הצרכן רוצה תפוחים אקסטרה לארג', האוכמניות בשנת מבחן והקיווי, חמסה חמסה, לא פוגש מזיקים. בקיבוץ אל-רום מדווחים על התאוששות, מצפים לתיירים ועונים על השאלה המסקרנת מכל: כמה דובדבנים אנחנו זוללים בממוצע במהלך קטיף עצמי
*תמונה ראשית: קטיף דובדבנים באל רום. מושך המון אנשים. צילום: תיירות אל רום
הרבה "טפו טפו טפו" ו"חמסה חמסה" נספרו במהלך השיחה עם רז ליבנה, מרכז המטעים של אלרום. בנוסף לאופטימיות ההכרחית למקצוע, נראה שהדבר האחרון שהחקלאים רוצים זה להסתבך עם עין הרע. "זאת בהחלט שנה מאתגרת אבל אין לנו ברירה, שומרים על הגדר", הוא אומר. לעומת כלל ענף הדובדבן שלא נהנה מיבול מרשים השנה בשל הקרה שפגעה בו, מה שנראה בוודאי במחירי הפרי הפוטוגני בקרוב, לאל-רום היתה דווקא שנת דובדבן טובה ("אצלנו הוא לא נפגע טפו טפו, לא פותח פה חמסה חמסה"). הם שותפים בתאגיד "בראשית" ומשווקים דרכם, ויש להם 150 דונם מטעי דובדבן. הקטיף (מסחרי ועצמי) נפתח ממש בימים אלו ו"הפרי הקיים איכותי מאוד ולמי שיבוא אלינו בשבועות מצפה חגיגה. יש לנו עשרה זנים בערך, שניים חמוצים שעושים מהם ליקר וישינאק בעיקר, ואנחנו קוטפים עד העשרה ביולי. זה קטיף ידני – אין שום אופציה למיכון".
הייבוא ריסק אותנו
אוכמניות זה כבר נושא פחות משמח. בשבוע שעבר נפתח קטיף המסחרי, חצי ממנו ידני וחלק מתבצע באמצעות הבצרת הראשונה בארץ של הפרי (תלוי בזן). לקיבוץ 50 דונם אוכמניות, אלא ש"בניגוד לדובדבן אנחנו ממש בשנת מבחן ל'פני הענף לאן', כי פתחו את הייבוא וריסקו אותנו. לייבא קילו ייבוא זה מה שעולה לי לקטוף קילו. מתוך תשעה משקים שגידלו אוכמניות, נשארנו שניים. אני יודע להתחרות, אבל העלויות יקרות מאוד, ואני לא יכול להתחרות בכוח אדם בפולין או בדרום אמריקה". בנוסף למגדלים שנפגעו, מחירי האוכמניות כה גבוהים, כך שגם הצרכן לא מרוויח מהמהלך.
לאל-רום יש 3,000 דונם גידולים חקלאיים סה"כ (2,000 דונם מטעים ועוד 1,000 דונם גפנים), מתוכם 650 דונם שקדים בדרום רמת הגולן. "זה מקום מיטיבי לגידול שקדים, היבולים גבוהים לעומת שאר הארץ. היתרון של ישראל הוא שיש כאן זנים עם גלעין גדול", ליבנה אומר. הכל הולך לשוק המקומי ובישראל צורכים לא מעט שקדים, שנחשבים לסופר פוד. "אם מייצרים בשנה בישראל בין 6-7 טון שקדים לשנה, הצריכה היא 10 טון לשנה", הוא מונה.
אחרי עוד כמה נקישות בעץ, עוברים לקיווי. הם מסיימים את ההאבקה ונראה שהוא בדרך לעונה טובה, שתיקטף בנובמבר. "זה ענף טוב מאוד, שמניב חמישה טון לדונם, המחירים סבירים", ליבנה אומר. כאן חשוב במיוחד לא ליפול לזחיחות, כי מדובר בגידול אורגני "וטפו טפו אין לו מזיקים בארץ". לאל-רום יש 270 דונם קיווי והם נוטעים השנה עוד 70 דונם. חוץ מזה יש להם 900 דונם של תפוחים משבעה-שמונה זנים שונים. הישראלים אוהבים תפוחים והצריכה בארץ היא של 150 אלף טון לשנה. השוק המקומי מייצר 50-60 אלף טון ורמת הגולן היא המקום האידיאלי לכך, אבל "זה ענף במשבר. עלויות הגידול אסטרונומיות וכבר 15 שנה מייבאים תפוחים. מבחינת טעם אנחנו מנצחים את הייבוא", ליבנה מסביר, "אבל הצרכן רוצה דוגמנים". אנחנו קונים תפוחים גדולים, למרות שמבחינה צרכנית זה לא בהכרח הדבר הנכון לעשות. "אם אנחנו לא נגדל אותם, אף אחד לא יגדל אותם בישראל". בכל מקרה, הוא מסכם, בשנה הבאה יהיה טוב.
