בליל שבת, הרחק מקיבוץ הולדתו המעפיל, בלוס אנג'לס ארה"ב, נפטר דוד בר נצר לאחר מחלה ממארת. מבכירי שחקני הכדורעף בארץ בכל הדורות, אגדת ספורט בחייו ובמותו
דוד בר נצר: מעטים האנשים שהשפיעו בתקופה קצרה יחסית, ובגיל צעיר מאוד, כה רבות על קהילה קיבוצית שלמה. מעטים האנשים שהשפיעו כה רבות על ענף ספורט מסוים, בצד תהילה והערכה עמוקה על יכולת ספורטיבית מיוחדת ונדירה. מעטים האנשים שיכולתם וכושר מנהיגותם הספורטיבית על המגרש חקוקה בזיכרון ההיסטורי עד היום לאורך עשרות בשנים. דוד בר נצר הוא האיש הנושא אצלי סל זכויות שכאלה.
דוד נולד בקיבוץ המעפיל לפני 74 שנים, להוריו רבקה וזאב בר נצר ממייסדי הקיבוץ. אח צעיר לגדעון ובוגר לעתליה, שניהם שחקני כדורעף בעברם. מגיל צעיר התגלו אצלו יכולות יוצאות דופן בכל מה שקשור בספורט. את הבחירה בכדורעף כענף מרכזי בחייו אפשר לזקוף לזכותו של מאמן הקבוצה ומייסדה, צבי סינטו, שהגיע להמעפיל עם ההשלמה הבולגרית, מלווה בידע ורצון להעמיד קבוצת כדורעף בקיבוץ המעפיל (הקבוצה נוסדה בשנת 1951). עיניו החדות של צבי סינטו, כמו צייד כישרונות מיומן, לא פספסו את הילד הכישרוני, הגבוהה והחסון, שהתרוצץ עם כדור על מגרש הכורכר העלוב ליד בתי הילדים, ועל מדשאות הקיבוץ.
דוד בר נצר בבוגרים
דוד צורף אל קבוצת הבוגרים כילד ומיד שובץ בשישייה הפותחת. דוד, הנער מקבוצת "רימון", השתלב עם שחקנים בוגרים ממנו בכמה שנים. יכולותיו המיוחדות הביאו אותו עד מהרה אל נבחרת ישראל, כבר בגיל 15. כעבור כמה שנים הוא נמנה על עמודי התווך שלה. בשנות השישים המוקדמות ענף הכדורעף נשלט ע"י נבחרות מבית היוצר של הקיבוץ הארצי. עד מהרה היה דוד לציר המרכזי של קבוצת הפועל המעפיל, שמשנת 1963 זכתה באליפויות הארץ ובגביעי המדינה לאורך שנים. שניים חברו להצלחה המסחררת של הקבוצה: צבי סינטו כמאמן ודוד בר נצר כשחקן מרכזיומנהיג ספורטיבי.
תחת המטריה של ענף הבננות-אבוקדו בהמעפיל, הצטופפו שחקני הנבחרת של הקיבוץ; (עמירם שפרן, גיורא הלפרין , דוד בר נצר, כותב שורות אלה ועוד). הייתה זו עבודה קשה שהוסיפה לגיבוש נבחרת הכדורעף שלנו. דוד לא ביקש הנחות בעבודה לפני משחקים חשובים. התגייס אל הנח"ל ליחידת בני משקים בהמלצת מר כדורעף – מיכה שמבן. עד היום שואלים רבים, מה סוד ההצלחה של קיבוץ קטן בעמק חפר המזרחי להעמיד לתפארת קבוצה אלופה. מה הייתה הקבוצה עבור הקיבוץ, ומה אפשר ונתן הקיבוץ לקבוצה. הייתה הזדהות וגאווה מוחלטת של הקיבוץ עם קבוצת הכדורעף ותחושת שייכות של הקבוצה על שחקניה עם הקיבוץ. לדוד בר נצר הייתה תרומה ייחודית, משמעותית בביסוס גאוות המקום. ואכן, דור המייסדים ידע להעריך את תרומתו להעלאת קרנו של הקיבוץ בעיני עצמו וברחבי התנועה והארץ. לילדי הקיבוץ הייתה סיבה טובה לגאווה והם העריצו את דוד וראו בו מודל לחיקוי (דוד מלך ישראל קראו לו בהערצה…) . ניצחון של הפועל המעפיל היה לאירוע חגיגי בשבילי הקיבוץ.
כמי ששיחק לצדו שנים לא מועטות, אני מעיד שהשחקנים גם אלה הגדולים ממנו בשנים קיבלו את מנהיגותו על המגרש כמובנת מאליו. היה לו חוש של התמצאות במרחב הספורטיבי, בצד יכולת טכנית ספורטיבית נדירה שהקרינה על שאר השחקנים. ביכולותיו האישיות הוא סחף גם את האחרים לרמות גבוהות יותר. הכדורעף במהותו הוא משחק קבוצתי. בו מתקיימת תקשורת בין כל ששת השחקנים שעל המגרש. למרות זאת, את הביטחון של הקבוצה ביכולותיה, מקרין לעתים שחקן בודד, כריזמטי, שלוקח אחריות על המגרש. אחד כזה היה דוד בר נצר. הצטערנו רבות כאשר עזב את הקבוצה והקיבוץ, ועבר לצד השני של המתרס למכבי תל אביב. ללוס אנג'לס הגיע בשנת 1975 ובה בחר לבנות את חייו עם משפחתו.
אזכור את דוד בר נצר כידיד אישי ששנים עבדנו ושיחקנו בצוותא, ככזה שבין המשחקים, בשעות הרבות של נסיעות ברחבי המדינה, ואף עם הקבוצה לחו"ל, למדתי להוקיר את תכונותיו האישיות היפות שחרגו הרבה מעבר לגבולות המגרש. אנחנו נפרדים משחקן כדורעף מהגדולים שהיו במדינה לאורך שנותיה.
עם עירית, הילדים והנכדים בלוס אנג'לס – ארה"ב, עם משפחת בר נצר הענפה בהמעפיל ובארץ, עם כל ידידיו הרבים, ומשפחת הכדור עף לדורותיה, משתתפים בצער על מותו. זכרו עמנו תמיד.
ליאור הלוי, בת 21, מקיבוץ טירת צבי. 1.80 מ', שחקנית נבחרת ישראל בכדורסל
