאספו מהשטח הוכיחו קשר הפוך לחלוטין! ככל שנפח חופת העץ ( בממ"ק) עלה, כך מדד עקת המים  ירד באופן ליניארי ומובהק.

ההסבר המדעי: עצים גדולים במטעי הבעל הם לרוב העצים הוותיקים והמבוססים ביותר בשטח. במהלך השנים הם פיתחו מערכת שורשים עמוקה ומסועפת בהרבה מזו של העצים הצעירים. מערכת שורשים זו מסוגלת לחדור דרך סדקי הסלע לשכבות קרקע עמוקות במיוחד, ולנצל מאגרי מים תת-קרקעיים קבועים שאליהם העצים הקטנים פשוט אינם מסוגלים להגיע.

המסקנה החדשנית הזו מעלה שאלות מהותיות לגבי ממשק האגרוטכניקה המסורתי: האם כדאי בכלל למהר ולגזום במטרה לצמצם חופות במטעי בעל? אם העץ הגדול דווקא חסין ומבוסס יותר, ייתכן שפעולת הגיזום האגרסיבית משיגה את התוצאה ההפוכה.

מתודולוגיה חדשנית: מדד הקומפקטיות

במטעים הטרוגניים, צילומי אוויר תרמיים סובלים לרוב מ"רעשי רקע" – קרינה חוזרת מהקרקע החשופה, עשבייה יבשה או חלקי ענפים מתים שמעוותים את נתוני הטמפרטורה של העץ הבודד. כדי לפתור זאת ולהפוך את צילומי הרחפן לכלי ניהולי אמין, פיתחו החוקרים מתודולוגיה ייחודית המבוססת על שלוש אבני דרך:

1. שלב 1 – זיהוי עוגנים באמצעות מדד הקומפקטיות (Compactness Index-CI): המודל מזהה באופן אוטומטי את העשירון העליון של ערכי ה-  CI(העצים בעלי העלווה האטומה, המלאה והבריאה ביותר בחלקה), ומבודד אותם מתוך הנתונים התרמיים הגולמיים והרועשים.
2. שלב 2 – קביעת סף תרמי: המערכת קובעת סף טמפרטורה מדויק לעלווה נקייה מחלקי שטח מתים ורעשי רקע (למשל, 41  מ"צ כפי שהודגם בחלקה).
3. שלב 3 – יישום רוחבי: הטמעת המודל המסונן על פני כל החלקה ליצירת מפת מדויקת ואמינה ברמת תת-החלקה והעץ הבודד.

הוכחת הדיוק של המודל החדש הראתה קורלציה גבוהה ומובהקת  בין חילוץ הטמפרטורה הממוחשב מהאוויר לבין מדידות פוטנציאל המים האובייקטיביות בגזע  שנמדדו בפועל. בזכות שיטת ה-CI, הכלי הפך לאובייקטיבי וחסין, המאפשר לשחזר במדויק עקות גם במטעים המורכבים ביותר.

מעקב 2025: כשבצורת קיצונית שוברת את הכלים

החשיבות של מעבר למדדים מבוססי לוויין ורחפנים קיבלה משנה תוקף במהלך שנת 2025, שהתאפיינה בבצורת חמורה במיוחד. במעקב רציף שנערך מחודש מאי ועד אוגוסט 2025, תיעדו החוקרים הידרדרות דרסטית ומהירה ברמת העקה של החלקה:

• מאי ויוני 2025: המטע עדיין הציג רמות עקה מתונות, והמפות הראו אזורים נרחבים במצב מים תקין.
• אוגוסט 2025: העקה החמירה עד כדי כך שמד הלחץ המסורתי (תא הלחץ הקרקעי) "נשבר" – הלחץ הנדרש להוצאת טיפת המים מהעלה היה כה גבוה, שהוא חרג מגבולות המדידה הפיזיקליים של המכשיר בשטח.

בשל שבירת הכלים הזו, נדרשו החוקרים לעבור לטכנולוגיית מדידה חלופית של פלואורסצנציה ( PAM- Pulse-Amplitude-Modulated) בקצוות גבול המדידה, כדי להעריך את סיכויי השרידות של העצים ואת רמת הפגיעה במערכת הפוטוסינתזית שלהם.

