לחתור, להתפעל, לאהוב 

מה הצליח להוציא את בת ארז יוגב ובתה מהמיטה בשלוש לפנות בוקר? מי אמר סוואנה בכנרת ולא קיבל? כל התשובות אצל איתי שחם ודני אורלוביץ' מחולתה שמובילים טיולי קיאקים בזריחה

צלצול טורדני מעיר אותי, כשהחושך עדיין תלוי בחלונות. תחילה שוכבת על גבי, מתבוננת בתקרה ומנסה להבין, לאן ולמה השעון דוחף אותי בשעה כזו. "אההה", אני נזכרת, "יום הולדת היום", (למרות שעדיין עוד לא יום, אלא לילה), מתארגנת ומתקרבת למיטת בתי "קומי, קומי" אני אומרת לה. "אבל רק 3 בבוקר – למה אי אפשר לישון עוד?" היא צודקת. שלוש בבוקר. מה הסיבה לקום בשעה כזו מרצונך החופשי? ובכן – יש! מתנת יומולדת (או בעצם – פשוט בוקר של כיף). קבענו לצאת לשייט קיאקיים בזריחה, באחד משטחי הכנרת, הלא הוא ה-אגם ה-מתוק הכי גדול לאורך כל השבר הסורי אפריקאי. אז שאנחנו לא נהיה שם?  

מתלבשות בבגד ים, מורחות קרם הגנה כנגד שמש שטרם עלתה, ונוסעות בעיניים כמעט עצומות לשפך הירדן סמוך לגשר אריק. כבר הירידה ימינה, לשביל עפר נסתר, נראית לנו מאתגרת, אם כי ברור שבאור יום היינו עושות אותה ללא חיל ורעדה. 

מראה מדהים של צמחייה פראית 

השעה כבר 4:30, ובזכות סימניו של השחר, אפשר להבחין באיתי שחם ודני אורלוביץ' מחולתה,  
שני גברים חסונים ומקצועיים, שמקבלים אותנו עם מחצלת פרושה וכוס קפה חם. תוך כמה דקות מתאספת הקבוצה הקטנה, ומקבלת הסבר מהיר על אופן תפעול הקיאק. ממש לא מסובך. רק הנדנוד הקל כאשר מתיישבים בו, גורם לבהלה קטנה, שעוברת מייד אחרי כמה תנועות של חתירה במשוטים. זהו. אנחנו בפנים. רגע נושמות את השקט שלפני הזריחה. (סערה לא תהייה פה היום…). 

בפרסומים להם נחשפנו ברחבי הרשת קראו לנו לשוט ב"סאוונה של הכנרת". 'נו באמת', גיחכנו לעצמנו, 'בואו נגזים'. אבל המשקעים הרבים יחסית בשלוש השנים האחרונות, אכן יצרו מחזה מדהים של צמחייה פראית, שופעת ומגוונת בתוך הכנרת, שגדותיה הוצפו במים:  
עצי אשל, שיחי ארכובית, וכמובן – האקליפטוסים, יוצרים באגם הקטן סבך מסועף, בו אנו מנסות לתמרן את כלי השייט שלנו, ונזהרות שלא להישרט מענף שמזדקר בפתאומיות.   

דברים שרואים מכאן 

איתי נותן לנו הסברים מעמיקים על המתווה הגיאוגרפי שסביבנו, על הנחלים שנשפכים לאגם, מצביע על החרקים שמתרוצצים על פני המים, ומעמיק במידע אודות אוכלוסיית הציפורים שמלוות אותנו: אנפה לבנה נוסקת לצידה של אנפה ארגמנית, ודרור הירדן הקטנטן בונה קן ענק בין ענפי האשל, בעיקר כדי להרשים בת זוג פוטנציאלית. כן, כן, גם בקרב בעלי הכנף – בית נאה מרחיב דעתה של ציפורית נאה. 

החתירה בקיאק אפשרית לכל נפש, ולאחר כמה דקות אנו מצליחות לתאם ביננו קצב אחיד של ספורטאיות מצטיינות. קצה הקיאק יוצר שובל במים, שככל שאנו מתקדמות למרכז האגם   
צבעם מתחלף והופך מירקרק, לתכלכל ולבסוף לכחול כהה מרהיב. בנקודה זו אנו מסתכלות אל האופק שנפתח לפנינו, ומודות ש"דברים שרואים מכאן, לא רואים משם": עושר מפעים של צבעים, בעלי חיים, צמחייה, וכל אלו נצבעים בגווני ורוד, שמתחלף לצהוב כשהשמש עולה סוף סוף.  

אנו לוקחות נשימה עמוקה, של הודיה ופליאה על קסמי הבריאה, מי היה מאמין שבאמת השמש עולה במזרח?  

קסם התיזמון 

זה בדיוק הזמן לעצירה קלה על שפת האגם. איתי ודני פורשים שוב את המחצלת, חותכים אבטיח, מגישים בייגל'ה ועוגיות, ומרתיחים קפה חם. טבילה מהירה במי הכנרת החמימים משדרגת את החוויה. בשלווה שנוצרת מספר לנו איתי כי אומנם נולד במרכז הארץ והתבגר באבן יהודה,  
אך מזה 16 שנה הוא חי בגליל, ולפני שנתיים התקבלה משפחתו לחברות בקבוץ חולתה.  
לתחום הראפטינג נחשף אחרי השירות הצבאי, בזמן הטיול הגדול. כשחזר ממסעותיו בעולם, עבר קורס מדריכי ראפטינג בירדן ההררי, ומאז ועד היום הוא מדריך טיולי אתגר, טרקים בחו"ל, מסעות ג'יפים, ומסלולי קיאקים. "אני מאוד אוהב להגיע לאזורי טבע בתוליים, ובעיקר בשעות מיוחדות כמו זמן השקיעה, או טרם זריחת השמש. יש קסם גדול בתזמון הזה ובהתנהלות הטבע במקומות הללו. באחת הפעמים שייטנו לאזור נחל המג'רסה. בדיוק כשהתארגנו להפסקת קפה קטנה, ראינו לפנינו צבוע שיורד לתוך הביצה. זה היה מחזה מפתיע ומדהים שלא זוכים לראות כל יום", מתרגש איתי מהזיכרון שעולה, כאילו היה אוצר של ממש. "אני אוהב את הטבע, נהנה לנוע בו בחופשיות, ומאושר להעביר אנשים אחרים את החוויה המופלאה הזו. אנחנו מציעים טיולים בהרכבים שונים, לעיתים כאלו שנמשכים יומיים, וכוללים טיול רגלי, שייט קאיקים ובאמצע גם שינה בשטח. זכיתי להתפרנס מתחביב שאני אוהב ולחיות את החלום שלי". 

איזה בוקר של כיף 

אנחנו מסתכלות על עיניו הנוצצות ומהרהרות האם היה יכול להתאים לנו אורח חיים הרפתקני שכזה. עד שנחליט, נאסף הכיבוד אל התיקים, הכיסאות והמחצלת נקשרים בחבל, והקבוצה שוב עולה על הקאיקים, הפעם במיומנות ראויה לציון. ביד חזקה ובזרוע נטויה אנו אוחזות במשוטים, שמות פנינו מערבה, צופות בעיר טבריה מתעוררת משנתה ומכבה את אורות הלילה, ו"נותנות גז" לכיוון נקודת הסיום. בטוחות בעצמנו ובבחירה יוצאת הדופן שעשינו הבוקר אנו מצטלמות לטובת הקבוצה המשפחתית, מתלוצצות עם חותרינו, ומזמזמות שיר קצבי. אח… איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה כאן הבוקר!