פרשת השבוע: פרשת במדבר

במדבר פרק א'

{מח} וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {מט} אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {נ} וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: {נא} וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: {נב} וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם: {נג} וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת: {נד} וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ:

פרשת השבוע: פרשת במדבר

יהודית רותם כותבת שהתהייה הראשונה שלה, בפתח ספר במדבר היא סמנטית: הקשר בין מִדְבָּר לְדִבּוּר? מדוע כונו משטחי החול האילמים, הריקים מאדם, בשם שמשמעותו מאזכרת פעילות אנושית מהותית ודיאלוגית? השקט המדברי מאפשר דיבור פנימי עמוק ואפקטיבי, נקי מרעשים ומרחשים. בהמשך הקריאה היא מתעצבת על אלפי האנשים שנספרו בקפידה, שמנהיגיהם נזכרו בשמם והמונים נותרו באלמוניותם (לבד משניים – כלב בן יפונה ויהושע בן נון) שימותו בין הדיונות, אחרי שהסתובבו ביניהן ארבעים שנה.

הרבה מסות ומסעות, מעקשים ומכשלות עברו בני העם שנולד במדבר. היא חושבת על האל והמנהיג, ששניהם כאחד קצו בתלונותיהם, על שגיאותיהם הרות האסון ועל נמהרותם. קרובים היו להיעלם, ולכן לבה יוצא אליהם, אל מתי המדבר . ח"נ ביאליק,אותו היא מכנה פַּסָּל השירה הענק, חוצב: " עַזֵּי פְּנִים וּשְׁזוּפִים, עֵינָם כִּנְחֹשֶׁת מוּעֶמֶת, קְשֵׁי מֵצַח וַחֲזָקִים".

העולים בהר,עושים זאת בניגוד לרצון המנהיג והאל.

"דּוֹר אַחֲרוֹן לְשִׁעְבּוּד וְרִאשׁוֹן לִגְאֻלָּה אֲנַחְנוּ.

יָדֵנוּ לְבַדָּהּ, יָדֵנוּ הַחֲזָקָה, אֶת כֹּבֶד הָעֹל מֵעַל גְּאוֹן צַוָּארֵנוּ פָּרְקָה,

וְנִזְקֹף רֹאשֵׁנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִצְּרוּ בְּעֵינֵינוּ, וְנַעֲרֹק לַמִּדְבָּר וְנֹאמַר לַצִּיָּה 'אִמֵּנוּ'…

הִנְנוּ וְעָלֵינוּ. אִם אָסָף הָאֵל מֵעִמָּנוּ אֶת יָדָיו וַאֲרוֹנוֹ מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמוּשׁ,

נַעַל אֵפוֹא בִּלְעָדָיו… הִנְנוּ וְעָלֵינוּ, הֶהָרָה!"

במקום אחר הוא מזמין אותם לצאת מהשממה.

" קוּמוּ תּוֹעֵי מִדְבָּר, צְאוּ מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה…

…רַב לָכֶם לָנוּעַ, לָנוּד בָּעֲרָבָה,

וְלִפְנֵיכֶם פְּרוּשָׂה דֶּרֶךְ גְּדוֹלָה, רְחָבָה…".

לטעמה צריך מדבר, שקט מכל הרעשים, לא עלייה בהר, לא יד חזקה לנו, אלא יציאה מן השממה אל הדרך הרחבה הגדולה.

אוסיף לדבריה את ההקשר, ששירו של ביאליק בא לעורר מרד בדת ובא לעורר עשייה למען העם באופן אקטיבי.

הרב דוד מנחם כותב שבמדבר, בים השממה, סערת החולות והשמש הקופחת, התורה מבקשת לעשות מפקד וסדר; במחנות, במספר האנשים, בצבע הדגלים ובמסע המשכן והעם.

שם מתהווה ונוצר עם ישראל על כל מעלותיו ומגרעותיו, קשיות עורפו, חכמתו וטרוניותיו. התורה והמונותיאיזם נוצרו בו. כנראה שגם הגנום הישראלי המתלונן.המדבר הוא מקום הפקר. גם בהפקר יש סדר פנימי.

הוא מוצא שתפקידה של התורה הוא להפריח את האדם השומם, לתת לו את חדוות קיומו, לסדר את חייו ולהוציאו מבדידותו. התורה ניתנה דווקא במדבר שהוא חינם לכל באי עולם.

יוצרים וכותבים שונים מתייחסים למדבר באופן שונה ומגוון.

