לרגל קבלת שני תארי "יקיר" יוקרתיים ולקראת סיום כהונתו בת 22 השנים כיו"ר שולחן מגדלי התפוח במועצת הצמחים, אנחנו מביאים את סיפורו של עמוס לוין ((76) בן וחבר קיבוץ כפר גלעדי, שתרומתו לחקלאות ולפיתוח הצפון הטביעו חותם עמוק.
*תמונה ראשית: עמוס לוין – דמות מרכזית בנוף החקלאי והציבורי של הגליל העליון
עמוס לוין הוא דמות מרכזית בנוף החקלאי והציבורי של הגליל העליון. בנו של המחנך והחוקר החקלאי הדגול, ד"ר ישראל לוין, עמוס נשם חקלאות כבר מנעוריו. מסלול חייו הייחודי החל בשירות כלוחם וכקצין בסיירת גולני ובבה"ד 1 בתקופת ההתשה.
עם שחרורו מהצבא, מונה למרכז המטע
עם שחרורו מהצבא, חזר לוין לכפר גלעדי, וללא שהיות מונה לרכז את מטע התפוחים בעמק החולה. במקביל להקמת בית ומשפחה, הוא יצא ללימודי תואר ראשון במטעים בפקולטה לחקלאות ברחובות. בשנות ה-70, לאחר הלימודים, הוא כבר היה בקו החזית של השינוי החקלאי בגליל. לי, כמי שלמד יחד עם עמוס בפקולטה לחקלאות במגמת מטעים, הייתה זו זכות מיוחדת לשוחח עמו על מסע חייו המרתק.
"הבנתי שהגיע הזמן לומר שלום למטעי התפוח בעמק החולה", אומר לוין. "היתרון היחסי עבר למטעים החדשים שקמו בגולן ובהרי נפתלי, בזכות שיטות השקיה כמו הטפטוף, שאבא שלי היה מחלוציהן".
בשנת 1978, לאחר שערך סקר טופו-אקלימי מקיף, קיבל לוין החלטה חלוצית: לנטוע בכפר גלעדי מטע אבוקדו גדול. זו לא הייתה משימה פשוטה. הוא נאלץ להיאבק בדעת הקהל המבוגרת והשמרנית בקיבוץ. הוא מספר: "לא הכירו את פרי האבוקדו, וחששו מאוד מי יאכל ויקנה פרי חדש . הרעיון של השקיה בטפטוף לא היה מוכר. והם לא יכלו להשלים עם זה שלא נראה את המים מתיזים המטע, כמו שהיו רגילים במטעי התפוח והפרדס במשך שנים רבות".
מטע האבוקדו הכי יפה בגליל
לוין התעקש, יזם והקים 350 דונם אבוקדו למרגלות כפר גלעדי , תוך שהוא מקפיד על מיקום גיאוגרפי שיגן על המטע מפני קרה, לאחר סקר טופו-אקלימי מקיף. במקביל, הוא למד לתואר שני בנושא הפריחה באבוקדו. "כשמרכז המשק שמע שאני נוסע לרחובות ללמוד, הוא ניגש אליי ואמר שהחברים מתלוננים שרואים אותי מעט מידי בשטח רק פעם בשבוע. שאלתי אותו מיד: 'ומה החבר'ה אומרים על המטע?', הוא השיב שזה 'המטע הצעיר הכי יפה בגליל'. עניתי לו: 'אז שימשיכו לדבר. כל זמן שזה נראה טוב, תהיה מבסוט'".
כלכלני הבנק העולמי קבעו כי שום צמח לא יצליח לגדול במדבר
לאחר שסיים את המאסטר, הגיע המפנה הבינלאומי: הוא נבחר לצאת לשליחות מטעם "אגרידב" לפרויקט חקלאי פורץ דרך בפרו. מטרת המשימה, שהייתה ביוזמת אריק שרון, שר החקלאות דאז, הייתה הקמת חקלאות משגשגת במדבר, אזור שבו כלכלני הבנק העולמי קבעו כי שום צמח לא יצליח לגדול בשל מליחות הקרקע.
תוך שישה שבועות ארז לוין את משפחתו ויצא לשליחות. הוא היה מומחה למטעים במשלחת ישראלית שהקימה חלקת מודל של 600 דונם: "שטפנו את הקרקע, הבאנו שתילים מישראל – תפוחי אנה, אפרסקים, ענבי יין, נקטרינות ופקאנים – והקמנו מטעים לתפארת בשיטת הטפטוף במדבר," משחזר לוין בהתרגשות. על הצלחתו יוצאת הדופן קיבל צוות הפרויקט תעודת הוקרה מנשיא פרו.
כששב ארצה, לוין מונה למרכז משק בכפר גלעדי לתקופה של שנתיים, שנמשכו לבסוף שלוש שנים. הוא הגיע לנהל את הקיבוץ בתקופת משבר האינפלציה של שנות השמונים והצליח לייצב את כלכלת הקיבוץ בתום כהונתו, הוא יצא ללימודי דוקטורט בנושא אחסון פירות ואוויר מבוקר במכון וולקני, תחום שהפך למומחיותו.
