ארבה הוא תופעה בה חגבים ממינים מסוימים משנים את מראם ואת התנהגותם בתנאי צפיפות והם יוצרים נחילים עצומים.
הנחילים מכילים מיליוני ואף מיליארדי פרטים, משתרעים על פני אלפי דונמים ונעים בתעופה עשרות קילומטרים מדי יום, תוך אכילה תמידית של מגוון גדול של צומח.
הנזק הנגרם על ידי הנחילים הוא אדיר, כאשר בעולם העתיק ואף באזורים עניים בהווה – הארבה מביא עימו רעב.
בשנים האחרונות מצב הארבה בעולם מחמיר, במיוחד נכון הדבר בחצי האי ערב, במדינות דרום אסיה ובקרן אפריקה. החמרה זו היא תולדה של שני גורמים שונים הקורים יחדיו.
הראשון הוא גשמים חזקים שלא בעיתם בחצי האי ערב ובקרן אפריקה. מספר סופות ציקלון שפגעו בחופי חצי האי ערב ובקרן אפריקה הורידו כמויות גשם חריגות בתקופות שהן יבשות על פי רוב.
אלה יצרו תנאים סביבתיים שמעודדים את התפתחות הארבה והרבייה שלו.
הגורם השני, שחיזק את הבעיה הוא אי-יציבות פוליטית בחלק מן האזורים (בעיקר בתימן ובסומליה). אזורי סיכון אלה מנעו מאנשי ה-FAO של האו"ם לפעול כנגד הארבה באזורים הללו והארבה התעצם שם מאד.
הוותיקים בוודאי זוכרים את מתקפות הארבה בארץ בשנות החמישים ואת הרעש שעשו על מנת שנחילי הארבה לא יזיקו לשדה או למטע ויעברו הלאה.
כיום הטיפול בארבה הוא יותר מערכתי, כאשר המשימה היא להשמיד את נחילי הארבה ולא רק להעביר אותם הלאה. לצורך כך יש צורך בהתארגנות ברמת המדינה ואף ברמה עולמית.
הארגון המרכז את הלחימה בארבה בעולם הוא היחידה למלחמה בארבה בארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO locust ), אשר מרכז את נתוני המחקרים, עוקב אחרי נחילי הארבה בעולם, מגייס משאבים לאזורים נצרכים ואף פועל כנגד הארבה בעצמו.
עיקר הפעילות של ה-FAO כנגד ארבה בוגר היא דרך איתור וריסוס ממסוקים וממטוסי ריסוס במהלך שעות היום.
את ישראל תקפו נחילי ארבה בפעם האחרונה בשנת 2013. הגוף האמון על הלחימה בארבה הוא השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
במהלך הלחימה בארבה התחוור לנו כי הלחימה בנחילים מעופפים קשה עד בלתי אפשרית, שכן השטחים אותם מכסה הנחיל הם עצומים (בשני סדרי גודל יותר גדולים מגיחה של מטוס ריסוס).
לפיכך החלטנו להילחם בנחילים בשעות הלילה, עת הם מרוכזים על הקרקע ללא יכולת תעופה. זה נתן לנו מרווח זמן של 12 שעות בו הנחיל מרוכז וסטטי.
הריסוס הקרקעי התבצע בלילה והוכח כיעיל מאד, אך איתור מקום הלינה של הנחיל היווה אתגר. כיום, אמצעי המעקב השתפרו מאד וניתן להיעזר ברחפנים לצורך כך. ההיערכות לפעילות נגד הארבה היום כוללת שלושה שלבים:
- מעקב, איתור וסימון נקודת הלינה של הנחיל
- התארגנות לוגיסטית לביצוע ריסוס לילי מהקרקע (כלים, חומרים, כח אדם, תעבורה)
- ריסוס לילי מהקרקע (אין כיום אמצעים לריסוס אווירי יעיל בלילה – אבל גם זה בטח יגיע…)
בעקבות פנייה של ראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, יזם משרד החוץ משלחת סיוע למלחמה בארבה באתיופיה, בתיאום עם משרד החקלאות ופיתוח הכפר.
כך, בשיתוף פעולה בין עינת שלאין, סמנכ"לית אפריקה ומנהלת מש"ב ונדב פלדמן מאגף מזרח ודרום אפריקה במשרד החוץ, יחד עם ד"ר יואב מוטרו מהשירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות נרקמה תוכנית הסיוע.
בשונה משאר המדינות התומכות בעולם, הסיוע שניתן על ידי ישראל היה בהכשרת המקומיים ואספקת הציוד הנדרש על מנת שיוכלו להילחם בארבה בעצמם.
וכך ,בתאריכים 10.11.20 – 26.11.20 יצאה משלחת סיוע לאתיופיה על מנת לסייע לאתיופים במלחמתם בארבה.
המשלחת כללה ארבעה חברים: ד"ר יואב מוטרו – משרד החקלאות – ראש המשלחת, תכלול . תומר רגב – "אלטה אינוביישן" – רחפנים למעקב. תמיר אשוול – משרד החקלאות – לוגיסטיקה בשטח.יואב מולר- "מולר הדברה מקצועית" – ריסוס ליליץ
בצד הישראלי הפרויקטור שארגן את המשלחת היה נדב פלדמן מאגף מזרח ודרום אפריקה. את המעטפת הניהולית נתנה עינת שלאין, סמנכ"לית אפריקה ומנהלת מש"ב .
בצד הישראלי באתיופיה – השגרירות בראשות רפאל מורב טיפלה במשלחת ובעיקר אור דניאלי, סגן השגריר, שהתלווה לכל הפעילות שלה.
המשלחת התארגנה בישראל במהרה בשלושה מהלכים מקבילים: ציוות המשלחת, איגום תקציבי (כ- מיליון ₪) ורכישת ציוד.
רכישת הציוד נעשתה דרך "ספק יחיד" שהם האחים מקאלדה, שהיו היחידים, להערכתנו , שיכלו לספק את כל הדרישות המגוונות בסד זמנים קצוב.
האחים מקאלדה סיפקו הן את הכמות הגדולה של המרססים שנדרשה (100), הן את הרחפנים (27) והן את שאר הציוד הנילווה לתפעול ההשתלמות ותרגול לחימה בשטח – סך הכל יותר מ-2 טון ציוד.
הציוד שהבאנו כלל: רחפנים למעקב, חלפים וכלים לתיקון, מחשבים, מרססי גב מפוח מוטוריים, כלים וחלפים לתיקונים, ציוד מגן למרססים, כלי קיבול ומדידה לחומר הריסוס ולדלקים, גנרטורים, אמצעי תאורה, משקפות, אמצעי תקשורת, ביגוד ועוד.
העבודה מולם היתה חלקה ונעימה. כל הציוד נשלח בשלושה משלוחים אוויריים נפרדים דרך הדואר הדיפלומטי. התהליך היה מורכב ולחוץ בחלקו – אך בסופו של דבר הכל הגיע כמו שצריך.
ביום השלישי לשהותנו נפגשנו עם אנשי הלחימה בארבה של ה-FAO . הם סיפרו לנו על פעילותם, שמעו על תכנון הפעילות שלנו, תיאמנו ציפיות ואנשי קשר בשטח, כדי לוודא שהרחפנים שאנחנו מפעילים לא יסכנו את כלי הטיס המאוישים שלהם.
משלחת הסיוע למלחמה בארבה באתיופיה | צילום יח"צ
