לא קל להתמודד עם מיתוס. שאול ובר עושה זאת בזהירות וברגישות, בספרו החדש ״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״
*תמונה ראשית: כרטיס הגיוס של סנש לארגון ההגנה. זכתה להנצחה נרחבת, הרבה מעבר לכל שאר 36 הצנחנים שיצאו לאירופה הכבושה בשליחות היישוב. צילום: מתוך תערוכת הקבע בבית חנה סנש
כששמעתי לראשונה שההיסטוריון שאול ובר (לשעבר חבר הקיבוצים האון ומרום גולן) כתב ספר על חנה סנש, הרמתי גבה. סנש, הצנחנית הגיבורה שהוצאה להורג בבודפשט הנאצית ב-7.11.1944, זכתה להנצחה נרחבת, יש מי יאמר – הרבה מעבר לכל שאר 36 הצנחנים שיצאו לאירופה הכבושה בשליחות היישוב. בקיבוץ המאוחד, שאליו השתייך קיבוצה שדות ים, דאגו להוציא מספר מהדורות של יומנה, מכתביה ושיריה. זכורים המחזה שכתב הסופר אהרון מגד (גם הוא מחברי שדות ים בצעירותו) והסרט שהפיק וביים מנחם גולן. מה כבר אפשר לחדש שלא נאמר ונכתב?
במלוא הלהט של בת 18
לא קל להתמודד עם מיתוס. ובר עושה זאת לא בחדווה של ניתוץ אנדרטאות, אלא בזהירות וברגישות, תוך ניתוח הנסיבות השונות שהביאו לדרך חייה ולמותה הטראגי בטרם עת. במהלך הספר נפרשת מציאות מורכבת, של אישה אידאליסטית צעירה ומוכשרת, שחיפשה את דרכה, וכפי שכתוב בכותרת המשנה של הספר – הפכה לכוכב שנפל בטרם עת.
הקו המנחה בפרשת חייה, כך על פי הספר, הוא החלטות מצפוניות שמובילות לפעולה ללא פשרה. כך, מבת למשפחה יהודית ומתבוללת, היא עושה מהפך של 180 מעלות ופונה לציונות במלוא הלהט של בת 18. היא מחליטה ללמוד בבית ספר חקלאי, למרות שהחקלאות מרחיקה אותה משאיפותיה האמיתיות שהן לכתוב שירה וספרות. באותה תקופה, תחילת שנות ה-40, האקט הציוני ביותר הוא להגשים בקיבוץ, ואכן השלב הבא בחייה הוא הצטרפות לשדות ים, אז קיבוץ שעוד אין בו בתים, במצב כלכלי קשה מאוד. מהר מאוד מתגלה שמעבר למסך האידאולוגיה השיתופית מתרחשת מציאות של יום יום אפור ומפרך. כבר אחרי שבועיים חנה מעיזה לקום באספה ולהעביר ביקורת, מאמינה בתום לב שהשוויון מאפשר זאת, וכמובן זוכה לכתף קרה מהגברים ומהוותיקים בכלל. את התנדבותה לשליחות המסוכנת אפשר לראות גם כניסיון לצאת או אפילו לברוח מהתחושות הקשות בקיבוץ. מכל מקום, גם כאן, ועוד ביתר שאת בפרשת המשפט שלה בהונגריה ומותה, מתגלה הצד שלה של ללכת על ואל הקצה. חייבים להזכיר בהקשר זה גם את המחויבות שלה (וגם רגשות האשמה) לאימה שנותרה מאחור בבודפשט, והאמונה התמימה שתצליח להציל אותה.
שליחותה נכשלה עוד לפני שהחלה
כמו מחברים אחרים לפניו (למשל רותי גליק בספרה ״אסורה בארץ חדשה״), ובר מדגיש את קשיי הקליטה של סנש כמהגרת, כולל השגת השליטה בשפה העברית, וכולל התקווה (שנכזבה) למצוא בן זוג שהוא אינטלקטואל ואיש תרבות (נראה שהיא לא כל כך התלהבה מדמות ״הצבר״ הציני והקשוח – ע.ק.).
במבט היסטורי על שליחות הצנחנים, ובר חוזר על שאלות וביקורת, שחלקן הועלה כבר בזמן אמת ומצביע על בלבול בניסוח המשימות שהיישוב הציב בפני המגויסים. ״המבצע עצמו הוליד מראשיתו סימני שאלה רבים. מה הייתה בדיוק מטרתו? הצלת המוני יהודים מגורל ההשמדה…? האם דבר זה היה אפשרי בתקופה ההיא? האם מטרתם הייתה לעודד את רוחם של יהודי הגולה בצרתם ולארגן אותם להתקוממות בנוסח גטו ורשה? או רק להראות, שהיישוב איננו אדיש לצרת הגולה? האם ביקשו לשלוח מסר חינוכי לנוער, שהיישוב איננו מוכן שהגולה תלך כצאן לטבח, ובכך להצהיר שהגבורה ביישוב לא תמה? או אולי ביקשו לארגן את יהודי הגולה לקראת הגשמה ציונית לאחר תום המלחמה?״ (עמ 149).
היו שהבינו כבר אז, שמדובר במשימה שרבים הסיכויים לא לשוב ממנה חי.
מכל מקום, ברור שמבחינת המטרות שהוצבו, שליחותה של סנש נכשלה עוד לפני שהחלה, וזה חלק מהטרגדיה של חייה. דרמטי ביותר התיאור, שהובא לראשונה בספרו של הצנחן יואל פלגי ״רוח גדולה באה״, על מאמציה של האם קטלינה להציל את חיי ביתה, כשהיא מצליחה להגיע אל הקצין החוקר רק כחצי שעה אחרי שחנה נורתה. כמה בנאלי הוא הרוע.
אגדה ציונית נולדה
חלקו האחרון של הספר עוסק בפרשיות קשורות, ובעיקר משפט קסטנר (1952-7) ואסון הפייפר במעגן (1954, בימים אלה מלאו 70 שנה לאסון). חלק נרחב מוקדש להנצחה. בהנצחת זיכרונה של חנה סנש נעשה ניסיון מכוון לעצב את דמותה כגיבורה לאומית, שלא נרתעה מפני הקשיים והסכנה, והחליטה לפעול.
את פרק סיכום הספר הכתיר ובר בכותרת ״חנה סנש, דמות מעוררת השראה״, והוא כותב: ״היא מעוררת השראה לא בגלל המיתוס שהוצמד לה כגיבורה לאומית שהקריבה את חייה על מזבח העם, אלא בגלל האופן שבו בחרה לחיות את חייה״.
ספרו של ובר נותן בידי הקורא סיכום ממצה ומעודכן של דמות שהיא לכאורה מוכרת אך מסתבר שלא לגמרי. בצד תיאור דמותה של סנש, המחבר מיטיב לתאר את התנאים ואת התקופה שהיוו את הרקע להיווצרות אגדה ציונית.
״חנה סנש, הכוכב שנפל בטרם עת״, מאת שאול ובר, הוצאת כרמל, 247 עמ’
