מיניות למתבגרים: לי ראובני מגיעה מהסתכלות אחרת לגמרי

"מיניות בריאה זה קודם כל שיש לי יחסים טובים עם הגוף שלי, באינטימיות שלי עם עצמי," מסבירה לי ראובני, מהישוב קציר, מדריכה ומטפלת מינית מוסמכת ומטפלת זוגית בשיטת EFT, "שיש לי אהבה לגוף שלי, יש לי כבוד לגוף שלי ויש לי את היכולת לעשות משא ומתן מה נעים לי ומה אני רוצה" . בשיחה מרתקת מסבירה ראובני, מהן הסיבות שהביאו אותנו למצב, בו אנחנו שומעים חדשות לבקרים על מקרי אונס קבוצתי בחברה הישראלית, הטרדות מיניות והחפצת נשים. "אני מגדירה חינוך מיני מיטיב בזה שאני מלמדת את הילדים שלי שלושה דברים: אני מלמדת אותם אינטימיות, גבולות ולראות את האחר כסובייקט" . אצל ראובני, מה שפעם קראנו לו חינוך מיני משנה כיוון וההסתכלות אחרת לגמרי

לי ראובני היא אישה עסוקה מאוד. את הריאיון, שהתקיים בביתה שבקציר, הצלחנו לקיים במרווח זמן שהתפנה לה פתאום, בין וובינר אחד לסדנת זום אחרת, רגע לפני שנכנסה לבידוד עם בנה. ראובני, מדריכה ומטפלת מינית מוסמכת ומטפלת זוגית בשיטת EFT (טיפול זוגי ממוקד רגש), פוגשת ביומיום שלה הורים, מורים, ילדים, בני ובנות נוער ומלווה אותם בעולם המורכב והמרתק של המיניות האנושית. בשבועות האחרונים, מאז מקרה האונס באילת, ובטח בשנים האחרונות – לאחר האונס באיה נאפה, קפריסין ומקרים אחרים, הורים רבים פונים אליה על מנת לקבל הדרכה כיצד לדבר עם ילדיהם על הנושא ואיך לחנכם למיניות בריאה.

עבור רובנו, העיסוק במיניות מרגיש כבד, רציני ואפילו מפחיד. זה נושא כל כך מרכזי בחיינו ויחד עם זאת, כמה מאיתנו בוחרים באמת לגעת בו, לחקור אותו ולטפל בו? ראובני, לעומת זאת, מספרת שהגיעה לעסוק בתחום הזה כמעט במקרה: "זה סיפור קצת מצחיק כי בעצם למדתי עבודה סוציאלית, סיימתי לימודים בבן גוריון ועברתי לגור בתל אביב, ופתאום קלטתי שעובדים סוציאליים לא מרוויחים מספיק כסף בשביל להחזיק דירה. ואז קראתי כתבה עם בחורה שקוראים לה ענת בירן פרוסט, שהיא חברה היום, אבל אז היא הייתה מבחינתי איזו מלכת יופי ודוגמנית ומגישה בערוץ הקניות. ענת סיפרה שהיא למדה מיניות באגודה לתכנון המשפחה ושהיא מרצה במסיבות לרווקות. אמרתי וואלה, זה מעניין, זה משהו שאני יכולה לעשות גם, והלכתי ולמדתי כמוה בדלת פתוחה ובאגודה לתכנון משפחה והלכתי עם אמא שלי וקנינו כזה קיט עם כל מיני אביזרים והתחלתי לפרסם את עצמי."

ראובני גם משרטטת קו כמעט ישיר בין האתגרים המיניים שחווים בני הדור הצעיר לבין ההתמכרות למסכים, בהם אין קשר עין או צורך באחר והסיפוק הוא מידי. הדור הנוכחי, לדבריה, הוא דור שלא יודע לדבר: "פעם דיברנו בטלפון, אחר כך כתבנו מיילים ארוכים, אז הגיע הפייסבוק והתחלנו לכתוב פוסטים קצרים, הטוויטר כבר הגביל אותנו ל-140 תווים ולבסוף האינסטגרם לימד אותנו לתקשר בתמונות בלבד. היכולת לתמלל מחשבות, רגשות ורצונות או להקשיב לאלה של האחר נכחדה"

המפנה מעיסוק קליל וכייפי במסיבות רווקות לעיסוק רחב ומעמיק אירע לאחר ששמה לב לתופעה מעניינת. בסוף כל מסיבה, אחרי שנגמרו הצחוקים והשיחות המגניבות על סקס, רגע לפני שנכנסה למעלית, תמיד הייתה תופסת אותה אחת הנשים ומספרת לה על המורכבויות שהיא חווה בחיי המין שלה – על קשרים שיש בהם שחיקה בחשק, על קושי לייצר אינטימיות, על כאבים שמקשים על קיום יחסים ועל הפער בין מה מצופה מאישה ברמה החברתית לבין מה שהיא חושבת, מרגישה ורוצה באמת.

