פרשת השבוע: פרשת ויצא

פרשת ויצא – בראשית כ"ח

פרשת ויצא: {י} וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: {יא} וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: {יב} וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: {יג} וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: {יד} וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: {טו} וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: {טז} וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: {יז} וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: {יח} וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: {יט} וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: {כ} וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

רבקה,  אמו של יעקב, שולחת אותו לברוח לחרן מפני זעמו של עשו אחרי  הַתַּרְמִית הגדולה. אביו יצחק, מצוה אותו להביא לו משם אישה. יעקב יוצא, נעצר לחניית לילה, ללא שק"ש, מזרון, נעלי טיולים, הגופייה הַתֶּרְמִית ושאר ציודים. שם אבן למראשותיו וישן. החלום המפורסם ביותר בעולם, חלום יעקב, כולל מלאכים עולים ויורדים בסולם המוצב על הארץ וראשו מגיע לשמיים. אלהים מבטיח לו  הבטחות רבות, כולל שמירה אישית. יעקב מתעורר עם יראת אלהים, ככתבה וכלשונה. פחד .הכרית הקשה ששימשה אותו בלילה מקבלת חפיפה עם שמן. הוא קורא את שם המקום בית אל, למרות ששמה המקורי היה לוּז. הוא נודר נדר שאם אלהים ישמור עליו וייתן לו מאכל ומשקה ובגד, והוא יצליח לשוב בשלום, אלהים יקבל מינוי קבוע כאלוהיו, האבן תהפוך למקדשו, ומכל מה שיהיה לו, ייתן מעשר לאלוהיו.

על משמעותו של הסולם יש פרשנויות רבות.

יש פרשנים שסוברים שהחלום מסמל את ההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל: כל מלאך מסמל מעצמה אחת, והמלאכים "עולים ויורדים" – לכל מעצמה ישנה תקופה של עלייה, אך אחריה תבוא תקופה של ירידה. (פרקי דרבי אליעזר לה; מובא בפירוש רמב"ן). אחרים סוברים שהחלום מסמל את הקשר בין ה' לבין האדם, באמצעות הקרבנות, התפילה או הנבואה; המלאכים העולים מסמלים את התפילות או הקרבנות העולים מבני האדם אל ה', והמלאכים היורדים מסמלים את הברכה האלהית או את הנבואה היורדת מה' אל בני האדם. (דעת מקרא). יש הרואים את הסולם בחלום כמשקף את חיי האדם בעולם, המקשרים בין הארץ לשמיים. הסולם מצביע על כך שאין ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני – האדם מתחיל את חייו בארץ, אך הוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות.

יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, מציגים את סיפור ראשיתו של מקום הפולחן בבית אל, כהיפוך הסיפור המקראי על ראשיתה של בבל – סולם יעקב כסיפור חלופי למסורת הבבלית, שהייתה רווחת גם בעם ישראל, בדבר בניית מגדל בבל, המעביר את "שער האל" (משמעות השם "בבל") לארץ ישראל, מרכז האמונה באל אחד. בבשורה על פי יוחנן אומר ישו לנתנאל: "אמן אמן אני אומר לכם, אתם תראו את השמים פתוחים ומלאכי אלהים עולים ויורדים על בן-האדם." (הבשורה על פי יוחנן, פרק א, 50). ישו מנצל את הקרבה הגאוגרפית לבית אל ומתייחס לעצמו כסולם שעליו יעלו מלאכי האלוהים כמו בחלומו של יעקב.

במאמרו המפורט "מהו ה'סלם' שראה יעקב בחלומו?"  כותב יצחק (איציק) פלג, שהסולם מוצג כאובייקט ענק ממדים, המשמש למעבר, לדרך המקשרת בין שמים לארץ. תיאור הסולם בחלום מעודד לראות בו לא רק אובייקט פיזי המקשר בין שמים לארץ, אלא גם אובייקט סמלי, מטפורי, המגשר ויוצר זיקה בין מי שנמצא בארץ לבין השוכן בשמים, כלומר בין האדם לבין האל, בין יעקב לבין ה' אלוהים. הוא מדגיש את פשרו הסמלי של החלום לפיו מדובר בדרך בין הארץ המובטחת לבין הגלות. הדרך וההליכה בה, הלוך ושוב, נזכרת שלוש פעמים בסיפור: בפעם הראשונה, בהבטחת האל: 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל. בפעם השנייה, בנדר שנודר יעקב: 'אם אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך' (שם, כ), ובפעם השלישית: 'ושבתי בשלום אל בית אבי' (שם, כא).

מבחינה אטימולוגית יש שתי דרכים להבנת המילה 'סלם'. לפי ההוראה האחת: 'סלם' נגזרת מהמילה האכדית 'simmiltu', בשיכול אותיות, והוראתה 'מערכת מדרגות' , (stairway) לפי ההוראה השנייה: 'סלם' נגזר מהשורש העברי סל"ל, שהוראתו: סוללה, רמפה, דרך.

