האינטרס של הציבור הישראלי הוא שהחקלאים יהיו מאורגנים, מכיוון שזו דרך מרכזית לייצב את אספקת המזון, לייעל את הפעילות החקלאית, לחזק את התחרותיות ולהבטיח מחירים ברי השגה. על מכון יסודות, המבקש להציג גישה שונה בדרכי קידומה של החקלאות בישראל
מכון יסודות: "אם חקלאות כאן – מולדת כאן" – משה סמילנסקי פעיל ציוני, גואל אדמות וסופר שטבע אימרה זו בראשית המאה ה-20, לא ידע שהיא תהפוך ל"קלישאה" ותשמש פתיחה לרבים מהמאבקים, המאמרים ואף לאבן יסוד לכל מי שהחקלאות בישראל יקרה ללבו.
בחרנו באימרה זו כי היא מתאימה מאד לייסודו של מכון יסודות, שנחנך בדצמבר 2019, והוא מבקש להציג גישה שונה בדרכי קידומה של החקלאות בישראל ובנושאים נוספים. שמו המלא של המכון: "יסודות – למדיניות ציבורית ולציונות מעשית" שנרשם כעמותה, מעיד על מטרותיו לקדם את עיצוב המדיניות הציבורית בישראל, הן באמצעות בניית כלי מדיניות מעשיים, מבוססי ניתוח והערכה ומכווני יישום בזירות השלטוניות, הציבוריות והתקשורתיות, והן באמצעות הכשרת עובדי ציבור העוסקים במדיניות ציבורית בתחומים הכלכליים והחברתיים. מכון יסודות מדגיש את העובדה שהוא נטוע בציונות המעשית – ההתיישבות החקלאית – ובערכים אותם הוא משרת. התיישבות חקלאית המבוססת על עקרונות היסוד של הציונות החברתית: סולידריות, מעורבות המדינה במשק מתוך אחריות לרווחה ושגשוג לכלל האזרחים, חיזוק הפעילות הקואופרטיבית ושאיפה מתמדת להגברת השוויון החברתי והכלכלי.
כשמאתגרים את עמית בן צור (44), המנכ"ל הנמנה על מייסדי יסודות, בשאלה מה הצורך בעוד מכון מחקר, הוא מסביר: "לא מדובר על עוד מכון מחקר אקדמי לפרסום עבודות לקהילה המדעית. לפני מספר שנים החל שיח במנהיגות הכלכלית בקיבוצים ובמושבים, שנבע מאי נחת מהמצב שההתיישבות החקלאית מגיבה לאתגרים ולגזירות הניחתות מהממשלה ומגופים פרטיים ללא הכנה מראש, ללא תכניות מסודרות וללא אלטרנטיבות המגובות לטווח ארוך. " נוצר אז רצון ליצור גוף המבוסס על השקפת עולם הכוללת כלכלה הוגנת, סולידרית, עם בסיס של משק וחברה חזקים מאלה הקיימים היום, יחד עם בניית כלים מקצועיים – תכניות הנותנות מענה ערכי ומעשי – שישווקו למקבלי ההחלטות תוך שיתופם בתהליכי הכנתם".
ביטחון מזון בישראל
למכון יסודות יש ארבע קהלי יעד: נבחרי הציבור, דרגים מקצועיים ונושאי תפקידים בממשלה, מובילי דיעה בחברה הישראלית וכלל הציבור. להקמתו של המכון התגייסו ארבעה גופים מייסדים: התנועה הקיבוצית, תנועת המושבים, התאחדות הארגונים הכלכליים והקיבוציים וקרן כצנלסון. בראש הוועד המנהל של יסודות עומד יעקב בכר, חבר קיבוץ מענית, מנכ"ל התאחדות הארגונים הכלכליים והקיבוציים. אל גופים אלה הצטרפו כפעילים ביסודות קבוצת חבצלת, מרכז חזן, הקיבוץ הדתי, התאחדות חקלאי ישראל ואיגוד התעשייה הקיבוצית.