"הפער הזה במיניות," אומרת ראובני, "הוא משהו שאנחנו כל הזמן נתקלים בו כי מצד אחד, אנחנו תרבות, בישראל, שהיא מאוד היפר סקסואלית. הדימויים, הפרסומות, הקליפים, רוויים במסרים על מיניות. מצד שני, אנחנו תרבות מאוד מאוד שמרנית ואנחנו לא עושים חינוך מיני מגיל אפס בגני ילדים ובתי ספר. בנות גדלות עם המוסר הכפול הזה של להיות ילדה טובה והבנים גדלים על דימוי מאוד מאצ'ואיסטי, כובש, שצריך להיות גבר-גבר… ואני לא יודעת איפה להתמקם במרחב הזה, שמצד אחד, אני אמורה להיות נורא יפה, נורא כוסית ומינית, ומצד שני, ילדה טובה ושמרנית – או שאני אמור להיות ג'נטלמן ועדיין להיות חייל וכובש וגבר-גבר ותמיד לרצות ותמיד ליזום, ואני חושבת שלילדים היום זה נורא מבלבל… זה מגדיל את האחריות שלנו, ההורים, לעשות משהו עם הדבר הזה."

מיניות בריאה כבר מהרחם

המושג "מיניות בריאה" הוא מושג שהפך נפוץ יותר בשנים האחרונות. פעם קראו לשיעורים בבית הספר "שיעורי חינוך מיני", אם בכלל היה לנו שיעור כזה, וכולנו זוכרים איך המורה הדגימה על מלפפון כיצד משתמשים בקונדום, או הראתה לכל הכיתה שקף של איבר המין הנשי. אף אחד לא דיבר איתנו על רגשות, תקשורת עם הפרטנר, עונג, כבוד או הסכמה. כיום ההסתכלות של ראובני והקולגות שלה על הנושא היא אחרת לגמרי. בבסיסה עומדת ההבנה שמיניות היא חלק אינטגרלי ובריא בחיינו, שמיניות זה לא רק יחסי מין ושחשוב לעסוק בזה כבר מגיל צעיר מאוד. "מיניות בריאה זה קודם כל שיש לי יחסים טובים עם הגוף שלי, באינטימיות שלי עם עצמי," מסבירה ראובני. "שיש לי אהבה לגוף שלי, יש לי כבוד לגוף שלי ויש לי את היכולת לעשות משא ומתן מה נעים לי ומה אני רוצה."

מיניות בריאה היא לא רק סקס טוב. יש אולי בלבול במושגים בין מיניות, ארוטיקה וסקס?

"ההגדרה שאני הכי אוהבת למה זה מיניות," מבהירה ראובני, "היא שמיניות זה סוג של אנרגיה מולדת, שמניעה אותנו לבקש חום, אהבה ואינטימיות. כלומר, גם תינוק שנולד הוא יצור מיני במהות שלו. יש זקפה עוד ברחם, גם עובריות נקבות וגם עוברים זכרים מאוננים עוד ברחם, וגם אם אנחנו מחותלים ושבעים ונעים לנו – עדיין יש לנו רצון מאוד גדול למגע ולחום וזה מרגיע אותנו ומווסת אותנו… ובעצם כל הלימוד הזה של האינטימיות, של להרגיש בנוח בחוויה שהיא לא ארוטית, זה משהו שמתפתח מהבית… וזה לאו דווקא תחת הכותרת של סקס. כשאנחנו גדלים ומגיעים לגיל ההתבגרות, יש שם כבר אנרגיה שהיא הורמונים, דחפים, תשוקה, וזה כבר מרחב אחר – ושם נכנסים הפנטזיה, הדמיון והארוטיקה – שם אנחנו מדברים לא רק על אוננות או מגע לצורך פורקן, אלא גם על האינטראקציה עם האחר והיכולת לייצר משמעות דרך קרבה וקשר."

לפי ההגדרה הזו, של מיניות כמשהו שמתחיל עוד מהרחם, יש משמעות לחינוך למיניות בריאה כבר בגילאים הצעירים ממש.

