שישה מסעות, חמישה בהרי ההימלאיה ההודית ומסע נוסף בהימלאיה בנפאל, מתוארים בספרה השני של ד"ר דרורה בהרל, "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות". למרות גילה המתקדם ומוגבלות קשה בתנועה, היא איננה מוותרת על הדבר שהיא אוהבת – מסעות אתגריים ברחבי הגלובוס
במשך שש שנים כבשה ד"ר דרורה בהרל, במסעות אתגריים ובתנאי מזג אוויר קשים את פסגות ההימלאיה, למרות שכבר עברה את שנתה ה-76 ולמרות מוגבלות של 70 אחוז בתנועה. ד"ר בהרל מבית בכפר שליד קיבוץ גינוסר, מוציאה לאור את הספר "לכבוש את ההימלאיה לטייל עם מוגבלות", בו היא מתארת בשישה יומני מסע את מסעותיה ברכסי ההימלאיה המלווים בצילומיה המתעדים נופי בראשית מדהימים ונופים אנושיים – לטייל עם מוגבלות
בהרל: "יצר הנדודים שלי, הרצון ללמוד עוד, לחקור, לדעת, לראות כמה שיותר כי החיים קצרים והעולם כה גדול ומעניין הטבועים בי כנראה מלידה, והם נכנסו לתאוצה מוגברת בעקבות ביש המזל באחד מהניתוחים הרבים שעברתי בשנים 2001-2002 ושכתוצאה ממנו יש לי מוגבלות של 70 אחוז בתנועה. אולי זה הגביר אצלי את הרצון לטייל ודווקא לטיולים או למסעות אתגריים, ובכל פעם העליתי את רף האתגר". בספרה "לכבוש את ההימלאיה – לטייל עם מוגבלות", שהוא ספרה השני, מתוארים חמישה מסעות בהימלאיה ההודית ומסע נוסף בהימלאיה בנפאל.
ד"ר בהרל החלה את מסעותיה האתגריים במדינות אפריקה השונות בהן ביקרה 15 פעמים ובהן: טנזניה, קניה, אוגנדה, נמיביה, מפלי ויקטוריה, בוצוואנה, דרום אתיופיה, מרוקו וגם במצרים שלאחר הסכם השלום. בספרה הראשון "יומני מסע – לטייל עם מוגבלות' היא מתארת חמישה מסעות אתגריים בשנים 2013-2009 בהרי האטלס ובדיונות של הסהרה במרוקו, באוגנדה, בטנזניה ובדרום-אתיופיה ומסע קשה להימלאיה ההודית ולצפון הודו.
במהלך ששת מסעותיה ברכסי ההימלאיה ההודית ובנפאל המכונה 'גג העולם', גמאה ד"ר בהרל עשרות אלפי קילומטרים בנסיעות עם רכבי שטח במסעות לנופים שבטבע ולנופים אנושיים, כמו גם לאנשים ולתרבויות השונות שפגשה בגובה של אלפי מטרים. מסעות אלו דרשו ממנה תעצומות נפש וגוף, שלא תמיד היה מוכן לציית למתבקש ממנו. מי שליווה אותה וסייע לה במסעותיה בחבלי הארץ המכונים לאדאק וזאנסקאר, שהם בעצם ההימלאיה ההודית שבצפון הודו, הוא מדריך טיולים לאדאקי מוסמך, מסור ומקצועי בשם טאשי, עמו היא שומרת על קשר אינטרנטי גם בימים אלה של ימי הקורונה.
בקור של מינוס 15 מעלות
במסעה הראשון הגיעה לראשונה אל לֵה – בירת לאדאק, ששדה התעופה שלה המקושט בדגלי תפילה בודהיסטיים נמצא בגובה של 3,500 מטרים, ומיד התאהבה בלאדאק. השנה, במאי-אוגוסט 2020 הייתה אמורה ד"ר בהרל לגור ב-לֵה במשך שלושה חודשים וליהנות מהפסטיבלים הצבעוניים המתקיימים במנזרים באזור, אך נגיף הקורונה שינה לחלוטין את תכניותיה.
ד"ר בהרל מספרת על האתגר המורכב שחוותה במסעותיה בהימלאיה ההודית: הטיפוס שהוא קשה עבור אדם ממוצע, צעיר או מבוגר, קשה על אחת כמה וכמה עליה כבעלת מוגבלות. היא טיפסה במדרונות התלולים ובמדרגות הגבוהות והלא סימטריות המובילות לגוֹמְפָה, המקבילה למנזר בנצרות, בו חיים ומתפללים ראש הגומפה הלמה והנזירים. או לסְטוּפָּה – סוג של מבנה קדוש שבדרך כלל צבוע בצבע לבן ומכיל על פי האמונה שרידים או אפר של בודהה או של אחד מתלמידיו. הסטופות והגומפות ממוקמות בדרך כלל במקומות גבוהים. למרות זאת, היא ביקרה שוב ושוב בעשרות גומפות וסטופות, התפעלה מיופיין ומקדושתן ותיעדה אותן ואת הנוף המרשים הנשקף מהן.
