פרופסור אורי מר-חיים, צבר יליד ירושלים, נחשב מטובי החוקרים של פסולות אורגניות בחקלאות בת זמננו. מאחוריו יותר מארבעה עשורים של מחקר יסודי בניצול פסולות חקלאיות, ועד עצם ימים אלו הוא בר סמכא בנושאי המחקר בתחום ומוכר בעולם הגדול כדמות מחקרית בעלת שם שראויה לכל שבח.
פרופסור מר-חיים, מהו בעיניך ההיי-לייט של פעילותך המחקרית לאורך שנות עבודתך?
פרופסור אורי מר-חיים: "הפעילות האינטנסיבית בתחום ה"אנרגיה האלטרנטיבית" עוד לפני שמעטים דיברו על כך – המחקר בתסיסה אנאירובית (ללא חמצן) תרמופילית (55 מעלות צלזיוס); הפקת ביוגז והקמת מתקני הדגמה ברפתות, הייתה ועדיין גולת הכותרת של עבודתי. לצערי הסקלה שבנינו בשעתו לרפת קיבוצית הייתה קטנה מדי כלכלית, ואני שמח שכיום מתקני הביוגז הם אזוריים. "
"עדיין – ההישגים של המחקר בתחום הניצול של הבוצה אחרי התסיסה התרמופילית לא מיושמים וחבל. בשנים האחרונות עיקר תשומת הלב שלי היא לחקלאות מדייקת ומה הפיתוחים המדעיים הדרושים לפתח ולהעצים את הגליל".
עד כמה אתם נהנים משיתוף פעולה מקצועי עם האיחוד האירופי?
"המאמץ שהאיחוד האירופי עושה בקידום המחקר והפיתוח, עם הדגשה על היישומיות הוא בסקלה מאד משמעותית (הוריזון 2020 היה בהיקף של כ-10 מיליארד אירו – ההשקעה הגדולה ביותר בעולם במו"פ), וההתייחסות לישראל כשותף בעל משמעות מודגשת בכמה התבטאויות של מנהלי הקרן האירופית."
"במסגרת הזו יש אפשרות בתחומים שונים לקדם נושאים שלא ניתן לקדם רק בתמיכת קרנות ישראליות. הדוגמה שלי – הגשת הצעה כמנחה מוסמך לתמיכה במיגל (מרכז יידע גליל), שקיבלה מענק של 4.5 מיליון אירו לשדרוג המכון לפני שנים אחדות, כך שאיפשר לקלוט עשרה חוקרים צעירים שחזרו מארצות הברית ועוד שני ישראלים, והשקעה של מיליון וחצי אירו בציוד, כשברוב הקרנות בישראל אין תמיכה של ממש ברכישת ציוד."
"המענק העניק למיגל קפיצת מדרגה משמעותית יחד עם התמיכה של משרד המדע והטכנולוגיה. הנושאים שהאיחוד האירופי מעלה בקולות הקוראים הם מאד חדשניים ומאפשרים לנו כשותפים בפרויקטים, לקדם את החקלאות בגליל וכן לקדם רעיונות חדשניים של פיתוח הגליל כמקום לצעירים".
נושא שהיה מנת חלקך ב"נפח" – ניצול פסולת חקלאית, כיצד נוצלה הפסולת ולאילו מטרות?
"פרויקט 'נפח' של איגוד התעשייה הקיבוצית שהחל לפני שנים, התבצע בשישה עשר אזורים מבאר שבע בדרום ועד כפר גלעדי בגליל, בכיווני מחקר עם שילוב הטכניון, הפקולטה לחקלאות, מכון וולקני וקיבוצים ומושב שתרמו להקמת מתקני הדגמה."
"התחלנו בכיוון קונבנציונאלי של תסיסה ומהר מאד עברנו לתסיסה תרמופילית כיוון שהחשיבה הייתה שהחיידקים שפועלים בטמפרטורות גבוהות יותר הם יעילים יותר בפירוק הפסולת."
"הם יכולים לעכל ברמת מוצקים גבוהה יותר והתברר אז שהבוצה לאחר תסיסה תרמופילית היא בעלת תכונות של קליטת אויר ומים הדומות לכבול ויכולה לשמש כתחליף לקרקע בחממות."
"התרכזנו במחקר ב'נפח' בפסולת של רפתות אבל אחר כך עברנו למחקרים בזבל עופות, שאריות מכותנה ומפסולת מפעל נס קפה. החשיבות היא בטיפול בפסולות ובייצור מוצרים עם אנרגיה אלטרנטיבית כביוגז. הפוטנציאל עדיין טמון וחבל שאינו מקבל תמיכה בישראל".
מה מייחד את מכון מיגל בפעילות המחקר שלו בחקלאות?
"מיגל, מכון למחקר מדעי יישומי בגליל הוקם בשנת 1979; מכון מחקר פרטי בבעלות החברה לפיתוח הגליל. בתוכו שתי יחידות מו"פ חקלאי יישומי – מו"פ צפון ומו"פ לטיפול בתוצרת לאחר אסיף."