הוביל את תל חי למוסד אקדמי משמעותי
תוך כדי מחקריו, זכה במכרז לניהול מכללת תל-חי. "נסחפתי לצד הניהולי", הוא מודה, "ולצערי לא השלמתי את הדוקטורט". לוין כיהן כמנכ"ל המכללה בין השנים 1998 ל-2002. בתקופת כהונתו הוא הוביל את תל-חי והניח את היסודות לביסוס מעמדה כמוסד אקדמי משמעותי, כפי שהדגישו בנימוקי הענקת אות יקיר מכללת תל-חי שקיבל לאחרונה.
לאחר תל-חי, החליט לוין להישאר בגליל. הוא חזר לתחום המקצועי שלו – הפוסט-הרווסט – ומונה למנכ"ל בית הקירור "גליל קירור". "זה היה מפעל אזורי שהיה בגירעון של מיליוני שקלים", מציין לוין. "בתוך שנתיים, הפכתי אותו לעסק מרוויח מאוד, תוך כדי יישום כל הידע שרכשתי בפוסט-הרווסט בארץ ובעולם".
מהפכה שפתרה את בעיית אחסון הקיווי
במסגרת תפקידו, הוא נסע לאירופה ולניו זילנד כדי ללמוד כיצד לאחסן קיווי: "הקיבוצים ספגו הפסדים כי הקיווי בקירור היה מתרכך ונפסל לשיווק. למדתי שהיינו נותנים לו 'מכת קור', וגיליתי שצריך לעשות לו קירור הדרגתי במשך שלושה שבועות. המהפכה הזו פתרה את בעיית אחסון הקיווי". התפקידים הציבוריים והניהוליים של לוין הלכו והתרחבו. הוא ניהל את קירור גליל עשור, ואחר כך כיהן עשור כסמנכ"ל חקלאות בחברה לפיתוח הגליל ויו"ר של תאגידים אזוריים.
במקביל לכל אלה, כיהן לוין במשך 22 שנה כיושב ראש שולחן מגדלי התפוח במועצת הצמחים. במהלך כהונתו הארוכה, הוא קידם יוזמות חשובות, ובהן גם ייצוא תפוחי הדרוזים בגולן לסוריה. הוא מסכם את הפרק הזה: "אני גאה על הפעילות הברוכה, ומעביר כעת את המקל לדור צעיר שיוביל את הענף".
הוביל מאבק ציבורי נגד ייקור המים
גם לאחר פרישתו, נשאר לוין אקטיבי. הוא הוביל מאבק ציבורי חשוב כנגד ייקור המים הדרמטי שהוטל על חקלאי הגליל. "עשינו עבודה כלכלית שהוכיחה שאם מעלים את מחיר המים, הגליל כולו הופך ל'עמק חום," הוא מדגיש. המאבק הצליח: הממשלה העבירה פיצויים והקצתה עשרות מיליוני שקלים לפיתוח אזורי, כולל 20 מיליון ש"ח לפיתוח חלקות מודל ומו"פ צפון.
במסגרת פרויקט זה, הקמנו בגליל העליון כ-50 חלקות מודל חדשניות בגליל, שעסקו בפיתוח חממות הידרופוניות, גידול חרובים, וניל, קיר פירותי וזני ומיני וזני מטעים חדשים בשיתוף משרד החקלאות ומו"פ צפון . הוא פעל בשטח לעודד כל חקלאי "שחלם חלום" להגיש תוכנית ולקבל 80% מימון.
אמרו לי: "עמוס, השתגעת לגמרי, זה קרוב מדי לגדר"
לוין נזכר באחת מחוויותיו: "הקמנו מטע תפוח בעיצוב קיר פירותי, מטרים ספורים מהגבול בקיבוץ מנרה. כשהגיעו נציגי מרכז השקעות במשרד החקלאות לבקר, הם אמרו לי: 'עמוס, אתה השתגעת לגמרי, זה קרוב מדי ללבנון. עניתי להם: 'אבל חקלאים עובדים פה כל יום!'. והחקלאים האמיצים במנרה הצליחו לשמור על המטעים שלהםגם במלחמה , וחלקות המודל קיימות ומשגשגות".
כיום, לוין מלווה מקצועית מטעם הקרן הקיימת לישראל את שמונת המו"פים האזוריים, ופועל להגדלת תקציב המחקר והפיתוח החקלאי.
על כלל פועלו רב השנים – מהקמת מטעי האבוקדו, דרך עבודתו בניהול מכללת תל-חי, הובלת התאגידים האזוריים ועד קידום המו"פ החקלאי בגליל – נבחר עמוס לוין ליקיר ארגון מגדלי פירות וזכה לאחרונה בשני תארי "יקיר" יוקרתיים. הוא ממשיך בכך את דרכו של אביו, ד"ר ישראל לוין, חוקר דגול ומראשוני המרצים במגמת חקלאות בתל-חי, שפעל רבות למען המטעים בישראל.