"נכון, ואני אומרת להורים בגלל זה שחינוך מיני מתחיל מגיל לידה, לא רק בגיל ההתבגרות. אני מגדירה חינוך מיני מיטיב בזה שאני מלמדת את הילדים שלי שלושה דברים. אני מלמדת אותם אינטימיות, גבולות ולראות את האחר כסובייקט. אינטימיות זה להרגיש בנוח עם עצמי ואז עם האחר. גבולות זה אומר מה מתאים עם מי ומתי… לראות את האחר כסובייקט, זה לדעת שאני לא יכול להכריח מישהו לעשות משהו שלא נעים לו. אני לא יכולה להכריח את הילד שלי לתת לי נשיקה, הילד שלי לא יכול להכריח אותי לשחק לגו כל היום – ואני מלמדת את הילד שלי, דרך זה שאני מבקשת ממנו רשות, שיש לו אוטונומיה על הגוף שלו… ככה הוא לומד אחר כך, שאם הוא מחבב מישהי, הוא לא יכול סתם לנשק אותה, הוא צריך לבקש רשות."

אחריות הורית

לפני כשבועיים, סיפרתי לראובני, הילד שלי בן ה-10.5 צפה בתקציר משחק כדורגל של הפועל באר שבע. בתחילת המשחק הניף שחקן שלט, בו היה כתוב "לא תאנוס". הבן שלי פנה אלי ושאל אותי "אמא, מה זה לאנוס?" ואני כמעט נחנקתי במקום. ככה פתאום, בשתיים בצהריים, בדיוק כשסיימתי להעמיד סיר אורז, נפלה עלי אחת השאלות הקשות ביותר שאפשר להיתקל בהן. לא ידעתי מאיפה להתחיל לענות לו.

השיחה עם ראובני עזרה לי. היא לא אמרה לי מה הייתי צריכה לענות לו, אלא הרחיבה לי את נקודת המבט על מה זה בכלל חינוך למיניות בריאה ואיך עלינו, ההורים, לעשות זאת. למדתי, למשל, שהדרך למיניות בריאה יכולה לעבור אפילו דרך משחק מונופול משפחתי. "כשאנחנו משחקים מונופול אנחנו בעצם אומרים שהמטרה היא להיות ביחד, המטרה היא שיהיה לנו כיף וזו אינטימיות. המטרה היא לא לנצח, המטרה היא שאנחנו נסתכל בעיניים ונחווה ויסות דרך חוויה מהנה משפחתית… ובשביל שהמשחק יתקיים אנחנו צריכים לכבד את הכללים, נכון? יצא לי 6-6 אז יש לי עוד תור. אתה נכנסת לכלא אז אתה שלושה תורות בחוץ… אנחנו מכבדים את הכללים כדי שהמשחק יוכל להתקיים… וזה מלמד מיניות. כמו סקס, המטרה שיהיה לנו כיף, המטרה היא לא רק להגיע לאורגזמה ובשביל ששנינו נהנה צריך לכבד אחד את השני."

"גיל החשיפה הראשונה של ילדים בישראל לפורנו, לפי מחקרים של אביגיל מור, עומד על 9-11. הצרכנים הכי גדולים בישראל של פורנו הם בגילאי 11-17! אנחנו מבינים שיש לנו בעיה, שאנחנו לא מדברים מיניות בריאה ומיטיבה ושילדים צורכים פורנוגרפיה… וכשאין לזה עיבוד ותיווך במילים, כי אין לי עם מי לדבר על זה, אני עושה עיבוד ותיווך דרך חיקוי עם זאת שאיתי בכיתה או שנתיים מתחתי… לא סתם אחת ממילות החיפוש הכי נפוצות זה gangbang, שזה בעצם שם קוד לאונס קבוצתי"

ראובני גם משרטטת קו כמעט ישיר בין האתגרים המיניים שחווים בני הדור הצעיר לבין ההתמכרות למסכים, בהם אין קשר עין או צורך באחר והסיפוק הוא מידי. הדור הנוכחי, לדבריה, הוא דור שלא יודע לדבר. פעם דיברנו בטלפון, אחר כך כתבנו מיילים ארוכים, אז הגיע הפייסבוק והתחלנו לכתוב פוסטים קצרים, הטוויטר כבר הגביל אותנו ל-140 תווים ולבסוף האינסטגרם לימד אותנו לתקשר בתמונות בלבד. היכולת לתמלל מחשבות, רגשות ורצונות או להקשיב לאלה של האחר נכחדה. היא יודעת שאת ההתקדמות הטכנולוגית לא יוכלו ההורים לעצור, זה העולם אליו גדלים ילדינו, אבל היא כן מזמינה אותנו לשים לב למינונים: "אני כן חושבת שאנחנו, ההורים, יכולים לדחות כמה שיותר, לדבר על זה… צריך להבין שיש לזה השלכות, לא סתם אנחנו מגדלים דור של ילדים עם הפרעות קשב וקושי בוויסות רגשי… ובמובן הזה, אנחנו יכולים לתת קונטרה של ספורט קבוצתי, תנועת נוער, ארוחות משפחתיות."

