האם תתמודד על תפקיד מזכ"ל התנועה הקיבוצית? מה שינה את דעתה בנוגע לרלוונטיות של התנועה? למה צריך בית ספר למנכ"ליות? הדס דניאלי ילין מיגור, המשנה למזכ"ל התנועה הקיבוצית, בריאיון פרישה
לפני כחודשיים הפתיעה הדס דניאלי ילין את חבריה למטה התנועה, כשהודיעה על החלטתה לפרוש מהפעילות בתנועה תוך שלושה חודשים. את החלטתה היא נימקה בתחושת מיצוי בתפקיד. נימוק די מוזר בהתחשב בעובדה שהיא פעילה בתנועה בסך הכול כחמש שנים, כשכל בעלי התפקידים הבכירים מכהנים שמונה שנים. יתרה מזאת, המסלול שבו בחרה, שכלל מעבר אחרי ארבע שנים מתפקיד מנכ"לית התנועה לתפקיד המשנה למזכ"ל, התפרש כמסלול הכנה לתפקיד מזכ"לית התנועה בעידודו של המזכ"ל ניר מאיר, שאפשר לה מעין תקופת חניכה עד הבחירות שיתקיימו בפברואר 2024. בראיונות איתה לא שללה דניאלי ילין את האפשרות שתתמודד על התפקיד, וגם עכשיו היא אינה שוללת זאת, מה שמוסיף לבלבול סביב הצעד שבו נקטה.
האם נערך סקר בנושא בחירת המזכ"ל הבא והתוצאה אכזבה אותך?
"לא. הבחירות הן בעוד שנה וחצי, וזה המון זמן. עד אז יש לנו עוד שתי מערכות בחירות: לכנסת ולרשויות המקומיות. כל העיסוק בבחירת המזכ"ל הבא הוא מוקדם מדי. זה פשוט לא רלוונטי".
האם התערערו היחסים בינך לבין נטע קדם שוורץ, מנכ"לית התנועה, או בינך לניר מאיר ולכן החלטת לפרוש?
"אני תמיד עובדת בשיתופי פעולה. ניר ואני עובדים יחד חמש שנים, ועם נטע אני עובדת שנה. ניר ואני הרבה פעמים לא מסכימים על דברים, ולזכותו ייאמר שתמיד הוא נתן לי להביע את דעתי ולפעמים הוא גם קיבל אותה. לא התערער שום דבר ביחסים בינינו. במשך חמש שנים שירתי את התנועה. עשינו דברים בעצימות גבוהה, ואני רוצה להמשיך לתרום בזירות אחרות".
האם הגעת למסקנה שתמיכה בך מצד ניר מאיר תזיק לך בבחירות למזכ"ל?
"אני שוב אומרת. הבחירות למזכ"ל מאוד רחוקות. אנחנו לא נמצאים בתוך מערכת בחירות, והכול יכול להשתנות בשנה וחצי. אני לא חושבת שזה משהו שצריך להתעסק בו עכשיו. זה לא לטובת התנועה להימצא במערכת בחירות כל כך ארוכה, ולכן אני לא עוסקת בזה עכשיו".
ובינתיים ממשיכה דניאלי ילין בעבודתה השוטפת. לאחרונה היא השתתפה באתונה בכנס השנתי של AFD – פורום אתונה לדמוקרטיה. הכנס העולמי, בשיתוף העיתון New York Times, עסק במשבר הדמוקרטי בעולם והדרכים לחזק את הדמוקרטיה הליברלית.
"יצאתי מהכנס עם שתי תובנות מרכזיות", היא אומרת, "הראשונה היא שהמשבר בדמוקרטיה כאן כדי להישאר ואנחנו בישראל חווים את השפעתו ביתר שאת. הפופוליזם בישראל, כמו בעולם, מביא להקצנה ולהתפתחות של לאומנות ופשיזם – אנחנו יודעים איך זה מתחיל, אך אני חוששת מאוד שאנחנו לא יכולים לצפות כיצד הדברים יתפתחו. בשנים האחרונות עשינו דרך ארוכה בהתמודדות עם התופעות הללו, נחלנו הצלחות וגם כישלונות – אני מרגישה שהמאבק על הדמוקרטיה הליברלית בישראל נמצא בעיצומו ויש לנו, כאזרחים וכתנועה, תפקיד חשוב בו. פיתחנו כלים ולמדנו לעבוד יחד כדי להגיע להישגים שבאו לידי ביטוי לדוגמה במחאת הגשרים, בהפגנות השבועיות בבלפור ובהקמת ממשלת השינוי, כך שיש לנו בהחלט מה לתרום גם לדיון העולמי.
