"למדתי בבית ספר של כפר יהושע וההורים שלי חשבו-אמרו שתעודת בגרות זה דבר מיותר וצריך לעסוק אך ורק בחקלאות"
מיכון גידולי שדה: כל מה שביקשתם, רציתם, שאפתם והתעניינתם לדעת על מכשור חקלאי לדורותיו – סעו בבקשה לעיר אשקלון, שם בבית פרטי שבחצרו גדל מגוון פירות הדר ושם תזכו למענה. מה זה מענה: כל רכיב של טרקטור, כל בורג של מכונות דישון והשקיה, כל כלי כבד או קומביין לעבודת הקרקע החקלאית – מפיו של הלל ליאור תשמעו ובעיקר תאזינו לתשובה המקצועית ביותר, המפורטת ביותר, שאין שנייה לה.
הלל ליאור הוא אנציקלופדיה בתחום מיכון גידולי שדה מהלכת שאגר במוחו לאורך עשרות שנים, ידע מקצועי שלא יסולא בפז. במטרה לשמר את מה שהוא יודע, לדורות הבאים, הוא הוציא לאור בשנת 2012 אוגדן שכותרתו: "התפתחות המיכון החקלאי בארץ ישראל בעת החדשה" ושם אפשר ללמוד הרבה מאד על התחום המקצועי והייחודי הזה – מיכון גידולי שדה
ללחוץ את ידו של הלל ליאור בכניסתנו לביתו, זה כמו ללחוץ יד ברזל. "אני מחזיק מפתח ברגים" מצטנע בתגובתו להשתהותי. לחיצת יד דומה היתה מנת חלקי לפני שנים רבות, עת פגשתי בתל-אביב את מי שהיה "מר עולם" בשנות השבעים ולימים שחקן הקולנוע וגם מושל קליפורניה ארנולד שוורצנאגר. ארנולד היה בשנות השלושים לחייו. הלל ליאור ציין ב-13 בינואר 2020 את יום הולדתו ה-93!
"הבצל שגדל בארץ לא היה אידיאלי מבחינת כושר השימור וחיי המדף. היה מאבד בקלות קליפות ונחשף לגורמי מחלות. הצעתי לקנות מערכת הולנדית לקינוב (הסרת שורשים ועלווה) בצל. עלה לי רעיון לפתח ממיינת. בנינו כזאת והפעלנו בשדה. שינינו להנעה הידראולית כך שניתן לשלוט על מהירות הסכינים"
תחנות רבות עבר הלל ליאור בחייו והיה מדהים לשמוע בראשית שיחתנו ש"מה שמשך אותי למכשור החקלאי היה הרעש של הטרקטור והעוצמה שלו, כאשר פעל בשדות מושב כפר יהושע בעמק יזרעאל, שם גדלתי להורים שהיו ממייסדי המושב".
הידע העצום בראשו של הלל הוא בלתי נתפס. הוא שוחה בחומר וזוכר פרטים הכי קטנים מלפני עשרות שנים. ידע שכזה תואם בן אנוש שהגיע לדרגה בכירה במוסד אקדמי, אולם בן שיחנו אינו מחזיק כלל תעודת בגרות. "למדתי בבית ספר של כפר יהושע וההורים שלי חשבו-אמרו שתעודת בגרות זה דבר מיותר וצריך לעסוק אך ורק בחקלאות" ולכן נביא בפניכם סיפור אישי שסיפר ידען המכשור החקלאי.
מיכון גידולי שדה – ההתחלה
"גידלנו תפוחי אדמה. אבי חלה במחלה שפגעה ביכולתו לבצע עבודה פיזית. כך, מגיל צעיר, מילדות, נקשרתי לחקלאות. בכפר היתה סככת מכונות. היו בה טרקטורים וכלים לעבודות כבדות וציוד ייעודי שהופעל על ידי החקלאים: מקצרות לשחת, מדשנות" דברי הלל ליאור שנאמרים בלהט, כמעט בלי מעצור. "הטרקטורים שימשו לביצוע חריש. בכפר היתה בעיקר חקלאות בעל, שתלויה בחסדי שמיים. רק בשנת 1938 אחרי שהגיאולוג פיקהרד גילה אקוויפר (אקווה) הגיעו מים מכפר חסידים בצינורות. באר קטנה ליד הקישון סיפקה מים אבל היה מחסור בברזים. כשפרצה מלחמת העולם השנייה השלטון הבריטי בארץ ישראל דאג למזון לאוכלוסייה".
