סיפורי סבתא 

כשהיה נער בן 13 צילם חנן יחיאלי את סבתו מרים בת ה-93 בדירתה בקיבוץ. עשר שנים אחרי הפכו הצילומים לסרט המרגש והמצחיק "סבתא" שיוקרן בפסטיבל ״דוקאביב״ וישודר בערוץ yes דוקו 

בסצנת הפתיחה של הסרט הדוקומנטרי "סבתא", סבתא מרים מדברת על המוות. היא אומרת שכל מה שהיא צריכה לעשות כדי למות זה להפסיק לאכול. הדיבור הישיר, האגבי כמעט, על המוות נעשה תוך שהיא אוכלת לחם וסלט כרוב אל מול מצלמת הווידאו אותה מחזיק נכדה בן ה-13 במיומנות של צלם מקצועי. הדיבור על סיום החיים תוך כדי הפעולה תאוות החיים, הופכת את הסצנה היומיומית, כמו גם את אלה שיבואו אחריה, לסיפור שתופס חזק את הקרביים.   

"הסרט צולם במשך שנתיים" מספר חנן יחיאלי (23), שמסביר בתחילת הסרט לסבתא שלו שהוא מצלם אותה כחלק ממשימה שקיבל מהמורה. "הסצנה הראשונה צולמה בתחילת 2011 וההתנסות עם הצילום במצלמת וידאו הייתה עבורי מפגש עם עולם חדש, מופלא ומורכב. המדיה הזו סקרנה אותי בצורה יוצאת דופן, גם מההיבט הטכני וגם מההיבט האומנותי והתוכני". 

מרים יחיאלי, סבתו של חנן מצד אימו, נולדה ב-1919 בעיר רובנה שבפולין. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת הנוער "השומר הצעיר״. כשנכנסו הנאצים לפולין, היא ברחה מזרחה עם חבריה לתנועה. בגבול רומניה נתפסה ונשלחה לכלא הרוסי, שם הוחזקה מרבית שנות המלחמה. עם סיום המלחמה היא וחבריה חזרו לפולין, שם התחוורה גודל הזוועה. בעוד חבריה עלו לישראל נשארה מרים עם בן זוגה, לימים בעלה, ברוך, בפולין. השניים קיבלו על עצמם משימה יוצאת דופן – לאסוף בני נוער יתומים וניצולי שואה ולטפל בהם, ב-1947 עלו יחד איתם לארץ. בסוף אותה שנה, לאחר מסע בים, הגיעו לארץ לקיבוץ תל עמל כחלק מגרעין השלמה. בקיבוץ התמסרה מרים בכל מאודה למשימה הקיבוצית החלוצית. "היא הייתה מורה ומחנכת בכל נשמתה. היא הייתה שייכת לדור חלוצי שבנה מולדת ובית".  

קרוסלת החיים 

על אף הביוגרפיה המרשימה של מרים, הסרט עוסק בשלב פחות הרואי בחייה ובעצם בחייו של כל אדם: שלב הזקנה. הסרט עוקב אחרי דמותה המיוחדת בתהליכי אובדן העצמאות, כניסת מטפלת זרה לביתה, מעבר לבית סיעודי ופינוי ביתה, כל זה דרך עיניו ועדשת מצלמת הוידאו של נכדה הצעיר.  

אתה נוכח ומתעד רגעים דרמטיים ומאוד אישיים בחייה של סבתך.  

"לסבתא ולי היה קשר קרוב ומיוחד במינו, למרות פער גילים של 82 שנים בינינו. בשנים שקדמו להכנת הסרט הגעתי לביתה מידי יום ביומו, היא הייתה עבורי דמות של הורה נוסף ולקחה חלק חשוב בחינוך ובעיצוב שלי. זה היה טבעי שאנכח ברגעים ובצמתים הדרמטיים בחייה. סבתא הייתה דמות חזקה ומרשימה, נשכנית וחדה, מצחיקה וגם נוגעת ללב ומרגשת. מי שיצפה בסרט גם יצחק וגם יבכה. סבתא אמרה תמיד מה שחשבה בלי פילטרים וגינונים, דבר היוצר חיבור מידי לדמות".  

בעצם חומר הגלם שהיה בידך כבוגר היו רק הצילומים שנעשו על ידך כילד.  

"הסרט כולו צולם לפני כעשר שנים ורק בשנתיים האחרונות הגעתי לבשלות כיוצר – ביכולת לאפיין דמות, לספר את הסיפור ולהתמודד עם שלב העריכה, שהוא המאתגר ביותר בעשייה הדוקומנטרית. סבתא נפטרה לפני כשש שנים, כשנתיים לאחר שהסתיימו הצילומים". 

חנן, שמעולם לא למד קולנוע בצורה פורמלית, מספר שקבלתו של הסרט לפסטיבל היוקרתי "דוקאביב" הוא "אירוע מרגש והגשמת חלום. זה דרש עקשנות ואמונה בחומר, ניסינו כמה פעמים להגיש את הסרט לגופים השונים וקיבלנו תשובות שליליות". את הפרויקט ליווה מראשיתו אייל צרפתי, מומחה לעשייה דוקומנטרית שמלווה יוצרים. "היו לנו מפגשים משותפים רבים. בעיקר צפינו בעריכה בחומרי הגלם המתארים שלבים שונים ואז ושוחחנו על זה. הוא עזר לדייק את הסיפור ולייצר את המהלכים הדרמטיים ובלעדיו לא היינו משוחחים כאן היום". 

מה סבתא מרים הייתה אומרת על הסרט? 

"סבתא נתנה את ברכתה לצילום הסרט. בכמה סצנות היא משירה מבט למצלמה ומדברת אלי דרכה. גם כשהייתה בת 93 היא המשיכה להיות דמות מחנכת ו״להרביץ בי תורה״. מה הייתה אומרת על הסרט? קשה לי לומר. היא כן תהתה מספר פעמים מדוע חשוב לי לצלם אותה בפרק זה של חייה. לדעתי היא לא הבינה עד כמה הסיפור שלה אוניברסלי, נוגע ללב ורלוונטי כמעט לכל משפחה. זה סיפור על ההזדקנות של סבתא שלי, אבל זה לא רק הסיפור שלה. לאורך תהליך העבודה בכל השנים האחרונות דמותה של סבתא מלווה אותי יום-יום, כמעט ניתן לומר שמעולם לא נפרדנו״. 

הסרט הופק בשיתוף ובתמיכת קרן גשר, ובתמיכת קרן חבצלת של השומר הצעיר. הוא יוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל דוקאביב בתאריך ב-31 במאי בסינימטק תל אביב, וישודר בהמשך בערוץ yes דוקו. בנוסף, במהלך ימי הפסטיבל ניתן יהיה לצפות בסרט און ליין דרך אתר דוקאביב.