צ'רי צ'רי ליידי
אין פעילות פסטורלית ומענגת לחיך ולנשמה יותר מליקוט דובדבנים מהעצים בלי להזיע את הנשמה, וכל הורה לילדים קטנים יודע שזאת אחת מהאטרקציות היחידות ששני הצדדים מפיקים ממנה הנאה שווה (בהנחה שהאחרונים לא הקיאו את הנשמה באוטו). ולפיכך תקופת קטיף הדובדבנים מעלה בדרך כלל את כל עם ישראל לרמת הגולן. משמח לשמוע שברמה מצפים לכמות נאה של מבקרים, אחרי שנה וחצי קשות מאוד. "זאת שנה של הנעה לתיירות. היא לא רגילה, אבל אנחנו עובדים", אומר שמעון מיכאל, מנכ"ל תיירות אל-רום. "דובדבנים מנצחים את השגרה. מגיעים אלינו 10-12 אלף איש מכל הארץ בחודש הזה וכך יהיה גם השנה. אנחנו יודעים כי קבוצות מזמינות מראש. זה מאוד משמח שאנשים חוזרים, אחרי שלא עבדנו שנה וחודשיים במלחמה". חודשיים לפני תחילת "חרבות ברזל" בנו שם אגף חדש במלון, עם 26 חדרים משפחתיים כפריים ומאז "הכל נעצר חוץ מהתשלומים לבנקים. עדיין לא קיבלנו כסף מהמדינה ואני מקווה שזה יקרה השנה ויעזור לנו קצת לנשום", מיכאל אומר. ובחזרה לדובדבנים: "הקטיף העצמי שלנו הוא מאוד נגיש, הפרי הזה מושך המון אנשים, בטירוף". זיו ליבנה מזכיר שזאת הדרך להגיע לסחורה הכי טרייה והכי איכותית במחירים סבירים, לעומת ביקור בסופר. וכמה אוכל האדם הממוצע (יש כאן הבדל משמעותי בין ילדים לבים מבוגרים) במהלך ביקור במטע, לא כולל הנספקים שעליהם משלמים בנוסף ביציאה? מיכאל אומר שחצי קילו לבן אדם בממוצע (נספק דובדבנים שוקל 250 גרם).
שיכורים מהצלחה
שדה השעורה הראשון המיועד לוויסקי נקצר בבארי
לראשונה בישראל, נקצר שדה שעורה המיועד במיוחד לוויסקי, בשדות בארי, במטרה להפוך למותג ויסקי ישראלי. וכך זה התחיל: ״בבארי יש קבוצה של אוהבי וויסקי, ויש לנו מסורת: פעם בשנה אנחנו עורכים ערב מיוחד שמוקדש לוויסקי בפאב הקיבוץ, מספר אבידע בכר, מגד״ש בארי. ״ב-7 באוקטובר בארי נהרס. הקהילה פונתה לים המלח, ולא יכולנו לערוך את הערב השנתי שלנו כרגיל. אז מזקקת "מילק אנד האני" הזמינה אותנו לעשות את הערב הזה במזקקה שלהם בתל אביב״.
הקשרים המצוינים שנרקמו בעקבות הפגישה, גרמו להם לתהות למה שלא נגדל שעורה בבארי, ולהפוך למי שמספק למזקקה מאות טונות שעורה בכל שנה. "אז בדצמבר החלטנו לזרוע, והשבוע קצרנו 140 טון שעורה – התחלנו בקטן״.
לאחר הקציר, השעורה עוברת הליך של מיון לפני המשלוח להתפחה בגרמניה. בעוד כמה חודשים, אם הכוהל שהתקבל בשעורה יעמוד בציפיות ובתקנים, יהיה אפשר לזקק אותו לוויסקי ישראלי, שיתיישן בחביות וישתבח עם השנים. ״כל המזקקות בארץ קונות את גרעיני השעורה המותפחים בחו״ל״, מסביר בכר, ״אם השעורה שלנו תצליח לייצר כוהל מספיק טוב, נוכל גם לפתוח את המלתתה הראשונה בארץ, ובכך כל התהליך במלואו יעבור לישראל״.
בחשבון הפייסבוק שלו כתב חיים ילין, מיוזמי המהלך: ״אני מתרגש, באמת מתרגש. כי זה לא רק וויסקי – זו עדות חיה למה שהעם הזה יודע לעשות: לקחת אפר – ולהצמיח ממנו חיים. עכשיו נזקק את האוויר, את החקלאות, את השמחה והעצב, את הזיכרון והחלום – לבקבוק אחד: "סינגל בארי". לא עוד מותג, אלא תזכורת חיה, לחיי העם הזה, שגם כשמנסים לכבות אותו – הוא בוער בתקווה. יחד עם החברים מהקיבוץ החלטנו שמהאדמה שדיממה נצליח לייצר וויסקי, שבתרגום חופשי מהשפה הגאלית אומר פשוט ׳מי חיים׳".
אם יש לך שמש
החמניות בשדות נחל עוז זקופות ויפות כתמיד
זהו זמן החמניות, אחד הפרחים האופטימיים ביותר, ובעמוד הפייסבוק של קיבוץ נחל עוז פורסמו תמונות משדות החמניות הפוטוגניים ונכתב כי "חקלאות נחל עוז מקיימת הלכה למעשה את הבלתי אפשרי, באומץ ובתעוזה – עד התלם האחרון! גם השנה החמניות בשדות נחל עוז, 'פרחי השמש', הפרושים במרבדים צהובים עד התלם האחרון, מרימות ראשן אל על, כמו אומרות אנחנו כאן יפות, זקופות ובלתי מנוצחות!
נמשיך להיאבק עד החזרתו של עמרי מירן אלינו, יחד עם כל החטופות והחטופים".
