אומר ארז גוזן, אחד מהחקלאים הוותיקים במושב ישע שבעוטף עזה. החממות של ארז ניזוקו קשות לאחר ה-7.10 * מרבית הגידולים בחממות מתו כתוצאה מחוסר טיפול, בשל האיסור לצאת לשטחים * ארז לא גידל כלל, מלבד חממה אחת, אותה המשיך להפעיל ביחד עם מתנדבים * "בעיקר בשביל השיקום העצמי שלי," הוא אומר
ארז גוזן (67), הוא מגדל עגבניות במושב ישע. ארז הוא לא מה שנקרא "חקלאי גדול", הוא מגדל בעיקר עגבניות על שטח של כ-60 דונם חממות ובתי רשת. יחד עם זאת, גוזן נחשב לאחד החקלאים המובילים בישראל. הוא גם לא מגדל עגבניות רגיל, או כמו שהוא אומר: "אני לא חקלאי קונבנציונאלי, לא תמצא אצלי מה שאחרים בדרך כלל מגדלים, בדרך כלל אני מחפש דברים חדשים ושונים."
מלבד גידול מסחרי, במשך השנים ארז מגדל עגבניות ושותף בפיתוח עשרות זנים שהם מופת של טעם וחדשנות. ארז מגדל מזה שנים רבות עגבניות על מצע מנותק, שיטת גידול שרק לאחרונה נכנסת יותר ויותר לחממות. במשך שנים היה בין הבודדים שגידלו בשיטה הזאת.
"אני מגדל אותן על מצע מנותק בתוך קליפות גרוסות של קוקוס, לא על הקרקע," הוא מסביר, "השיטה הזאת מונעת מזיקים שקשורים לקרקע, מפחיתה פגיעה של מזיקים ומחלות קרקע, מאפשר השקיה יעילה יותר, חיסכון בדשן ומאפשר לשמור את המיבנה נקי ומסודר בצורה קלה יותר."
מעבר לזאת, ארז הצליח במשך שנים לחסוך מים להשקיה, באמצעות מחזור מי ההשקיה. בגידול רגיל המים מחלחלים ואילו ארז אסף אותם למיכל חיצוני. כך הגיע למצב בו הוא מגדל עגבניות תוך שימוש ברק 450 קוב מים לדונם וחצי בעונה. "הפסקתי להרחיב את נושא המיחזור כי במדינה שלנו במקום לתת לבן אדם פרס על חיסכון במים, קנסו אותי ב-2 שקל על כל קוב שחסכתי כי חרגתי מהמכסה, ממש מעודדים לבזבוז. אז חיסלתי את נושא המחזור.
"אני מתמקד בגידול עגביות פרימיום – עגבניות שרי ועגבניות באשכולות, מזנים כמו "לב השור", "סן מרזנוו", טיפוסי רף. זה אומר יותר תשומת לב להגנת הצומח, יותר שימת לב לפרטים." בין לבין גידול עגבניות יצא ארז מספר פעמים לחו"ל, לסייע בפרויקטים הומניטריים חקלאיים באתיופיה, שבאפריקה. ארז סייע כיועץ מקצועי בהתנדבות לעמותת פייר פלאנט (Fair Planet), עמותה ללא מטרות רווח, שמטרתה לסייע לחקלאים קטנים בארצות מתפתחות לצאת ממעגל הרעב והעוני, באמצעות הנגשת ידע חקלאי מתקדם וגישה לזרעים איכותיים.
את העגבניות שלו ארז משווק לרשת "אושר עד": "זה אמנם רשת שנחשבת לרשת עם מוצרים זולים אבל גם הם מחפשים מוצרי פרימיום," הוא אומר.
סבו של ארז, יצחק, עלה ארצה ב-1920 והיה בין מייסדי מושב כפר ויתקין שבעמק חפר. סבו היה חקלאי. אביו של ארז, יוסי, היה מדריך לירקות. "אני חושב שהוא עבר לנגב בגלל הציונות," אומר ארז.
ארז הגיע לישע עם משפחת אביו ואמו כאשר היה בן 7.
לארז עוד אח ושתי אחיות, אך אף אחד מהם מלבד ארז לא המשיך בחקלאות. לאחר השירות הצבאי יצא ארז ל"טיול הגדול" בחו"ל, חי כמה שנים בגבעתיים ותל אביב ואז החליט לחזור לישע עם רעייתו נועה, אף היא תושבת מושב ישע.
לשני הזוג שני ילדים: הבת, שני (34), המתגוררת במרכז והבן צור (?), המשרת בימים אלה בצה"ל.