ניתן לסווג את החלומות לשני סוגים עיקריים: 'חלומות התגלות', שהאל מתגלה בהם ומוסר מסר מילולי, ו'חלומות סמליים', שמוצג בהם מראה. המשותף לשני סוגים אלו הוא שניתן לזהותם על פי המבנה והלשון האופייניים להם. החלומות משני הסוגים נרשמו על פי דפוס קבוע ויש בידינו לעקוב אחר הדגם ולשחזרו. לרוב, בחלום ההתגלות מתגלה האל ומוסר מסר מילולי שקוף וגלוי ואינו מצריך פותר לפשרו, אילו בחלום הסמלי מתגלה מראה סמלי שלרוב אינו מובן והוא מצריך פותר. מרבית החוקרים מסווגים את חלום יעקב כ'חלום התגלות', כלומר חלום שעיקרו הוא קבלת מסר מילולי מפי האל המתגלה בחלום. על פי גישה זו, פשר החלום מופיע, באופן גלוי, בפסוק יז: 'ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים'.

אולם בחלום יעקב נוסף על ה'מסר המילולי' של האל (יג-טו) יש גם 'מראה' (יב-יג) נראה שחלום יעקב בנוי גם על פי דגם 'החלום הסמלי'. במאמרם "נרדם, הקץ!"  כותבים ג'ו מילגרום ויואל דומן על יצירות העוסקות בחלום יעקב.

בתמונה של רמברנדט, אדם שוכב רדום ליד שורשי עץ, עמוד אור אלכסוני שוטף אותו.  לכאורה, רק שם היצירה מזהה אותה כחלום יעקב, אך במבט שני אנו רואים כי גופו של יעקב מחבר בין גזע העץ לבין עמוד האור ונוצרת צורת V  בין הארץ לשמים, במקום המראה המוכר של הסולם והמלאכים.
בתמונה של גו'זפה די ריברה – עצים, כמו גם מדרגות, מסמלים את ציר העולם (axis mundi), החיבור האנכי בין החומרי והרוחני. בחירתו של ריברה לרמוז במקום לאייר, מדרבנת את הצופה לדמיין. בינתיים, יעקב אינו מודע לתפקידו כאיש המחבר בין שני העולמות. בשתי היצירות, חוד ה-V מסמן את "המקום". כאן, המקל הנשען על גדם העץ, שהוא הקו הקשיח היחיד בתמונה – מצביע כחץ אל עבר החיבור האנכי של "ציר העולם".
בשתי היצירות הללו, מציגים האמנים את התגלות יעקב כפי שהצופה יראה אותה. רמזיו של ריברה נמצאים בשובל האור והעץ, ואילו רמברנדט מוסיף את המקל והמלאכים, המציינים את האופי האלוהי של המקום מחוץ לחלומו של יעקב.

"אל תירא עבדי יעקב" מאת המשורר  הַיידי-אמריקני א' ליסן:

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ לְחָרָן, אֵיךְ הוּא נוֹדֵד –

כָּךְ הוֹלֵךְ הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה לַגָּלוּת;

הַבְּרָכָה לָקַח בְּמִרְמָה, הַבְּכוֹרָה בְּהוֹנָאָה,

אַךְ סוֹף כָּל סוֹף הוּא בּוֹרֵחַ בְּבֶהָלָה מִפְּנֵי "עֵשָּׂוְּלֶה"

מִכָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלּוֹ נִשְׁאַר לוֹ רַק מַקֵּל הַהֲלִיכָה

אַךְ הוּא חוֹלֵם עַל סֻלָּם הַמַּגִּיעַ לַשָּׁמַיִם,

אֶבֶן קָשָׁה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, מִסָּבִיב עוֹלָם מַבְהִיל

אַךְ הוּא רוֹאֶה רַק מַלְאָכִים, וְשׁוֹמֵעַ בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּתִית

"אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב".

שירו של ליסן משקף את הבהלה של יהודי מזרח-אירופה בין מלחמות העולם. כאן, עוזב יעקב את ה"שטעטל" והולך בשני כיוונים: הסולם הוא הקשר האנכי עם אלוהים, שילווה אותו בדרך האופקית אל ארצות ניכר – נושא פרשת ויצא. באופן אירוני, יעקב עוזב את הארץ בליווי המלאכים העולים, ויעלה ארצה עם המלאכים היורדים. ליסן ממחיש את הקשר בין יעקב אבינו לעם ישראל, גם היום.

גדעון לב כותב במאמר מרתק שכותרתו "להבין את פשר החלום", שכולנו חולמים, 3-5 חלומות מדי לילה. הייתכן שיעקב זכר רק את החלום המרשים מכולם? תרצה אתר כתבה שחלום הוא "סיפור שרואים כשישנים". חלום הוא סיפור שרואים בעניים עצומות. אין לו מילים אך יש לו שפת סמלים. אריך פרום מדגיש שזו שפה אוניברסלית, בכל התרבויות ובכל התקופות. פרויד שכתב את הספר "פשר החלומות" ב 1899 ראה בו את החשוב בכתביו. אין ספק שהשפעתו היתה עצומה.

חלום יעקב ממשיך ומהווה השראה לכל הדורות – פרשת ויצא
שבת שלום ,שבת של חלומות טובים והגשמת חלומות פרטיים וקיבוציים. פרשת ויצא

פרשת ויגש