הבריטים הביאו מאירלנד זרעים של תפוחי אדמה. את שמות הזנים יורה הלל בשניות: "אפ-טו-דייט" ו"הלן באואר" וכדברי הלל ליאור: "זה הרים את כפר יהושע על הרגליים. התנסיתי בגידול תפוחי אדמה בן 13. לרשותנו היו ארבעה דונם שטח גידול". בהיותו בן 15, שנת 1942, השתלב הלל ליאור בעבודה בסככת המכונות החקלאיות. "אחד העובדים בסככה התגייס לצבא הבריטי והורגש חסר בכוח אדם. בסככה היו מכונות לדיש וקומביינים וכן מהלמת אחת. למכונת הדיש היתה מקצצה "טיבן-רייסר" שקיצצה קש לתבן וכך האכלנו את הבהמות. ידעו מהי החולשה שלי למכונות ובשעות שאחרי הלימודים בבית הספר עבדתי בסככה וסייעתי לתקן כלים ועבדתי גם על טרקטור בחריש".
"אני מאוכזב לחלוטין ממה שקורה. לחקלאות הישראלית התייחסו בעבר כגורם ייצור. היום אף אחד לא סופר את החקלאות החל במינוי שר, המשך על ידי שר האוצר ובממשלה. כל מדינות אירופה תומכות בחקלאות, בניגוד לאיחוד האירופי שמתנגד למענקים שנותנות מדינות לחקלאי אירופה. המדינות באירופה נותנות לחקלאים שלהן מעל השולחן ואפילו מתחת לשולחן"
בהתרגשות מתאר הלל ליאור: "זה היה טרקטור של 20 כוחות סוס דגם , T-20 חרש לעומק של 18-20 סנטימטרים בשטחי הפלחה. בעונת הקציר עבדתי עם עוד בן זוג על קומביין נגרר על ידי טרקטור אופנים. בחופש הגדול עבדתי ימים שלמים ובתקופת הלימודים כמה שעות כל יום אחרי הצהריים".
בשנת 1944 יצא הלל בחופשת הקיץ לסמינר של בני המושבים בירושלים. באותה עת הוכרז על הקמת הבריגדה היהודית. חבריו לכיתה הלכו לפלמ"ח. "אני הלכתי לבריגדה. הייתי במצרים תקופה ארוכה ואחר-כך באירופה. הייתי ספורטאי מצוין, רצתי שישה מייל (10 ק"מ) וזכיתי למעמד מכובד בבריגדה כי שם ידעו להעריך מי שהתמיד בספורט". הבריגדה היהודית פורקה בשנת 1946 והלל ליאור שב לכפר יהושע. על סף גיוסו לצה"ל הגיע לכפר יהושע איש גרעין פלמ"ח שעלה להתיישבות, עלי בן צבי, בנו של מי שהיה הנשיא השני של ישראל יצחק בן-צבי ז"ל. "הוא בא לקבל טרקטור לעבודה ואני הסכמתי לדחות את הגיוס כדי להפעיל את הטרקטור. זרעתי בלילות, גם בגשם שוטף".
הכי מנוסה בהפעלת מכשור חקלאי
סיפור חייו המרתק הוביל את הלל ליאור לבית קשת. "בוגרי בריגדה התארגנו לגוף שנקרא "נבו" על שם הר-נבו והתכוונו לעסוק בחקלאות רגילה וחקלאות ימית. חיכינו למשבצת קרקע במטרה להקים מושב. בחודש פברואר 1947 הצטרפנו למושב כפר קיש שבו היו בתי מגורים של 24 מ"ר – חדר+פינת מטבח וגרו שם עשר משפחות. הגעתי לכפר קיש נשוי והכי מנוסה בהפעלת מכשור חקלאי, בזכות סככת הכפר. עבדתי 12 שעות ביממה. הייתי אחראי על הטרקטורים והמכונות החקלאיות".
בליל הקמת מדינת ישראל הלל ליאור תיקן טרקטור שנעצר ופרס שרשרת. "כל הלילה תיקנתי את הטרקטור, שעה שבתל-אביב רקדו ברחובות". אחרי המלחמה הוקמו יחידות שהגנו על גבולות הארץ. הלל ליאור היה מפקד של אחת היחידות, אף שלא עבר קורס קצינים. בשנת 1951 עזב את כפר קיש וחזר לכפר יהושע. הוא שמע שמקימים מוסך בקסטינה ומי שהקים את המוסך, אדון דובנוב, הציע שהלל יצטרף לצוות ההקמה. "התייעצתי עם אשתי, ארזנו את הילדים וירדתי דרומה. גרנו בצריפים בבאר טוביה. הייתי אחראי על מחלקת הטרקטורים שהופעלה על ידי 20 עובדים".