לשאלה מי ערב לכך, שעבודות המחקר, ואפילו הן כוללות הצעות מעשיות בצידן, לא תמצאנה את מקומן במגרות סגורות שלעולם לא תפתחנה, משיב בן צור: "אנחנו לא תמימים. אנו מנהלים שיתופי פעולה פוריים עם הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה, נערכות ישיבות משותפות, החלפת דעות והם שותפים אתנו להתלבטויות ולהתוויית האסטרטגיות. למשל, תקופת נגיף הקורונה מוכיחה עד כמה חשובה החקלאות הישראלית לביטחון התזונתי של אזרחי מדינת ישראל. בעוד עשרים שנה התחזית היא לאוכלוסיה של 16 מיליון בישראל, ותפקידה של הממשלה הוא קריטי, שתהיה לה תכנית אסטרטגית ארוכת טווח, לאספקה מקומית של מזון ולא רק בעת חירום. אמנם על התכניות המתגבשות על ידי החוקרים חתום מכון יסודות, אך הן נעשות תוך התייעצות ושיתוף פעולה ותוך התאמה שלהן לכלים שהממשלה תוכל ליישם".
ד"ר לירון אמדור, מכינה נייר מדיניות ששמו "מדיניות המזון ותפקידה של החקלאות בישראל" בו היא לא רק תציג את המצב הקיים, תבקר את חוסר האסטרטגיה בדרג הלאומי בנושא זה, אלא תציג כלים אסטרטגיים ארוכי טווח ליישום. במבוא לנייר המדיניות היא כותבת: "מזון הינו מוצר בסיסי, שלא ניתן להתקיים בלעדיו, לאספקתו או היעדרו, השפעה מרחיקת לכת על מעגלים נרחבים של בריאות ותפקוד כלכלי וחברתי. מתוקף כך, ראוי שיהיה לממשלה עניין להבטיח אספקה זמינה ובר קיימא של מוצרי מזון, לכל שכבות האוכלוסיה, באיכות טובה ובמחיר בר השגה. אספקת המזון בישראל אינה זוכה כיום להתייחסות אסטרטגית בדרג הלאומי. זאת בניגוד להיבטים יסודיים אחרים של חיי אדם כדיור, תחבורה, מים ואנרגיה, המתוכננים בראייה אסטרטגית מושכלת. הנחת הבסיס של נייר מדיניות זה היא שיש לתכנן את מערכת המזון הישראלית ולבסס אותה על שיקולי ארוכי טווח ובני קיימא ועל ניהול סיכונים מודע ומושכל. נדרש לערוך דיון ציבורי מבוסס נתונים בנוגע למרכיבים השונים של המזון ומקורותיו, מה צריך להיות גודלם היחסי, ומה הם הקריטריונים הנכונים לבחירה בין חלופות מדיניות בזמנים משתנים."
נייר המדיניות של לירון אמדור (45), ד"ר בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת גוטינגן בגרמניה, כלכלנית ואדריכלית נוף במקצועה, בנושא "ביטחון מזון בישראל" יתפרסם במלואו בתקופה הקרובה. קדמו לפרסומו שיתופי פעולה וחילופי דיעה ומידע עם אגף האסטרטגיה במשרד החקלאות, אגף התזונה במשרד הבריאות ונציגים מהמועצה הלאומית לכלכלה. אלדור משתפת אותנו בהיבטים נוספים שיופיעו בנייר המדיניות: "חשוב לבחון את אספקת המזון בישראל תוך הסתכלות על שלושת המרכיבים של החקלאות המקומית, הייבוא ומלאי החירום. קיים מלאי במדינה במזון יבש כחיטה, אורז, סוכר, תה וקפה. אבל אין הדבר כך בפירות וירקות שהם חשובים גם מבחינת הבריאות. חייב להיות תכנון, ולא רק בשעת חירום אלא גם בזמן שגרה. לא נוכל להסתמך על יבוא מטורקיה וודאי לא מירדן שיש בו ספק באיכות הירק והפרי בשימוש חומרי הדברה ופגעים אחרים. צריך לקחת בחשבון את שינויי האקלים, תופעות של גלי חום והתחושה שתמיד אפשר לייבא היא לא נכונה. חוסר התכנון הממשלתי באספקת מזון מקומית של ירקות ופירות לאוכלוסיה בישראל בשגרה ובזמן חירום, יכול להביא אותנו למקומות מסוכנים".
