משרד האוצר הפך אובססיבי לענף החלב, כאילו הוא המקור ליוקר המחייה במדינת ישראל. מבלי לזלזל בצורך אזרחי ישראל לשתות חלב במחיר סביר, הציבור הישראלי סובל מיוקר מחייה בכל תחומי חייו ובין היתר- חינוך, תרבות ופנאי, תחבורה, בריאות, ריהוט וציוד בית, דיור, מים, גז וחשמל, הלבשה והנעלה ועוד, כל אלה משפיעים באופן ישיר על כל מחירי המזון ובין היתר על מוצרי החלב.
מדובר בחוסר תיאום ממשלתי. משרד האוצר פועל ללא תיאום ובניגוד לתקנון עבודת הממשלה.
הניסיון לנתק את ענף החלב ממוסד ההתיישבות ובתוך כך לחרב את הרפתות בגבולות מדינת ישראל אשר הן הבסיס לבטחת ביטחון המזון הלאומי בכל שעותיה הקשות של מדינת ישראל, מגיעה לשיא השיאים, במהלכים חד צדדיים שמבצע משרד האוצר, עת צפוי לפרסם היום טיוטת צו לפתיחת יבוא גבינות קשות, כחלק מנקמה בין המשרדים וזאת לאור אי כיבוד עבודה בין ממשלתית תקינה כנדרש על פי תקנון עבודת הממשלה.
מי שמרוויחים מהיבוא הם בעיקר היבואנים ורשתות השיווק, ולא הצרכנים. הרווחים נתקעים בדרך למדף, בעוד שההבטחה להוזלת מחירים לא מתממשת. בבדיקה שערך לאחרונה המשרד מראה כי במוצרים מיובאים פערי התיווך בין עלות הייבוא למחיר לצרכן מגיעים למאות מוצרים. רק לשם ההמחשה, הצרכן משלם היום 153% יותר על ענבים טריים מיובאים ו-42% יותר על שמן זית מיובא.
הפער בין מחיר החלב במדינות ה-OECD לישראל מקורו לא בייצור החקלאי אלא במקטעי עיבוד במחלבות, שיווק וקמעונאות ובכך שבישראל יש מע"מ מלא על מוצרי בסיס בעוד שבמדינות רבות המע"מ עומד על בין 0% ל-7% בלבד.
בנוסף, הגורמים העיקריים לפער במקטע המחלבות טמון בענייני כשרות, פסי ייצור וריכוזיות, ואילו הגורם העיקרי לפער במקטע השיווק והקמעונאות הינו ריכוז שוק גבוה. על פי ה- OECD מרבית המדינות המפותחות מייצרות לעצמן את החלב ומוצריו, ורק 7% מהיצור העולמי נסחר בין מדינות. יתרה מזו, מדינות מפותחות נותנות תמיכות ישירות לרפתנים כדי להבטיח המשך יצור מקומי של חלב.
במקום לטפל במקטע המחלבות, השיווק והמע״מ, שהם הגורמים העיקריים לפער המחירים, בוחר האוצר בדרך הקלה, שהיא פלסטר לדליפה בשרשרת במקום לבצע טיפול שורש עמוק. יתרה מזאת, הצעת האוצר לא נותנת מענה לכך שבסבירות גבוהה המחלבות יהפכו ליבואניות, והציבור ימשיך לשלם בדיוק את אותם מחירים שהוא משלם היום בשל הריכוזיות הקיימת בישראל במקטע העיבוד והשיווק.
