"הערב יורד על הקיבוץ והדשא הגדול מתכסה בשמיכות". עפרה בריל מעין השופט בזיכרונות ממישה, שליווה בכינור את צ'רלי צ'אפלין בשחור לבן, וצבי, מחנך חברת הנוער, שרשם כל סצנה עבור הנערים שנענשו והחמיצו את הסרט בדשא
*תמונה ראשית: חברת הנוער בעין השופט עם צבי. צילום: ארכיון עין השופט
ערב אחד נכדתי האהובה מתרגשת מאוד — היום יש סרט לילדים על הדשא. בשקית גדולה היא לוקחת כרית ושמיכה דקה ומקבלת ליווי משפחתי עד מקום האירוע — הדשא שליד מגרש הספורט של ילדי החברה.
לא בטוחה שהיא החזיקה מעמד עד סוף הסרט. עם כרית ושמיכה קצת קשה שלא להירדם, אבל ההתרגשות שלה הזכירה לי את ימי הסרט על הדשא שאנחנו כילדים חווינו.
להריץ את התרגום
ביום של הסרט ההתרגשות כבר מתחילה לבעבע עם קריאת המודעה המיוחדת התלויה על לוח המודעות. ביום שמגיע סרט עם צ‘ארלי צ‘פלין — ידענו שלנו כילדים מותר לבוא ולראות את הסרט עם ההורים, ואז אין יותר מאושרים מאיתנו.
לא כל כך ידענו מיהו אותו צ‘ארלי צ‘פלין שההורים מדברים עליו כגאון — מצחיקן מתנדנד שגורם לקהל להתפוצץ מצחוק.
הערב יורד על הקיבוץ והדשא הגדול מתכסה בשמיכות, שנפרשות כשעה לפני מועד ההקרנה — כדי לתפוס מקום ושלא יסתירו. גם אבא שלי רץ לדשא שעה לפני, כי הוא ידע טוב אנגלית ובידיו הופקד מכשיר התרגום.
מכשיר התרגום היה עשוי מעץ, שגליל התרגום מחובר עליו. בתחילת תקופת הסרט האילם אבא צריך היה לראות טוב את הכתוביות, אחר כך להקשיב טוב לדוברים של הסרט כדי להבין את המדובר — ולהריץ את התרגום בהתאם למה שמוקרן.
לצערו של אבא, חצי מהקיבוץ שלנו ידע אנגלית, כי הם באו מאמריקה, והחצי השני בא מפולין. האמריקאים לא הזדקקו לתרגום, כי הם הבינו טוב את מה שנכתב ונאמר בסרט; הפולנים נצמדו לאמריקאים וביקשו כל הזמן, בלחישות רועמות, להבין.
לא פעם התרגום נזנח, כי אבא שקע בסרט ושכח את תפקידו.
על המכונה עם שני החיבורים לסלילים היו מרכיבים את גליל הסרט הגדול. צד אחד היה מושך את הצד השני, וכך, מתוך קופסת הפלאים — היה מוקרן הסרט.
בתקופת הסרט האילם לא שמעו מוזיקה וגם לא דיבור — היה שקט וכתוביות. אך חברי הקיבוץ שלנו ידעו להערים על הטכנולוגיה וגייסו את מישה רימון, שידע לנגן על כינור, כדי לנגן בקטעים השקטים האלה.
מישה היה דרוך כל הזמן, ובעת רדיפה אחרי צ‘ארלי הוא היה מנגן ופורט במהירות על הכינור, וכשצ‘ארלי הזיל דמעה — גם הכינור של מישה בכה מכאב.
גלגל שני לפני גלגל ראשון
החברים צפו בסרט בהזדהות מלאה. כאשר צ‘ארלי ברח מרודפו — הם היו מעודדים אותו שירוץ מהר יותר, וכאשר צ‘ארלי אכזב את אהובתו — היו כמה גברים מתנדבים שמיד הציעו לה עזרה.
