150 צוללות, כ-500 כלי רכב פרטיים ומעל 6,000 איש, השתתפו במסע המחאה בדרישה להקים ועדת חקירה בנושא הצוללות, שיצא ברביעי בבוקר מכפר בלום וננעל בערב בעצרת בבלפור. שי חזן, בן וחבר קיבוץ הזורע, היזם והמפיק בפועל של שיירת ההפגנה: "זה היה אירוע מרגש, מטורף, בלתי נתפס"
ביום רביעי 14/10, יצאה "הפגנת הצוללות" הגדולה. 40 "צוללות" יצאו מכפר בלום שבצפון דרך חיפה, קיסריה, תל אביב, ועד לירושלים, לשם הגיעו כ- 150 "צוללות" ואלפים של אזרחים שהצטרפו, ליוו ועודדו מהגשרים שבדרך, במטרה למחות על פרשת הצוללות המוכרת כ"תיק 3000" ובדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשה. שי חזן, בן וחבר קיבוץ הזורע, הוא היזם, ההוגה והמפיק בפועל של שיירת ההפגנה.
"לפני 3 חודשים ראיתי מייצגים, צוללות ליד ישובים שונים. אמרתי – למה לא למנף את זה? נעבור עם המייצגים של הצוללות בכל הארץ וכך כולם יחשפו לזה". חזן הפעיל את המעגלים הקרובים שהלכו והתרחבו, עוד ועוד אנשים מכל רחבי הארץ התגייסו למחאה שהוא רואה בה אירוע מכונן מבחינת מחאות שנעשו בארץ. שלושה חודשים עבדו הצוותים בהכנת המסע. חזן: "נמשכו אלי עשרות ומאות אנשים למעגל של היצירה, החלום החל לקרום עור וגידים, בנינו צוותי עבודה – ייצור הצוללות, עבודה מול התקשורת, צוותי צילום, וכל זה בטלפון, בשלט רחוק. החלום התממש בצורה מעוררת השראה". יש לשי חזן ניסיון עשיר בהפקת אירועים – הוא האיש שיזם והפיק במשך שנים את מרוץ "סובב עמק", מרוץ שטח אתגרי המתרחש מדי שנה באזור הרי מנשה. הוא פעיל חברתי כ-15 שנים, יוזם מבצעי התרמה של מזון לרופאים וחיילים, הכל בהתנדבות, ולפרנסתו עובד כאיש שיווק. בן 56, נשוי ליפית ולהם שתי בנות, הגדולה מתגייסת בקרוב. .
המטרה – חקירה אמיתית בפרשת הצוללות
ההפגנה יצאה בשש בבוקר מכפר בלום לקריית שמונה עם 40 "צוללות", מכלי מים חקלאיים גדולים שהוסבו לצורת צוללות והוצבו על גבי טנדרים ועגלות נגררות. הצוללות נצבעו בשחור, צהוב, לבן, וורוד ועליהם כיתובים שונים הקשורים לפרשת הצוללות. לאחר טקס פתיחה יצאה לדרך שיירת המחאה כשמעליה מרחפים עשרה בקאי (טרקטרונים מעופפים) ומטוסי אולטרה לייט, ו"צוללות" שהולבשו על קיאקים שחתרו בנהר הירדן, מתוך רצון להגיע "מהים, מהאוויר, מהיבשה". השיירה המשיכה לכיוון חיפה, למוזיאון חיל הים, שבדומה לכל נקודות העצירה, נבחרה בשל הקשרה לפרשת הצוללות. משם המשיכה השיירה לכיוון מעונו הפרטי של רה"מ בקיסריה, כשלאורך הדרך אלפי אזרחים מעודדים מהגשרים ומצטרפים ברכביהם הפרטיים. מניין הצוללות עלה ל-70 ומארגני המחאה החליטו לא להיכנס לשכונות קיסריה, אלא להעביר את הטקס לחניון שמול העיר העתיקה. חזן מעריך שכעשרת אלפי אנשים חיכו שם לשיירה, נושאי דגלי ישראל ושלטים. הסופר מאיר שלו נשא נאום ובפרפרזה על שירה של חנה סנש "הליכה לקיסריה" ביקש – "שכן תיגמר לעולם"- "שתגמר הכהונה ההרסנית והמופקרת והמנהיגות העלובה שלך".