מתוך בנתיבות מדבר מאת :י. בן ישראל, זרובבלה ששונקין

שָׁם בַּמִּדְבָּר הַנָּאוֶה יַחֲלֹם הַנּוֹדֵד

עֵת הַלַּיִל יַחֲבֹק מֶרְחָבִים.

שָׁם בַּמִּדְבָּר יַעֲנֶה לוֹ הַתַּן הֵד לְהֵד,

וְרֵעוֹ הַכּוֹכָב בַּמְּרוֹמִים.

הֲתִרְחַק לָהּ שַׁיֶּרֶת גְּמַלִּים?

עִקְּבוֹת אֶתְמוֹל אָבְדוּ בַּחוֹל.

שׁוֹמֵם מִדְבָּר לְלֹא מִשְׁעוֹל.

המחברים מדגישים את חלומו של הנודד. רק התן עונה לו, הכוכב מנצנץ,עקבות גמלים שכבר חלפו. הבדידות והמועקה שולטות.

חיים חפר מתוך למדבר

לֵךְ, לֵךְ לַמִּדְבָּר,

הַדְּרָכִים יוֹבִילוּ.

לַיִל טֶרֶם בָּא,

לֵךְ, אָחִי, אֶל הַמִּדְבָּר.

שׁוּב, שׁוּב נַחֲזֹר,

הַצּוּקִים יָרִיעוּ,

שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה שֶׁל אוֹר

עוֹד תִּזְרַח עָלֵינוּ.

חפר שולח את אחיו,בן האדם למדבר בששון ובשמחה. השמש מאירה לו והצוקים מריעים למופע של האדם הבא אליהם. חוויה מרוממת ומעצימה. עזריה אלון מחווה דעתו על המדבר :"לאחד – מישור אבק, שממה רבתי ללא קיוסק. לאחר – נוף חלומותיו." . כל אדם חווה אותו באופן שונה.

עמוס קינן כותב ש"המדבר אינו יכול להחליט אם יישאר מדבר או לא. רק האדם יכול להחליט על כך. ירצה האדם, יהפוך ארץ נושבת למדבר שממה. ירצה – יהפוך את המדבר לגן פורח."  כלומר לאדם שליטה מוחלטת על עצם קיומו של המדבר.

ערייד חמזי מכפר מרר כותב  ש"אלוהים ברא את המדבר ריק כדי להכיל מחשבות אדם, אך לעתים יקרה שאנשים יפחדו ממנו כמו נבהלו ממחשבות ליבם." חמזי הוא איש של טבע, ומדבר. הוא התברך בתכונות הנוודות המאפשרות לו להסתכל על העולם מזווית שונה, מגוונת. חמזי, בעל חוכמת חיים קדומה ומתקדמת, בעל תפישת עולם עשירה ומרתקת. הוא מדריך ומחנך הקשוב לטבע ומיטיב להמחיש את שפתו.

ב- 1955  דוד בן-גוריון כותב את המאמר "משמעות הנגב":

"הנגב הוא עריסת אומתנו, אזור התוּרפה המסוכן של המדינה ותוחלתה הגדולה. הנגב הוא המרחב הגדול והריק של ישראל. מאז דרכו בה רגלי האבות, עברו על הנגב הרבה חליפות ותמורות, וערי הנגב החרבות עדות הן למאמצי דורות, מימות האבות ועד המאה השביעית, כלומר עד גמר התקופה הביזנטית, ליישב השממה. הכיבוש הערבי שַׂם מאמצים אלה לאַל.

על אנשי המדע בישראל לחשוף סודות הטבע המיוחדים לארצנו ולמצוא דרכים להשתלט על איתניו – ובזאת יפתחו דף חדש ומקורי במחקר המדעי, יעזרו להפרחת השממה המנחה כל עתידנו – ויתרמו אולי התרומה הגדולה ביותר שיש בכוח המדע לתרום לפתרון הבעיות האנושיות הגדולות: הפרחת השממה , ההולכת ונעשית לבעיה החיונית והגדולה ביותר לכל עמי אסיה ואפריקה ואוסטרליה: זאת אומרת למרבית הגדולה של המין האנושי.

"בנגב ייבחן הנוער היהודי – כשרו החלוצי, עוז רוחו ויוזמתו היוצרת והכובשת. האם ייתפש להזדמנות הגדולה, היקרה והנדירה בתולדות כל עם – לחדש מעשי-בראשית ולהתמכר למפעלי יצירה המחייבים עירוי הסגולות הנעלות והמופלאות ביותר הגנוזות בנפשו של כל אדם, סגולות הגבורה היוצרת המשתלטת על איתני הטבע , ומעצבת גורל עם וארץ , ומרבה תפארת חיים המבהיקה לדורות."

