מיזם אקולוגי קהילתי "שדמאמא": קונספט המיזם מהווה דוגמא למשקים לא פעילים

דובי ורותי וולפסון הם בעלי נחלה במושב שדמה  אפרת בתם יזמה את הגרעין לפעילות "גן הורים", מתוכו צמח מיזם אקולוגי קהילתי "שדמאמא" הממוקם בשטח המשק. אליהם הצטרפו חברים וחברות מהסביבה הקרובה והרחוקה, המפתחים ומפעילים סדנאות ופעילויות מגוונות. הריקוד בטבע מושך משתתפים וקונספט המיזם מהווה דוגמה והשראה למשקים שאינם מעובדים, או מעובדים חלקית.

כמה יזמויות אתם מכירים ששם הרחוב בו הם ממוקמים ופועלים, תואם ופועל ברוח המיזם שהקימו?

דובי ורותי וולפסון מתגוררים ברחוב הזורעים במושב שדמה המשויך ליישובי גדרות. לפני כ-12 שנה, בתם אפרת וולפסון, זרעה את הזרעים למיזם קהילתי ראשוני, שצמח והתפתח ל-"שדמאמא". מאז עבר המיזם גלגולים שונים ועדיין מתפתח ומתרחב. עמוד התווך של "שדמאמא" הוא הקהילה כי ללא קהילה אין "שדמאמא'.

על חקלאות ויוגה

דובי וולפסון (68), אגרונום, עבד 42 שנים בשרות ההדרכה של משרד החקלאות (שה"מ) בענף הפרחים, עד פרישתו לפנסיה. דובי מעבד את המשק החקלאי של הוריו יעקב וסופי וולפסון ז"ל, מוותיקי שדמה, שהגיעו למושב בשנת 1956 מרמת גן, בעקבות ההכרזה של בן גוריון מהעיר אל הכפר, באותן השנים.

בני הזוג הקימו משק לתפארת, שכלל: לול, פרדסים, מטע אפרסקים, פרחים וירקות. "במשך השנים מספר ענפים נסגרו, בהתאם לכדאיות ולרווחיות. לדוגמא, גידול פרחי הגרברה ארך רק שנה אחת. בסוף שנות השמונים המשק היה פעיל חלקית ונותרו בעיקר ה'שמוטי' וגידולים חקלאיים קונבנציונליים.

"הגעתי כפעוט בן ארבע שנים לשדמה, כשרק עלתה על הקרקע וגדלתי כבן יחיד במשפחתי הקטנה. השתלבתי יפה באזור הכפרי 'גדרות' שהלך והתפתח וכולל שישה כפרים: מישר, כפר מרדכי, משגב דב, כפר אביב, גן הדרום, שדמה ועשרת – היישוב הקהילתי, המאגד ומרכז את מוסדות ושירותי המועצה.

"משבגרתי לאחר השירות הצבאי, פניתי ללמוד חקלאות בפקולטה ברחובות. סיימתי תואר ראשון ב-1974. את התואר השני למדתי תוך כדי עבודה בשה"מ וסיימתי בשנת 1984. אין ספק שאהבת הטבע והחקלאות באה מהוריי ומהחיים באזור כפרי.

"נישאתי לרעייתי רותי, הקמנו לנו משפחה ושני ילדים: כפיר (41), שעובד בהיי טק בבאר שבע ואפרת (38), המתגוררת בחמש השנים האחרונות עם ילדיה באוסטרליה. אני נזכר שאבי ממש שמח כשבישרתי לו שאני הולך ללמוד חקלאות. ובאותה נשימה, אני מציין שלא הייתי שמח אם בני כפיר היה אומר לי זאת. לעומת זאת, אני שמח שהוא עוסק בתחום שבחר. אין ספק שהימים של העיסוק בחקלאות השתנו מאד לצערנו. וזאת שאלה גדולה: האם יהיה ניתן לשנות ולשקם, לדור הבא? יש לנו ארבעה נכדים וקשה לדעת במה יבחרו לעסוק.

