בקיבוץ שיתופי, כאשר הילדים הקטינים נמצאים "במשמורת משותפת" של הוריהם שהתגרשו, ושני ההורים נהנים מתקציבים דומים, ומקבלים "תקציבי ילדים" זהים – אין הצדקה לחייב את האב בתשלום מזונות לילדיו הקטינים.
כך פסקה השופטת יפעת שקדי שץ מבית המשפט לענייני משפחה, ודחתה את תביעת האם לחייבו במזונות ילדיו הקטינים.
מזונות קטינים ומשמורת בקיבוץ: בני זוג, חברים בקיבוץ שיתופי, התגרשו ולהם ילדים קטינים. משכורותיהם משולמות לקיבוץ שנותן תקציב נפרד לכל הורה (תקציב קבוע וכן "תגמול נוסף" מדורג בהתאם לגובה השכר).
בנוסף, הם מקבלים תקציב בעד כל ילד. בהתאם להחלטות הקיבוץ, זכאים ההורים שנפרדו לקבל בית נוסף בקיבוץ.
האם תבעה לחייב את האב לשלם לה 2,500 ש"ח עבור מזונות לכל אחד מהקטינים, לשאת ב"רכיב המדור" (המגורים לקטינים) ובמחצית מההוצאות השוטפות של "המדור" לקטינים. ככל שהקיבוץ יחייב את האב ישירות במחצית הוצאות הקטינים, הציעה האם, הוא לא יידרש לשלם לה סכום זה.
בנוסף טענה האם כי ההוצאה החודשית הממוצעת שלה בעד הילדים, היא מעבר להוצאות שהקיבוץ מחייב את ההורים, ואת ההפרש היא תבעה לקבל מאת האב. מנגד, השיב האב, כי הכנסתו מועברת לקיבוץ שנושא במלוא צרכי הקטינים, ומשכך אין לחייבו במזונות.
קודם לפסיקת המזונות, הסבירה השופטת, יש להחליט ב"סוגיית המשמורת". ההורים הסכימו על "משמורת משותפת ועל חלוקת הזמן ההורי באופן שווה", כשהמחלוקת ביניהם נגעה ל"חלוקת הזמן".
השופטת אימצה את תסקיר העובדת הסוציאלית ופסקה על משמורת משותפת ועל חלוקת זמן שווה בין ההורים במהלך החודש (תוך קביעת ימים וסופי שבוע "מתחלפים" של שהות הילדים עם כל הורה).
אשר לתביעת המזונות – השופטת אמרה כי בגילים 6 עד 15 "חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה".
לפי הפסיקה החדשה של בית המשפט העליון, החלוקה בפועל ביניהם "תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, ובהתאם לחלוקת המשמורת בפיזית בפועל".
השופטת הסבירה שלצורך קביעת המזונות, במתכונת ההתנהלות בקיבוץ השיתופי בו גרים ההורים, אין משמעות, לגובה שכרם או להטבות נוספות שהם מקבלים כתוצאה מעבודתם, שכן כל השכר מנותב לקיבוץ, והחברים זכאים לתקציב חודשי ולתגמול נוסף הנגזר משיעור השכר.
במקרה זה, מצאה השופטת כי התקבולים שמקבלים ההורים מהקיבוץ דומים בשיעורם, אין פער משמעותי בהכנסות ההורים, שיעורו של התקציב החודשי זהה ושיעורו של התגמול הנוסף דומה.
כל הורה, המשיכה השופטת, מקבל מהקיבוץ תקציב חודשי בעד כל ילד שנועד לספק את כל צרכיו (ולכסות את הוצאות הילדים הנובעים מהשהות אצל הורים). הקיבוץ מחייב את החבר בתקציבו בעד השירותים שהוא נותן לו, ומחלק באופן שווה בין ההורים את תקציב הילדים וההוצאות בעד השירותים שהם מקבלים. ההורים, תארה השופטת, אינם נדרשים לשאת בהוצאות דיור, ושניהם מתגוררים בבתים שהקיבוץ הקצה להם.
משכך, דחתה השופטת את תביעת האם. היא קבעה כי כל הורה יישא בהוצאות הקטינים כאשר הם במשמורתו, לרבות ביגוד והנעלה, וכן ישאו ההורים בחלקים שווים בכל הוצאה חינוכית או רפואית שאינה כלולה בסל הבריאות.
משמורת משותפת, הבהירה השופטת, "לא נמדדת לפי חלוקת זמנים שווה אלא על פי איכות הזמן, ובמקרה בו הצדדים גרים באותו קיבוץ לא ניתן למדוד באופן קפדני ומדויק את חלוקת הזמן. לכן, גם אם יהיה שינוי קל בחלוקת הזמן ההורי לא יהיה בכך כדי להשליך על החיוב במזונות".
עוד חייבה השופטת את האם בהוצאותיו המשפטיות של האב בסך 4,500 שקלים.
מזונות קטינים ומשמורת בקיבוץ: תמונה, אתר בית המשפט
לכל כתבות הזמן הירוק לחצו כאן
