בגיל 17 עלה לארץ ישראל למושב נהלל. שם קיבל אישור מיוחד ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות ע״ש חנה מייזל. בשנת 1962התקבל לעבודה במשרד החקלאות. “הרבה הודות להיכרותי עם משה דיין״. “השקעתי מתקציב המשרד גם בגידול תות שדה בחממות בכל הארץ. זה הצליח מאד בעיקר בשרון״
סמנכ״ל למינהל במשרד החקלאות: המפגש עם מאיר לוי בדירתו ב״בית בכפר״ – דיור מוגן בכפר סבא – היה המעניין ביותר שקיימתי מאז הצבתי בירחון זרקור שמאיר על מי שתרם לחקלאות ישראל לפני ארבעה-חמישה עשורים ויותר.
מאיר לוי שהיה לאורך כשמונה שנים סמנכ״ל משרד החקלאות למינהל, מייצג תקופה שנשכחה מהזיכרון של כל מי שחווה ציוני דרך כאלה ואחרים בתולדות החקלאות בישראל. בני דורו כמעט כולם כבר אינם חיים עמנו והוא נותר המוהיקני האחרון לספר על החקלאות של פעם, של שנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת.
מאיר לוי מציין בימים אלה 100 שנות חיים ועוד שישה חודשים. קודם שהגעתי לפגישה עמו, שאלתי שניים-שלושה מוותיקי משרד החקלאות אם השם מאיר לוי זכור להם. “היקה מבית יצחק? שדיבר בעגה ייקית? “ נכון, יקה, יליד גרמניה שמדבר גם בגיל 100 בייקית טיפוסית, אופיינית למי שנולד וגדל ואפילו שירת את המדינה כנספח חקלאי היכן שהיתה פעם בירת גרמניה, בון.
מאיר לוי שירת במשרד החקלאות תחת שורה של שרים: משה דיין, חיים גבתי, אהרון אוזן, אריאל שרון, שמחה ארליך, פסח גרופר ואריק נחמקין. האחרון הוא היחיד שחי עמנו והוא בן 95. עד מאה ועשרים. “אריק שרון היה פרא אדם אבל עם המון רצון לעזור לחקלאים״
הייתה לי חוויה מיוחדת לשבת כמעט שעתיים עם מאיר לוי ולהאזין להיסטוריה של החקלאות הישראלית. תיעדתי אותו בצילום בטלפון הנייד שלי ומשפחתו דאגה להעביר אלינו צילומים מהעבר המרתק שליווה אותו לאורך שנים במישור הממשלתי וגם בחייו הפרטיים. מאיר לוי צלול לחלוטין וזוכר אירועים מלפני שני דורות והרבה מעבר לזה. הוא תיאר את מסלול עבודתו במשרד החקלאות כמו גם את פעילותו
בכל מקום שבו דרכו רגליו. מעניין במיוחד היה לשמוע ממנו שגם לפני שנות דור הקומבינות היו בבחינת לחם חוק במינויים ממשלתיים ולעומת מה שמתחולל לנגד עינינו במאה העשרים ואחת ניתן לציין בלא היסוס את האמרה הוותיקה והשחוקה משהו “אין חדש תחת השמש״. ברשותכם קוראינו נתחיל דווקא ביום שמאיר לוי סיים את שירותו כסמנכ״ל במשרד החקלאות. “אריק שרון היה שר החקלאות. הוא קרא לי אליו ללשכתו בקריה בתל אביב ואמר לי: “אני יודע שאתה מפא״יניק ואין לי בעיה עם זה אבל אני צריך בתפקיד מישהו שמזדהה עם המדיניות שלי. מישהו שלא רואה בלול וברפת את העיקר בחקלאות״
מתאר מאיר לוי את פגישתו עם שר החקלאות אריאל שרון לפני 41 שנה. וממשיך: “שאלתי את השר אז מה אעשה במקום התפקיד הנוכחי ואריק ענה לי תבוא מחר אלי ואני אמסור לך מה החלטתי. למחרת באתי ללשכת השר וכך אמר לי אריק שרון: “אתה יליד גרמניה, יודע גרמנית על בוריה – אני ממנה אותך בזה נספח חקלאי בבון, בירת גרמניה״. עניתי לו: “אבל יש בגרמניה נספח״ ואריק השיב לי: “אני מפטר אותו היום״.
מאיר לוי כיהן בתפקידו בבון חמש שנים, עד יציאתו לגימלאות בן 65. “במהלך כהונתי בבון הגיע השר שרון לביקור בגרמניה. הוא פגש בי ואמר לי אם הייתי מכיר אותך אז כמו שאני מכיר אותך בתפקידך כאן בגרמניה, לא הייתי מחליף אותך בתפקיד הסמנכ״ל למינהל. ומי הציב אריק שרון במקומי כסמנכ״ל למינהל? מקורב אליו אלחנן מרגלית״.