"במקביל לעבודתי בשה"מ למדתי יוגה. נשאבתי לעניין בכל רמ"ח אבריי, לגוף ולנפש. ליוגה הגעתי לפני שנים רבות במקריות מבורכת, ככל שנוכחתי איך התרגול הביא לשיפור משמעותי בבריאותי ובאיכות חיי. בחרתי להעמיק ביוגה, בהבנתה ולשלבה בחיי. מאז ועדיין כיום אני מקפיד לתרגל, לא רק כדי לשמר את כל הטוב להם זכו הגוף והמחשבה, אלא כדי להוסיף ולשפר ולהתמקצע כי השמים הם הגבול.

"השיטה בה בחרתי ללמד, התחילה במורה ההודי ב.ק.ס. איינגר והתפתחה בהשראת מורים, כמו: דונה הולמן, אורית סן גופטה ונירה יורב. כבוגר קורס המורים הראשון של יוגה, התחלתי ללמד יוגה משנת 2007, כשהתחברתי לארגון מורי היוגה. מתוך רצון להעביר את הטוב הזה הלאה ולשדרג לעוד אנשים את איכות חייהם, בחרתי תרגול הנמשך שעה וחצי, בהן אני משלב אסנות (תנוחות), נשימה, מדיטציה ואלמנטים נוספים ליצירת תהליך מאוזן ואופטימלי."

מאז שוולפסון למד בודהיזם, הוא גם מנחה מפגשי מדיטציה טיבטית בשדמה ובמקומות נוספים.

רושמת תרופות

רותי וולפסון – רושמת תרופות מזה כ-34 שנים. "סיימתי דוקטורט במכון וויצמן בתחום הביולוגיה המולקולרית, ופוסט-דוקטורט באיסט לנסינג, מישיגן."

לאחר ניסיון להשתלב במחקר במכון וולקני, שנתקל בבעיות תקצוב קשות, החליטה לחפש עבודה בתעשייה ולבסוף השתלבה בתעשיית התרופות: "התמחתי ב-Regulatory Affairs, כלומר, ברישום תרופות – עבודה מול שלטונות הבריאות בארץ (משרד הבריאות) ובעולם (FDA, IMEA). התחלתי את דרכי בחברת 'אינטרפארם' ולאחר מכן עברתי לעבוד בחברת 'קמדע'. לפני מספר שנים פרשתי לגמלאות, אבל אני ממשיכה לעבוד בייעוץ לחברת סטרטאפ 'סיילנסיד', המפתחת תרופה לסרטן הלבלב. אני מעורבת, ונרתמת לעבודות ופעילויות ב'שדמאמא' לפי האפשרות."

מיזם "שדמאמא"

שני בני הזוג מעורבים במידה רבה בפעילות המרכז האקולוגי. הם שותפים בקבלת החלטות על הפעילות השוטפת והעתידית במשק, בניהול כללי וגם לוקחים חלק פעיל.

פרויקט הדגל של המיזם התחיל בקמפיין מימון המונים בשנת 2014 והשתילות הראשונות היו בשנה אחרי. לדברי חברי הקבוצה, "היער שלנו הינו מודל רב-שכבתי המאפשר מקום לעצים, לצמחיה מגוונת, לבעלי חיים ולאדם עצמו. אנו עושים זאת דרך חקלאות משקמת, אשר מגדלת מזון תוך יצירת בית גידול עשיר לחי ולצומח."

מאות אנשים חלפו דרך אדמת "שדמאמא", כמעט מכל מקום בעולם. הפרויקט הינו שיתוף פעולה של אנשים רבים, שכל אחד נתן משהו מעצמו – אלו שהגיעו לסדנת בנייה בבוץ ולקחו חלק מהקמת בית האדמה, החבר'ה שהגיעו לסופי השבוע של שתילות מלבד גידול מזון. היער מאפשר תרבות של פנאי, מקום לפעילויות למבוגרים ולילדים, וכן נדבך של אמנות ומחול. החיים בקהילה קרובה מלאים ביתרונות ואתגרים.