התובנה השנייה היא שהקפיטליזם והניאו-ליברליזם יצרו פערים תהומיים וחוסר שוויון בתוך המדינות ובין המדינות השונות. חוסר שוויון כל כך משמעותי מייצר אי-יציבות גם ברמת המדינה וגם ברמה העולמית. הקפיטליזם החזירי שאומץ גם אצלנו, בישראל, מביא לתחושת חוסר צדק וחוסר הוגנות, ואלה בתורן פוגעות בדמוקרטיה וביציבות השלטונית. רק מדיניות של שוויון ושל רווחה לכל יכולה להוות משקל נגד למשבר העולמי. הגעתי שוב לתובנה שערכינו הבסיסיים כתנועה המקדשת שוויון, דמוקרטיה ופלורליזם רלוונטיים וחשובים לישראל גם בעת הזו".
קשה להגיע לחבר הקיבוץ
הדס (49), נשואה להרן, בן וחבר יגור, ואימא לשלוש בנות, גדלה בערד והגיעה ליגור לפני 21 שנים בעקבות בן זוגה. היא פסיכולוגית ארגונית בהשכלתה, והיא שימשה יועצת ארגונית בתהליכי השינוי בקיבוצים רבים ובהם בית אלפא, חפציבה, שדות ים, משמר השרון, דליה ועוד. לפני 15 שנים כיהנה כמנהלת קהילה בקיבוץ סער, לאחר מכן שימשה כיו"ר של קיבוץ אלונים ובמקביל עסקה בייעוץ ארגוני בחברת אבני דרך עם אהרון ארז ובהמשך כעצמאית. משם עברה לתפקיד מנכ"לית התנועה הקיבוצית.
"אני חושבת שעברתי את התהליך שהרבה מנהלים בקיבוצים עברו בשנים האחרונות", היא מציינת, "מלחשוב שהתנועה היא לא רלוונטית ושבעצם היא סיימה את דרכה, ועד להיכרות עם התנועה והיעזרות בה כשעברנו באלונים בתהליך שיוך הדירות מהחלטה 751 לחלופת האגודה. אני מודה שכשנכנסתי לתפקיד מנכ"לית התנועה לא הכרתי את כל היקף הפעילות של התנועה, כמו שרוב חברי קיבוצים לא מכירים, והתגלה לי עולם נפלא".
האם לדעתך חברי הקיבוצים מחוברים כיום יותר לתנועה או שלא חל שינוי?
"אני חושבת שזה תהליך מאוד מורכב. חלק ממה שעשינו בחמש השנים האחרונות, זה לייצר תנועה שהיא רלוונטית ותוססת ושיש בה התחדשות רעיונית וערכית. המנהלים בקיבוצים מרגישים ורואים את זה, ושיעור ההשתתפות שלהם בכל הפעילויות התנועתיות מאוד עלה. זה מתבטא בפעילויות לצעירים, וגם בהשתתפות במועצת התנועה שעלתה מ-70 איש ל-220 איש מאז שעברנו לזום. עם זאת, להגיע בסוף לחבר הקיבוץ שלא פוגש ישירות את פעילות התנועה זה מאוד קשה. זה תהליך מאוד ארוך ומאוד מורכב, ואנחנו עובדים לאט במעגלים מתרחבים שיגיעו לחבר הקיבוץ. בימים האלו אנחנו עובדים על תהליך בירור הזהות של חבר הקיבוץ, שיתחיל באזורים וינסה להגיע לחברים שזה מעניין אותם".