כילדים חזינו בפלא הזה בהשתאות רבה. לא הבנו איך יכול לצאת סיפור כזה מתוך מכונה שמסתובבת ומקרינה את הפלא על מסך. זה מאוד דומה היה לחלומות שחלמנו בלילות — מבלי דעת ראינו בחלומות אנשים באים והולכים. חשבנו שכמו בחלומות פתאום נתעורר ונבין שהכול היה חלום.
הלילות היו מאוד רטובים מהלחות הקיצית, אבל לא היה אחד שעזב באמצע הסרט. קרה באחד מאותן הקרנות שהחל הסרט, ולפתע התברר שקיבלנו את הגלגל השני עם הסוף, ולקיבוץ רמת השופט הגיע הגלגל של ההתחלה. רמת השופט ועין השופט — שני שמות כל כך דומים — ויש נהגי אוטובוס שפשוט התבלבלו.
אף אחד מהקהל הרב שישב על הדשא לא ויתר. הטנדר הופעל, ובנסיעה מטורפת הגיעו לרמת השופט וקיבלו את הגלגל הראשון.
עונש קולקטיבי
הסיפור הבא קשור בקשר גורדי לסרט שעל הדשא.
כמו קיבוצים רבים בתנועה הקיבוצית גם קיבוץ עין השופט קלט חברות נוער. האחת סיימה ובאה השנייה.
לאחת מחברות הנוער הראשונות שהגיעו לקיבוצנו נבחר צבי כמחנך.
צבי (בן חורין) היה איש חזק גם בגופו וגם ברוחו. עובדי הרפת התחננו בפני המוסדות שצבי יישאר ברפת, אבל התנועה התערבה, וצבי והקיבוץ לא העזו להפר את פי התנועה.
ילדי חברת הנוער היו לומדים חצי יום ועובדים חצי יום בענפי המשק. באותו יום כמה בני חברת הנוער עבדו במשק הילדים, והסתבר להם שחסרה חבילת חציר כדי להאכיל את העיזים והתיש.
ארבעת הנערים לא חשבו הרבה. לקחו עגלה קטנה ושמו פעמיהם למתבן שליד הרפת. בקור רוח הורידו ממעלה הערמה חבילת חציר אחת, גלגלו אותה עד לעגלה וארבעתם העמיסו את החבילה על העגלה ובריצה החלו לחזור למשק הילדים.
למזלם הרע של הנערים, בדיוק כאשר חלפו על פני מבנה הרפת יצא במקרה אחד הרפתנים וראה אותם במנוסתם מגלגלים עגלה עמוסת חבילת חציר.
נדהם למראה עיניו רץ הרפתן המסור למדריך צבי ובהתרגשות סיפר לו על הגניבה. אולי הגניבה עצמה לא הייתה כל כך מסעירה, אלא עצם העיקרון החינוכי — כאשר יש דיבר מאוד חשוב בדיברות ה"שומר הצעיר":
לא תגנוב!
צבי היה המום. כמחנך הוא ידע שיש צורך להגיב. מיד נקראו כל ילדי החברה לשיחה.
באותו ערב היה סרט על הדשא בקיבוץ. צבי אמר לחבר'ה שבגלל המעשה הזה אף אחד לא הולך הערב לסרט — עונש קולקטיבי.
ארבעת הנערים הסתכלו האחד בפני השני, ולפתע קמו ארבעתם, ואחד מהם אמר:
אנחנו אלה שלקחנו את חבילת החציר. אנחנו מוכנים לשאת בעונש, נישאר ותאפשר לשאר הילדים להשתתף בסרט.
הילדים שמסביב הופתעו, ובעיניים בורקות הסתכלו במדריך צבי — מה הוא יחליט?
צבי, שהיה קשוב לעיני הילדים, הסכים להצעה וזכה לקריאות אושר ושמחה של קבוצת ילדי הנוער החוגגים.
ארבעת הנערים עמדו מרוכני ראש ועצובים.
"דבר אחד", ביקש אחד מהנערים מרוכני הראש,
"תבטיחו לנו — ספרו לנו בדיוק בדיוק מה קרה בסרט…"
באותו ערב של הסרט יכולת לראות את צבי, המחנך של חברת הנוער, עומד עם פנקס קטן ועיפרון ורושם כל משפט שנאמר בסרט…
