להילחם על המחר – מעוז חביב
"העבודה" – היא לא מפא"י, גם "הליכוד" – אינו חרות,
וביבי – הוא לא בן גוריון, גם אם עקף הוא בסיבוב,
ברק הבריק, קרא – "איחוד", אך הוא נותר, זקנו כרות,
ומרצ – איך תומרץ, אילן? כשפרץ-לוי בחיבוק.
יש "קול רוסי", יש קול "ותיק", יש קול צעיר שמתלבט,
וארבעה מ"הגדה", חכם, רשע ותם, כולם – כולם אינם יודעים לשאול.
לשאול – את מי? ומה לשאול. למי עלי קולי לתת?
כיצד נוריד את השולטן. כיצד נגבר על כל מכשול?
האם כך בין ימין לשמאל, בין חרדים לליברמן,
מי שבסוף יקבע, יחליט, מי שיחזיק ביד קלפים
הוא לא יבוא, לא מן השמאל, אפילו לא מהימין,
והוא יקבע מה דמות תהא כאן, למדינת היהודים.
ל"מדינת היהודים" – לא זו של הרצל כמובן,
גם לא של ברל, בן גוריון, גם לא של חזן מן הסתם,
אפילו מה נאמר היום, גם לא של בגין הסגפן,
כל כך רחוק מכל חזון, ועל שיש – איש לא חלם.
ובכל זאת, הבה נאמין, גם נתייצב כאיש אחד,
שלא יהיה כאן "קול אבוד", שנתגייס, בל איש יחסר,
אולי החושך לא יואר באור של נגוהות זוהר,
אבל נציל את שאפשר, נבטיח גם את המחר.
להילחם על המחר – שירו של מעוז חביב, קיבוץ צרעה
