מומלצי השבוע

בין התקווה לטירוף – "תגידי שאת שלי", מאת אליזבת נורבק,

"תגידי שאת שלי", מאת אליזבת נורבק, הוא מותחן פסיכולוגי מצמרר. שלוש נשים: אחת המאמינה שהיא מצאה את בתה האובדת, אחת המבועתת מכך שהיא עומדת לאבד את ילדתה, ואחת הנחושה לגלות מי היא באמת. סטלה היא פסיכותרפיסטית נשואה באושר ואמא אוהבת ודואגת לילד בן שלוש עשרה. אבל כשאישה בשם איזבל מגיעה לקליניקה שלה לצורך טיפול, חייה השלווים מתחילים להתפורר. היא משוכנעת בכל נימי נפשה שאיזבל היא בתה, אליס, התינוקת שנעלמה לפני יותר מעשרים שנה במהלך חופשה משפחתית על חוף הים. כולם חשבו שאליס טבעה ושאין טעם להוסיף ולחפשה, אך גופתה מעולם לא נמצאה וסטלה מאמינה בכל ליבה שהיא עדיין חיה. אבל כולם מסביבה חוששים שהיא סובלת מהזיות ומנסים לשכנע אותה להרפות. האם איזבל היא אכן אליס, אותה תינוקת שנעלמה? סטלה מוכנה לסכן את כל מה שבנתה בחייה כדי לגלות את התשובה, אבל בעשותה זאת היא מפעילה שרשרת אירועים היוצאים משליטתה, ומסכנת בכך את עצמה ואת כל היקרים לה.

(מאנגלית: דן כ"ץ, הוצאת דני ספרים, 488 עמ')

מי את, רוזלינד?

"מי את, רוזלינד?", מאת סם רקובר, הוא רומן מרתק על רצח ונקמה, כמיהה עמוקה, ועל יד זיכרון לאהבה גדולה. מיכאיל וורושילובסקי הזמין לארוחת פרדה את שני בניו, את עורכת הדין שלו, ואת גרישה ידיד נעוריו המטפל בו. מיכאיל הנוטה למות והמבקש לומר מילים אחרונות מצליח רק לספר סיפור על מפקחת שוש לוגסי, יפהפייה אדומת שער, העוברת מהמשטרה לפרקליטות.  פרקליט המחוז מבקש ממנה להכין חוות דעת על תיק רצח יעקב פרח, החשוד הוא דוד יפתח. בחקירה מגלה שוש שאחיו של הנרצח נפטר בבית אבות וחושדת שהאחים נרצחו על ידי אותם אנשים. הסיפור על שוש משתלב בחייו האישיים של אבשלום בנו של מיכאיל, המתחבט בציור של אישה בעירום. לאחר מות אביו מחפש אבשלום תשובות לשאלות: מיהי שוש לוגסי? ולאן נעלם גרישה? מתברר שלאביו הייתה אחות יפהפייה, רוזלינד הדומה כשתי טיפות מים לשוש לוגסי, שעונתה, נאנסה ונרצחה בלוגנסק אוקראינה שנכבשה על ידי הנאצים. מתבאר גם הקשר בין רצח שני האחים לבין חיסול משפחותיהן של מיכאיל, גרישה ורציחתה המזוויעה של רוזלינד. אבשלום מצייר את רוזלינד היפה נשקפת במראה, ציור מדהים ביופיו. אולם סיום הרומן מפתיע.

(הוצאת כרמל, 325 עמ')

תותי עושה שטויות

"תותי עושה שטויות", מאת שרון מגנזי, הוא סיפור ילדים משעשע ורגיש, באמצעותו נוכל ללמוד שכמעט בכל שטות חבויה משמעות; שאי אפשר להתהלך כל הזמן בפנים רציניות; שאפשר לתת מקום לשטויות, אצל ילדים ואצל מבוגרים. במרכזו של הספר ניצב הילד לביא, הנוהג להשתטות לעיתים כשהוא עם בני משפחתו. לכל מעשה משובה שלו יש לו הסברים, אך בסופו של הספר הילדים והמבוגרים שלצידם מגלים מה עומד מאחורי כל מעשי המשובה שלו ברגע מרגש במיוחד. הילד לביא מתגורר במושב עם הוריו ואחותו שירה. יש לו עיניים תכולות ושער זהוב אך למרות שהוריו קראו לו לביא, נוהגים לכנותו בכינוי שהעניקה לו דודתו "תותי שטותי מארץ הפלאות". לביא זכה לכינוי על שום מעשי המשובה הרבים שלו אשר אותם הוא מתמיד להסביר באופן שהוא יודע שהוריו יקבלו באהבה. כמו ילדים רבים, לביא יודע מה מותר ומה אסור לעשות, אבל לפעמים הוא חייב בכל זאת לנסות ולבדוק את הגבולות, וכשהוא עושה זאת הוא כבר מכיר את בני משפחתו היטב ויודע מה יוכל לומר להם כדי להפיג  את כעסם.

(איורים: ליטל פאר. הוצאת אוריון, 20 עמ')

דור המתבגרים

"צ'יק ואני", מאת וולפגנג הרנדורף, הוא רומן אבסורדי, הרפתקני ומצחיק לבני נוער, שמציג את העולם דרך עיניהם של שני נערים מתבגרים, ילד שמנת רגיש ובן מהגרים מוזנח ומופרע, שחורשים את מזרח אירופה ברכב גנוב. מייק פוגש בצ'יק: נער רוסי שלוח רסן, שתוי תמידי, יתום, עני וקורע מצחוק. צ'יק הוא התגלמות הספונטניות, שמחת החיים והסקרנות, הוא חופשי ותלוש ומסתורי והוא מגלה למייק שאפשר לחיות אחרת. מפגש התרבויות שלהם הוא מרכז הספר. צ'יק לא גנב את המכונית בקצה הרחוב, ומייק לא עזב את הבית בלי להודיע. הם פשוט שאלו רכב כדי לצאת למסע לכבוד חופשת הקיץ: לגלות את הדרך לחבל ולאכיה, לרמוס שדה שיבולים מתחת לגלגלים כדי לאיית את שמם בענק. הם ילמדו לשקר, לנווט, לקלל ולרוץ, למלא דלק, לברוח ממשטרת התנועה ולהחליף בין הדוושות.

(מגרמנית: שירי שפירא, הוצאת עם עובד, 216 עמ')