לדידו של בן גוריון מדבר הנגב הוא פוטנציאל הממתין למימושו המלא.

אילן הייטנר ( מתוך הספר "חוכמת הבייגלה" ):"ללכת עם אהבתך יחף במדבר זו הרגשה ששייקספיר בימיו הטובים לא היה יכול לתאר במילים, וכשמיליון כוכבים בוהקים מעליך, השמיים בצבע כחול עמוק, צל ההרים נופל על המדבר, שקט עוצמתי ברקע, אוויר נפלא וידה של אהבת חייך אוחזת בידך, זה ממש כמו להיוולד מחדש."

לטעמו המדבר הוא זירה למפגש רומנטי. הוא מדמה אותו ללידה מחדש.

מתוך הנסיך הקטן – אנטואן דה סנט-אכזופרי.

"יפה הוא המדבר", אמר הנסיך הקטן.

צדק הנסיך, תמיד אהבתי את המדבר.

אתה יושב לך על גבעת חול, אינך רואה דבר, ואינך שומע.

ואף על פי כן משהו טמיר קורן ומאיר בדממה,

"סוד יופיו של המדבר" העיר הנסיך הקטן –

"שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים"

סודו של המדבר של סנט-אכזופרי הוא בכך שיש בו חיים שהוא מסתיר.

בְּבֵית מִקְדָּשָׁהּ שֶׁל הַשַּׁלְוָה הַגְּדוֹלָה / אביגדור המאירי

מִדְבַּר הַיֵּשׁ לוֹהֵט יוֹתֵר וְיוֹתֵר,

וַאֲנִי, הֵלֶךְ בּוֹדֵד, בְּאֵין הֵד וָרֵעַ,

הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ, הוֹלֵךְ— מִי יַגִּיד אָנָה? —

הַשָּׁרָב הַצָּהֹב שׂוֹרֵף, מְמַסְמֵס, מְיַגֵּעַ,

זֵעָה, מוּעָקָה, אֵין-סוֹף, מַפַּח-לֵב,

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמִתְעַלֵּף —

וּמִלְּפָנַי בְּאוֹר צַחַר הוֹלֶכֶת וּבוֹקַעַת

יִפְעַת פְּנֵי-אֵל: הַפָטָא מוֹרְגָנָא.

המאירי חווה את המדבר כאתר  של חום גדול,הזיות ונדודים ללא תכלית.

ריצ'ארד אליוט פרידמן מתוך ספרו " מי כתב את התנ"ך" :"אנשים קוראים את התנ"ך כבר אלפיים שנה. הם מתייחסים אליו לעיתים כפשוטו,לעיתים באופן ציורי או סימלי. בעיני רבים הוא נחשב להתגלות קדושה של השראה אלוהית. אחרים בוחנים אותו כיצירה אנושית.הוא נחשב ליצירת מופת ספרותית, לספר ההיסטוריה הראשון. הוא לב ליבן של היהדות והנצרות".

בפרשה שלנו, בה סיפורי נדודי העם במדבר מתחילים עם מיפקד שראוי לפקפק בהיתכנותו, דבריו של פרידמן ראויים לאישוש.

ענת דור כותבת כי שבט לוי היה היחיד שלא קיבל נחלה ואיפיונו היה עבודת הקודש.לאורך תקופות שונות בחיי העם היו מרכזים דתיים או לאומיים . ארון אלהים הונח בקרית יערים או בשילה נחלת שבט אפרים,המלכת שאול בגלגל שבשבט בינימין, המלכת דוד ביהודה. הדמויות המרכזיות בעם תמיד הוזכרו בהתייחסות לשבטיהן.הממלכה המאוחדת מתוארת על כל חלקיה, כשלם המכיל את כולם.

פרופ' אפרים שמואלי כותב בספרו "שבע תרבויות ישראל",  שההיסטוריה אינה רציפות של אבולוציה איטית ואורנית אלא פסיקות והפרעות,פריצות ופתיעות.דומה עלינו עכשיו טיבה של ההיסטוריה שהוא קטסטרופלי מיסודו, ארעיות אי-רציונאלית, הבאה כחתף, פורענויות, ניתוק שלשלת ההסברה ע"י סיבה ומסובבים מתקבלים על הדעת."

דומה שפרשה זו עונה על טיבו של המקרא כהיסטוריה ועל המדבר כמתעתע כמוה, לפי ההגדרה של שמואלי.

פרשת השבוע: פרשת במדבר: שבת שלום, של מדבר נקי מפיתוח של האדם, ושל אדם שנקי ממדבר פנימי.

פרשת השבוע פרשת אמור