במסעותיה צילמה נופים מרהיבים: פסגות מושלגות, הרים קירחים הבנויים מסלעי גרניט, חקלאות טרסות הבנויה מדרגות מדרגות במעלה ובמדרונות ההרים לצד כפרים בהם חיים בני אדם באורח חיים של לפני אלפי שנים, ואף חורשים את שדותיהם באמצעות שור ויאק (בהמה טיבטית) ומחרשת עץ, מרחבים בגוונים שונים מהם בולטים פסלי ענק מרהיבים ומוזהבים של בודהה בגרסאות שונות, ותופעות טבע מרהיבות כמו: מפגש הנהרות אינדוס וזאנסקאר שצבע מימיהם שונה ובמפגש ביניהם כל נהר שומר על צבעו, או אגם צ'ומרירי שבגובה 4,595 מטר וכל שינוי קטן בעוצמת הרוח או בכיוונה משנה את גוון המים.
היא גם תיעדה בעלי חיים מיוחדים כמו מרמיטות, וגם גברים, נשים וילדים לבושים בבגדים מסורתיים, נשים מכבסות כביסה ושוטפות כלים ברחוב, גברים מכינים לבנים מבוץ או מתקנים כבישים בהרים באמצעות ידיהם וכלי עבודה, ועוד.
היא מספרת על הקשיים איתם התמודדה כמו: האוויר הדליל בשל הגובה הרב והלימוד איך ללכת וכיצד לנשום, מזג אוויר קפוא שאילץ אותה לישון כמעט עם כל הבגדים החמים שהביאה איתה בתוך שק שינה ומתחת לשמיכות עם התיק של המצלמות (כי המצלמות לא בנויות לקור קיצוני וצריך לשמור על חום סביר) ולא להתקלח במשך כמה ימים או כמעט שבוע מכיוון שבמקומות שביקרה לא היו מים זורמים, ונסיעות ברכבי שטח שנמשכו שעות רבות למרחק של מאות קילומטרים במרחבים שהשם "אמצע שום מקום" כל כך מתאים להם.
פעם אחר פעם היא חגגה ניצחונות פרטיים כשהגיעה למעברי הרים גבוהים כמו: קארדונגלה שגובהו 5,602 מטר ונחשב למעבר ההרים הגבוה בעולם לרכב, רוטאנגלה (בתרגום חופשי: 'ערימת גוויות') המתנוסס לגובה 3,980 מטר, ועוד.
ד"ר בהרל זכתה להגיע למקומות, שכיום הכניסה אליהם אסורה גם לאזרחי הודו – למעט תושבי המקום, ובהם: סרינאגאר, בירתה של מדינת קאשמיר שבצפון הודו, וגם בקרחוני סונומארג וגולמארג שבקאשמיר, שבשל המתיחות בין הודו לפקיסטן תיירים – כולל תיירים הודיים – כבר אינם יכולים לבקר בה. בסרינאגאר היא ישנה בבית מלון המכונה מלון צף או בית סירות הממוקם באגם דאל, המעוצב כמו ארמון צף והגישה אליו היא באמצעות שיקארה – סירה/מונית.
היא גם ביקרה מספר פעמים ברמת צ'אנג-טאנג שעל גבול סין, אזור צבאי מובהק שלא הרחק ממנו התרחשה לאחרונה התקרית עם סין. בשניים ממסעותיה היא חוותה מזג אוויר חורפי במיוחד: במרץ 2017 ברכס הדרום- מזרחי של האנאפורנה בקור של לפחות 15 מעלות מינוס – בלי חימום ובלי מים בברזים שקפאו בגלל הקור השורר במקום בעונה זו של השנה, ובמאי 2019 בזאנסקאר לשם הגיעה שבועיים לאחר שנפתחה הדרך וכאשר השלג כיסה כליל את הנוף ההררי ואת העמק המרהיבים ובאחת הנסיעות בדרך הכל כך צרה בין שני קירות קרח, הרכב אף נתקל באחד מקירות הקרח.\
מאז ומתמיד עם מצלמה ביד
מאז שד"ר בהרל זוכרת את עצמה היא אוהבת לטייל. בצעירותה היא טיילה בעיקר בארץ, אבל מאז ומתמיד הייתה לה מצלמה ביד. לאחר שבעלה נפטר ולפני תחילת לימודיה באוניברסיטה, היא יצאה לטיול מאורגן במשך חמישה שבועות במערב אירופה. במהלך לימודיה באוניברסיטה הכירה סטודנט שאהב לטייל כמוה, ויחד היו נוסעים כמעט מדי קיץ כתרמילאים וישנים ברכבות לילה ובאכסניות נוער, כל פעם לארץ אחרת ולעתים מספר פעמים באותה ארץ, כל פעם באזור אחר של הארץ. כך למשל, ביקרה 5-4 פעמים ביוון ומספר פעמים דומה באיטליה.