ומקרי אונס, כמו האונס באילת, הם המשך ישיר של זה?

"לא רק של זה. יש עוד גורמים," מפרטת ראובני. "בתור התחלה – צריכה של פורנו בלי עיבוד ותיווך. גיל החשיפה הראשונה של ילדים בישראל לפורנו, לפי מחקרים של אביגיל מור, עומד על 9-11. הצרכנים הכי גדולים בישראל של פורנו הם בגילאי 11-17! אנחנו מבינים שיש לנו בעיה, שאנחנו לא מדברים מיניות בריאה ומיטיבה ושילדים צורכים פורנוגרפיה… וכשאין לזה עיבוד ותיווך במילים, כי אין לי עם מי לדבר על זה, אני עושה עיבוד ותיווך דרך חיקוי עם זאת שאיתי בכיתה או שנתיים מתחתי… לא סתם אחת ממילות החיפוש הכי נפוצות זה gangbang, שזה בעצם שם קוד לאונס קבוצתי… ואולי פתאום זה לא נראה לי כל כך מופרך שנעשה את זה גם במציאות."

מה הגורמים הנוספים?

"אנחנו חיים בתוך תרבות מאוד מאוד מאצ'ואיסטית. גברים בישראל מגיל אפס יודעים שהם צריכים להיות חיילים בצבא, הם יודעים שהם צריכים להיות גבר-גבר, הם צריכים להיות לא מחוברים לרגשות שלהם, הם צריכים ממש ללמוד לנתק את עצמם מפגיעות, ומיניות זו דרך טובה לתרגל את הדבר הזה, להיות במקום שבו אתה מנותק רגשית, לא רואה את האחר כסובייקט, לא מביא פגיעות, אתה רק גבר-גבר, חזק ועוצמתי וכובש – ואין את המקום הזה של רגע רכות, בושה, לא יודע מה עושים, נבוך, מתבלבל. ובחסות הרבה גברים שמעודדים אותי להיות מנותק מהרגשות שלי, אני גם עושה פגיעות איומות."

כמה טיפים לסיום

קשה לסכם את כל הדוגמאות לחינוך למיניות בריאה שראובני מביאה לכדי רשימת "עשה ואל תעשה" קצרה ובהירה. עם זאת, ניתן למנות כמה נקודות להתייחסות שהן קריטיות עבורנו, ההורים:

* חינוך למיניות מתחיל מגיל אפס וכל דבר שאנחנו עושים מעביר מסר לילדים שלנו. אלה הם הרבה שיחות ומעשים שקורים בהרבה הקשרים ומצבים.

* חשיבה ביקורתית על המסרים התרבותיים המועברים לילדים שלנו ושיחה עליהם הם הבסיס.

* מה שלא נעשה, עלינו להתנהג באופן שאותנטי לנו ולא מאולץ. ילדינו ילמדו מהי מיניות בריאה אם יחוו אותנו כמי שמחוברים לגוף שלנו ולמה שנעים לנו.

* אין צורך לדבר עם המתבגרים שלנו על פרקטיקות, כלומר מה עושים, עם מי ואיך. השיחה צריכה להיות מבוססת על חוויות, רגשות ומחשבות ולהתפתח משם.

* אנחנו צריכים ללמד את הילדים והילדות שלנו להיות חזקים ואסרטיביים ולומר 'לא'. גם כשהדוד או סבתא מבקשים מהם נשיקה מותר לומר 'לא, לא נעים לי'.

* זו אחריות שלנו, ההורים, לפתוח עם הילדים שלנו את ערוץ התקשורת בנושא הזה – וחשוב שנדבר לא רק על המפחיד, הרע או המסוכן אלא גם על הטוב, המענג והאינטימי.

* ואם קשה או מביך תמיד אפשר לבקש עזרה, לקנות ספר טוב שעוסק בנושא או לפנות לאשת מקצוע.