משפרים את הסיטואציה במצבי חירום 

דניאל בוכן ותיאדורה בן יקר, שניהם במקור מאוסטרליה, פעלו במהלך כל ימי המלחמה ופועלים כדי לשפר מוכנות אזרחית למצבי מצוקה, חירום, ואיום בישראל * העמותה לסיוע בהתמודדות עם שריפות בשטחים פתוחים – פועלת מאוקטובר 2023 ומנסה לצמצם נזקים ולייצר עולם בטוח יותר 

את דניאל בוכן (37) יזם יהודי אוסטרלי תפסו אירועי ה-7 באוקטובר טיפה לפני כולם – הוא היה בטיול בהירושימה, והפרשי הזמן הביאו לו את החדשות טיפה לפני שכולנו הבנו שישראל בסכנה אמיתית. דניאל, עמד באמצע מוזיאון Hiroshima National Peace Memorial Hall for the Atomic Bomb Victims מול המיצג החשוב ביותר במקום, מבודד והמום, מרגיש שהוא חייב לחזור הביתה. 

בזמן שדניאל תכנן את חזרתו הבהולה לארץ, תיאודורה בן יקר (67), הבינה שבניה התאומים קיבלו צווי מילואים. כשדניאל חזר ארצה, הוא התגייס גם הוא למילואים ובד בבד חשב איך לעזור לכיתות הכוננות וצוותי חירום היישוביים להצטייד ולהיות מוכנות יותר לתרחישי אימה. תיאדורה התחילה בתהליך גיוס כספים, אבל מה שבאמת הפגיש את השניים היה הרצון ליצור מיזם שישמור על הבטחון שלנו.  

"נולדתי באוסטרליה וגרתי בסידני, הלכתי לבית ספר יהודי וגדלתי בסביבה פרו ישראלית." מספר דניאל "הסבים שלי היו ניצולי שואה, אבי היה דור שני לשואה וסיפר לנו על אביו שברח מפולין ואחרי תקופה במחנות של סטאלין בסיביר, הגרו לאוסטרליה. המשפחה שלי לא חשבה לחיות בישראל, אבל אני ידעתי שנגור כאן, לכן עליתי לבד לישראל ב2008 ולמדתי באוניברסיטה. בגיל 21, הצטרפתי ל"תכנית ארגוב למנהיגות ודיפלומטיה". באוסטרליה הייתי חלק בארגון שדומה לכיתות כוננות שנודעו להגן על הקהילה היהודית, ופעלו לשמור על בתי כנסת ובתי ספר." 

למה צריך כיתות כוננות באוסטרליה?  

"במהלך השנים, הגיעו לאוסטרליה נאו-נאצים ותומכים בארגוני טרור כמו חיזבאללה לבנונים, דבר שייצר איומים ממשיים על הקהילה היהודית. אם נחזור לארץ, אספר שבגיל 24 התגייסתי לצה"ל כחייל בודד כלוחם בנח"ל. ההורים שלי הגיעו לישראל הרבה יותר מאוחר. הם הגיעו אחרי שסיימתי תואר שני בניהול סביבתי ואיכות הסביבה. לאחר מכן התחלתי לעבוד בהייטק, יצאתי לעבודה ביפן ואז פרצה המלחמה." 

"הרגשתי שהכול סביבי כבה" 

איפה תפס אותך ה7 באוקטובר?  

"בדיוק הייתי ביפן, בהירושימה ונסעתי ברכבת למוזיאון הירושימה. בשבע בבוקר קיבלתי הודעות שיש סירנות בתל אביב וזה היה בדיוק כשעליתי לתחנת הירושימה. לא ממש הבנתי את חומרת המצב, אז שלחתי תמונות שלי בתחנת הירושימה למשפחה. נסעתי למוזיאון, ופתאום ראיתי בווטסאפ את רגעי האימה, תמונות מהטבח, דיווחים על מאות נרצחים והרוגים, ראיתי את הדברים קורים כשאנשים בישראל עדיין ישנו ולא ידעו מה קורה, כי בישראל היה לפנות בוקר וביפן, צהרים." 

מה היו התחושות באותם רגעים? 