"300 עובדים, 95 מהם בתואר דוקטור ופעילויות שמשתלבות עם ההוראה והמחקר במכללת תל-חי. 45% מהפעילות היא בחקלאות ונתמכת על ידי שבעה אנשים במדעי המחשב העוסקים בנושאי חקלאות מדייקת, כתיבת קודים, למידת מכונות ועוד."
"למיגל עשר חוות חקלאיות שבהם נערכים ניסויים עם משטרי אקלים וטמפרטורה שונים מ-200 מטרים מתחת לפני הים עד 1100 מטר מעל פני הים, עם אפשרויות להתמודד עם סוגי גידולים שונים ובעיקר בתחום עצי פרי."
"לחוקרי מיגל פעילויות משותפות רבות עם וולקני והפקולטה לחקלאות. הפעילות המחקרית של המחלקה לחקלאות מדייקת תעזור לשדרג את החקלאות בנושאים של השקייה מדייקת, שימוש בדשנים, חומרי הדברה וקוטלי עשבים."
"יש גם הרבה פעילות מחקרית בתחומי הביוטכנולוגיה וכיום יש מאמץ רב בפיתוח חיסון לקורונה".
אתה בוודאי עוקב אחרי חקלאות ישראל. ממה אתם מתרשם? ומהי דעתך על מעורבות הממסד מול המחקר החקלאי והחקלאים?
"מהרבה הרבה מפגשים עם גורמים שונים בכל העולם, יש הערכה רבה מאד לחקלאות הישראלית, לחדשנות וליכולת של ישראל לקדם גידולים באזור עם מעט מים."
"החברות הישראליות שעוסקות בתחום של ציוד לחקלאות, כמו גם חוקרי החקלאות בישראל, מוערכות מאד בארצות מתפתחות וגם באירופה ובארה"ב וזה בא לכלל ביטוי בתפוצה של הציוד הישראלי ובקשות למעורבות ישראלית בקידום ופיתוח החקלאות ומעורבות בתכניות האירופיות של הוריזון."
"לצערי הרב אני לא רואה את משרד החקלאות כגורם מוביל כפי שהיה יכול להיות והוא בהחלט אינו מקבל את החשיבות והתמיכה הן בתקציבים והן במעורבות שלו בנושא המים והיבוא של מוצרי חקלאות שפוגעים בחקלאים".
פעל להקים במובלעת צופר אוניברסיטה משותפת עם ירדן
פרופסור אורי מר-חיים בן 83. נולד בירושלים להורים בעלי בית מרקחת "אורה". למד באוניברסיטה העברית וכחלק מפעילותו בצופים יצא עם הגרעין לשרת בנח"ל המוצנח.
אחרי השירות היה מרכז שבטי צופים "מצדה", "כרמל" ופרדס חנה, כנציג קיבוץ מגל. שם פגש בנטע והם עברו לקיבוץ כפר גלעדי בו הם מתגוררים, ואורי חש כבר גלילי לחלוטין.
נטע, רעייתו, סיימה לימודי ייעוץ ארגוני וגישור, עבדה ב"מכון לייעוץ ארגוני" ועוסקת בכך עד היום.
אורי ונטע הורים לשלושה: הבכור שי בוגר M.B.A. ועוסק בכלכלה ושיווק. הבת איילת (שביט), פרופסור לפילוסופיה במכללת תל-חי, והבן דרור פרופסור למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). התחביב העיקרי של אורי, בעיניו, הוא העבודה במיגל שבקרית שמונה, שם החל לעבוד בשנת 1985. והוא גם משחק שחמט.
אורי סיים לימודי B.Sc. בכימיה ולימודי M.Sc. בביוכימיה ואת תואר הד"ר קיבל בביוכימיה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות. לימד כימיה בבית החינוך המשותף בעמק החולה ובמכללת תל חי.
שנתיים עסק במחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת Rockefeller בניו יורק בתחום הביוכימיה של תאים סרטניים. שמונה שנים היה מדען ראשי בפרויקט הלאומי "נפח".
הוזמן להרצאות אורח בכנסים מדעיים בין לאומיים בארץ ובעולם. היה יו"ר הכנס הבין לאומי של F.A.O. network שהיה בישראל וכתב שני ספרים עבור ארגון המזון והחקלאות של האו"ם – בנושא תסיסה אנאירובית כפתרון אקולוגי וכלכלי לפסולות.
פרסם מעל 70 מאמרים בעיתונות המדעית, בספרים ובכנסים מדעיים, ובעל פטנט בתחום התסיסה האנאירובית ובחקלאות מדייקת.
עוד משהו: היה מעורב בערבה התיכונה בניסיון שלא צלח להקים אוניברסיטה עם ירדן במובלעת צופר גם אחרי מספר ביקורים אצל המלך עבדאללה ברבת עמון וקשרים עם חוקרים בירדן.
