מכון התערובת הייחודי: שיחה עם אמנון אורלייך – מנהל מכון החליבה

הדרך למכון התערובת

אמנון אולרייך נולד בסעד בנגב וגדל בקיבוץ עין הנציב בעמק המעיינות. הוא מספר: "הייתי חזק במסגרות וריכזתי את המסגרייה ולבסוף אף את הבניין כולו בקיבוץ. בנינו מכון חליבה כמעט חדש בעין הנציב ולא ידעתי כלום על מזונות. למדתי הנדסאי מכונות במדרשת רופין ובהמשך עזבנו את הקיבוץ לעפולה  – אשתי ואני, בגיל 38, עם 3 בנות.  בשנת 1988 התפנה תפקיד המחסנאי במכון התערובת ומשה רמות הזמין אותי לפגישה וכך באותו ערב סגרנו על התפקיד, כי ראיתי בכך אופציה לעבודה נוספת באחזקה. המשבר היה בשנים 86-7 והמעבר מאגודה לחברה היה כמה חודשים לפני הקמת רמה – משה רמות היה המנהל הראשון.

דוד דר ומשה רמות הובילו את המהלך של העברת המכון לאחריותם של המשתמשים במכון ובמשבר המושבים, הקימו את החברה רמה. נכנסתי בתקופה קשה מאוד ועשיתי את זה, צעד אחר צעד. התחלנו עם ייצור של 250 טון לחודש, הרבה עבודת ידיים כשעידן האריזה בשקים היה לקראת סופו. למדתי נושא ועוד נושא, קשרתי יחסים טובים עם הספקים והסתדרתי עם הלקוחות במושב וזה לא מובן מאליו. הספקים נותנים אמון גדול במכון ויש יחסי עבודה מעולים, עם אובליגו גדול, שנובע מאמון גדול, בזכות הקשרים האישיים של הרבה שנים. ייאמר לזכותם של החקלאים ברמת צבי, שהם יודעים למצות את הכוח המשותף לטובת הגידול המרשים של כל מגדל בענפי הלול והרפת ולחוות צמיחה מרשימה ומתמשכת בשני הענפים. הרפתנים במושב טובים ודי דומים למקובל במושבים אחרים. המבדיל ביניהם הוא היכולת להוביל מערכות משותפות שתומכות בכולם. הם גדלים בזכות המחיר המאופק של התערובת לבעלי החיים, שהיא מרכיב ההוצאה הגדול ביותר.

נכנסתי בתקופה קשה מאוד ועשיתי את זה, צעד אחר צעד. התחלנו עם ייצור של 250 טון לחודש, הרבה עבודת ידיים כשעידן האריזה בשקים היה לקראת סופו

מה הם כללי העבודה בחברת רמה ובמערכות המשותפות?

בני בירן נבחר לאחרונה כיו"ר המכון, שהתחיל בעצם כמחסן אספקה. המשק החקלאי גדל והתחילו לייצר תערובות מגרעינים של האגודה. ב-82 עשו הפרטה וכל אחד עבד לבד עם הנהלת חשבונות.

• הלולנים והרפתנים התארגנו ולקחו עליהם את המכון – התחילו כחברה ושילמו דמי שכירות למושב – מלכ"ר.
• רק היצרנים חברים בה והרווח לא נשאר בחברה – עובדים בשיטת קוסט פלוס…
• עובדים רק עם חברים ולא עם אף לקוח מחוץ למושב – רוצים לשמור על הקיים ולא להכניס חיצוניים, שעלולים ליצור בעיות חדשות ונוספות.
• אין חוב אבוד לאף אחד וכל חבר נותן צ'ק חודשי לתשלום כל הוצאותיו.
• הלחץ החברתי שומר על החברה וכולם מיישרים קו.
• 15 לולנים ויש בהם כ-6 שהם גם רפתנים.
• המחזור כ-50 מ' ש"ח בשנה. 3,000-2,000 טון לחודש תלוי בלולים ובאפרוחים.
• כולם בעלי מניות זהות, יש אסיפת חברים וניהול שוטף עם הנהלה – אמנון עוסק בניהול השוטף, אני חותם על צ'קים והעברות. אמנון לא מתעסק עם כסף ואני נמצא איתו בקשר שוטף.