איך נולד המיזם "שדמאמא"?

דובי וולפסון: "הרעיון הראשוני נזרע על ידי אפרת בתנו, שהגיעה עם רעיונות של קיימות, הגנה על הסביבה וקהילתיות. אפרת אספה סביבה קבוצה של אנשים שהלכו איתה ותמכו ברעיונותיה.

"הפעילות התחילה לפני כ-12 שנים בשטח המשק, במיזם שנקרא 'גן הורים'. הרעיון היה להקל על ההורים הצעירים שיוכלו לצאת לעבודה, בזמן שילדיהם מועסקים. כל יום הורה אחר היה אחראי לטפל ולהעסיק על כל ילדי הקבוצה וכך ההורים התפנו: להקמת יער מאכל, עבודות נדרשות, ליקוט צמחים ועלים למיניהם, בכדי להכין ארוחות משותפות ועוד.

"רעייתי רותי ואני התחברנו בקלות לרעיונות הקיימות, בהיבטים שונים הלכה למעשה. לדוגמא: עברתי לגדל את ההדרים במשק בשיטה האורגנית, ללא שימוש בדשנים וללא חומרי הדברה. אני כן משתמש במלכודות (ללא רעל) 'סרה-טרמפ'. הייתי אחד מהראשונים בארץ, שהתחיל להשתמש במלכודות אלו. אפילו את העשבייה אנו מכסחים בחרמש מוטורי, מספר פעמים בשנה. בנוסף, בסוף המשק יש לנו שלוש בריכות לאגירת מי גשם, לשמירת המים וניצולם מתפקדות היטב. כיום דונם אחד מוקדש לעצי הדר, הכוללים: עצי שמוטי, אשכוליות, פומליות, לימונים ועוד."

הפרי שדובי קוטף (בעצמו) נמכר במכירה עצמית, בנקודת מכירה זעירה במשק. הפרי מוכן בשקיות והקונים באים, לוקחים פרי ומשלמים במזומן בקופה או בביט. וולפסון מציין שהשיטה עובדת לשביעות רצונו. שם המיזם במשק היה בתחילה "מש"ק 43" כמספר המשק וראשי התיבות של מרחב שיתוף קהילתי. לאחר מכן, חברי הקהילה בחרו בהצעתו של חבר הקבוצה, יונתן קלדרון, ממשגב דב, בשם: "שדמאמא", על בסיס מרכז אקולוגי שהיה בזמנו במושב ניר משה, בשם "אדממה", אך עם הקשר לשדמה.

דובי מספר שמיזם "שדמאמא" תפש מיד: "כיום כ-15 דונם משטח המשק בחלקה א' הוכשרו לגידולים ופעילויות – ובכל שנה אנחנו משפרים ומשדרגים בהתאם להחלטות הנהלת העמותה. מספר החברים משתנה כל הזמן – ישנם חברים שהפכו את המיזם לביתם, אחרים באים לתקופה וממשיכים בדרכם בחיים, אך רובם ממשיכים לשמור על קשר ובאים לבקר. המקום, הרעיונות, הפעילויות והתוכן יצר לכידות של משפחה גדולה וחמה."

פעילות מגוונת ב"שדמאמא"

אורי מילמן (41): "הגעתי ל'שדמאמא' לפני כשמונה שנים מרחובות, לאחר שעסקתי במשך כ-12 שנים בהיי טק. מצא חן בעיני הרעיון של חיים פשוטים, קרובים לטבע ולקהילה. כמי שאוהב לעבוד עם אנשים, מתאים לי להוביל  את נושא הסדנאות. במיוחד סדנת הליקוט, בה אני מסביר על יער המאכל, הצמחים למיניהם, מה מלקטים ומה קוטפים? התעכבות ליד צמחים מיוחדים ולא מוכרים כמו: אקליפטוס דולינכריכאה, עץ גרגר פנמה וצבר נופאל המאופיין שהוא ללא קוצים עוד. בסופו של המסלול אנחנו מקיימים בישול משותף ואכילה בצוותא. לעבור עם הקבוצה במסלול הליקוט ביער המאכל, לשתף בידע ובחוויה, לראות את התמונה הרחבה יותר, כל אלה גורמים לי לריגוש והנאה."

