ב-28 בספטמבר 2016, עת פטירתו של שמעון פרס, טילפן אלי פרופסור שמואל פוהורילס, שהיה לאורך שתים עשרה שנה ראש האגף החקלאי במרכז פרס לשלום והציע לי שניפגש. "תקבל ממני סיפור בלעדי על תכניות חובקות עולם שעשה פרס כשעמד בראש המרכז שנושא את שמו".
כעבור יומיים נפגשנו ופרופסור פוהורילס חשף בפניי יידע אישי ומסמכים מדהימים על מעשים שונים ומרתקים שהיו חסויים לתקשורת. יומיים אחר-כך טילפן אלי שוב הפרופסור וביקש שאוציא מהכתבה נתון מסוים שמציג את שמעון פרס באור שלילי לחלוטין ושעלול להרע למשפחתו. הסכמתי.
מאז שנת 2012, כאשר מוניתי לעורך "יבול שיא" נמנה פרופסור פוהורילס עם הקוראים הנאמנים של הירחון. דיברנו כמעט מדי חודש והאיש שהיה שנים בתפקידים מרכזיים במשרד החקלאות – החשוב שבהם מנהל הרשות לתכנון החקלאות, ההתיישבות והכפר בשנים 1977-1993 ונחשב בר סמכא בתחום -נהג לומר לי ש"כל חודש אתה מחדש לי בחקלאות".
בחודש אוגוסט 2019 ביקש פוהורילס להביא בפני ציבור הקוראים מהגיגי ליבו ובעיקר הערות על המצב הנוכחי שבו שרויה חקלאות ישראל. וכך כתב למערכת והדברים פורסמו כאן: "קיים דיסוננס רציני מאד בין היכולת המדעית, הטכנולוגית והביצועית של החקלאות הישראלית, המבוקשת בעולם הגדול ובין מצבה הכלכלי הלא יציב והלא בר קיימא בבית.
הדיסוננס השני, הנגזר מכך, הוא התהילה והכבוד לחקלאות ישראל בעולם והגמגום, חוסר הכבוד ולפעמים הזלזול של הרגולטור בישראל. אני מודאג ממצב זה, העלול לפגוע בביטחון המזון בארץ ובתהילה המיוחסת בעולם לחקלאות הישראלית".
מילים כדורבנות מאדם בעל שיעור קומה שפעל שנים למען קיומה והבטחת עתידה של חקלאות ישראל.
אחרי שפרש מהשירות הממשלתי מונה למנהל קרן "אנדריאס" לפיתוח החקלאות במרכז פרס לשלום. בשלב מסוים היה סגן מנהל המרכז. הוא עבד במרכז פרס בשנים 1997-2009.
לפני שנתיים, בהגיעו לגיל 90 נחגג האירוע במרכז פרס לשלום שהתחדש גם בחדשנות, ואשתקד הוענק לו פרס מפעל חיים מהארגון לפיתוח בין לאומי SID שבחר בו ראשון בין 100 מועמדים. לאירוע החגיגי בא נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ויושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית יצחק ("בוזי") הרצוג.
בריאיון מיוחד שהעניק אז ל"יבול שיא" ציין חתן הפרס שהוא גאה על הכבוד וההוקרה והוסיף: "יש לי פרס דומה לחקלאות העולם, שהעניק לי הממשל האמריקני בטקס חגיגי רב-רושם שהיה ב-1989 בוושינגטון במעמד נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש האב ושר החקלאות האמריקני באותם ימים קלייטון יוטר.
הזכירו אז את הקשרים המצוינים שלי עם מצרים, אחרי הסכם השלום, והפעם אני מקבל פרס ישראלי על תרומה לחקלאות העולם וכפי שנאמר: "עשייתך שינתה לטובה את חייהם של רבים בעולם המתפתח".
ב-14 באוקטובר 2020 לא התעורר פרופסור שמואל פוהורילס משנת הלילה שלו ונפטר בן 92. מערכת "יבול שיא" משתתפת בצערה העמוק של אלמנתו אולגה, תבל"א, בניו ליאון רופא קרדיולוג ואביעד עיתונאי בתחום הספורט.
פרופסור עזרא סדן
בסוף שנות ה-50 התוודעתי, פעם ראשונה, וממרחק רב, לשמו של שמואל פוהורוליס. הייתי אחד מחבורה של סטודנטים זרים אשר שיחרו לפתחם של הפרופסורים לכלכלה באוניברסיטת שיקאגו, ובראשם מורי ורבי מילטון פרידמן הזכור לטוב.
אחד מאתנו היה סטודנט מפולניה, זו שמעבר למסך הברזל. הצעיר ששמו פרח מזיכרוני, הצטיין, לא עלינו, בהברקות אנטי ציוניות (ואולי גם אנטישמיות). בתוקף הנסיבות הוא נאלץ להפוך את עורו ולחבור אלינו, וכתעודת יושר סיפר לנו שהיה לו בפולניה קולגה יהודי ששמו: פוהורילס.