הדרך קדימה: חקלאות מדויקת למטעי הבעל

מטעי הבעל הם נכס היסטורי וסביבתי, אך בעידן של שינויי אקלים, שיטות הניהול של העבר אינן מספיקות עוד. שילוב הטכנולוגיות המתקדמות פותח אופק חדש:

• סוף לניהול האחיד: בשל ההטרוגניות המובנית של השטח, חובה לעבור מניהול חלקי גורף לניהול פרטני ברמת תת-החלקה או ברמת העץ הבודד.
• כלי התראה מוקדמת: שילוב רחפנים תרמיים, מדדי קומפקטיות (CI) ומודלים ממוחשבים, מאפשר לחקלאי לזהות מוקדי קריסה במטע ימים ושבועות לפני שהנזק הופך לחזותי ובלתי הפיך.
• הפניית משאבים חכמה (השקיית עזר נקודתית): בעידן של מחסור במים, הנתונים מאפשרים לתכנן מערכי "השקיית עזר" ממוקדים או טיפולים אגרוטכניים ייעודיים אך ורק עבור אותם עצים צעירים או חלשים שסומנו במערכת כנמצאים בעקה קריטית, תוך חיסכון מוחלט במשאבים ביתר החלקה.

הטכנולוגיה המתקדמת אינה באה להחליף את חקלאות הבעל המסורתית או לשנות את אופייה – היא באה להעניק לחקלאים את העיניים המדעיות שיבטיחו כי המטעים ההיסטוריים הללו ימשיכו לשגשג איתנו גם בדורות הבאים.

התמודדות עם מחלת העפצים הבקטריאליים (Pseudomonas savastanoi) במטע הזיתים

מוג'ירה יונס, שה"מ, משרד החקלאות

מבוא ותסמיני המחלה

מחלת עפצי הזית, הנגרמת על ידי החיידק Pseudomonas savastanoi pv. savastanoi, מהווה את אחד האיומים המרכזיים על בריאות המטעים ופוטנציאל היבול של ענף הזית בישראל ובעולם. החיידק שורד על פני העלים ובתוך העפצים עצמם, ומשם הוא מופץ ומהווה מקור להדבקות חוזרות.

הביטוי הוויזואלי האופייני ביותר של המחלה כולל:

• גידולים דמויי עפצים: מופיעים בעיקר על ענפים ועל הגזע, ובמקרים נדירים יותר גם על העלים והפירות.
• התפתחות העפץ: העפצים הצעירים מתאפיינים בגוון ירוק וחלק, בעוד שעפצים ישנים הופכים לחומים, בולטים, מחוספסים וסדוקים.
• פגיעה נופית: המחלה מובילה להתייבשות ענפים, להחלשת החיוניות הכללית של העץ ובמקרים קשים לפגיעה אנושה בהתחדשות העלווה.

הנזק הכלכלי וגורמי הסיכון

הנזק הכלכלי של מחלת העפצים מתעצם בצורה משמעותית במטעים אינטנסיביים (צפופים), שבהם תנאי המיקרו-אקלים והקרבה בין העצים מאיצים את התפשטות הפתוגן. הנזק מתבטא בירידה חדה ומתמשכת ביבול ואיכותו.

החיידק הוא פתוגן פצע מובהק. ריבוי פצעים מכניים הנגרמים כתוצאה מאירועי אקלים (כגון ברד או קרה) או כתוצאה מפעילויות ממשק שגרתיות (כגון גיזום וקטיף מכני) מייצר פתחי כניסה אופטימליים לחיידק. גורם סיכון מרכזי נוסף הוא היעדר פתרונות קוראטיביים (ריפוי): ברגע שהעץ נדבק, לא ניתן לרפא אותו באופן מלא, ולכן האסטרטגיה כולה חייבת להישען על מניעה קפדנית.

תפוצה גלובלית ורגישות זנים

המחלה נפוצה בעיקר באגן הים התיכון, ומופצת באופן תדיר באמצעות חומר ריבוי נגוע הנושא הדבקה סמויה (לטנטית). היא דווחה כבעלת השפעה חמורה גם באוסטרליה, בקליפורניה ובאיראן, שם היא מהווה בעיה רצינית ביותר במטעים אינטנסיביים.

מחקרים מהשנים האחרונות (Trapero et al., 2024-2025) שנערכו באוניברסיטת קורדובה שבספרד בתנאי חממה מבוקרים, לצד תוצאות מחקר ראשוניות בישראל (בשיתוף שה"מ ומכון וולקני), מציגים שונות גנטית רחבה ביותר ברמת הרגישות והעמידות של זני הזית השונים לחיידק:

מדוע קיימת שונות ברגישות בין הזנים?

ההבדלים ברמות העמידות של הזנים מורכבים משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים:

1. זן החיידק: קיימת וירולנטיות (אלימות) שונה בין זני ה-Pseudomonas השונים במטעים.
2. טופוגרפיית הפצע: גודל הפצע, מיקומו ועומקו משפיעים ישירות על יכולת ההגשמה וההתבססות של החיידק.
3. רגישות אקלימית: זנים הרגישים יותר לנזקי קרה מפתחים סדקים מיקרוסקופיים רבים יותר, המשמשים כ"שער פתוח" לחיידק.
4. מיקרוביום העץ (Pathobiome): האיזון המיקרוביאלי על רקמת הצמח משנה את חומרת התסמינים.
5. מועד המסיק וכוח אחיזת הפרי: זנים הדורשים כוח ניעור חזק יותר במסיק מכני סופגים יותר פציעות בענפים.