ואם במינוי נספח חקלאי בגרמניה עסקינן, מי האיש שהחליף את מאיר לוי בבון? נזכר ומספר מאיר לוי: “במשרד החקלאות התחלף שר ובמקום אריק שרון מונה שמחה ארליך (לימים שר האוצר -ש.ו.). לארליך היה חבר טוב מאד שלא עבד אמנם במשרד החקלאות אבל הם היו חברים מהתקופה שארליך היה בעלים של מפעל למשקפיים. וארליך מינה אותו לנספח בבון״. זה היה נח פלוג, אביה של נגידת בנק ישראל לשעבר ד״ר קרנית פלוג ולימים ניצב בראש הארגונים למלחמה בנאצים ובעוזריהם.
“אריק שרון שהיה שר החקלאות לפני 41שנה קרא לי אליו ללשכתו בקריה בתל אביב ואמר לי: “אני יודע שאתה מפא״יניק ואין לי בעיה עם זה אבל אני צריך בתפקיד מישהו שמזדהה עם המדיניות שלי״ שאלתי
את השר אז מה אעשה במקום התפקיד הנוכחי ואריק ענה
לי תבוא מחר אלי ואני אמסור לך מה החלטתי. למחרת באתי ללשכת השר וכך אמר לי אריק שרון: “אתה יליד גרמניה, יודע גרמנית על בוריה – אני ממנה אותך בזה נספח חקלאי בבון, בירת גרמניה״. עניתי לו: “אבל יש בגרמניה נספח״ ואריק השיב לי: “אני מפטר אותו היום״
ומי החליף את נח פלוג בסיום כהונתו בבון? “נחום גנץ, אבא של רב אלוף במילואים בני גנץ. הוא היה ממנהיגי הצעירים בתנועת המושבים ולמרות שלא עבד במשרד החקלאות הוא מונה לנספח החקלאי בגרמניה״. מאיר לוי שופע סיפורים ומעשיות מתקופות שונות בחייו. בגיל 17 עלה לארץ ישראל למושב נהלל. שם קיבל אישור מיוחד ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות ע״ש חנה מייזל. האישור לבן זכר ללמוד בבית ספר לבנות ניתן באותה עת לעוד נער שהיה בן מושב נהלל: משה דיין. “הוא היה בוגר ממני בשנתיים״ נזכר מאיר לוי.
אחרי הלימודים בנהלל ניסה מאיר לוי לייסד ארגון להתיישבות מושבית. “היינו 30 איש, שהגיעו לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. שאפנו להקים ישוב בגליל. השקענו מאמצים ואמצעים אבל זה לא יצא אל הפועל. במקום הישוב שלא קם הגעתי למושב שדמות דבורה ליד הכפר הערבי שע׳רה״.
ממשיך לספר: “הגעתי לשדמות דבורה שנה אחרי שהישוב עלה על הקרקע במסגרת חומה ומגדל. היום אני אחרון המתיישבים שנותרו מהקמת היישוב. הם חוגגים 80 שנה לקיומם ושלחתי להם ברכה מצולמת בוידיאו".
בשדמות דבורה ניהלו מאיר ורעייתו מרים משק חקלאי. “חיינו שם 23 שנים. בין השאר הייתי מרכז המושב. היו לי מספר פרות חולבות, עגלים ו-50 עופות. מים לא היו וקיבלנו מים מיבנאל, וזה היה רק אחרי הרבה בקשות ופגישות עם לוי אשכול שהיה מנהל המחלקה להתיישבות״. מאיר לוי הכיר היטב את לוי אשכול לימים ראש הממשלה. “היו לנו הרבה פגישות והרבה שיחות. היה אדם רגיש, עזר הרבה לחקלאות בארץ״.
אחרי שדמות דבורה הגיעו בני הזוג לוי למושב בית יצחק אבל זה כבר סיפור אחר. בשנת 1962 התקבל מאיר לוי לעבודה במשרד החקלאות. “הרבה הודות להיכרותי עם משה דיין. התפקיד הראשון שלי במשרד הממשלתי היה סגן מנהל המרכז המקצועי לתיאום פעולות מחקר ומקצוע. משם הגעתי לתפקיד הסמנכ״ל למינהל״.
מעניין במיוחד היה לשמוע ממנו שגם לפני שנות דור הקומבינות היו בבחינת לחם חוק במינויים ממשלתיים ולעומת מה שמתחולל לנגד עינינו במאה העשרים ואחת ניתן לציין בלא היסוס את האמרה הוותיקה והשחוקה משהו “אין חדש תחת השמש״
מה עשית בתפקידך כ- סמנכ״ל למינהל במשרד החקלאות?
“הייתי אחראי על העובדים, כוח אדם ועל תקציב המינהל. כשהגיעו לארץ האבוקדו הראשונים החלו במינהל המחקר לחקור את הפרי הזה. השקענו באזורים שונים בארץ במטעים ניסיוניים והצלחנו במקומות רבים. תוך מספר מועט של שנים האבוקדו היה ענף מוביל. אחר כך התמסרתי לטיפוח ועזרה של תחנת הניסיונות בערבה הדרומית. מתקציב המשרד מימנתי את הניסיונות לגידול וייצוא פלפל ירוק שהפך לאחד הענפים החשובים בייצוא״.