במקביל לשיירת המאחה המרכזית שיצאה לדרכה ברביעי ב-6 בבוקר מכפר בלום לכיוון ירושלים, השתתפו במסע מחאת הצוללות שתי שיירות נוספות. השיירה המרכזית עברה כאמור דרך מספנות חיל הים בחיפה, קיסריה, הקריה ורחבת המוזיאון בת"א ומשם אל בית המשפט העליון בירושלים. השיירה השנייה יצאה לדרכה ב-12 בצהריים מבאר שבע דרך נתיבות, סעד, מפלסים, שדרות, אשקלון, בסיס חיל הים באשדוד ומשם עלתה ללטרון וחברה לשיירה הצפונית בדרך לירושלים. השיירה השלישית אורגנה על ידי קבוצת "בידיים נקיות", המורכבת מקצינים ומפקדים יוצאי חיל הים, וקיימה הפגנה קצרה סמוך לביתו של שר הביטחון בני גנץ בראש העין, לפני שהמשיכה להתכנסות בקיסריה
השיירה המשיכה לכיוון הקריה בתל אביב. חזן: "אלפים חיכו לנו בגשרים שעברנו בדרך, מעודדים בתופים ומשרוקיות. ומעל 30 צלמים – סטילס, סרטונים, רחפנים, שליוו את השיירה לאורך כל היום, וזה פרט לעיתונות ולערוצי התקשורת." עד לקריה עלה מנין הצוללות ל- 110 ולאחר השמעת נאומים, המשיכו המפגינים בדרכם לבית המשפט העליון בירושלים. בלטרון הצטרפה לשיירת המחאה שיירה נוספת שהגיעה מבאר שבע והדרום. למרות העיכוב בלוח הזמנים המתוכנן, אלפים חיכו גם שם לשיירת המחאה, שהסתיימה בטקס ובדברים שנשא אמיר השכל מול מעונו הרשמי של רה"מ בבלפור. בכל נקודת עצירה נשאו דברים אנשי צבא במיל' ואנשי רוח. רשימת הדוברים מרשימה – עמירם לוין, שקמה שוורצמן, אמנון שמוש, יהושע סובול, חיים באר, רועי פלג, מאיר שלו, אחינועם ניני, חיים באר, גיורא ענבר, דן חלוץ, דורית רביניאן, אמיר השכל ושרון שפורר.
חזן מציין לטובה את משטרת ישראל על עבודה בשיתוף פעולה ועזרה לאורך המסע. עד ירושלים כבר השתתפו במסע המחאה 150 צוללות, ושיירה של כ-500 כלי רכב פרטיים, והערכה של מעל 6,000 איש.
למה דווקא "פרשת הצוללות"?
"הארגון שלנו נקרא 'חקירה עכשיו' ומתמקד בפרשת הצוללות. אנחנו שומעים עדויות של אנשי צבא בכירים כמו דן חלוץ, גיורא ענבר ועמי איילון, אנשים שיש להם מידע על מה שהיה. ממה שאנחנו מבינים, זאת פרשת השחיתות הגדולה ביותר שהייתה בישראל בשנים האחרונות. פרשה שחייבים לחקור. יש שיתוף פעולה הדדי עם מארגני מחאות נוספים, אנחנו רוצים ליצור עוצמה."
מי שהצביעו בעד בנימין נתניהו ובחרו בו לראש ממשלה, חשים שמניפים להם "דגל שחור" מעל הראש, שלא מכירים בלגיטימיות של הבחירה שלהם
"הממשלה לא מבצעת תפקידה בצורה נאותה והוגנת כלפי הציבור. המחאה שלנו ממוקדת – לפתוח חקירה. מה יהיה פסק הדין – זה כבר לא בידינו. שהצדק ישפוט, אם יתברר שביבי פעל באופן תקין, ישר והגון – שימשיך בתפקידו, אם יתברר אחרת – הוא צריך לקבל את הדין."
באיזה תגובות אתה נתקל ברשתות החברתיות?
"אני יותר פעיל בפייסבוק, פחות ברשתות אחרות. יש תגובות משני הצדדים. אנחנו באמונתנו עם הנחישות שלנו, מנסים להסביר ולשכנע שחייבים לקיים את המחאה. יש תגובות שלא שוות תגובה. יש כאלה בוטות וקשות, אבל ענייניות. מי שיוצא למחאה צריך לדעת לספוג גם מילים קשות, זה חלק מהמשחק. אנחנו עושים פרובוקציה כדי לעורר את העם, את המחשבות של האנשים וברור שיש לזה גם מחיר. המשפחה שלי תומכת לגמרי ואחת הבנות ישבה לצדי ברכב לאורך כל המסע".
מה אתה עונה לאלו שאומרים שזה הפרה של ההנחיות, שלא נכון לצאת להפגין בגלל הפן הבריאותי?
"המפגן היה אמור להתקיים ב- 8/10, ונדחה ל-14/10, התאריך שהוצהר לסיום הסגר. צריך לזכור שזה מפגן עצום עם המון תיאומים מול הרבה גורמים. הנושא הבריאותי חשוב לנו ובכל התדריכים חזרנו על שמירה והקפדה על ההנחיות – עטיית מסכות, קפסולות, שמירה על ריחוק. חשוב לנו לשמור על הבריאות של כולם."
המטרה של ההפגנה ברורה – פתיחת חקירה אמיתית ורצינית בפרשת הצוללות. אתה מאמין שזה יקרה?
"שאלה טובה. לא יודע. זה קשור לפוליטיקה המלוכלכת שאנחנו עדים לה. אני נוטה להאמין שכן – אחרת לא היינו נחושים לצאת למסע הזה. מאמין שזה יקרה."
היה הרבה רעש בתקשורת לפני שיצאתם וכפי שאמרת, הייתה הפגנה שטרם נראתה כמוה. בכל זאת הסיקור התקשורתי ביום עצמו היה דל. זה מאכזב?