"הייתי בתוך במוזיאון עם אנשים סביבי, מול מיצג של פצצת האטום ואני מתרכז באסון שקורה בישראל. הכל היה מטושטש. פיזית ומנטלית הרגשתי מבודד, שהכל כבה מסביבי. עמדתי עם הנייד שלי המום בעוד שמסביבי העולם ממשיך. הרגשתי שאני בעולם אחר, אף אחד לא דיבר על זה, אנשים ביפן לא שמו לב. יפן מאד מבודדת, ואין אינטראקציה עם אנשים, אז לא היה אף אחד אחר שיכולתי לדבר עמו. הרגשתי מאוד בודד. מיד התחלתי לתכנן איך לחזור מהטיול, כשאני מנסה להבין מה אפשר לעשות מיפן עבור ישראל. התחלתי לגייס כספים ממשפחתי באוסטרליה כדי לעזור לאנשים מהיחידה שלי עם ציוד לחימה לחורף, כדי לדאוג למילואימניקים שיצטרכו להילחם בחורף."   

באותם רגעים שדניאל ניסה לפעול מיפן, בתל אביב הבינה כבר תיאודורה בן יקר מה קורה ולאן מובילה הדרך: "יש לי ארבעה ילדים שניים מהם תאומים. בבוקר של ה-7 באוקטובר שמענו סירנות ומיד שני ילדי נסעו לדרום להילחם. אחד מבניי נלחם בעוטף עם הצוות שלו מ'עורב' צנחנים והבן השני גויס למילואים ביחידה מיוחדת שבה שירת." 

"לעומת דניאל," מסבירה תיאדורה, "החוויה שלי הייתה הפוכה: היינו באמצע של הכאוס הזה. הילדים גויסו מיד למילואים וכבר ידעתי שהם צריכים ציוד וסיוע." 

אבל רגע לפני שאנו צוללים ליוזמות שיזמו דניאל ותיאודורה, אני שואלת אותה על תולדות משפחתה: "נולדתי בסידני. הורי ניצולי שואה שהגיעו לאוסטרליה אחרי שאיבדו את כל משפחתם. שם הם בנו את חייהם מחדש. אחותי נולדה בגרמניה אחרי המלחמה ואני באוסטרליה. גדלתי ולמדתי שם, עשיתי תואר ראשון במשפטים ותואר שני, עבדתי והקמנו משפחה. על אף החיים הנוחים באוסטרליה הילדים שלי בחרו לעשות עלייה. אחרי שהילדים עלו לישראל, הצטרפה אליהם חמותי (בגיל 89) משום שרצתה להיות קרובה לארבע הנכדים שלה. בשנת 2015 גם אני עליתי. אפשר לומר שכולנו עלינו כי האמנו במטרה גדולה יותר. הילדים שלי האמינו שצריך לתרום לחברה בשביל משהו גדול ולעשות שינוי. כיום אני גרה בתל אביב עם בעלי וילדיי גרים בערים ברחבי הארץ." 

דניאל חוזר לרגעי גיוס הכספים למען המלחמה: "כשחזרתי לישראל התחלתי לגייס כספים. הבנתי שיש המון מתנדבים וניסיונות לגייס כסף בשביל חיילים, מפונים, משפחות של חטופים ועוד, אבל בהתחלה אף אחד לא גייס כסף לכיתות כוננות וצוותי חירום. אנחנו יודעים לספר על הרבה מקרי גבורה בכיתות הכוננות, אבל צריך להבין שהגבורה הזו התרחשה עם כיתות כוננות מורכבות מאזרחים ללא מספיק ציוד ראוי. היו הרבה הרוגים מכיתות כוננות שלא היו מוכנים לתקיפה או שלא היה להם ציוד לחימה מספק. בחלק מכיתות הכוננות היו אפודים קרמיים וקסדות משנות ה-60!"  

"מה שראינו," מסבירה תיאדורה "זה שהמערכת לא הייתה ערוכה ולא היה כוח אדם. הבנו שצריך יותר ציוד לכיתות כוננות ומוכנות למלחמה ואימונים."  

"ב-11 באוקטובר," ממשיך דניאל, "הצטרפתי לצוות שרצה לייסד ארגון שיעסוק בגיוס כספים לכיתות כוננות. מרגע ההצטרפות החלטתי למלא את כל זמני במטרה הזאת: גיוס כספים לכיתת כוננות וצוותי חירום ליישובי העוטף והצפון."  

תיאדורה באותו זמן עבדה בשביל ארגון צדקה וגייסה כספים מחוץ לארץ עבור ישראל עד שבאפריל 2024 הציע לה דניאל לעבוד יחד למטרה משותפת. 

למה דווקא תיאדורה?  

דניאל: "חשבתי על אנשים שאני רוצה לערב בעזרה למלחמה ותיאה (תיאדורה) הייתה הראשונה עליה חשבתי. בזמן זה, כל הארגונים היו עסוקים ולא היה לאף אחד זמן אפילו לקחת מתנדבים חדשים." 