מילמן מוסיף כי בפעילויות השונות "שדמאמא" מציעה קורסים ייעודיים ללימודים על קיימות ונושאים נוספים, כמו: קורסים להכשרת מתנדבים בקהילה ולקהילה. מדובר על עשרה אנשים במשך שבועיים, המתכנסים ללימודים והתנסות דרך החוויות, דרך שיעורים של מחול בטבע ועוד.

מילמן: "הדרך הכי קלה היא להצטרף לאחד מסיורי ההכרות שמתקיימים באופן שוטף, או לתאם סיור הכרות פרטי. הסיורים שונים זה מזה ומותאמים באופן אישי לאורחים: מהתרוצצות בטבע ולמידה חווייתית לילדים ומשפחות, ועד מפגש ייחודי עם תכני קיימות ואקולוגיה לבעלי זיקה לתחום. הסיורים נערכים בקבוצות של 5-10 אנשים בכל פעם. בסיור, שעורך כשעתיים, המבקרים לומדים מהו יער המאכל, הערוגות, בריכות החורף, הקהילה והטכנולוגיות בהן חברי "שדמאמא" משתמשים.

"קיימות בשבילי היא מערכות יחסית מיטיבות בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו ולסביבתו".

מורן זילברברג (40), רקדנית מנחה שיעורי ריקוד בטבע. אם לשתי בנות מתגוררת בשדמה, וחברה כשנתיים בקהילת "שדמאמא".

ההתמקצעות של מורן רחבה ומגוונת: יוצרת עבודות מחול, מלמדת גאגא, מחול עכשווי, אימפרוביזציה וקומפוזיציה במסגרות שונות בארץ: "רקדתי בלהקות ובפרויקטים שונים. למדתי פסיכודרמה והנחיית קבוצות. אני מטפלת בשיטת אילן לב. השתתפתי בקורס מורות 'מודעות דרך ריקודי בטן' של אורלי פורטל. אני משתתפת בתוכנית השנתית 'גוף בטבע' של איריס נייס – מלמדת במרחב הפתוח ועובדת בעיקר אינטואיטיבית ובהתאמה לאנשים ולקבוצה.

"חשוב להדגיש שבשיעורים שאני מעבירה," אומרת מורן, "אין צורך בניסיון קודם," ומסבירה שהריקוד הוא שפה בה ניתן לבטא, את כל מה שחי ופועם בתוכנו. וכן מה שאנו מייחלים לו, ומה שמייחלים להיפרד ממנו.

"בטבע אני מקבלת השראה אינסופית לתנועה ולהשתנות. תזכורת מתמדת למעגל החיים-מוות-חיים, חוויה הבסיסית והעמוקה של הקיום שלנו. החיבור בין הטבע לריקוד ותנועה מצמצם את הפער בין ה'אני' היחיד לבין ה'עולם', שהוא כל מה שמעבר לשכבת העור שלנו ולעיתים אף מעלים אותו ויוצר תחושת התמזגות. לעיתים הפער נשאר ובכל זאת, ה 'אני' מקבל יותר מקום ותחושת רווחה ואפשור ב'עולם'.

"התנועה והחושים הם חוטי הרקמה בין השניים. כל מה שקיים בטבע הוא גירוי, שאם נבחין בו, הוא יוצר תנועה ושינוי. מהנשימה – התנועה הבסיסית ביותר, ועד לתנועה גדולה במרחב שכל חלקי הגוף שותפים ומקבלים ביטוי: הריח, המראות, התאורה, המגע עם האדמה, עם הרוח המלטפת, הטל וכו'. הכול רוחש בעוצמות שונות, ומעיר ללא מאמץ ובאופן בלתי אמצעי את התאים שלנו ומזכיר להם שהם גם טבע, ומקור לגירוי ותחושה.