עקרונות הממשק המשולב (IPM) להדברת המחלה

מאחר שלא ניתן לרפא עצים נגועים, אסטרטגיית המאבק מבוססת על מניעה והפחתת אוכלוסיית החיידק האפיפיטי לפני רגע ההדבקה. הממשק המשולב נחלק לשלושה ערוצי פעולה מרכזיים:

1. המימד האגרוטכני

• חומר ריבוי נקי: שימוש בלעדי בשתילים מאושרים ונקיים מחשש להדבקה סמויה.
• ניהול השקיה קפדני: הימנעות מוחלטת מגיזום או מסיק בתנאי רטיבות ולחות גבוהה, המהווים כר פורה לתנועת החיידק.
• סניטציה והגנה: חיטוי קפדני של כלי גיזום (מזמרות, מסורים) בין עץ לעץ וכיסוי מידי של פצעי גיזום גדולים במשחות הגנה.

2. המימד הכימי (תכשירי נחושת)

הנחושת מהווה את קו ההגנה המרכזי והיעיל ביותר לצמצום ועיכוב התפתחות המחלה. ניסויי שדה ארוכי טווח (כגון Quesada et al., 2010 לאורך 4 שנים) מוכיחים כי יישום נחושת מפחית באופן מובהק את מספר העפצים לענף בהשוואה לעצי ביקורת שלא טופלו.

• תכשירים נבחרים: מרק בורדו, נחושת אוקסיכלוריד ונחושת הידרוקסיד נמצאו יעילים מאוד בהפחתת אוכלוסיית החיידק.
• עיתוי היישום: מומלץ לבצע שני יישומי נחושת בשנה במסגרת התוכנית המשולבת. חובה לרסס מיד לאחר אירועי פציעה – כגון סופות ברד, קרה, גיזום או מסיק.
• מגבלות התכשיר: יש לקחת בחשבון כי שימוש מופרז בנחושת מייצר רעילות סביבתית ומביא להצטברות של המתכת בקרקע.

3. המימד הביולוגי וחומרי עזר מתפתחים

כחלק מהמגמה העולמית להפחתת השימוש במתכות כבדות, נבחנים פתרונות ביולוגיים ואלטרנטיביים:

• הדברה ביולוגית באמצעות אנטגוניסטים: שימוש בחיידקים ידידותיים המתחרים עם ה-Pseudomonas על אתרי ההתבססות ומספקים הגנה על פני שטח העלה.
• שמנים אתריים: פיתוח פורמולציות מבוססות שמנים צמחיים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות, המציגים יעילות בריכוזים נמוכים בתנאי מעבדה. עם זאת, יש לקחת בחשבון מגבלות של פיטוטוקסיות (רעילות לצמח) וצורך בהרחבת ניסויי השדה.
• שילוב חומרים: שילוב של חיידקים אנטגוניסטים יחד עם מינונים נמוכים של נחושת יכול להביא להפחתה של עד 90% בהסתמכות על חומרים כימיים, תוך שמירה על רמת הגנה גבוהה ומניעת התפתחות עמידות.

סיכום ופרוטוקול מעשי מומלץ למגדל

לסיכום, התמודדות מוצלחת עם מחלת עפצי הזית מחייבת זניחת התפיסה של "טיפול בכיבוי שריפות" ומעבר קפדני לפרוטוקול מניעתי סדור.

להלן ארבעת שלבי הזהב של הפרוטוקול המומלץ למגדל:

1. בשלב השתילה: רכישת חומר ריבוי מאושר ונקי בלבד. במטעים אינטנסיביים ובאזורים מועדים לקרה, מומלץ לתת העדפה מובהקת לזנים בעלי רגישות נמוכה (כמו מנזנילו, סורי או קורטינה).
2. בזמן הגיזום: סימון עצים חולים וגיזומם אך ורק בסוף העונה ובמזג אוויר יבש. חובה לחטא את כלי העבודה באופן תדיר ולסלק או לשרוף ענפים נגועים.
3. תוכנית הריסוסים: ביצוע שני יישומים שנתיים של תכשירי נחושת באופן שוטף, וריסוס מניעתי מידי (חלון הזדמנויות של שעות בודדות) לאחר כל אירוע ברד, קרה, גיזום או מסיק.
4. כלים מתפתחים: שילוב מושכל של תכשירים ביולוגיים אנטגוניסטים ושמנים אתריים בהתאם להנחיות המקצועיות, במטרה להפחית את העומס הסביבתי של הנחושת במטע.

המשך ההרצאות מהכנס, יובאו בגיליון הבא