הלל ליאור "החזיק מעמד" כדבריו במוסך עד שנת 1955. "אז באו אלי מקיבוץ ניצנים והציעו לי לבוא לעבוד בקיבוץ. עברנו לגור באשקלון ומאז אני גר בבית הזה שאנחנו יושבים ומשוחחים".
שנתיים עבד הלל בניצנים ובשנת 1957 חל שינוי נוסף בחייו החקלאיים. "בא אלי בן באר טוביה שמואל (מולה)הרמתי, שהיה אז מנהל חווה חקלאית ששכנה מזרחית למושב בית שקמה וקרוב למושב כוכב מיכאל. נתן ילין מור מהלח"י היה יושב ראש נשיאות החווה. הרמתי הציע לי לקחת על עצמי את נושא המיכון בחווה שנקראה "מרים". זו היתה חווה עם 2000 דונם כותנה, תחום שהיה אז מרכזי בחקלאות בישראל וכן גידלו שם סלק סוכר, אפונה, בצל וגזר. הבעלים של החווה היה ממוצא גיאורגי והחווה נקראה על שם רעייתו".
במהלך פעילותו של הלל ליאור בחווה החקלאית הוא השתתף בקורס בין-לאומי של עובדי פלחה לאורך שלושה חודשים. פרק עיוני בז'נבה (שווייץ) וסיורים מקצועיים בהולנד, אנגליה וגרמניה. בקבוצה הישראלית היו גם שלושה אנשי מקצוע ממשרד החקלאות. "נוצרה בינינו כימיה וימים אחדים אחרי ששבתי ארצה קראו לי רפי רמון ויאיר צוק שהיו אמונים על המיכון החקלאי והציעו לי עבודה במשרד החקלאות. אחרי 8 שנים כמנהל חווה חקלאית עם הרבה ניסיון מקצועי, השבתי בחיוב להצעה. בן 39 חשתי שיש לי מה לתרום במישור הלאומי. רפי רמון (היום בן 90 צלול, עירני -ש.ו.) בעל כריזמה וראש פתוח הפך מחלקה זנוחה לאגף מיכון וטכנולוגיה במשרד החקלאות".
בחודש פברואר 1966 הצטרף הלל ליאור למשרד החקלאות. בתפקיד הראשון שימש מדריך למיכון באזור הנגב ועד מהרה נתמנה מנהל המחלקה למיכון גידולי שדה וירקות באגף למיכון וטכנולוגיה". ואולם גם תחת כובע לאומי לא שקט הלל ליאור וניסיונו העשיר בתחום המיכון החקלאי הביא אותו לעולמות חדשים. "בגיבוי המשרד שירתתי חברות פרטיות בייעוץ מקצועי במצרים, ניגריה, קוסטה-ריקה, ברזיל, מכסיקו, רוסיה, קזחסטאן ומולדובה".
משימה מיוחדת בעבודתו היתה שליחות לארצות הברית. "שלחנו ציוד חקלאי לתערוכה בקליפורניה והדגמנו לחקלאים גם במדינת ניו-מכסיקו מכונה לאיסוף בצל. פיתחנו כלי שיענה לדרישות האמריקניות: קינוב שחוסך מיון ואריזה. בשנת 1981, ואחר-כך מדי שנה, נסעתי לדרום קליפורניה ודרום טקסס. הדרכתי וליוויתי חקלאים אמריקאים ושיפרנו כלים לעבודה יעילה יותר".
פעילותו למען המדינה – מיכון גידולי שדה
הלל ליאור מבקש להדגיש בפנינו שלושה נושאים שהם בעיניי גולת הכותרת של פעילותו גם למען המדינה. הנושא הראשון בצל לייצוא. "הבצל שגדל בארץ לא היה אידיאלי מבחינת כושר השימור וחיי המדף. היה מאבד בקלות קליפות ונחשף לגורמי מחלות. הצעתי לקנות מערכת הולנדית לקינוב (הסרת שורשים ועלווה) בצל. עלה לי רעיון לפתח ממיינת. בנינו כזאת והפעלנו בשדה. שינינו להנעה הידראולית כך שניתן לשלוט על מהירות הסכינים".