בית התנועה עזב את העיר
אחד המיזמים שדניאלי ילין ניהלה הוא המעבר של בית התנועה מלב תל אביב לקיבוץ יקום. "זה היה מהלך של התאמת המבנה לצרכים הנוכחיים", היא אומרת, "היה לנו בית בן שבע קומות במקום הכי יקר בתל אביב, ששימש בעבר הרחוק 400 פעילים שהיו מגיעים לבית התנועה, וכבר לא היה בו צורך בעידן שבו יש בתנועה עשרות פעילים בלבד שיוצאים לשטח והמנהלים בקיבוצים כבר לא מגיעים לבית התנועה באותה תדירות שהייתה לפני 30 שנה. המהלך הזה חסך לתנועה ארבעה מיליון שקל בשנה. מבנה בית התנועה החדש שימש חברת היי-טק, והפכנו אותו למקום קיבוצי מתחדש. הוא משדר מצד אחד חדשנות, ומצד שני היה לי מאוד חשוב להכניס את הרוח הקיבוצית, ולכן יש בו גם תמונות וגם קטעי הגות ושירה של יוצרים קיבוציים. סך הכול זה מקום שמתאים לנו מאוד".
האם חבר קיבוץ ללא רכב יכול להגיע לשם?
"קודם כל, היה חשוב לנו לעבור לקיבוץ. יש מעט מאוד מקומות שאליהם הרכבת מגיעה כמו למרכז תל אביב, ואין לזה תחליף מבחינה תחבורתית. הנגישות של תל אביב עלתה לנו עוד ארבעה מיליון שקל בשנה, וזה היה חלק מהשיקול לעבור משם. בטווח הארוך באזור יקום ושפיים עומדת לקום תחנת 'חנה וסע' הכי גדולה בארץ, ואז תהיה שם גם תחנת רכבת. היום יש אוטובוסים שעוצרים בכביש החוף, ויש פתרונות שמאפשרים להגיע משם לבית התנועה שנמצא בכניסה לקיבוץ".
מה קורה עם הסיוע לאוקראינה שגם אותו ריכזת?
"כשהתחיל המשבר פעלנו בכמה מישורים: הראשון, משלחות סיוע לגבול אוקראינה, שאוישו על ידי תנועות הנוער שלנו בחו"ל- השומר הצעיר העולמי שאף הקים מרכז בגבול פולין- אוקראינה, הבונים דרור, הנוער הציוני והחלוץ למרחב וגם עמותת נתן, ואנחנו גם תמכנו במשלחות וגם גייסנו כספים. השני, איסוף ציוד לפליטים יחד עם הסוכנות היהודית. השלישי, קליטה של עולים ופליטים בארץ. עם הזמן זרם הפליטים התמעט, והשומר הצעיר העולמי החליט יחד איתנו להעביר את הפעילות לתוך אוקראינה. בארץ הצענו לממשלה להביא קרוואנים לקליטת הפליטים, אבל המדיניות הייתה לא לעודד פליטים להגיע הנה ולכן מה שהצענו יחד עם הסוכנות לא התממש. 'בית ראשון במולדת' אומנם גדל, אבל לא הגיע לממדים של קליטת העלייה בשנות ה-90 כפי שקיווינו. בינתיים המלחמה באוקראינה נמשכת, ואנחנו עם היד על הדופק".