"פרט לכך, פשוט כיף לרקוד בטבע. לכן מתקיימים שעורי תנועה שוטפים, פעמיים בשבוע, בבוקר. בקורסי קיימות ובתוכניות מתנדבים. השיעורים הקבוצתיים הם לנשים וגברים בכל הגילאים. כמו כן מתקיימים שיעורים, בהם המפגשים אחת על אחת, המיועדים בינתיים לנשים בלבד."

אביבית ישראלוף (38), זמרת, ילידת חולון, האוהבת לטפל בילדים ומוציאה בימים אלו אלבום שירים, מספרת: "הגעתי ל 'שדמאמא' לפני כשלושה חודשים, לאחר ששמעתי על המקום. זמן רב חיפשתי מקום לחיות בחוויית חיים העוסקת בקירבה לטבע ולאדמה. בעבר שרתי, ניגנתי ומכרתי בגדים יד שנייה בקרקס נודד.

"'שדמאמא' זהו מקום עם אנרגיה אחרת, הקירבה לטבע מוציאה מהאדם איכויות מיוחדות. אני לומדת את המקום ופעילה בכל שמבקשים ממני – משמירה על התינוקות והילדים ועד סידור המחסן ואחרים. הקיימות בשבילי, היא איך להשתמש שימוש מושכל במשאבים ובחומרי גלם קיימים וממוחזרים, להפעיל שיקול דעת לפני שקונים מוצרים מכל סוג – ולתת מחשבה מה נזק הצריכה והרכישה עושה לעולמנו."

דובי וולפסון: "בשנים האחרונות רבים מהמשקים במושבים אינם מעובדים, או מעובדים חלקית. החזון שלי הוא שנוכל להביא פרנסה מהמודל החדש של המשק שאנו מקיימים בשדמה ולהוות השראה למשקים אחרים, באזור גדרות ובכלל במושבים.

"אני רואה את המיזם מתפתח, מביא עוד אנשים לסיורים, מספק תוצרת להאכיל את העוסקים במלאכה כאן ואפילו מצליח להביא הכנסה למשק. אני חושב שמיזם כזה יכול להוות דוגמה למשקים אחרים שאינם מעובדים כלל או מעובדים חלקית – להראות שיש אלטרנטיבה חקלאית מקיימת תרתי משמע."

"שדמאמא"  והקורונה

וולפסון: "כשהקורונה הגיעה לארץ באביב 2020 התחלנו בפרויקט ערוגות הירקות שלנו. פרויקט שחיכה לרגע הנכון. אנו מאמינים שניתן לייצר מזון תוך תמיכה באדם ובטבע בצורה שתהיה כלכלית, ללא צורך בכלים כבדים, ללא שימוש בחומרי הדברה ודשנים כימיים – הכל תוך הסתכלות על הטבע כשותף, ולא כמשאב או כאויב.

"ערוגות היער גדלות מחודש לחודש וכוללות שפע של ירקות המזמינים להצטרף לקהל הלקוחות של סל ירקות וצמחי תבלינים. חלק מהפעילויות והסדנאות התבטלו בתקופות הסגרים, אך אנחנו הולכים עם הפנים קדימה – ומציעים קורסים וסדנאות המחברות בין אדם לעצמו, אדם לחברו ואדם לסביבתו.

"לפני הקורונה, עיקר המתנדבים לזמן קצר ששהו "שדמאמא", הגיעו ממדינות שונות ברחבי העולם. עם פריצת הקורונה וסגירת הגבולות לאנשים מחו"ל, היה צורך לשנות כיוון, אז פתחנו את הקליטה למתנדבים מהארץ. פיתחנו תוכניות קצרות בהן מתנדבים שהו כאן לתקופות קצרות (שבוע עד שלושה שבועות), עבדו ולמדו נושאי קיימות שונים."