הנושא השני: גידול עגבניות לתעשייה. "אחרי מלחמת ששת הימים נסעתי לארצות הברית לחודשיים ללמוד גידול עגבניות לתעשייה. בקליפורניה התחלנו לנצל תלמים לא להשקיה אלא בנסיעה על טרקטור – הכנת מצע זריעה, בין גלגלי הטרקטור. זה הוכיח יעילות רבה ובארץ עברו בדרך הזאת לגידול תפוחי אדמה".
הנושא השלישי תפוחי אדמה – "הוביל אותנו למסקנה מה שפחות לחרוש אלא רק במצב של משתת. מהמילה תשתית. בדקנו משתתים שונים והגענו לפיתוח ובניה של משתת הפרא-פלאו לפתוח קרקע, כך שאינו מעלה רגבים. המכשור הזה פותח באנגליה לאוורור שדות מרעה. הבאנו לארץ כלי אחד לקיבוץ עלומים. ביקשנו מהאנגלים לשלוח לנו כלי אחד עם זווית שונה של הסכין. בינתיים החברה האנגלית פשטה רגל ובסיוע מסגריית "שובלים" במבועים בנינו דגם ישראלי שהוכיח את עצמו בשטח".
הלל ליאור מציין בפנינו ש"יש שינוי עצום בין המכשור של אותם ימים ובין ימינו בעיקר כלי אסיף וכלי זריעה. מבחינת פיתוח עצמי אין כזה אבל אנחנו משמשים שדה ניסויים ויישום ליצרני קומביינים לתפוחי אדמה". הלל ליאור עוקב אחרי המתרחש בחקלאות ישראל במאה העשרים ואחת.
"אני מאוכזב לחלוטין ממה שקורה. לחקלאות הישראלית התייחסו בעבר כגורם ייצור. היום אף אחד לא סופר את החקלאות החל במינוי שר, המשך על ידי שר האוצר ובממשלה. כל מדינות אירופה תומכות בחקלאות, בניגוד לאיחוד האירופי שמתנגד למענקים שנותנות מדינות לחקלאי אירופה. המדינות באירופה נותנות לחקלאים שלהן מעל השולחן ואפילו מתחת לשולחן".
מפקד סוללה באגד ארטילרי בחיל התותחנים
הלל ליאור (ליפשיץ) נולד בפולין ב-13 בינואר 1927. ההורים התגוררו בכפר יהושע, אבל נסעו לפולין לביקור ושם נולד. אלמן פעמיים. לרעייתו הראשונה רינה נישא בשנת 1947 והיא ילדה לו בן ובת. היא נפטרה אחרי 55 שנות נישואין בשנת 2002.הרעייה השניה חיה הרמתי, בת מקווה ישראל, שהיתה חברתו לחיים ללא נישואין רשמיים משנת 2003 ועד שנפטרה בחודש מאי השנה בת 89. בעלה הראשון של חיה היה שמואל (מולה) הרמתי, יליד מושב באר טוביה. היה בעל משק חקלאי במושב ואחר-כך בעל החווה החקלאית "אשבול" שהשתרעה על פני 300 דונם. הקים את חברת "יעדים" שמגדלת ירקות לתעשיית השימורים. מולה הרמתי נפל במלחמת יום הכיפורים כמפקד גדוד שריון בדרגת סגן אלוף בן 43.
בנו של הלל ליאור, אריק (72) נשוי+3 ילדים פעיל בתחום ציוד צילום. גר בגבעתיים. בתו אורית (68) רווקה, פקידה ראשית בחברה שמייבאת ציוד לבנקים. גם היא גרה בגבעתיים.
הלל ליאור עבר קורס קצינים בתקופה מאוחרת ובשירות המילואים הגיע לדרגת רב-סרן כמפקד סוללה באגד ארטילרי בחיל התותחנים. הלל ליאור חבר העמותה לשימור אתרי מורשת וחבר עמותה של ותיקי מלחמת העולם הראשונה. עובד עד עצם היום הזה בחברת "יעדים" שהקים מולה הרמתי ופעילה באיסוף ירקות לתעשייה. הוא לומד במרכז הרצוג בקיבוץ עין צורים בתחום לימודי ארץ ישראל ופעיל בקרב גמלאים במתנ"ס באשקלון. בחצר ביתו הוא מגדל זנים שונים של פרי הדר.