צריך להתגונן גם נגד שריפות 

תמונות של בתים וקהילות שלמות שעלו בלהבות מכניסות פחד בכולנו. עוד לפני ה7 באוקטובר ראינו זאת ב״טרור הבלונים״ או במקרי הצתה, אך לאחר השבת השחורה תחושת האיום גברה. שריפות יער מהוות איום רציני גם בישראל וגם בחו"ל, במיוחד על קהילות ליד שטחים פתוחים או יערות. בשנת 2021 למשל, פרצה בהרי ירושלים שריפת ענק (כנראה הצתה), שכילתה 24 דונמים של חורש ופגעה בבתים פרטיים וכמובן בבעלי החיים החשובים למארג החיים בטבע.  

דניאל היה הראשון שהבין עד כמה מיזם נגד שריפות הכרחי במדינה שבה ישנן הצתות מכוונות, פיגועי טרור ומלחמה מתמשכת. הוא החליט, בעזרת תמיכה ניכרת של הקהילה היהודית האוסטרלית והעמותה לסיוע בהתמודדות עם שריפות בשטחים פתוחים (שכן השותף המייצב מביא מומחיות בינלאומית (OFS) – לסייע בהגנה על החיים, פרנסה ורכוש בקהילות הכפריות של ישראל. 

אז במה עוסקים המיזמים שלכם בעצם?  

דניאל: "הדבר הראשון הוא כיתת הכוננות וצוותי חירום הכלליים והדבר השני הוא השריפות. באופן כללי גייסנו ציוד עבור צוותי חירום בישובים. פעלנו על פי הספר. כל הציוד נרכש אחרי שהתייעצנו עם אנשי קשר במערכת. הבנו מה צריך כדי לצייד את כיתות הכוננות כמו שצריך." 

תיאדורה: "אנחנו מתעסקים בתחום כיבוי שרפות ויערות וכעת הפסקנו עם התחום הטקטי. מה שאנחנו עושים זה לתמוך ולהרחיב מוכנות לשריפות. אנחנו מניחים שצריך להבין ולאפיין את הצרכים של כבאים. בכללי, צריך הרבה כבאים להילחם בשריפות וזאת לא בעיה רק של ישראל – אף פעם אין מספיק. צריך שיהיו אנשים שמבינים איך מתמודדים עם שריפה בצורה נכונה מבחינת ביגוד ומה לא ללבוש (ניילון למשל) ומה כן ללבוש. צריך יותר מודעות לשריפות ומניעתן." 

"בישראל יש טרור אקולוגי בצורת הצתת שריפות ולכן הגיע מומחה מאוסטרליה והתחיל ללמד איך מתמודדים ולתמוך בכבאים ובאנשים שרוצים להתנדב בנוגע לפעילות בזמן שריפה." 

ומה עם לוחמי האש?  

"אנחנו לא לוקחים את המקום של לוחמי האש בישראל, הם הגורם המקצועי הבלעדי בתחום ומה שהם אומרים קובע. אנחנו מנסים לשפר את הסיטואציה במצבי חירום ליישובים קטנים הרחוקים מהעיר. למשל, שברי היירוטים והרסיסים שנופלים בזמן המלחמה חמים מאד ונופלים על הצמחייה שיכולה להידלק מהר ולכן צריך לטפל בזה. בעונה האחרונה לא התבצעו פעולות דילול יערות צמודים ליישובים כי הכל היה שטח צבאי סגור, המפונים לא טיפלו בגינות הרבה זמן וכל האזור שם דליק. אנחנו הסתובבנו בכל הישובים האלה, הגגות מלאים מלמעלה בזרדים, עלים ועצים והכל יבש, מבלי שאנשים יגורו שם הכול מוזנח ודליק. בדברים כאלה נרצה לטפל " 

למה כל כך חשוב להתגונן נגד שריפות? 

"שריפות הן איום ממשי על חיי אדם ועל הסביבה. למשל השנה בקליפורניה נשרפו כ-424,925 דונם, שחלק ניכר מהם מורכב מהדונם שנצרבו בשריפה בפליסאדס (60%) ובאש איטון (40%), לפי Cal Fire.  שימו לב שזה בערך פי 0.7 מגודלה של ישראל (ישראל היא כ-22,145 קמ"ר = 2,2145,000 דונם). עד כה נהרגו יותר מ-27 בני אדם, 15,467 מבנים נהרסו בשריפות ה-Palisades ו-Eaton, כאשר סך הכל צפוי לעלות, עם מאות אלפי אנשים עקורים מביתם." 

האם זה יכול לקרות בישראל? 