מדגיש: “לא המצאתי שום דבר אבל היתה לי תחושה במה כדאי לתמוך. היה לי תקציב לא גדול והצלחתי לתמרן בין הגידולים השונים. השקעתי גם בגידול תות שדה בחממות בכל הארץ. זה הצליח מאד בעיקר בשרון״.
ביום הולדתו ה-65 יצא מאיר לוי לגימלאות וזה היה אחרי חמש שנים כנספח חקלאי בבון וגם בשווייץ. אחרי סיום כהונתו במשרד החקלאות מונה גזבר מושב בית יצחק ובתפקידו זה אחז8 שנים.
לפני 23 שנה הגיעו מאיר ורעייתו מרים לבית הדיור המוגן בכפר-סבא. “הייתי בין המייסדים של “בית בכפר״ ואחרי תקופה קצרה הייתי יושב ראש ועד הדיירים. יש לי ולאשתי דירה של 60 מטר. אנחנו משלמים סכום חודשי לדיור המוגן. אני וגם אשתי מקבלים רנטה (גימלה) מגרמניה. אין לי טענות.
הבעיה היחידה הגדולה היא שרעייתו מרים כשלה בדירה, נגרם לה שבר באגן ומאז היא מתנהלת על כיסא גלגלים בסיוע פיליפינית שמועסקת על ידי הזוג מתגוררת בדירתם בדיור המוגן. מרים היום בת 97 ומאיר מציין כי “כנראה
נכנסנו לספר השיאים העולמי של גינס מפני שאני נשוי למרים78 שנים״.מאיר לוי שירת במשרד החקלאות תחת שורה של שרים: משה דיין, חיים גבתי, אהרון אוזן, אריאל שרון, שמחה ארליך, פסח גרופר ואריק נחמקין. האחרון הוא היחיד שחי עמנו והוא בן 95. עד מאה ועשרים. “אריק שרון היה פרא אדם אבל עם המון רצון לעזור לחקלאים״.
מאיר לוי אינו עוקב אחרי המתרחש בחקלאות ישראל דהיום. “לצערי אני לא יכול לקרוא. מאור העיניים שלי נפגע מאד ואני קורא מילים בעיתון רק עם זכוכית מגדלת. שני חברים באים אלי מדי ערב לקרוא לי עיתונים. אני מקשיב הרבה. אני רשום בספריה לעיוורים ומקבל באופן שוטף דיסקים להאזנה. אני מאזין להיסטוריה, לפוליטיקה, אוטוביוגרפיות וזה שירות מצוין. הטלוויזיה בדירה היא עבורי רדיו״. והוא מסכם: “כל סופשבוע בנותינו לוקחות אותנו בששי בערב או בשבת בצהריים לבתיהן. עברנו בשעתו לכפר-סבא מפני ששתי הבנות שלנו מתגוררות בכפר סבא הירוקה״.
חלבו בידיים, הישקו בצלחות, הכל היה פרימיטיבי
מאיר לוי נולד בכפר ליד העיר האנובר בגרמניה סמוך מאד לגבול עם הולנד ב-20 בדצמבר 1918, סוף מלחמת העולם הראשונה! נשוי למרים (97) בעבר חקלאית, ניהלה את המשק המשפחתי בשדמות דבורה, ואחר-כך בבית יצחק.
לבני הזוג שתי בנות, ארבעה נכדים ו-11 נינים.
הבת הבכורה מיכל זהבי (75) נשואה+2 ילדים+6 נכדים. היתה מורה. הבת השנייה ריבה אופיר (71) נשואה+2 ילדים+5 נכדים. עבדה במשרד החקלאות 30 שנה ובתפקידה האחרון בתכנון חקלאי במחוז רעננה, וריכזה שם את העבודה במל״ח (משק לשעת חרום). הנין הגדול ביותר בן22 .
עוד פרק בחייו: “בנהלל כולם עבדו עם פרדות. לא הכירו באותן שנים בטרקטורים. לא ידעו מה זה מכונת חליבה, חלבו בידיים. הישקו עצים בצלחות, כי לא ידעו מה זו ממטרה. הובילו את המים בתעלות פתוחות לעצים כי לא הכירו את המושג צינור. הכל היה מאד פרימיטיבי ואיש לא התלונן״.
“השנים בנהלל היו השנים היפות שלי. את נהלל עזבתי בגיל 19-20״.
ועל החקלאות של אותם זמנים: “החקלאות היתה מאד פרימיטיבית. קיבלנו מים בצינור של 2 צול. זה בקושי הספיק לשתייה. אחר-כך התחברנו למפעל המים של יבנאל והכינרת. לא היו מים בשפע וזה גם לא היה זול״.
היכן הם היום? רענן נוטמן, מפקח פרדסים ומנהל בתי אריזה בחברת מהדרין