"לא הסכמתי להיות פליט"
במושב ישע מתגוררים בימים כתיקונם כ-300 אנשים, אך לאחר ה-7.10 נותרו בו רק כ-20 אנשים. משפחת גוזן היא בין המשפחות הבודדות במושב שלא הסכימו להתפנות לבתי מלון ב-8 באוקטובר. כאשר אני מבקש מארז לשחזר את אירועי ה-7 באוקטובר, הוא אומר: "היינו בהתחלה בממ"ד ואחר כך יצאנו מהממ"ד. אחר כך היינו סגורים במושב במשך חודשיים ולא הורשנו להגיע לשטחים החקלאיים שמחוץ למושב, כי היו עוד מחבלים בשטח.
"החלטנו לא להתפנות כי לא הסכמתי להיות פליט בארץ שלי. לא הייתי היחיד, היו עוד כ-20 אנשים שלא הסכימו להתפנות, כי חשבו שזה לא הדבר הנכון לעשות. אנשים ומשפחות עם ילדים קטנים אני בהחלט מבין אותם שרצו להתפנות לבית מלון. שלא תבין אותי לא נכון, זה לא שעכשיו נעים לחיות כאן. רק לפני שעתיים היו כאן פיצוצים ויריות באזור. זה כמו שאתה גר 300 מטר ממטווח אז אתה שומע את כל מה שקורה באזור כל הזמן.
"את התאילנדים שלי החלטתי כבר ב-8 באוקטובר לפנות בעצמי, לא חיכיתי למישהו שיגיד לי לפנות אותם. פיניתי אותם למרכז ואז מלך תאילנד פינה אותם לארצם. בינתיים, בדצמבר כל שבעה תאילנדים שעבדו אצלי ועוד שלושה שלא עבדו אצלי קודם.
"הנזקים שנגרמו למושב ישע ולכל היישובים בעוטף עזה הם לא רק נזקים ברכוש," אומר ארז, "יש כאן גם ובעיקר נזקים עצומים בנפש. מיהרו לפצות את החקלאים אבל יש עוד המון אנשים שנפגעו שאינם חקלאים, אנשים שעבדו במחשבים, חבר שהייתה לו מסעדה, כך שלא רק החקלאים נפגעו באירוע וזה מצער שפה התמקדו אך ורק בחקלאים."
"מעולם לא ביקרתי בכל כך הרבה הלוויות," אומר ארז בעצב. מאז ה-7 באוקטובר הספיק ארז להיות נוכח ב-30 הלוויות, כאשר רבים מהנרצחים וההרוגים היו בין חבריו הקרובים, הן מהמושבים והן מהקיבוצים באזור. שישה אנשים נהרגו ממושב ישע, בהם שני חברי כיתת כוננות וחייל שהיה בחופשה, שלושתם נהרגו כאשר יצאו לסייע לאנשי כיתת הכוננות של מושב מבטחים ושלושה נוספים נהרגו במסיבה.
החממות של ארז ניזוקו קשות לאחר ה-7.10. מרבית הגידולים בחממות מתו כתוצאה מחוסר טיפול, בשל האיסור לצאת לשטחים. ארז לא גידל כלל, מלבד חממה אחת אותה המשיך להפעיל ביחד עם מתנדבים, "בעיקר בשביל השיקום העצמי שלי," הוא אומר.
לארז טענות רבות על תפקוד הממשלה מה-7 באוקטובר עד לימינו: "אני מביע תרעומת על הממשלה ועל תפקודה כאשר שום דבר נעשה למען האזרחים ולמען הנפגעים באזור, וגם אם יש מאמץ כלשהו הוא נעלם בחדרי חדרים. וכך, במקום לפעול למען הנגשת הפיצויים והמקדמות ולבדוק את כל האנשים – המערכת נעולה בפני כל מי שלא מכיר אותה או רחוק ממנה. הרי יכלו לנהל את המקדמות בצורה מאוד פשוטה, כולנו רשומים במס הכנסה וכל מה שצריך זה למלא טופס עם ועוסק מורשה, וכל מי שמשווק באופן חוקי ומדווח באופן חוקי מופיע מייד על מסכי מס הכנסה ומס רכוש. ויואילו ויפצו לפי הנתונים ולא יחתרו למתווים מסורבלים ומסובכים, שצריך להכיר מישהו שמכיר מישהו על מנת לחצות אותם.
"עד עכשיו לא קיבלתי שקל מהמדינה, לא מקדמה על חשבון הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לי. בינתיים אני משקיע מכספי ואני מקווה שהממשלה תחזיר לי את ההשקעה, או לפחות תפצה אותי על חלק מהכספים שהשקעתי כאן," הוא אומר.
אתה לא נשמע אופטימי?
"הרבה אנשים אומרים לי שאני לא אופטימי כשהם שומעים אותי. זה לא שאני לא אופטימי, אני ריאליסט. זה שאני ממשיך בחקלאות, זה שאני שותל ומצפה לפירות וזה שאני ממשיך בחקלאות זה אומר שאני אופטימי, אחרת לא הייתי עושה זאת."