אמדור מתייחסת גם ליוקר המחייה של ירקות ופירות בארץ: "מחיריהם, למרות שכביכול נראים יקרים, הם עדיין נמוכים מהמחירים הממוצעים מדינות ה –OECD. נכון שבשנים 2005 – 2020 חלה עלייה במחירי הירקות והפירות, בעיקר בגלל היצע נמוך וחוסר בהגדלת האספקה מול עלייה באוכלוסיה בתקופה זו. גם התרת היבוא לא גרמה לירידה במחירי הירקות והפירות. יש לכן לטפל בתכנון לטווח ארוך בנושא כדי למנוע משבר באספקת מזון בעתיד."
יחד, לטובת כולם
כשלוין קיפניס וידידיה אגמון חיברו את השיר (מילים ומנגינה בהתאמה) "סלינו על כתפינו ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו הבאנו ביכורים", ב-1929, הם לא חשבו על הארגון ודרכי האספקה של תוצרת חקלאית לאוכלוסיה הקטנה שהיית בארץ ישראל. חקלאי ישראל כיום, ולא רק בחג השבועות, מתמודדים עם שורה של קשיים בליקויי תכנון, יבוא, פגעי טבע, פגיעה ברווחיות וגזירות מהממשלה. שטחי החקלאות ומספרם של החקלאים הולכים ומצטמצמים וייתכן שדווקא ממשלתה החדשה של ישראל, למרות חלק גדול של הציבור המתנגד לה, היא פתח תקווה לשינויים ולרפורמות בחקלאות שישרתו ויפעלו לטובתם של החקלאים וציבור הצרכנים כאחד.
בנושא זה עוסק נייר מדיניות נוסף שחיברה לירון אמדור וכותרתו "יחד, לטובת כולם". מוצגת בו השאלה: "כיצד התארגנויות חקלאים פועלות לטובת הצרכנים?". התשובה לכך היא, שהקמת כוח מאוחד מצד החקלאים באמצעות התארגנויות יפעל בסופו של יום לטובת הצרכנים: "לחקלאות הישראלית תרומה מהותית לבסיס המזון ולביטחון התזונתי של ישראל. האתגר של החקלאות בישראל, כמו בעולם כולו, הוא חוסר האיזון בין החקלאים, רשתות השיווק והצרכנים. בתווך שבין ציבור גדול של חקלאים וצרכנים עומד מספר קטן של רשתות שיווק ותעשיות עיבוד, מה שגורם לכך שהמחירים שהצרכנים משלמים אינם מגיעים ליצרני המזון האמיתיים – החקלאים".
לאמדור תשובה חד משמעית במילה אחת להתמודד עם מצב זה: "בישראל היום, ההתארגנויות החקלאיות הקיימות נמצאות תחת מתקפה מצד רשויות המדינה, המבקשות לפרק אותן על רקע הטענה, כי הן פוגעות בתחרות ותורמות לעלייה ביוקר המחייה. אולם בשונה ממה שנהוג לחשוב, האינטרס של כל הציבור הישראלי הוא שהחקלאים יהיו מאורגנים, מכיוון שזו דרך מרכזית לייצב את אספקת המזון, לייעל את הפעילות החקלאית, לחזק את התחרותיות, להבטיח מחירים ברי השגה ולהגיע לייצור חקלאי סביבתי ובר-קיימא. בייצור החקלאי אין יתרונות מובהקים לגודל, ולכן מעצם מהותו הוא מאופיין במשקים קטנים רבים וזהו המצב בארץ ובעולם כולו. לעומת זאת, חלקים אחרים בשרשרת הייצור ושיווק המזון – תעשיות העיבוד ורשתות השיווק – נהנים מיתרונות לגודל ומאופיינים בריכוזיות. בתווך שבין היצרנים הרבים, כ-18,000 חקלאים לאוכלוסיית 9 מיליון של הצרכנים בישראל עומדים מספר קטן של מתווכים: 3-4 רשתות שיווק, כ-200 משווקים סיטונאיים של פירות וירקות ותעשיות העיבוד משחטות ומחלבות".