"מתרחש אירוע גרנדיוזי משעה 5:00 בבוקר ועד 23:00 בלילה. מפגן עצמתי מצפון עד דרום, אנשי רוח ואנשי צבא מהשורה הראשונה שנואמים ולא היה לזה מספיק סיקור – אני חושב, שהתקשורת קיבלה הנחיה להשתיק את העניין. אני חושב שהעורכים קיבלו הנחתה לא לשדר, רצו לגמד אותנו."
"זה היה אירוע מרגש, מטורף, בלתי נתפס. ידעתי לאן אני מכוון. ידעתי שהמחאה חייבת להביא את הקול שלנו לפריפריה. מה שהכי ריגש אותי היו האנשים שהצטרפו בדרך עם הרכבים הפרטיים, זה נותן לנו כוח להמשיך. יש לנו עוד המון רעיונות ואנחנו לא נפסיק. המשימה העיקרית לא הושלמה – לחקור את פרשת הצוללות, חקירה אמיתית, ללא טיוח. נעשה סיכומים, הפקת לקחים, נלמד מה היה טוב ומה פחות ונעשה אירוע עוד יותר גדול!"
שלוש שיירות
במקביל לשיירת המאחה המרכזית שיצאה לדרכה ברביעי ב-6 בבוקר מכפר בלום לכיוון ירושלים, השתתפו במסע מחאת הצוללות שתי שיירות נוספות. השיירה המרכזית עברה כאמור דרך מספנות חיל הים בחיפה, קיסריה, הקריה ורחבת המוזיאון בת"א ומשם אל בית המשפט העליון בירושלים. השיירה השנייה יצאה לדרכה ב-12 בצהריים מבאר שבע דרך נתיבות, סעד, מפלסים, שדרות, אשקלון, בסיס חיל הים באשדוד ומשם עלתה ללטרון וחברה לשיירה הצפונית בדרך לירושלים. השיירה השלישית אורגנה על ידי קבוצת "בידיים נקיות", המורכבת מקצינים ומפקדים יוצאי חיל הים, וקיימה הפגנה קצרה סמוך לביתו של שר הביטחון בני גנץ בראש העין, לפני שהמשיכה להתכנסות בקיסריה. במקביל התקיים משט בירדן משדה נחמיה לכפר בלום, בארגונה של נגה רונן משדה נחמיה, מראשונות המוחים ומארגנת "הדגלים השחורים" באזור הגליל העליון.
ההפגנה המרגשת בחיי
כתב יורי קנדל מהמחלקה הפוליטית בתק"צ: "שנים רבות אני עוסק במעורבות בחברה הישראלית ובמחאות. שיירת הצוללות שיצאה מכפר בלום הייתה המרגשת בחיי – שיתוף פעולה בין חבורה צעירה ל'זקני העדה', אקטיביסטים בני 70-80 שיצאו מבתיהם באמצע הלילה על מנת להשתתף במסע הצוללות.
דוד גלימידי, שחגג למחר את יום הולדתו ה-71 יצא מקיבוץ יקום באחת בלילה לאסוף את הפרטנר שלו לצוללת מטבעון – לכל רכב צוותו 2 נהגים בכדי לנהוג 14 שעות עד ירושלים ואז לחזור הביתה.
יוסי סולומין משער העמקים, המכונה "יוסי האדום", שנולד עם הקמת המדינה, היה דובר האירוע ואירגן את האורחים שנאמו בהפסקות המסע במוזיאון חיל הים, בקיסריה, בקרייה ובירושלים. דורון ליבר ממצר – "קצין התחבורה" בשיירה פגש לאחר עשרות שנים בחמש בבוקר את עמית פיצר משמיר שיחד הדריכו בקרית שמונה כי"ג בשומר הצעיר.
עטר שנפלד ועטר גבע מעין שמר, המנוע שאחרי ההפקה יחד עם רועי פלג ורועי פריי שחברו לשי חזן מהזורע ליישום המסע יחד עם עוד אלפי שותפים מכל רחבי הארץ, צעירים שיוצאים מהבית פעם ראשונה לצד ותיקי הפגנות, חלקן הגיעו עם צוללות ייצור עצמי לפנות בוקר בכפר בלום והצטרפו לשיירה.
התגייסות "הדגלים השחורים" לליווי המסע בכל הצמתים והגשרים בואכה ירושלים, הייתה מרשימה ומרגשת – אלפי תומכים עמדו והריעו לשיירה, לעיתים לאחר שחיכו שעות בגלל העיכובים.
במיוחד בימים אלו בהם רבים מבקרים את התנהלות השוטרים, ברצוני לומר תודה מיוחדת וגדולה למשטרת ישראל שעשתה את מלאכת הליווי בצורה מופתית: עשרות ניידות ואופנועים של משטרת התנועה ליוו אותנו מהבוקר תוך חסימת צירים וצמתים כדי לאפשר את מעבר המסע שאורכו מספר קילומטרים ללא נתקים".
כותבת הכתבה: מירב ראון