באותה שעה, כך אני משער, היה שמואל פוהורילס תלמיד באולפנה לעברית בישראל, אחרי שפרש מתפקידו כדיקן של מכון לכלכלה חקלאית בשצ'צ'ין (שטטין של פולניה שאחרי 1945) ועלה ארצה ב- 1958.
כך או כך, המרחק האמור, בינו לביני, היה גדול. גדול מאוד. אני – יליד ירושלים, מוסמך הפקולטה ברחובות ו- Chicago-boy in the making והוא יליד לבוב ומוסמך אוניברסיטה בוורשה.
שכן, בדרך זו, הוא, שהיה מבוגר ממני בחמש שנים בלבד, השתייך לקלאסה של אבי ז"ל אשר נולד סמוך ל- לבוב (אז למברג) ובהיותו צעיר ניסה את כוחו גם כמשורר פולני…
גם כאשר נפגשנו במשרד החקלאות, בימים שלפני המהפך של 77 – היינו חברים – חברים טובים – אבל רחוקים. הוא העריך את גלבריית אני הסתפקתי בתיאודור וויליאם שולץ. הוא האמין בתכנון.
אני, על אף שביליתי שנים כמתלמד של ד"ר אהרון ווינר, וכמתכנן במסגרת תה"ל מהנדסים-יועצים ברחבי אמל"ט, הייתי, לכל היותר, מתכנן-אגנוסטי. ובכל זאת, משהו חיבר בינינו. נפגשנו, לעיתים קרובות, במסגרות של פעילות בינלאומית לקידום הארצות מעוטות הפיתוח. בין השאר, פרסמנו יחד חיבור שעניינו קידום ארצות מעוטות-פיתוח במרחב הצחיח.
תקופה לא קצרה הפריד בינינו המרחק הגיאוגרפי והקונספטואלי שבין משרד האוצר בקריה בירושלים למשרד החקלאות בשפלת החוף. כאשר, בשנות ה-90 הגעתי, סוף-סוף, למשרד החקלאות – הוא כבר לא היה שם.
הרבה שנים לא נפגשנו. אך לפני כשנתיים יזמנו, שותפתי רות לובנטל ואני, פגישה מעל צלחת, ב- "דיקסי". שם החלפנו זיכרונות מימים רחוקים ורחוקים-יותר ונהנינו אלה מחברתו של זה. גם להיפך, כך אני משער, שכן לאחר יום-יומיים הגיע זר פרחים מהודר משמואל לרותי ולי. זאת הייתה מחווה של אביר וקומנדר של מסדר הכבוד הפולני – האיש הזכור לי כאינטלקטואל מושחז (יליד לבוב!) ומזכיר לי את אבי.
פרופסור עזרא סדן, לשעבר מנכ"ל משרד החקלאות וראש מינהל המחקר החקלאי
קווים לדמותו – ד"ר מרדכי כהן (קדמון)
שמואל הצטיין בידע וחכמה ואופיו הנוח והמפשר איפשר לו לנהל בהצלחה את הרשות לתכנון שהיתה גוף גדול עם הרבה מומחים דעתנים ובעלי ידע, וכפוף במקביל גם לשר החקלאות וגם לראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית. היה בעל הופעה אלגנטית, מגיע לעבודה עם חליפה ועניבה, בעל השכלה רחבה ואיש נעים הליכות שיכולת לדבר איתו על כל עניין ועניין.
בתקופתו שלטה עדיין התפיסה של תכנון וניהול מרכזי של ייצור ושווק של תוצרת חקלאית, בכל ענפי החקלאות, שנעשה ובוקר ע"י הרשות לתכנון.
בשורה של פרסומים שהוציאה הרשות לתכנון לאור, ובמיוחד ב"ספר הירוק" הראשון, בשלהי תקופתו, הונחו היסודות לביטול תפיסת התכנון המרכזי, שהגיעה לקיצה שנים מספר לאחר שסיים את תפקידו.
במקביל לעבודתו במשרד החקלאות, היה מרצה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ופרסם מאמרים וספרים בתחום הכלכלה החקלאית. הוא דיבר שוטף רוסית, פולנית, גרמנית, ואנגלית, שולב בפעילות משרד החקלאות בארצות מתפתחות והיה מפורצי הדרך בשת"פ חקלאי עם מצרים, לאחר חתימת הסכם השלום, ועם מרוקו – בשת"פ חקלאי שנעשה באופן חשאי.
פרופ' שמואל פוהורילס – יהי זכרו ברוך
*ד"ר מרדכי כהן (קדמון) לשעבר סגנו של פרופסור פוהורילס ברשות לתכנון במשרד החקלאות (1989-1902), ואחרי פרישתו היה מנהל הרשות לתכנון חקלאי עד סוף 2002