מצב זה, סבורה אמדור, מחליש את כוח העמדה של החקלאים מול גורמי השיווק והעיבוד והדבר בולט במיוחד במוצרים החקלאיים הטריים – פירות וירקות, ביצים וחלב. בהיות מוצרים אלה בעלי חיי מדף קצרים לחקלאים אין כוח מיקוח והם עומדים לפני האפשרות למכור ב"כל מחיר" או להשמיד את התוצרת. התוצאה היא הסתפקות במחירים נמוכים, התחרותיות בחקלאות קטנה וגורמי העיבוד מגדילים את כוחם על חשבון החקלאים. דגש נוסף הוא שאת המוצרים החקלאיים הטריים חייבים לייצר בחקלאות המקומית, כי היבוא נעשה ממרחק גדול יחסית, הוא יקר ומורכב עקב זמני מדף קצרים.
תחרותיות ושוק חופשי מצד אחד וקואופרציה והתארגנות מצד שני, הם שני רעיונות וכיווני פעולה שהתפתחו במקביל ואינם מנוגדים ערכית. פעילות שיתופית מאפיינת חלק משמעותי מהכלכלה העולמית. פועלים בעולם כ-3 מיליון קואופרטיבים, המעסיקים כ- 10% מהעובדים בעולם. המגזר החקלאי הוא המגזר במוביל בהתארגנות כלכלית. 35% מהקואופרטיבים הגדולים בעולם הם חקלאים. מבחינה ערכית השותפות הכלכלית היא אבן יסוד של התנועה הציונית. בעשורים הראשונים להקמת המדינה פעלו הרבה התארגנויות השיתופיות בתחומי החקלאות, הצרכנות, הבנקאות והביטוח. השינויים באו בהשפעת התפיסות הציבוריות והחשיבה האינדיבידואליסטית, שגרמו להפרטה. דווקא בעשור האחרון, בין היתר בהשפעת המחאה החברתית של 2011, נעשים ניסיונות לחזור למודלים שיתופיים.
כל אלה מביאים למסקנה, שהאינטרס של המדינה הוא למנוע חשיפת חקלאים לא מאורגנים לניצול עקב יחסי כוח לא שוויוניים. לשם כך יש לשמור על ריבוי היצרנים החקלאיים, כדי לשמור על התחרותיות, לקיים רשתות ביטחון באמצעות התארגנויות חקלאיות, המשפרות את כוח המיקוח של החקלאים מול המשווקים ומונעות יציאה של חקלאים מהענף ופועלות כגורם מייצב בזמן משבר.
במענה לשאלה כיצד ליצור כלי מדיניות לקידום התארגנויות החקלאים, מוצעות על ידי ד"ר אמדור ארבע דרכים: הממשלה לא תתערב ולא תפגע בהתארגנויות חקלאים; עידוד ההתארגנויות על ידי הסברה, ליווי והדרכה מקצועית; מתן עדיפות להתארגנויות בקבלת תמיכה ממשלתית ויצירת מעטפת חקיקתית ומנהלתית התומכת בהתארגנויות חקלאיות.
צוות מכון יסודות כולל את ברוך גורביץ, מנהל מחקר ומדיניות ואת נעמיקה ציון, מנהלת פיתוח ומינהל שהקימה את הקיבוץ העירוני מגוון בשדרות והצטרפה ליסודות כמרכזת מרכז חזן שהשתייך בעבר למכון ון ליר.
עמית בן צור, מנכ"ל יסודות, הוא בוגר כלכלה וניהול בטכניון, מגמת חינוך בבית ברל ו-מ.א. במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. היה יועץ בכיר למנכ"ל משרד הבריאות, מנהל ההקמה של רשת בתי החולים במשרד וראש מטה החדשנות במשרד הכלכלה.
יחודו של יסודות, על פי בן צור, הוא בגישתו לעיצוב ושינויי מדיניות תוך מיפוי הצרכים והתוויית תכניות אסטרטגיות וכל זאת בשיתוף פעולה ובהדדיות מידע עם משרדי הממשלה. בנוסף, המכון עוסק ויעסוק גם בנושאים עכשוויים, הדורשים התייחסות לכאן ועכשיו.