אישה צעירה כמעט יחידה
דניאלי ילין מוסיפה על קצה המזלג עוד מיזמים שבהם הייתה מעורבת. אחד מהם הוא הרחבת מעגלי ההנהגה של צעירים ושל נשים. "כשהגעתי לתנועה אני זוכרת את עצמי כאישה צעירה כמעט יחידה בכנס הנהגות, והיום יש יותר נשים ויותר צעירים בעמדות בכירות בקיבוצים ובתנועה. יש עוד כברת דרך לעשות בעניין הזה בתחום העסקי, ולכן יסדנו את בית הספר למנכ"ליות לחברות קיבוץ בשיתוף פעולה עם גופים נוספים". תחום נוסף שחשוב לה לציין הוא הקמת מוקד חירום בניהולה למרחב הכפרי בעוטף עזה, שבו התנועה נתנה את הפתרונות שהמדינה הייתה צריכה לתת באירועים ביטחוניים. נושא נוסף שעלה לסדר היום התנועתי הוא הקיימות, ונושא אחר הוא קידום הפריפריה. "הנושא של קידום הפריפריה והשוויון הוא מאוד משמעותי לעתיד התנועה. הקשר בינינו לעיר המחוז הסמוכה, הוא בעיניי אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים להוביל. השתתפנו בצעדת השוויון של הפריפריה, ואנחנו חלק משולחן עגול שמטרתו לקדם את התפיסה שכולנו עובדים ביחד". עוד ברשימה: סגירת פעילויות לא רלוונטיות, ופתיחת פעילויות חדשות כמו מכינת רעות ויהב. הקמת חבצלת החדשה, ותקצוב הגופים הכפופים אליה.
דניאלי ילין ספגה ביקורת קשה על עמדתה בנושא המחלקה הפוליטית החדשה. גברי ברגיל, יו"ר מחוז הקיבוצים בעבודה, ואיל רייז, יו"ר המגזר ההתיישבותי במרצ, הציגו אותה כמי שהסכימה איתם שלמפלגת העבודה צריך להיות ייצוג במחלקה הפוליטית, ולאחר מכן הפכה את עורה אחרי שניר מאיר התעקש על דעה הפוכה. ברגיל גם טען שהיא לא הגיעה לישיבת המזכירות בנושא הזה, למרות שלדבריה הוא שמע ממנה שבתאריך שנקבע לדיון היא תהיה בחו"ל.
האם זה פגע בך?
"זה לא עניין של פגיעה אישית. בסופו של דבר, הצגנו את הדרך שבה אנחנו חושבים שנכון לעבוד. גם אני וגם ניר חברי ועידה של מפלגת העבודה, והכיוון לא היה להוציא את מפלגת העבודה ולפגוע בה, אבל נוצרה דינמיקה שבסופו של דבר יצרה בעיה סביב מפלגת העבודה בקיבוצים. כבר כתבתי על זה בעיתון ואני לא רוצה לחזור על הדברים. כנראה שכל אחד מהם חשב שנוצרו בינינו הסכמות, וכשהגענו לביצוע הסתבר שיש פערים. הצענו המון פתרונות אפשריים, וביניהם לגייס את רותם שניצקי שיודעת לייצר רשת של צעירים ולחדש את מפלגת העבודה, והמחוז בחר לא ללכת לכיוון הזה".
בעצם הצעתם שהיא תהיה מזכירת המחוז בלי בחירות.
"הצענו לתת את רותם שתקדיש חלק מזמנה להתחדשות מפלגת העבודה בקיבוצים. חשבנו שזה יהיה נכון להסכים עליה כמזכירת המחוז, ואפשר היה למצוא פתרונות אחרים. בסופו של דבר, זה לא קרה, ומפלגת העבודה לא התחדשה בצעירים לקראת הבחירות הקרובות. בכל מקרה, נאמר לנו על ידי יועצים משפטיים של המפלגה ושל התנועה שהמודל שבו העסקנו פעילה של מפלגת העבודה הוא לא חוקי".
בסוף נובמבר תסיים דניאלי ילין באופן רשמי את תפקידה בתנועה הקיבוצית ותצא לדרך חדשה. "אני רוצה להודות לצוות המדהים שעובד בתנועה הקיבוצית", היא אומרת לקראת סיום, "שום דבר בתנועה לא נעשה לבד. הכול נעשה על ידי שותפות ושותפים לדרך".
מתי תקבלי החלטה אם להתמודד על תפקיד מזכ"ל התנועה?
"כשהמועד יתאים. זה באמת עוד מוקדם, ואני חושבת שזה גם לא נכון לתנועה להיות כל כך הרבה זמן בתוך קלחת של בחירות. בחירות בעידן הנוכחי מכניסות את כל המערכת לסחרור, ולכן אני בוחרת בטובת התנועה ולא רוצה להכניס אותה עכשיו לסחרור הזה".