במסגרת מחקרה האקדמי לקראת התואר השלישי, הדוקטורט, בנושא תעמולה בעת העתיקה בכלל ובאימפריה הרומית בפרט, לא הפסיקה לנדוד בין המוזיאונים הגדולים ובין אתרי העתיקות באירופה: מהגליפתוטק במינכן, דרך הלובר בפריז והמוזיאון הבריטי בלונדון, וכמובן באיטליה – מוונציה בצפון ועד נאפולי בדרום דרך פירנצה, ורונה וערים נוספות. "בכל מקום אליו הגעתי התקבלתי כאח"מ", מספרת בהרל, "במשך כחצי שנה התגוררתי ברומא בחדר ששכרתי אצל אישה יהודייה, ופעמים רבות הלכתי לישון על קיבה ריקה מהעובדה הפשוטה הכסף מישראל פשוט לא הגיע או נגנב בדואר".
ד"ר בהרל נולדה בתל אביב בשנת 1944, בתקופת המנדט הבריטי. ביום שאמה כרעה ללדת היה עוצר, והיה חשש גדול שהיא לא תוכל להגיע לבית החולים. כאשר לקראת הצהריים הוסר העוצר לצורך קניית מצרכי מזון, נסעה אמה לבית החולים אסותא. "הלידה שלי לא היה קלה", אומרת בהרל, "כי חבל הטבור היה כרוך סביב צווארי, אבל יצאתי לאוויר העולם ואני עדיין בועטת. הוריי החליטו לקרוא לי דרורה מכיוון שלדעתם בזכותי הוסר העוצר ביום בו נולדתי".
הוריה היו חלוצים ציונים אידיאליסטים, שעלו לארץ מאוקראינה ומפולין בשנות ה-30. בתחילה כמו כל החלוצים הם הלכו לקיבוץ אבל עזבו אותו לטובת העיר לצורך פרנסה. בילדתה התגוררה ד"ר בהרל עם משפחתה בשכונה חדשה קרוב לשכונת יד-אליהו בתל אביב. בצבא היא שירתה כמזכירת הפרקליט הצבאי של חיל האוויר, והתחתנה מיד לאחר שירותה הצבאי. כשהייתה אם לשני ילדים קטנים עוד לפני שהגיעה לגיל 30 שנה, נפטר בעלה, ועל מנת למצוא מקצוע ממנו תוכל לפרנס בכבוד את ילדיה היא החליטה ללמוד הוראה במקביל ללימודי תואר ראשון. "הייתי סטודנטית מצטיינת והחל משנתי הראשונה באוניברסיטה קיבלתי מלגת לימודים מלאה", היא מספרת.
גם בלימודיה לתואר השני הצטיינה ושוב קיבלה מלגת לימודים מלאה. במקביל לעבודתה כעוזרת הוראה בחוג להיסטוריה כללית במגמת העת העתיקה באוניברסיטת תל אביב, עבדה באוניברסיטה הפתוחה כמרכזת ההוראה וכמנחת קבוצות בקורס "תולדות יוון הקלאסית". התיזה לתואר השני הפכה לבסיס להצעת מחקר לדוקטורט בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב. גם הפעם היא זכתה במלגות לימודים עד שהשלימה את מחקרה לדוקטורט בנושא "תעמולה בעת העתיקה בתקופת האימפריה הרומית" שזכה בהצטיינות יתרה בינלאומית, שניתן לה ע"י המכון לחקר האימפריה הרומית שבאלבנו ליד רומא באיטליה. בהמשך פורסם הדוקטורט שלה כספר באחת ההוצאות לאור באוקספורד.
בדומה לספרה הראשון, גם הפעם ד"ר בהרל מקדישה את ספרה החדש "לכול מי שחושב שאי-אפשר" והמסר הוא ברור כפי שהיא כותבת, בין היתר, במבוא: "אני מאחלת לכם ליהנות מתיעוד מסעותיי האתגריים ברכסי ההימלאיה ולהתרשם מכך שעם רצון, נחישות והתמדה אפשר לטייל ולראות עולמות – גם עם מוגבלויות פיזיות".