"יש מחסור בכבאים המקצועיים בשכר בישראל. פירוש הדבר הוא שהקהילות צריכות להסתמך על גורמי החירום שלהם כדי להגן על החיים, הרכוש, והפרנסה וכדי להגן על הקהילות שלהם. חייב שזה יקרה עד שישראל תגיע עם צוות מיומן כדי להילחם בשריפות. גם באוסטרליה וגם בלוס אנג׳לס אין מספיק כבאים מקצועיים." 

מה יכול לסייע להתקדמות המיזם שלכם? 

"יש מספר דברים שאנשים יכולים לעשות ולשים עליהם דגש כמו: מודעות ציבורית," אומר דניאל "לדוגמה: היום הרבה צוותי נוי של הקיבוצים עובדים לפי יופי ואסתטיקה. הצוותים מטפלים בגנים כדי שזה יראה יפה ולא כדי למנוע שריפות. מודעות ציבורית והעברת ידע להנהלת הישובים, יכולה לעזור." 

"זאת האחריות של כולנו כמו באוסטרליה וארה"ב," מוסיפה תיאודורה, "שאנשים ינסו להיות אחראיים על השטח שלהם. הקהילה צריכה להיות מוכנה לפעול בזמן שריפה כדי למזער נזק עד כמה שניתן, להגן על הרכוש, הפרנסה, ואפילו להציל חיים." 

"חשוב שיהיו לפחות שתי יציאות בישובים שיש בהם שריפות. היום יש יישובים בארץ עם כניסה ויציאה אחד בלבד. חייבים להבין איפה האנשים מתאספים כשיש שריפה. כל הדברים האלה חייבים להיעשות בשגרה ולא בזמן הסכנה עצמה. חשוב שבכיתות כוננות יהיו מערכי חירום וצריך להגביר ערנות. צריך לחשוב איפה המקורות מים לצורך כיבוי ומאיפה מוסיפים אם צריך."   

"המוכנות של הקהילה עוזרת לאנשים לקבל החלטה, אם הם נשארים בבית או עוזבים לפני או בזמן השריפה. יש חשיבות גבוהה להכין קיט לפינוי אם מחליטים לעזוב וזה עניין של אחריות אישית. המטרה היא לתת לאנשים כלים ומודעות לקבל החלטות שיצילו את חייהם. יש דרכים שהקהילה צריכה לחשוב עליהן לפני שריפה עוד בשלב התכנון, למשל: איך בונים את הבית, איפה הצמחים, כמה הצמחייה קרובה לבית, איזה צמחים מתאימים ומה יכול להתלקח. צריך לחשוב איך מתכננים בית, חצר, רחוב ושכונה. צריך קהילה שמוכנה לעזוב כשצריך ויודעת איך לעזוב בדרך הבטוחה ביותר."   

"הכנת קהילות תפחית את הסיכון" 

"התוכנית שלנו מתבססת על הידע והמיומנויות שכבר נמצאים במושבים," אומרים דניאל ותיאודורה. "אנחנו מתמקדים בהכנת קהילות לשריפה והפחתת סיכונים. בנוסף אנו מתמקדים במרכיבים נוספים כמו: הדרכות למגיבים הראשונים של הקהילה לשמור על עצמם בטוחים ככל האפשר, תוך הגנה על הקהילה, הבנת הכלים והציוד שניתן להשתמש בהם כדי להגן על עצמם, ועל המגיבים הראשונים של הקהילה, עם שיפור ידע ספציפי לגבי הפחתת סיכונים לשריפות."  

"חשוב לשים דגש על פעולות שהקהילות יכולות לנקוט מראש בשגרה, כדי להפחית את סכנות השריפה כגון: פעולה מהירה לשליטה בשריפות לפני שהן מסלימות, סיוע בהכוונת כבאים מקצועיים למקור השריפה, מתן מענה מושכל המותאם לסיכונים ולצרכים המקומיים, וסיוע בעבודה הדרושה לפני עונת השריפות כדי למזער את הסיכון לשריפה."  

"התוכנית של העמותה לסיוע בהתמודדות עם שריפות בשטחים פתוחים תחל מחדש בפברואר 2025, שזה הזמן האופטימלי להכנה של עונת השריפות לפני השריפה. הכספים שגויסו ישמשו לתמיכה בעוד 10 קהילות בצפון ובדרום ישראל באמצעות ציוד מגן אישי, הדרכה ואמצעים למניעת שריפות."  

* אם אתם רוצים להתנדב ולעזור להעלות את המודעות לשריפות ומניעתן – ניתן לפנות לפרטים נוספים אל דניאל בוכן: daniel.buchen @gmail.com  052–3983000