הרפת שלי נמצאת קרוב למכון, משותפת עם האח שלי ומכסה של כ-1.4 מיליון ליטר. ההורים מייסדים מ-1942, ברפת עובדים אחי ואני, הבן יואב ותאילנדי – רפת מושקעת מאוד. עברנו ל-2 חליבות כי היו עודפים והייצור לא ירד – ייתכן ונישאר בשתי חליבות.

לאורך השנים, יש עודף רגולציה והרבה פיקוח, היתרים ותעודות, בצד דרישות רבות למכון התערובת – איכות המוצר, תרופות ועוד. הדרישות הולכות וגוברות ומקשות מאוד על התפקוד

אמנון, כיצד אתה מסתדר עם הדרישות חדשות לבקרים על הכנת מזון לבעלי חיים והצורך בהשקעות רבות להתאמה?

לאורך השנים, יש עודף רגולציה והרבה פיקוח, היתרים ותעודות, בצד דרישות רבות למכון התערובת – איכות המוצר, תרופות ועוד. הדרישות הולכות וגוברות ומקשות מאוד על התפקוד.

השקעות – מכון התערובת נמצא באי ביצוע השקעות במשך שנים רבות ויש הכרח להתאים כמה נושאים להתפתחויות. לקחנו עובד לאחזקה שוטפת, בחצי משרה, וכבר היינו צריכים להיות היום עם מערך חדש לייצור ולמיחשוב מודרנים, מיכלי אחסון מתאימים ובני בירן מתגייס לסייע בנושא.

גדלנו מאוד והבאנו עוד עובד וכך אני התנתקתי מהשקילות היומיומיות. מוחמד מטייבה אחראי על כל המשלוח, נמצא הרבה שנים ומכיר כל לקוח. יש תוכנה שבנינו בשבילנו וכל בוקר לכל תערובת יש משקל רצוי והכמות קבועה לכל מגדל. עובדים עם סטיבן כתזונאי שנותנים לו דרישות ומחירים והוא מעדכן את הכמויות הנדרשות לכל תערובת. מי שרוצה תערובת מיוחדת, יש הרכב – רובם עובדים עם המלצת התזונאי.

יש מנה על לוח המודעות ובווטסאפ, כל מגדל שם כמות שנשארת במחשב. 80% מהלקוחות לא יורדים מהטרקטור והנהג מקבל צלצול שהתערובת ירדה וממשיך לתחנה הבאה. מכאן הוא נוסע לבור התחמיץ והגפת וכל אחד עם הסידור שלו. מ-8-5 בבוקר יש לחץ ויש שמגיעים לשולחן במכון להחליף חוויות, בדומה למה שהיה בעבר עם המחלבה המשותפת. קודם מגיעים הרפתנים ואחר כך הלולנים. יש ועדת רפת שמנהלת הכול, כולל התחמיץ, שם השופליסט אחראי. ועדת הרפת מלווה את הקציר וכל מה שקשור להוצאה זה אמנון. כל המשיכה מחויבת במשותף – יש ראש שקילה שאנחנו בודקים אותו מידי פעם, בסוף חודש רואים את הסטיות. המפעיל רושם במשקל העגלה, כולל גפת ואפילו מי גבינה. יש מתמר על השופל ברמת דיוק גבוהה.

גמלאי ומלא מרץ לעשות למען החקלאים במושב

אמנון גמלאי ועדיין עובד בכל המרץ, יחד איתו יש 2 עובדי ייצור וחצי משרה באחזקה – כולם עובדים מכפרי הסביבה ומשקיעים הרבה אהבה ומסירות. המכון יעיל וכלכלי מאוד, חוסך בהרבה פעילויות. הקניות מספקים הם הכסף הגדול שבו צריך להשקיע את עיקר האנרגיה. איך קונים? הניסיון שנצבר – מזמין קדימה אחרי סקר שוק מקיף, זה מעייף אבל חובה: צנציפר, מרכזי תעשיות, דיזנגוף, קופולק, בר מגן, אמבר, מילובר ועוד. על הבוקר מרים טלפון לאחד הספקים – עירני למה שקורה בענף ובתחום.

