ד"ר רקפת שרון (59) נשואה לרוני העוסק בניהול ותפעול מערכות השקיה, ולהם ארבעה ילדים אמנון (28), צור (25) כפיר (21) וברק (19). מתגוררת עם משפחתי, במושב כנף ברמת הגולן.
ד"ר רקפת שרון מספרת: נולדתי וגדלתי בקיבוץ שער הגולן, ומגיל 13 עבדתי ברפת של הקיבוץ. לקראת שנת הלימודים האחרונה בבית הספר, עברו הוריי לקצרין ואת הבגרות סיימתי בבית-ספר בחצור הגלילית, כי בקיבוץ היו בזמנו היתה התנגדות למבחני בגרות. עם סיום התיכון התנדבתי לשנת שירות כקומונרית של השומר הצעיר, ובצבא כיהנתי כמשקית ת"ש. עם סיום שירותי הצבאי חזרתי לקיבוץ לעבודה ברפת, וכעבור כשנה יצאתי לטיול של אחרי הצבא במזרח הרחוק, ונשארתי בדוג'ו יפן חמש שנים ללימודי איקידו, שהינה אומנות לחימה הנעזרת בכוחו של היריב כמנוף, ומפתחת את האיזון הפנימי.
את התואר הראשון סיימתי בפקולטה לביולוגיה, עם התמחות במעלי גירה, משם המשכתי לפקולטה לביולוגיה בטכניון לתואר השני; חקרתי את התנהגות הרבייה של סלמנדרות בבתי גידול עם זמינות מים שונה. בתואר השלישי חקרתי את התרומה של חסרי חוליות לפירוק נשר עלים ביער על קרקע בזלתית וגירנית. את הפוסט-דוקטורט סיימתי במכון וולקני ובו חקרתי את ההשפעה של נדיפי זני גפן שונים על התנהגות המשיכה של עש האשכול.
כיום, כחוקרת בכירה במו"פ צפון שבמכון המחקר מיגל, נושאי המחקר שלי עוסקים במתן פתרונות אקולוגיים למזיקים בחקלאות, באמצעות לימוד התנהגות המזיקים ודינמיקה של האוכלוסיות במרחב ובזמן, להפחתת נזקים ישירים והתפשטות מחלות המועברות על ידי וקטורים חרקיים. המחקר מתמקד בדינמיקה של מזיקים מוצצי שיפה ועצה (ציקדות וכנימות- קמחיות, כנימות עלה, כנימות רכות וממוגנות) ועשים, מרמת הפרט כולל יחס בין זוויגים, יחס חרק-צמח ויחס חרק-פתוגן-צמח, אל רמת האוכלוסייה ובין אוכלוסיות.
החלטתי להקדיש את חיי למחקר כבר בתואר השני, כשהבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי, כיוון שהעיסוק במחקר משלב לימוד מתמיד ויצירתיות מחשבתית ומאפשר גיוון והעדר שגרה, והמחקר החקלאי מאפשר לראות איך הממצאים הופכים למציאות ובכך מסייע לחקלאות שהיא הבית שלי.
בין הישגיי המקצועיים, ניתן למנות את פיתוח השיטות לניטור מזיקים המבוססות על חקלאות מדייקת במרחב ובזמן, תוך שימוש באמצעי צילום וכלים נוספים כמו רחפנים ועוד; את המחקר על מיפוי מרחבי ואפידמיולוגיה של מחלות צמחים המועברות על ידי וקטורים חרקיים; ואת הדברת המזיקים באמצעות מניפולציות המבוססות התנהגות, בעיקר תקשורת בתוך אוכלוסיות ובין חרקים וצמחים, ושימוש בסמיוכימיקלים (פרומונים וקירומונים) ובסמנים אקוסטיים וויזואליים למשיכה ודחייה של מזיקים. למשל בלבול זכרים המרווה את האוויר בפרומון המין הנקבי בעזרתו הנקבה מושכת את הזכר, ומקשה על הזכר לאתר את הנקבה, או שימוש בצמחי מלכודת המושכים וקטורים של מחלות מהגידול אל צמחים אטרקטיביים יותר למזיק.
לאחרונה, כחלק מההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית ובדגש על אירועי קיצון אני מתמקדת בהשפעת השינויים האקלימיים על הדינמיקה של המזיקים ויחסי חרק-צמח. שינויים אלו יכולים לשנות את מספר הדורות בשנה של המזיק, או להקדים את מועד ההופעה של המזיק או לחילופין מכת חום יכולה להקטין את אוכלוסיית המזיק ולחסוך חלק מהטיפולים.
החקלאות עבורי היא חלק מנוף ילדותי, החיבור לקרקע והיכולת להוציא מהאדמה את המזון מרגשת אותי כל יום מחדש, ואני מחוברת מאוד לחזון של מו"פ צפון במכון המחקר מיגל, המהווה גורם מרכזי ומוביל במחקר ופיתוח יישומי וחדשני למקצועיות בחקלאות הצפון, מטמיע את הידע, ומחזק את הכלים לפיתוח אזורי ולבניית תשתית חקלאית למתיישבים. המחקרים בהם אני עוסקת מתקשרים לחזון זה והשאיפה שלי היא לתת פתרונות אקולוגיים למזיקים בחקלאות תוך שימוש בכלים חדשניים אך זמינים לחקלאים שיאפשרו פרנסה מכובדת.
את רוב זמני אני מבלה בשטח, גם בימי הקיץ החמים וגם בימי החורף הגשומים, כדי להיות קרובה למושאי מחקריי. בנוסף, אני מרצה במכללת אוהלו להוראת המדעים, חותרת בסאפ בכנרת עם קבוצת חותרים, ומאמינה מאוד בציונות, בסוציאליזם באחוות עמים ובפמיניזם.
באופן כללי, אין הרבה נשים בחקלאות, אם כי בשנים האחרונות יש יותר נשים מאשר בתקופה בה התחלתי לעבוד במו"פ. רוב הנשים עוסקות במחקר, בפיקוח מזיקים ומחלות, ובהדרכה ויש מעט מאוד מנהלות של מטעים.
אני משתפת פעולה עם קבוצה של נשים העוסקות במחקר שטח מתחומים שונים (ממינהל המחקר, שה"מ, מכון שמיר ועוד) שהתחברנו במקרה או שלא במקרה, ברמה המקצועית אבל גם ברמה האישית. כולנו מתמודדות עם אתגרים וזה מאפשר דיון והחלפת ידע ובנוסף, אנחנו גם נהנות מבילוי משותף וזה לפעמים מרגיש דומה לקבוצת תמיכה".
אני מקווה שיתחוללו שינויים בתחום החקלאות, ובראשם, שהמדינה ואזרחיה יבינו את חשיבות החקלאות לקיומה של ישראל כמדינה עצמאית, שיושקעו יותר משאבים בהפיכת החקלאות לענף מוביל שימשוך צעירים וידיים עובדות וחרוצות של ישראלים.
החקלאות בארץ איכותית ונעה כל הזמן קדימה עם הכלים החדשניים שמפותחים בארץ ובעולם. אך, ללא מדיניות של תמיכה וצמיחה ברמה המדינית והעצמה של החקלאות זו כמעט משימה בלתי אפשרית, והחלום הירוק שלי הוא שנהפוך למדינה מובילה בנושא חקלאות ידידותית לסביבה, הנעזרת בכלים חדשניים ומאפשרת פרנסה טובה לחקלאים.
כותבת המאמר: ד"ר רקפת שרון
