זוהי קריאה לפעולה. קריאה לחתימה על עצומה שתדרוש מהממשלה שינוי ותדבר בשם כלל העם ולא כקבוצות סקטוריאליות שונות, תבטל דיונים מיותרים שרק מסיחים את הדעת מהעיקר, ותהווה צעד חשוב בדרך לתיקון
לאחר שנה וחצי של לחימה, הארוכה במלחמות ישראל, החמאס הוכה קשה אך לא הוכרע, ועדיין מוחזקים בידי החמאס בעזה 59 חטופים. התסכול ממריא לשחקים וחוסר האמון בממשלה ובמוסדות השלטון הגיע לשפל שלא ידענו כמותו. המאבקים החסויים והגלויים בין הממשלה וראשה (הדרג המדיני) לבין ראשי כוחות הביטחון, ההסתה הרעילה שמפיצים הממשלה והדוברים מטעמה נגד מערכת המשפט ונגד ראשי כוחות הביטחון, יוצרים תחושה כבדה של התפוררות מבפנים. על רקע זה אי אפשר שלא להבין ולהזדהות עם כל מי שמחפש דרכים לשינוי. נכון לומר שאין היום מעשה יותר פטריוטי מהפעלת כל לחץ אפשרי על הממשלה לשינו מדיניותה. יותר נכון, כנגד בריחת הממשלה מחובתה להחזיר את כל החטופים, להקים ועדת חקירה ממלכתית, ובאחריותה לגבש תוכנית מדינית ליום שאחרי המלחמה. ברוח זו נכתב "מכתב הטייסים" ומתוך אותה הבנה נכתבו ונכתבים מכתבי התמיכה הרבים של אנשי המודיעין, השייטים, השריונאים, לוחמי החי"ר, הרופאים, אנשי ההייטק, ראשי המשק, וכל האחרים. הם עושים זאת בשם הסולידריות (האחווה) והאחריות הלאומית ולמען ביטחונה ועתידה של המדינה.
לדבר בשם רוב העם
הדיבור של ראש הממשלה ושריו על רוב גדול של אזרחי ישראל (על פי הסקרים) כעל "מיעוט שולי וקיצוני", הזוי וחצוף, אך לא מפתיע. מבלי להצדיק כלל את דברי הבלע של דוברי הממשלה, אי אפשר להתעלם מכך שהמכתבים בשם קבוצות מובחנות באוכלוסייה יוצרים את הרושם שמדובר בקבוצות עילית מנותקות מחלקים רבים בציבור והם מעוררים מחלוקת מיותרת לגבי הלגיטימיות של ציון יחידות הצבא או ציבורים ומקצועות אחרים. נכון יהיה למנף את מה שהתחילו כותבי המכתבים, ולדבר בשם רוב אזרחי ישראל, ללא חלוקה סקטוריאלית כזו או אחרת. לשם כך לא מספיקים הסקרים. יש לפנות היום לכל אזרחי ישראל, ולקרוא להם להתייצב בגלוי וביחד, ולחתום על עצומה שתדרוש מהממשלה לשנות כיוון ולפעול בדחיפות על פי ארבעה העיקרים הבאים:
- החזרת כל החטופים מייד, מהלך שמחייב להפסיק את המלחמה, בידיעה שלא תחסרנה הזדמנויות ועילות לחדשה בעתיד.
- להיכנס מייד לדיונים על ההסדרים המדיניים ליום שלאחר המלחמה ולהיערך ליישומם.
- להקים מייד ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי ה-7.10.23 וכל מה שקדם להם.
- להבטיח את גיוסם של כל חייבי הגיוס על פי החוק, כולל החרדים, ולהתנות קבלת זכויות מהמדינה בהשתתפות במילוי החובות.
ויתכן שנכון להוסיף עיקר חמישי – שיקום הצפון והנגב המערבי, שגם בו הממשלה מגמגמת ואינה פועלת בקצב ובהיקף הנדרשים.
הכול בהנחה ובתקווה שמיליוני אזרחים יחתמו על עצומה ברוח זו ואיש לא יוכל לטעון שוב שמדובר ב"מיעוט שולי", כפי שטען ראש הממשלה בתגובתו למכתב הטייסים. יהיה ברור שזה דברו של העם, ואולי תבין הממשלה שאינה יכולה להמשיך להתעלם מרצונו של הציבור.
מלחמת התקומה
הפעם זה לא עוד מאמר לתיאור וניתוח הקורה אותנו. זו קריאה לפעולה. פעולה דחופה, רגע לפני שהממשלה הזו מצליחה להשלים את ריסוק הסולידריות הלאומית. ברגע האחרון לפני ש"המשיחיים", יחד עם "הכהניסטים", הגלויים והסמויים, ישלימו את השתלטותם על מוסדות השלטון. בשיחות רבות וגם בשיח הציבורי הפומבי, עולה האפשרות שהממשלה הזו תנסה לא לקיים את הבחירות במועדן, או שתנסה לשנותן כך שלא נמשיך להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. מול כל אלה כלי הנשק שבידנו הם אומץ הלב, הנחישות במאבק על עתידנו, והאמונה שעוד אפשר לשנות כיוון. שאפשר להחזיר את המדינה לנתיב הציוני, היהודי והדמוקרטי, ברוח מגילת העצמאות. עלינו לא רק להסכים, ינו להתעלייצב ביחד ובגלוי במאבק על כל אלה.
עם האויבים מבחוץ קשה אבל נתגבר, אין בכוחם של ארגוני הטרור לסכן את קיומה של המדינה. "מלחמת התקומה" האמיתית היא המאבק הפנימי על חידוש האחווה (הסולידריות) ועל האחריות המשותפת לעתיד המדינה. המאבק על חוזקם ומעמדם של כל גופי השלטון וכוחות הביטחון. עצומה ברוח זו, שיחתמו עליה מיליוני אזרחים, עשויה להיות צעד חשוב בדרך לשינוי.