מבעד לערפל הבחירות: מערכת הבחירות הממושכת שנקלענו אליה בסימן "ביבי מלך ישראל" או לחילופין "ביבי יוק" , מערפלת את בעיות המפתח של קיומנו על כברת אדמה זו כמדינה ערכית דמוקרטית בה מתקיים שוויון אזרחי ללא הבדל דת גזע מין מגזר ומגדר, ומרדדת את התובנות באשר ליכולותינו ליצור שלום יציב עם שכנינו הפלסטינים. הצורך בקיום מדינת רווחה אוניברסלית שוויונית יציבה וצומחת בישראל מודחק על ידי נאמניו הפוליטיים החיים מפנכתו של המלך הכל יכול, תוך שהם מרבים לשבחו ולאחרונה לשבח את מעלליו כקוטל אירנים (בהשוואה למדיניות הרופסת של המעצמות). הימין הדתי למיניו (החדש, גם החר"דלי) עסוק בדמי הלא יחרץ אשר ישולמו ע"י ביבי בתמורה למתנחלים במונחי המשך נישול פלסטינים מאדמותיהם ( לפי מפרשי הקב"ה אין עם פלסטיני). המלך המושחת עסוק לאחרונה בהנצחת שמו כמי שמולך בישראל זמן ממושך יותר מבן גוריון, ועוד ידו נטויה, ובמקביל מתפנה לתככים הקטנים והפחות קטנים במטרה לתקוע עוגן בל ינותק בימין החרדלי ובימין החדש, בתקווה שינמיכו את קומתו וכוחו האלקטורלי של שנוא נפשו ליברמן. והשמאל? השמאל שכוחו נחלש מאד עדיין לא מצליח להתלכד תחת סיסמתו של בן אהרון "עוז לתמורה בטרם פורענות".
עובדות המודחקות לעת בחירות – מבעד לערפל הבחירות
סבר פלוצקר הכתב הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות מתייחס במאמרו "אסון הפריון" (מוסף ממון 19.7) למיקומה הירוד של ישראל במדדי פריון העבודה והייצור בהשוואה לשורה של מדינות סמן כאוסטריה, שוודיה, דנמרק, פינלנד, חרף היותה של ישראל "מדינת סטארט-אפ". לפי מחקרי "מרכז טאוב" ממוצע הביצוע בישראל בתפוקה לשעת עבודה בשנת 2000 עמד על 30$ ועלה בשיעור של כ- 1.2% בלבד בתקופה שבין שנת 2000 לשנת 2017 . בהשוואה עמדה התפוקה לשעה בארה"ב על כ-50% בשנת 2000 ועלתה בשיעור של 1.5% בין 2000 ל-2017. הפריון לשעת עבודה בישראל בשנת 2016 עמד על כ-58% מזה של ארה"ב בעוד שבהתאמה בנורבגיה עמד על 125% ביחס לארה"ב באירלנד על 130% בדנמרק ובבלגיה זהה לזה של ארה"ב. כל מדינות הסמן האחרות הראו ביצוע ממוצע שבין 83% עד 95% ביחס לארה"ב. מסתבר איפה כי "הסנדלר" – עם ה"סטארט-אפ" הולך עדיין יחף.
ישראל, מדינה אשר שיעור גידול האוכלוסייה השנתי בה עמד בממוצע על כ-1.9% לשנה (בשנים 2007 עד 2016), השקיעה בהשקעות הון מחליף עבודה כ-20% מהתוצר, בעוד שמדינות כאירלנד בה גידול האוכלוסייה השנתי עמד על כ-1.3% השקיעה בהתאמה 33% מהתוצר בדומה לנורבגיה. הפריון הנמוך בישראל אינו נובע מ"עצלות העובדים" אלא ממדיניות נעדרת עידוד לאומי להשקעה – תחלופת עבודה בהון (מחשוב, אוטומציה, רובוטיקה, בינה מלאכותית) , ולהשקעה בהון האנושי. (ידע ומיומנות העובדים). לפי מחקרי מרכז טאוב המסתמכים על נתוני ה OECD, ישראל מאובחנת בשיעור הגבוה ביותר של מועסקים בהי-טק מתוך החמישון העליון בהשוואה למדינות ה-OECD . מאידך פער המיומנות בין עובדי ההי-טק ליתר עובדי המשק בישראל מאובחן כגבוה ביותר בין מדינות אלו – במרחק משמעותי מבארה"ב , בנורבגיה, בהולנד, אירלנד ועוד. כדי "להחזיק את הראש מעל המים" עובדים הישראלים שעות רבות יותר מכל עמיתיהם במערב. פרסומי מחקר נוספים מראים כי פריון העבודה בישראל נמוך במנהל הממשלתי ב-73% ממדינות הסמן , ובהתאמה נמוך ב-58% במגזר הציבורי, ב -45% בתעשייה, ב-44% בכלל המגזר העסקי. לפי ממצאי חוקרי "מכון אהרון דברת "במרכז הבין תחומי. 75% מן הצמיחה בישראל נובעת מגידול מספר שעות העבודה, ורק 25% מגידול התפוקה לשעת עבודה.
ממשלות הימין בישראל לא נקטו ואינן נוקטות במוצהר במדיניות של רווחה אוניברסלית שוויונית אלא משאירות את המשק והחברה להתגלגלות קפיטליסטית אקראית. מערכת החינוך הגיבה אמנם לצורך השכלתי מורחב בלימודי אנגלית ומתמטיקה, אך ההוצאה הלאומית הפעילה בשוק העבודה עומדת על כ-0.2% מהתמ"ג, בהשוואה לדנמרק 2.2% ובהתאמה שוודיה כ-1.2% פינלנד כ-1.0%. קצבת הבטחת הכנסה בישראל תקועה מאחור לאורך זמן רב בהשוואה לעליית השכר הממוצע ולעליית קו העוני בין השנים 1985 ל2017 (חוקרי מרכז טאוב על בסיס נתוני הביטוח הלאומי )
המדיניות הפיסקלית בישראל נעדרת מגמה של גיוס משאבים תוך מיסוי פרוגרסיבי עמוק באלפיון/אחוזון/עשירון העליון ומיסוי ירושות עתק לצורך מימון רווחה שוויונית. תקבולי המס בשנה במדינות הסמן – הולנד, פינלנד, אוסטריה, דנמרק, ושוודיה גבוהות ב-140 מיליארד שקל בשנה מאשר בישראל. משאבים אלו מממנים את סף הרווחה האוניברסלית הגבוה בארצות הסמן.
בעוד שבמדינות דמוקרטיות (כמדינות הסמן לעיל) מתפתחת תודעה דמוקרטית שאינה קשורה בהאלהת דמות שלטונית כלשהי, כרבע מאזרחי ישראל רואים בנהנתניהו מונארך כל יכול הנושא את העם והמדינה על כתפיו, ומכאן כל חטאיו מחולים. כרבע נוסף רואים בשלטון מכשיר לשכנוע העם כי יש להיכנע לצווי היושב במרומים צווים המועברים לפשוטי העם באמצעות רבנים בעלי שיג ושיח עמו, רבנים היודעים מתי מסכים האל העליון לאפשר לעם ישראל לחמוס את אדמת השכן הפלסטיני , ומתי תופס הדיבר "לא תגנוב". הבורות הדמוקרטית – אי הבנת המהות הדמוקרטית החילונית, היא אבן הנגף המשמעותית העומדת בדרכנו. מבעד לערפל הבחירות.