כשהמחיר עולה אני סוגר מיד. בשוק עולה מחכה עד הרגע האחרון, מהיד לפה, כי שם הכסף הגדול. באופי שלי אני קפדן מאוד וזה מביא להצלחה – לא ישן בלילה אם משהו לא מתקתק.  העבודה מגוונת ולא משעמם לרגע.. איך אמרנו? הכול אנשים. בניהול המכון עומד אמנון, בעל ניסיון רב והיכרות קרובה בענף המגוון ועם זאת הוא משקיע את כל כולו בהשאת התמורה למגדלים והורדת העלויות, לשרידות החיונית של כולם…

תכנון ההזנה עם סטיבן רוזן

סטיבן מלווה את רפתני רמת צבי מזה כ-25 שנה, הרבה שנים במשותף עם ד"ר עופר קרול ז"ל ויש לו הרבה מחמאות להרעיף על התנהלותם של הרפתנים במושב. "ברמת צבי יש מודל הזנה ייחודי – לא מרכז מזון קלאסי, שמכין את כל המנה ומחלק אותה לחברים, אלא מערכות הזנה משותפות. יתרה מכך, מכון התערובת משותף לרפתנים וללולנים, ובור תחמיץ גדול שכולם מביאים את הירק שגדל בשדותיהם ומושכים ממנו בהדרגה לפי צרכיהם, עם משיכה או העברה לאחרים. זה מחייב רמת שותפות גבוהה וגם הכלה מרשימה של חילוקי דעות ואף אינטרסים שונים. החקלאים ברמת צבי עושים את זה בהצלחה רבה ובמשך שנים ארוכות וזה ייאמר לזכותם, מכל הלב. כמובן, שזה משרת גם את האינטרס הכלכלי של כל אחד והם יוצאים מזה רווחיים עוד יותר אבל, זה בכל זאת ראוי לציון לשבח".

מה אתה עושה בתכנון ההזנה?

"אני עובד בעיקר עם אמנון מנהל המכון שעושה עבודה מעולה. יחד איתו מתכננים את החליפה הכוללת של המזון המרוכז לחולבות וגם ליבשות ולעגלות. מקבלים את תוצאות הבדיקה של בורות התחמיץ והמזונות האחרים ומכינים מנה משותפת לכל אחד.

אומנם השחת אישית אך היא מאותם שדות, באותו מזג אוויר ויש קרבה (אם כי לא זהות) בין איכויות השחת. אמנון ממנף את הקנייה הגדולה של רפת והלול במשותף, שהולכת ועולה בכל שנה ועושה עבודה טובה בקניית החומרים ובמחירם, לטובת המגדלים והתוצאות מפרגנות לו מאוד.. מכון התערובת יעיל מאוד, מעסיק מעט עובדים יחסית ומצליח להוזיל את העלויות הכוללות של המזון המרוכז.

בנוסף למרכיבים הגדולים במנה, יש למושב גם תוספות קטנות אבל חשובות כמו מי גבינה (5-3 ליטר לפרה), שמוסיפים רטיבות וטעם למנה, בנוסף לגפת תירס ולמולאסה."

אתה מתכנן הזנה גם במושבים ובקיבוצים, מה המיוחד בתכנון ברמת צבי?

"במרכז מזון מוכר, המנה מוכנה במלואה והיכולת של הרפתן להוסיף לה נמוכה מאוד. זה נוח לרובם ומקבלים מנה באבוס, בהנחה שהיא הוכנה על ידי טובי המומחים שמבינים בהזנה.

ברמת צבי יכולת התמרון הרבה יותר גדולה (יש בזה גם סיכונים..) ובעיקר הרבה יותר עבודה עצמית יומיומית וקשה. זה כמובן, משאיר יותר תמורה ברפת הבודדת ולא במרכז המזון החיצוני.. אני עוקב בעניין ובחום אחר מערכת היחסים הטובה בין הרפתנים שגם פועלים לחמם אותה בפעילויות מגבשות, שמצניעות את חילוקי הדעות ומעצימות את השיתוף  וזה לא דבר ברור מאליו בין חקלאים… הרפתנים ממוצעים למדיי בהשוואה לחבריהם במושבים אחרים, אבל שיטת העבודה שלהם היא ייחודית ונותנת יתרון גדול לכל אחד והראיה היא שב-20 השנים האחרונות אף רפתן לא פרש, למעט אחד השנה, והם גדלים כל הזמן בעיקר על ידי קנייה במכרזות. יעידו על כך גם בני דור ההמשך הרבים שנשארו במשקים ואת זה עושים רק במשקים רווחיים ומוצלחים…

"אכן מודל ראוי ללמידה ואף לחיקוי מותאם."