הדוגמא לכך היא נייר המדיניות שפרסם יסודות בסוף אפריל השנה, בשיאה של תקופת הקורונה, על ידי דוד פרלמוטר, שסקר כבר אז את אסטרטגיית ההוצאה ובדק את הקונצנזוס הכלכלי העולמי לטיפול במשבר הקורונה ומקומה של ישראל בו. פרלמוטר, יועץ אסטרטגי וכלכלי לחברות וארגונים ששימש בעבר כיועץ בחברת "רותם אסטרטגיה" וככלכלן בחטיבת השווקים בבנק ישראל.
לדעתו עקב המשבר הכלכלי של נגיף הקורונה התגבש קונסנזוס לו שותפים כלכלנים "שמרנים" ו"פרוגרסיביים" כאחד, הקורא לפעולה ממשלתית תקציבית, מסיבית ומהירה כתגובה הכרחית: "המשותף למדינות הוא חד וברור – יש להגדיל את התקציבים הממשלתיים על מנת להגן על העסקים ומשקי הבית, וזאת גם במחיר של הגדלת הגרעון והחוב הממשלתיים, שכן הימנעות מביצוע פעולות אלה תביא למחיר כבד למשק בטווח הארוך. בעוד שבעולם התגבש קונסנזוס ברור, בישראל קיימות עמדות סותרות. חלק מהכלכלנים הבכירים מביעים עמדות הדומות לקונסנזוס העולמי, אך ישנם גם קולות מרכזיים בתקשורת ובקרב פקידים ונבחרי ציבור, המזהירים מ"היפר-אינפלציה" ומגידול בחוב ובגרעון".
פרלמוטר מצדד בכך שישראל תאמץ את אסטרטגיית ההוצאה בה נוהגות רוב מדינות העולם, ואף מזהיר מהתוצאות שתהיינה אם המדינה תנהג במשבר במדיניות של אי התערבות: "גיוס חוב למימון הוצאות הממשלה אינו 'נטל על הדורות הבאים' ותשלומי הריבית על החוב אינם 'כסף ההולך לפח'. לאי-הוצאת כסף הנדרש וגיוס החוב למימונו עלולה להיות עלות כלכלית כבדה במונחי אובדן תוצר, אובדן הכנסות ממיסים וירידה ברמת החיים של משקי הבית. סקירת המחקר הכלכלי וכלי המדיניות המופעלים כיום בעולם להתמודדות עם העלייה באבטלה מצביעים על יתרונות רבים לתכניות השלמת שכר, בהן המדינה משלימה עבור המעסיק חלק משכר עובדיו אל מול הפחתה בהיקפי המשרה, הנגרמת מהירידה הזמנית בפעילות הכלכלית. נראה שממשלת ישראל עדיין לא יישרה קו עם המדינות הנמצאות בחזית המערכה, בעיקר בכל הנוגע לסיוע בהורדת אי הוודאות הכלכלית על ידי הצגת תכנית מקיפה, קוהרנטית וארוכת טווח וביישום כלי מדיניות תואמים".
מכון יסודות, באמצעות נייר המדיניות של פרלמוטר, ממליץ לממשלת ישראל לטפל במשבר הכלכלי בקורונה כך: "אנו סבורים שחשוב שהממשלה תסיר מעליה את המדיניות הכלכלית שבה היא נוקטת בעשורים האחרונים, תלמד בהקדם מניסיונן של מדינות אחרות לגבי דרך ההתמודדות עם המשבר הכלכלי, תאמץ ותיישם כלי מדיניות מוצלחים שמתאימים למשק הישראלי, ואף תיצור בעצמה כלי מדיניות חכמים וחדשניים, כל זאת בצורה מוצלחת עם המשבר הכלכלי חסר התקדים שילווה אותנו, ככל הנראה, עוד חודשים ארוכים".
כשילדי ישראל בקיבוצים, במושבים ובערים, כשהם עטורי זרי פרחים לראשיהם ושרים בחגיגת חג השבועות "סלינו על כתפינו, הבאנו ביכורים" ראויים לכך שעתידם הכלכלי, שלהם ושל משפחותיהם, יהיו מבוססים על חקלאות מקומית איתנה ולמכון יסודות יהיה תרומה לביסוסה בהווה ובעתיד.